מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁיָּלְדָה בַּלַּיְלָה

בֵּן.

אָמְרָה לוֹ לְתִינוֹקָהּ:

– צֵא וְחַפֵּשׂ לִי נֵר וְהַדְלֵק בּוֹ אֵשׁ,

כְּדֵי שֶׁאֶרְאֶה כֵּיצַד לַחְתֹּךְ אֶת שָׁרְךָ (חֶבֶל טַבּוּרְךָ)!

יָצָא הַבֵּן לְחַפֵּשׂ לְאִמּוֹ נֵר

וּפָגַשׁ בַּשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן וְלֹא הִבְחִין בְּטִיבוֹ…

עַד שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ הַיַּלְדּוֹן נֵר מִשִּׁמְדּוֹן-הַשֵּׁדוֹן,

קָרָא הַתַּרְנְגוֹל, שֶׁקְּרִיאָתוֹ “קוּקוּרִיקוּ”

מְבַטֶּלֶת מַעֲשֵׂי כָּל שֵׁדִים וְרוּחוֹת מֵאָז וּמֵעוֹלָם…

אָמַר הַשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן לַיַּלְדּוֹן:

– מַהֵר וְהִכָּנֵס אֶל אִמְּךָ וְהִשְׁתַּבַּח לְפָנֶיהָ,

שֶׁקְּרִיאַת הַתַּרְנְגוֹל, רַק הִיא, הִצִּילָה אוֹתְךָ

מִשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן וּמִכִּלָּיוֹן!

הֵשִׁיב לוֹ הַיַּלְדּוֹן לַשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן:

– לֵךְ אַתָּה אֶל אֵם-אִמְּךָ וְהִשְׁתַּבַּח לְפָנֶיהָ,

שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁאִמִּי לֹא כָּרְתָה אֶת שָׁרִי,

לֹא פָּגַעְתִּי אֲנִי, הַיַּלְדּוֹן, בְּךָ, הַשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן!