פַּעַם אַחַת, כְּשֶׁהָיְתָה רוּחָהּ שֶׁל לִילִית טוֹבָה

עָלֶיהָ,

אָמְרָה לִבְנָהּ הוּרְמִיז:

– צֵא בְּנִי וְהַרְאֵה טִיבְךָ וְכֹחֲךָ לַבְּרִיּוֹת!

אָמַר לָהּ הוּרְמִיז לְאִמָּא-לִילִית:

– הִנֵּה אֵצֵא כִּדְבָרַיִךְ, אִמִּי, וְאַרְאֶה לָהֶן, לְאוֹתָן

בְּרִיּוֹת…

יָצָא וְרָץ לוֹ הוּרְמִיז עַד הַחוֹמָה שֶׁל עִירָם

שֶׁהָיוּ בָּהּ מִגְדָּלִים, צְרִיחִים וּגְדֵרוֹת,

חַלּוֹנוֹת וְאַכְסַדְרוֹת, סָבִיב סָבִיב.

רָאָה אוֹתוֹ פָּרָשׁ אֶחָד מִבְּכִירֵי הַפָּרָשִׁים בָּעִיר,

רָכוּב עַל סוּסוֹ הָאַבִּיר,

שֶׁהָיָה אֵד עוֹלֶה מִנְּחִירָיו כֶּעָשָׁן.

רָץ הַפָּרָשׁ לְהַשִּׂיג אֶת הוּרְמִיז

דּוֹהֵר לוֹ עַל דֶרֶךְ יְשָׁרָה וַחֲלָקָה, מִסָּבִיב לְאוֹתָהּ חוֹמָה

וְלֹא הִשִּׂיגוֹ.

פַּעַם אַחֶרֶת, חָבַשׁ לוֹ הוּרְמִיז שְׁתֵּי פְּרָדוֹת

קְטַנּוֹת

וְהֶעֱמִידָן זוֹ עַל צִדּוֹ הָאֶחָד שֶׁל גֶּשֶׁר שֶׁל נָהָר

וְזוֹ עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל אוֹתוֹ גֶשֶר…

קָפַץ הוּרְמִיז בַּעֲמִידָה מִן הַפִּרְדָּה הָאַחַת אֶל

הַפִּרְדָּה הָאַחֶרֶת

כְּשֶׁהוּא מַחֲזִיק צֶמֶד כּוֹסוֹת יַיִן בְּיָדָיו,

הַכּוֹס בְּיָדוֹ הָאַחַת מְלֵאָה

וְהַכּוֹס בְּיָדוֹ הָאַחֶרֶת – רֵיקָה.

הָיָה דוֹהֵר וְיוֹצֵק אֶת הַיַּיִן מִן הַכּוֹס הָאַחַת

אֶל הַכּוֹס הָאַחֶרֶת

וְאֲפִילּוּ טִפָּה אַחַת קְטַנָּה

לֹא הָיְתָה נוֹשֶׁרֶת…

נִסּוּ הַבְּרִיּוֹת לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתוֹ,

מְלַהֲטֵי לְהָטִים

וְלוּלְיָנֵי-לוּלְיָנִים

וְלֹא צָלַח הַדָּבָר בְּיָדָם:

נִשְׁפַּךְ הַיַּיִן, נִשְׁבְּרָה הַכּוֹס

וְאַף עַצְמוֹתֵיהֶם לֹא נִשְׁאֲרוּ שְׁלֵמוֹת…