הִנֵּה־הִנֵּה צִפּוֹר קְטַנָּה
עַל שִׂיחַ בַּגִּנָּה.
רוֹצָה לָעוּף,
רוֹצָה לָשׁוּב
הַבַּיְתָה אֶל קִנָּהּ.
וְשָׁם עוֹמֵד־מֵצִיץ צַיָּד,
אוֹרֵב לָהּ מִן הַצַּדִ.
צִפּוֹר, זִכְרִי,
הִזָהֲרִי,
פֶּן תִּלָּכְדִי מִיָּד!
צִפּוֹר קְטַנָּה כָּנָף פָּרְשָׂה.
כִּמְעַט וְנִתְפְּסָה!
שְׂאִי, צִפּוֹר,
כָּנָף לַחֲזֹר
הַבַּיְתָה בְּטִיסָה!
צִפּוֹר־הַחֵן אַחַת־וּשְׁתַּיִם
פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם.
וְהַצַּיָּד
נִשְׁאַר בָּדָד,
וְאֵין לוֹ צַיִד,
אָיִן.