לוגו
חַג הַמָּוֶת
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

כמעט בכל שנה ושנה בבוא הקיץ, עלה המות בחלוני שלמה-נחמן לבית נתן אברהם בעיר כפולת ויקח לו ילד או ילדה מבניו או בנותיו הקטנים. בית שלמה נחמן וסחר העצים והקרשים שלו היו בקצה העיר, הגדר משתרעת עד חלקת בית- המועד לכל חי, והחומה פרוצה…

שלמה נחמן טרוד כל הימים במסחריו, לקנות ולמכור, לוות ולשלם ולמלא מזמן לזמן את ה“חור” הגדול בכיסו על ידי הוצאות ביתו הרבות. בין עשירי העיר הוא נמנה כל הימים, בעלותו גם הרדתו, וביתו לא ידע זעם.

אשתו שולמית בצניעות יפיה שומרת היא בבית ותשא אֵבל בלבה על פרי-בטנה הנקטפים בלא עתם. היא מאמנת בתהלוכות ההשגחה העליונה בצדק ובמשפט ולמדה בספר “צאינה וראינה” לא אחת ולא שתים את המקרא: ה' נתן וה' לקח! אבל נפש האֵם לא ידע מנוחה. עינים הללו, ששנפתחו לראות את העולם, למה יכבו? בתינוקות הללו מה חטאו?

ותהר ותלד, ותהר ותלד ותינק את הולָד, ובעוד שנה או שנתים הכריע המות את החיים הרכים ויעש את מלאכתו באמונה. אם רחמים בלבו או משפט, הוא עושה את תפקידו.

ותהר עוד פעם ותקש בלדתה. שלושה ימים ושלושה לילות נאבקה עם צירי הלידה, ובאחרים המליטה בת בטוֹב. שתיהן נגאלו.

ותגדל הילדה בירחים הראשונים, ותאמרנה כל השכנות שכמוה לא ראו ליופי.

ושולמית מתפללת על חיי הילדה ואריכות ימיה, כי דבקה נפשה לאהבה אותה יתר שאת על כל הנפשות ההולכות לפניה; ותאמר בלבה, אם יזכני ה' לגדלה וידעתי כי נרצה עווֹני.

וה' לא נרצה לה. כעבור שנתים ימים נפלה למשכב ותחלה. והרופאים אמרו נואש לחייה. ותבך שוּלמית מרה ותפול לרגלי המיטה ותאמר: בתי, בתי, מי יתן מוּתי תחתיך! וישָמע הדבר במרום ויכּתב לזכרון בספר…

ותקום הילדה ותחיה לשמחת כל הבית; והם לא ראו את הצל המסתתר. - - -

ויהי מקץ שנה ויבוא מלאך-המות וגבות את חובו. גם לבבו חרד לָמראה הנורא – וגזול את האם מהבת. אבל מה יעשב? שלוח הוא ממרום.

טהרה! נושאי המיטה עושים תפקידם. תיבת הצדקה מקשקשת. חמש ושלושים שנה של חיי אשה יורדות דומה. צידוק הדין! ימי אבלות! והאבל כבד מאד בלב שלמה-נחמן ובלב כל אנשי הבית.

וידור שלמה-נחמן נדר בלבו על קבר אשתו הראשונה, שלא לישא אשה שניה, וישמור את הדבר.

ותגדל היתומה הקטנה ותיף בהדרה לשמחת כל רואיה ולמנוד ראש, כי כן יתומה מאמה היא.

בהיותה בת עשר שנים לא שבאו העינים לראות את יפי הנערה, ובהיותה בת ארבע עשרה שנה כל רואיה יעמדו ויאמרו: הזאת בת שלמה- נחמן, שכנסיכה מלידה היא צועדת…

ושלמה-נחמן חי רק בעבורה, וכל משאלות נפשה לא מנע ממנה. בכל עת יבוא הביתה יביא לה מתנה ולא יעזוב את הבית בטרם ישקנה. ברכת נפשה בלבבו תמיד, ובחשבו בה גם במעשהו ישכיל. בשכבו ובקומו רק תמונתה לנגד עיניו , ובנוּחוֹ מטרדת העסקים יחלום עתידותיה: בן מלך יתן לה לבעל או בן עשיר מופלג.

שׂישׂי ושׂמחי‘, בת כפולת! שלמה-נחמן שידך את יתומתו העדינה לבן יחיד אחד ממשפחת נַתַּנזוֹן המפורסמת, אזרחים נאמנים הם לדורותם ושותפים הם לבית- חרושת הסוּכר הגדול. זהו השידוך היותר גדול ש“עשתה” כפולת באחת מבנותיה. וידבר כל העם בהצלחת שלמה-נחמן. ה’ לא יקפח שכר של שבר-ודם. ובידו האחת החסיר אותו ובידו השנית ימלא את החסרון…

חלמא טבא חזית, שלמה-נחמן, חלמא טבא חזית.

ויחוגו חג ה“תנאים” בשמחה ודיצה, ולעניי כפולת היתה אורה וּרוָחה.

וישחטו עֶגלה אחת לסעודה ושנים כבשים ועופות עשרים, ויין ושכר נשפכו כמים וישתו לשכרה וישתוללו.

“כלי זמר” נקראו, התופים מכים, כמו בחתונה, ותּיבקע הארץ לקולם. כפולת צהלה ושמחה!

והכלה הדסה כמלכת-השבּת בשמלת-המשי הלבנה ובפניה המאירים כאור הירח. כחולמת היא השאון הגדול ונפשה שומעת ענני שמיא רוכבים מרחוק. - - -

ותרא את ה“חתן” יושב בראש הקרואים ותשתומם, כי לא ידעה איש.

ותבוא אמה אליה בחלום הליל ופניה כנזעמים. – ותיקץ הכּלה בבוקר בהכנות המחותנים לדרכם ותאמר: ראשי, ראשי!

מי יפתור את החידה? מי ידע פשר מסיבת ההשגחה? הכלה מתה לפנות ערב, כי אחזה השבץ, וירד שלמה-נחמן ביגון שאוֹלה. - -