שִׂמְחָה הַיּוֹם לְדָן,
שִׂמְחָה גְדוֹלָה וָשִׁיר.
הַבֹּקֶר בַּשָּׂדֶה
הִתְחִילוּ בַּקָּצִיר.
כֹּה בִּקֵּשׁ אֶת אַבָּא:
קָחֵנִי לַשָּׂדֶה!
אֲנִי רוֹצֶה לִשְׂמֹחַ
אִתְּךָ הַיּוֹם הַזֶּה.
אָז, בַּסְּתָו אָמַרְתָּ:
בְּדֶמַע – הַזּוֹרְעִים.
עֵת אָבִיב יַגִּיעַ –
בְּרִנָּה קוֹצְרִים.
וְהִנֵּה קוֹצְרִים כְּבָר,
וּבַחוּץ – אָבִיב.
קַח אִתְּךָ אֶת דָּנִי,
אַבָּא־לִי חָבִיב!