סִגָּלִית לִי, חִנָּנִית לִי,

כָּאן בִּקְצֵה הָעֲרוּגָה.

יְדִידָה טוֹבָה הָיִית לִי,

סִגָּלִית הָעֲנֻגָּה.

בְּאֹרַח־פֶּלֶא כָּאן עָלִית,

מִי אַתְּ, מַה אַתְּ, סִגָּלִית?

מַקְדִּימָה אוֹ מְפַגֶּרֶת,

מְאֻחֶרֶת אוֹ מְבַשֶּׂרֶת?

לָךְ אָשִׁירָה שִׁיר וָזֶמֶר,

לְעֵינַיִךְ הַכְּחֻלּוֹת.

סִגָלִית קְטַנָּה, נִסְתֶּרֶת,

וּמְחוֹלֶלֶת נִפְלָאוֹת!