מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁיָּלְדָה בַּלַּיְלָה
בֵּן.
אָמְרָה לוֹ לְתִינוֹקָהּ:
– צֵא וְחַפֵּשׂ לִי נֵר וְהַדְלֵק בּוֹ אֵשׁ,
כְּדֵי שֶׁאֶרְאֶה כֵּיצַד לַחְתֹּךְ אֶת שָׁרְךָ (חֶבֶל טַבּוּרְךָ)!
יָצָא הַבֵּן לְחַפֵּשׂ לְאִמּוֹ נֵר
וּפָגַשׁ בַּשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן וְלֹא הִבְחִין בְּטִיבוֹ…
עַד שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ הַיַּלְדּוֹן נֵר מִשִּׁמְדּוֹן-הַשֵּׁדוֹן,
קָרָא הַתַּרְנְגוֹל, שֶׁקְּרִיאָתוֹ “קוּקוּרִיקוּ”
מְבַטֶּלֶת מַעֲשֵׂי כָּל שֵׁדִים וְרוּחוֹת מֵאָז וּמֵעוֹלָם…
אָמַר הַשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן לַיַּלְדּוֹן:
– מַהֵר וְהִכָּנֵס אֶל אִמְּךָ וְהִשְׁתַּבַּח לְפָנֶיהָ,
שֶׁקְּרִיאַת הַתַּרְנְגוֹל, רַק הִיא, הִצִּילָה אוֹתְךָ
מִשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן וּמִכִּלָּיוֹן!
הֵשִׁיב לוֹ הַיַּלְדּוֹן לַשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן:
– לֵךְ אַתָּה אֶל אֵם-אִמְּךָ וְהִשְׁתַּבַּח לְפָנֶיהָ,
שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁאִמִּי לֹא כָּרְתָה אֶת שָׁרִי,
לֹא פָּגַעְתִּי אֲנִי, הַיַּלְדּוֹן, בְּךָ, הַשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן!