חבובקין זקן קרח!

מכתבך זעזע אותי. קראתי אותו בנשימה עצורה כמי שקורא פרק מחריד אצל דוסטויבסקי – והלא אצלך זה חיים, חיים ממש ולא ספרות! לרגעים נדמה לי שכל מה שהאנושות מחפשת ומשברת ראשה כדי למצוא ולהשיג, כל מה שבני אדם רודפים אחריו, מוכרים כתנתם האחרונה, שארית כבודם – כדי להגיע אליו, כל תהום היסורים וההשפלה במנת החיפוש הזאת, כל אוקינוס העלבון לאהבה השורפת, וקטנונית הסיבות שבהן תלוי הכל, כל הלהט של הארוס האוכל אדם בעולם ודוחפו לצאת ממעגלו של עצמו להשליך את כל קרבו ולוותר על כל שלו כדי להגיע אל הזולת הנכסף, כל עצם המשיכה, הערגה, המתקדשת בדם עלבונה – עולה וזועק מתוך מכתבך שלך, מתוך מה שאתה חי, ומקבל כמנת יום־יום, וכופף ראשך ומברכהו, ומקבלו!

אל תחייך אם אומר שהקטע: ״אתה מעונין בתקון יחסינו?״ – לא! – ״ובכן תסלח לי?״ – סלחתי! – ״שלום…״ – שלום. – הריהו משהו שאין בכל האונגליון החנף והמתוק שיכול לעמוד כנגדו – בחֹם, בהתלהבות, בהכנעה, בדבקות, ובאנושות!

יזהר סמילנסקי, בן שמן, 25.2.1940