בִּתְקוּפַת הַתַּלְמוּד, מְקֻבָּל הָיָה עַל יְהוּדֵי אֶרֶץ-יִשְׁרָאֵל,
שֶׁלֹּא יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ יְחִידִים בַּלֵּילוֹת…
שֶׁמָּא יִפְגְּשׁוּ צָבוֹעַ בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים – שֶׁנַּעֲשָׂה עֲטַלֵּף,
אוֹ עֲטַלֵּף בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים – שֶׁנַעֲשָׂה קִמּוֹשׁ
(שֶׁעַל זֶהוּתוֹ הָעוֹפִית שׁוֹבְרִים בַּלְשָׁנִים אֶת הָרֹאשׁ)
אוֹ אוֹתוֹ קִמּוֹשׁ בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים – שֶׁנַּעֲשָׂה חוֹחַ,
אוֹ הַחוֹחַ בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים – שֶׁנַּעֲשָׂה שֵׁד-אֵימִים,
מִין תַּנִּין-בַּעַל-שִׁבְעָה-רָאשִׁים?…
הָיוּ יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ בִּשְׁנַיִם-שְׁלֹשָׁה וּמוּטָב בַּחֲבוּרָה שְׁלֵמָה…
לַיְלָה אֶחָד, נֶאֱלָץ רַבִּי חֲנִינָא לָצֵאת בַּלַּיְלָה
לַעֲזֹר לְחוֹלֶה אֶחָד שֶׁאָחָזָה אוֹתוֹ קַדַּחַת.
הִתְפַּלֵּל רַבִּי חֲנִינָא אֶת תְּפִלַת-הַדֶּרֶךְ וְיָצָא.
כְּשֶׁיָּצָא לַשָּׂדֶה פָּגַשׁ בַּשֵּׁדָה, אַגְרַת-בַּת-מַחֲלַת
וּבְחֶבְרָתָהּ – שֵׁדוֹת רַבּוֹת וַאֲחֵרוֹת…
הִתְחִילוּ אוֹתָן שֵׁדוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתוֹ,
מְחוֹלְלוֹת, מִתְהוֹלְלוֹת, וּמוֹנְעוֹת מִמֶּנּוּ
מִלָּחוּשׁ לְעֶזְרַת הַחוֹלֶה.
עָמַד רַבִּי חֲנִינָא וְקָרָא לְעֻמָּתָן:
"צוֹאָה רוֹתַחַת לְפִיכֶן,
קָרַחַת לְרָאשֵׁיכֶן
יִפְרַח אָבָק לְרַגְלֵיכֶן,
יִתְפַּזְּרוּ סַמְמָנֵיכֶן,
יִתְעוֹפְפוּ הַקְּסָמִים לְסַלֵּיכֶן,
שֵׁדוֹת כַּשְּׁפָנִיּוֹת שֶׁכְּמוֹתְכֶן!"
נָפְלוּ שְׁתֵּי הַמְכַשֵּׁפוֹת לְרַגְלָיו כְּפַרְפָּרִים לִפְנֵי הָאֵשׁ…
פָּתְחָה אַגְרַת אֶת פִּיהָ וְהִתְחַנְּנָה לִפְנֵי רַבִּי חֲנִינָא:
– מִתְחַנֶּנֶת אֲנִי לְפָנֶיךָ, רַבִּי חֲנִינָא, בְּמָטוּתָא,
שֶׁהִכְרִיזוּ עָלֶיךָ בִּשְׁמֵי-שָׁמַיִם שֶׁצַדִּיק גָּמוּר אַתָּה,
הַנַּח לִי וּלְרֵעוֹתַי לְפָחוֹת לַיְלָה אֶחָד
בַּשָּׁבוּעַ – לְמַעֲלָלֵינוּ!
חָשַׁב רַבִּי חֲנִינָא בַּדָּבָר חָשׁוֹב הַרְבֵּה,
נֶעְתַּר וְהִנִּיחַ לָהֶן אֶת לֵילוֹת-הַשַּׁבָּת…
נִזְהֲרוּ הַיְּהוּדִים וְיָשְׁבוּ בְּבָתֵּיהֶם בְּשַׁבָּת בִּמְנוּחָה
וְנִמְצְאוּ מְקַיְּמִים אֶת שַׁבְּתוֹתֵיהֶם כַּהֲלָכָה…