מַעֲשֶׂה בְּשֵׁד אֶחָד, שֶׁהָיָה שָׁרוּי לוֹ בְּנַחַת

עַל מַעְיָן.

יוֹם אֶחָד, בָּא שֵׁד אַחֵר וּבִקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם.

הָיָה רַבִּי יוֹסִי יוֹשֵׁב שָׁם עַל שְׂפַת אוֹתוֹ מַעְיָן,

וְלוֹמֵד לוֹ תּוֹרָה בְּשַׁלְוָה וָנַחַת.

בָּא שֵׁד-הַמַּעְיָן לְפָנָיו, הִתְאוֹנֵן

וְהִתְחַנֵּן:

– רַבֵּנוּ יוֹסִי, הֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים אֲנִי יוֹשֵׁב כָּאן

וְאַתֶּם, נְשֵׁיכֶם וְיַלְדֵיכֶם עוֹבְרִים כָּאן וְשָׁבִים עַל פְּנֵי

הַמַּעְיָן,

בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, בַּשַּׁחַר וְלִפְנוֹת עֶרֶב

וּמֵעוֹלָם לֹא הִזַּקְתִּי לְשׁוּם אָדָם!

וְעַכְשָׁו, בָּא שֵׁד אַחֵר וְרוֹצֶה לְגָרְשֵׁנִי מִכָּאן,

מֵהַמַּעְיָן,

וְהוּא רַע מְאֹד וּמַר מְאֹד

וְלֹא יַנִּיחַ בַּחַיִּים לְכָל אָדָם!

אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסִי לַשֵּׁד:

– וּמַה נַּעֲשֶׂה?

אָמַר הַשֵּׁד לְרַבִּי יוֹסִי:

– לֵךְ וֶאֱמֹר לִבְנֵי הָעִיר:

טְלוּ מַקְלוֹתֵיכֶם וּמַגְּלֵיכֶם, צְאוּ עָלָיו בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם

וְקִרְאוּ בְּקוֹל:

– שֵׁד-הַמַּעְיָן שֶׁלָּנוּ מְנַצֵּחַ!

שֵׁד-הַמַּעְיָן שֶׁלָּנוּ מְנַצֵּחַ!

וְהוּא כְּבָר יִבְרַח…

הָלַךְ רַבִּי יוֹסִי לִבְנֵי עֲיָרָתוֹ וְסִפֵּר לָהֶם

אוֹתוֹ סִפּוּר.

יָצְאוּ אַנְשֵׁי הָעֲיָרָה וְעָשׂוּ כִּדְבַר שֵׁד-הַמַּעְיָן-הַטּוֹב

וְהִבְרִיחוּ מִשָּׁם אֶת הַשֵּׁד הָרָשָׁע-מְרֻשָּׁע.

וְלֹא זָזוּ מִשָּׁם

עַד שֶׁרָאוּ כְּמִין טִפַּת דָּם

צָפָה עַל הַמַּיִם…