הקדמה ומבוא הספר    🔗

מאשר כי כל מעשה האדם הזה בתבל, פעולותיו ותחבולותיו, מסחריו וקנייניו, שבתו וקומו, צאתו ובואו, מאכלו ומשתהו, כולם יסוֹבו אל תכלית אחת נרצה מאת הבורא יתברך שמו; וכמו רובה קשת קולע ונוטר לשערה אחת, בל ימצא מרגוע ובל יעמוד עדי השיג בחצו השערה אשר הקים למטרה, כן כל מעשי האדם – באשר הוא אדם – לשום מטרה אחת ניצבה לכל פעולותיו, בל יטה ימין ושמאל, אליה ירוצו עשתונותיו, והמטרה הזאת היא התכלית הנרצה מאת ה' מן האדם הזה, והתכלית הזאת עבר באר אחרון הגאונים בזמן וראשם בחשיבות הרב ¹ המורה צדק לעדת ישרון זלה“ה² בח' פרקיו אשר הקדים למסכת אבות: ואלה דברי חכמ”זל במלות מעוטות: וכל מעשיך יהיו לשם שמים.

והנה כאשר יתנכר בעיני האיכר ועובד אדמתו מנעוריו באמור אליו, שעל־ידי משולש הרשום בלוח נבוא לידיעת גובה כוכב מכוכבי שמים, או שעל־ידי צל האילן ומגדל בנוי לתלפיות נדע גובהו, ושאר דברים נפלאים אשר נדעם על־ידי המשולש; כן יתנכר בעיני המון מהברואים בשמעם שעל־ידי מאכל האדם ומשתהו ישיג התכלית הנרצה מאת ה‘, ובכל זאת כן הוא כאשר באר הרב ז"ל שם. ואם הדבר כן בדבר הגופני, הלא יבצר מדבר רוחני עשות כמוהו? – היודע ומבין יראה בעין שכלו כי השיר והמליצה הלא המה מהדברים הרמים המועילים להשגת הבורא ולעבודתו. וכבר דיברו מזה הרבה חכמי העמים בספריהם, והמליץ הגדול המפורסם מוה’ נפתלי הירץ וויזל והשלם ר"י אייכל בחיבוריהם, וברצות ה' אם אדפיס ספר השירים אשר חיברתי³ אענה חלקי אף אני בענייני השיר והמליצה.

הספר הזה המובל לפניך, קורא נעים, הוא ראשית מלאכתי בדרכי הלשון והמליצה. ואף שכבר לעתים מיודעים ערבתי לבי לגשת ולהתראה לפני יודעי מדע בחיבורים קטנים, אמנה, הלא מצער המה בכמותם ואיכותם, וכאשר היין המשבח בל יאבד עדנו בנפול בו שניים או שלושה נטפי מים, כן בל תורד לשון עבר מגדולתה בהגלות נגלות אחת מהמחברתות הקטנות לפני קהל ועדה, הגם כי לא ישרה בעיניהם. המליצה והלשון תעמודנה ביופים כאשר היו. אמנה, עתה בערוב לבי לגשת עם ספר וחיבור כזה – אירא פן מקרה הספר הזה לבוא בידי המדברים מבני עמנו, ויבוזו בלבם לא לבד כותבו ומחברו כי אם אף המליצה בעצמה; – ואנוכי הסיבותי אז את כל אלה – ולכן שמעני־נא ידיד לבי קורא נעים!

דע, כי זה שלוש שנים עברו מדי החילותי לחבר הספר הזה. וארבע מערכות הראשונות כתבתי עדן בארץ מולדתי בהיותי על שולחן גבר חכם בעוז פאר האנשים ה"ה הקצין המפורסם הנגיד ר' זלמן ראטיבאר ללמוד עם בנו המופלג שי'. ושתי מערכות האחרונות גם השיר על הכבוד המדומה, אשר העתקתי משיר האדון פאן האללער⁴ הבא בסוף הספר, כתבתי פה פראג הבירה. ואנוכי ידעתי גם ידעתי כי גדול כבוד האחרונות מן הראשונות; – גם ידעתי, האף אמנה הספר הזה על פני כולו מחובר מלשון זך ונקייה, בכל זאת, די מחסורו – אשר יחסר לו פעם להוסיף ופעם לגרוע – ואתה אחי הלא ידעת כי ספרים כאלה בלשון עבר מעט המה ונער יכתבם, וכל מגמתי רק להרחיב את לשוננו אשר איבדנו זה כמה – הלא תראה כי לא למען רבת המחיר אשר אמצא חיברתיהו, כי גלוי וידוע לפני הרבה אנשים ממכירי אשר דיברתי עמהם אודות הספר הזה כי הוצאות הדפוס רבה כמו רבה, יען תרתי אחרי אותיות יותר יפות ונייר לבן מאוד כאשר לפניך; אף לא למען קנות כבוד ותפארת מבני עמנו, מאשר ידעתי נאמנה כי רבים מהם בטרם יקראו בו שתיים או שלוש דלתות יחרקו שן עליו, כאשר טבע המון מן הבוערים בעם בראותו דבר חדש בעיניהם כאלה. – – ראה תראה ידיד לבי! כי הספר הזה על פני כולו מלא מוסר השכל, כי מוסר השכל שמתי מטרה לכל הרעיונות הבאות⁵ בו.

והנה כאשר מנעורי ועד עתה שמתי מבטחי באלוהי, כי רק הוא יודע את כל לבי, כי חפץ חסדו הוא; כן עתה אתה ה‘! צור לבבי, קרן ישעי ומשגבי! הורני־נא דרך אלכה, רצה את דרכי! מלא חפצי לבבי אשר התפללתי אליך זה כמה – לדפוק על דלתותיך יום־יום. כי ישרים דרכיך ה’! ⁶ כל הולך בהן ימצא עונג ועדן, אשר צפנת לישרים בלבותם, ולהתמימים במעגלותם. אלה דברי ידידך, קורא נעים, המשתוקק לראות עלות כנפי הצלחותיך בתורה, בחכמה ובאושר.

פה פראג הבירה בירח כסלו שנת התקנ"ד ליצירה.

יוסף האפרתי מטראפלוויץ

 

שמות המדברים    🔗

שאול, מלך על ישראל

אחינועם, המלכה

יונתן

בניהם

מלכישוע

מיכל

בנותיהם

מֵרַב

קיש, אבי שאול

נר שרי צבאות שאול

אבנר

דוד, מבית לחם

ישי ואשתו, אבות דוד

שמואל, הרואה

להקת נביאים

גד החוזה

אביתר, בן אחימלך הכהן

אחימלך החתי

אבישי, בן צרויה

נשים, המשחקות

בעלת אוב

עזמות, בנה

ארכי, ברסי, קוסמות

שומרים לפני ארמון המלך

בַּקְבַּקָר

תַּחְרֵעַ

עם הצבא, מישראל ומפלשתים

 

המערכה הראשונה: ארמון המלך    🔗

שאול (בשובו מהכות העמלקי) יונתן ושאר בניו

שאול

עוֹד חֲמָתִי כַּלַּבַּת אֵשׁ בִּלְבָבִי בּוֹעָרֶת!

גַּם אַחְרֵי הַכּוֹתִיו לֹא מָצָאתִי מַרְגּוֹעַ.

מַשְׂטִין לִבְנֵי עַמִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרַיִם,

הַיּוֹם הַזֶּה בְּחֶרֶב נוֹקֶמֶת הִפַּלְתִּיהוּ.

אַבֵּד זִכְרוֹ לָנֶצַח אֵל מֵאָז הוֹכִיחַ,

נָקַמְתִּי נִקְמַת מָרוֹם וּדְבָרָיו מָלֵאתִי.

יונתן

כַּאֲשֶׁר אֶת הָעֲמָלֵקִי הַלָּזֶה הִכְרַעְתָּ,

כֵּן אָבִי הַמֶּלֶךְ, כָּל צָרֶיךָ תַּכְנִיעַ.

עוֹד יִחְיֶה זֶרַע יִשְׂרָאֵל תַּחַת שִׁבְטֶךָ

אִישׁ וָאִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וּתְאֵנָתוֹ בָּטַח.

שאול

שִׂמְחָה פַחַד, רִנָּה וָעֹצֶב, בִּי יִסְעָרוּ.

מַה זֶּה לִי בָזֶה הַיּוֹם, יוֹם הָעוֹז וָיֵשַׁע?

בָּנַי הַנֶּחְמָדִים! הֵן עוֹד זָכוֹר אֶזְכּוֹרָה

יוֹם בּוֹ הִתְנַבֵּאתִי וּלְאִישׁ אַחֵר נֶהְפַּכְתִּי,

תּוֹךְ נַפְשִׁי הוּצַק רוּחַ חֵן מָהוּל בַּיֶּשַׁע

עוד נוֹעַם אִמְרֵי הָרוֹאֶה נַפְשִׁי יוֹדָעַת,

כִּי יוֹתֵר מִצּוּף דְּבַשׁ לַחֵיךְ עָסִיס הִטִּיפוּ.

כִּי אֶמְלוֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל הָיִיתִי יוֹדֵעַ

הוֹשִׁיעָם מִידֵי עוֹשֵׂי רָע חָמָס מָלֵאוּ,

אָכֵן אִם גַּם בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר תָּבֹאנָה

אֵצֵא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת לִפְנֵי אַנְּשֵׁי הֶחָיִל;

אִם עוֹד אָעוֹז עַל הָאוֹיֵב לְהַכְרִיעֵהוּ

כַּאֲשֶׁר לַנִּלְחַם עַל יָבֵשׁ⁷ – זֹאת לֹא יָדַעְתִּי.

יונתן

שוּר אָבִי כִי לִבִּי בִדְבָרֶיךָ הֶעְצַבְתָּ.

הִתְחַזֵּק נָא וּרְעֵה הַצֹּאן, צֹאן נַחֲלָתֶךָ!

שֵׂיוֹת הַפְּזוּרוֹת הָאֵלֶּה, שֶׂה הַנִּדָּחָה —

אָן מוֹשֵׁל צַדִּיק כָּמוֹךָ, אָבִי הַמֶּלֶךְ,

שׂוֹנֵא רֶשַׁע וּבֶצַע מַעְשַׁקּוֹת יִמְצָאוּ?

מַה־תִּשְׂמַח הַתֵּבֵל! מַה יָּגִילוּ בָנֶיהָ!

אִם מִשְּׁמֵי מַעַל הַשֶּׁמֶשׁ עֲלֵיהֶם זוֹרַחַת,

ובְהַסְתִּיר אוֹרָהּ כָּל פָּנִים פָּארוּר יִקְבָּצוּ,

יוֹשְׁבִים גַּלְמוּד וּבַתּוּגַת לֵב יִתְהַלָּכוּ,

כֵּן לָעָם זֶה הַנָּהוּג מִשִּׁבְטֶךָ⁸ יֶהִי

וּכְמִקְרֵה יוֹשְׁבֵי הַחֹשֶׁךְ יִקָּר מִקְרֵהוּ

אִם מִלְּהוֹשִׁיעָם אָחוֹר נוֹסֶגֶת⁹ יָדֶךָ.

מִיּוֹם חִבְּלָתְךָ אִמֶּךָ הָיִיתָ מֶלֶךְ,

מִיּוֹם הִוָּלְדָךְ אוֹתוֹת מַלְכוּת בָּךְ נִכָּרוּ –

כֵּן שָׁמַעְתִּי מִפִּי אַבְנֵר שַׂר צִבְאוֹתֶיךָ,

מַדּוּעַ זֶה תָּשִׂים לָאַיִן זֶה הַכֹּחַ

בּוֹ מִשְּׁאָר הַמִּתְהַלְּכִים בַּתֵּבֵל נִבְדָּלְתָּ?

כֻּלָּנוּ בְנֵי אָדָם; כֻּלָּנוּ אַנְשֵׁי רוּחַ.

אַךְ לֹא אֶל כֻּלָּנוּ נִתַּן מַתְּנוֹת הַמֶּלֶךְ

כַּאֲשֶׁר לָךְ אָבִי הַנֶּחְמָד, גִּבּוֹר הֶחָיִל.

עַל מָה תִּתְאַבֵּל, לָמָּה תִלְבֹּשׁ עַצָּבֶת?

אִם עוֹד אֶרְאֲךָ כֹה אֶבְחַר מֵחַיִּים הַמָּוֶת.

שאול לוקח יד יונתן

שאול

הִנְּךָ אִישׁ מַחְמַד לִבִּי! הִנְּךָ גִבּוֹר חָיִל –

גַּם הַיּוֹם אִם מִמְּלוֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל אֶחְדָּלָה,

יְשׁוּרֻן לֹא יֹאבַד, יַעְקֹב לֹא יֵלֵךְ לַתֹּהוּ,

אִם אַתָּה, יוֹנָתָן, הָעָם הַזֶּה תַּסִּיעַ.

אַךְ מֶנִּי לֻקַּח הַהוֹד תִּפְאֶרֶת הַנֶּזֶר.

מִיוֹם שוּבִי מִקְּרָב מַרְגּוֹעַ בַּל מָצָאתִי.

וּמֵעֵת לָעֵת הִנְּנִי רוֹאֶה דְמוּת מִנֶּגֶד

מַבְהִיל גַּם נוֹרָא לָבוּשׁ בַּשִּׁרְיוֹן הַמֶּלֶךְ

מִתַּחַת רַגְלָיו עֲטָרָה מוּבֶסֶת מֻשְׁלֶכֶת.

מִהְיוֹת מֶלֶךְ לֹא חָדַלְתִּי, מִמְלוֹךְ חָדָלְתִּי –

הֶדֶר מַלְכוּת אֵין אִתִּי גַּם לֵב מַלְכוּת אָיִן.

כַּשּוֹשַׁנָּה זֹאת הַמֻּטְרָפָה¹⁰ בְּפִי הָעָיִט

אֶל־אַחַת הַגְּאָיוֹת בִּישִׁימוֹן יַשְׁלִיכֶנָּה.

יונתן

אוּלַי שִׂמְחָתְךָ מֵהַכּוֹת אוֹיֵב עַמֶּךָ

עוֹצֶם הַמַּשְׂטֵמָה נֶגֶד זַרְעוֹ הָרֶשַׁע,

אוּלַי אֵלֶּה אֲשֶׁר סְחַרְחָרוּ הַיּוֹם לִבֶּךָ,

וּבִפְנוֹת אֵלֶּה לִבְּךָ לָבוּשׁ בָּעוֹז יֶהִי?

שאול

הַנֶּחְמָד מִבָּנַי! לוּ כִדְבָרְךָ כֵּן יֶהִי.

הִנֵּה שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה! לֵךְ חִישׁ בַּחְדָרֶיךָ.

שמואל, שאול (זולת יונתן)

שאול

בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ הָרוֹאֶה לֵאלֹהֵי שָׁמַיִם!

הֲקִימוֹתִי דִבְרֵי הָאֵל עַל פִּיךָ צִוַּנִּי,

גַבְהוּת עֲמָלֵק גַּם חָסְנוֹ לָאָרֶץ הִשְׁפַּלְתִּי,

גַּם חֵילוֹ וּפָרָשָׁיו לָטֶבַח הִכְרַעְתִּי.

מִמֵּיטַב הַבִּזָּה דַלַּת הָעָם שָׁלָלוּ,

גַּם מֵהֶם לָקְחוּ וַיִּדְּרוּ לָאֵל מוֹשִׁיעַ.

שמואל

הַאְזִין נָא בֶן קִישׁ, לִדְבָרַי הַטֵּה אָזְנֶךָ,

הִשְׁתּוֹמֵם וּשְׁמַע אִמְְרֵי הָרוֹכֵב שָׁמַיִם.

בַּחֲלוֹם בַּחֶזְיוֹן לַיְלָה בָּא אֵלַי וַיֹּאמַר:

׳לֵךְ אֶל בֶּן קִישׁ הַמֶּלֶךְ, דְּבָרַי הוֹדִיעֵהוּ,

אָנֹכִי כָל הַנִּמְצָא בָאָרֶץ בָּרָאתִי

אֶרֶץ וּשְׁמֵי שָׁמַיִם מִתֹּהוּ הִמְצֵאתִי

אָנֹכִי מֵאָז בָּעַמִּים מְלָכִים הִמְלַכְתִּי,

תֵּת עוֹז לַחַלָּשׁ; תּוּשִׁיָּה לִרְפֵה יָדָיִם.

כֹּחַ לַיּוֹלֵדָה – מִיָּדִי! אֵין זוּלָתִי.

אָנֹכִי מִשְּׁמֵי קָדְשִׁי בַשֶּׁפֶל נִשְׁקַפְתִּי,

רָאִיתִי אֶת הָאָדָם כִּי נֶעְזָב הִנֵּהוּ,

לֶכֶת אַחְרֵי הַתֹּהוּ הוֹעִיל בַּל יוּכָלוּ,

הַצְלִיחַ אַחְרִית יָמָיו אֵין בָּהֶם כֹּחַ,

עַל כֵּן מִימוֹת עוֹלָם עַל רוֹב הוֹדוֹ חָמַלְתִּי,

כִּי מַעְשֶׂה יָדַי הוּא, אָנֹכִי הִמְצֵאתִיהוּ.

מִכָּל הַנִּמְצָאִים הַמִּתְהַלְּכִים בָּאָרֶץ

אוֹתוֹ בָחַרְתִּי וָאֶפַּח בּוֹ רוּחַ חַיִּים.

אָמַרְתִּי: מִבְחַר מִפְעֲלוֹתַי לֹא יֵלֵךְ שָׁחַת!

אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם מִבֵּין חִסְרֵי דָעַת,

הִשְׁתַּחֲווּ לִצְבָא מַעַל וּלְמַעֲשֵׂי יָדֵימוֹ,

הוּא תִעֵב אוֹתָם וַיַּשְׁלֵךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד

כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ וּבֵית אָבִיו נָתַן לַחֵרֶם;

כִּי שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֵלֶּה לֹא בָרָאוּ

גַּם שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ אָיִן נַפְשׁוֹ יָדָעָה.

גַּם אָנֹכִי אוֹפַן הִוָּדְעִי גִלִּיתִיהוּ –

הִצַּלְתִּיו מִדּוֹרוֹ וּמִמַּשְׂטֵמָתָמוֹ.

לוֹ נָתַתִּי זֶרַע קֹדֶשׁ, לִי סְגֻלַּת נֶצַח.

אַחְרֵי כֵן צֶאֱצָאָיו אֶל מִצְרַיִם יָרָדוּ

כֵן גָּזְרָה חָכְמָתִי כֵן מִיּוֹם אָז הוֹכַחְתִּי¹¹ –

אֵלֶּה בְנֵי רִשְׁעָה עִנּוּם, הֶעֱבִידוּם בַּפָּרֶךְ.

מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל הַזֶּה מִתּוֹךְ עַם רַהַב

בִּזְרוֹעַ עֻזִּי אֶת זֶרַע עַבְדִּי הוֹצֵאתִי —

אַחְרֵי הַכּוֹתִי אוֹתָם מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה.

זֹאת רָאוּ יַלְדֵי תֵבֵל, שָׁמְעוּ מוֹשְׁלֵי אָרֶץ,

וַיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתָם, מוֹרֶךְ לֵב אֲחָזָתָם.

מִפְּנֵי הָעָם הָרָב הַזֶּה כֻּלָּם נָמֹגוּ,

וּבְנֵי עַמִּי קוֹמְמִיּוּת מִשִּׁבְיָה הָלָכוּ,

לַנַּעַר מֵהֶם לֹא חָרַץ אִישׁ זָר אֶת פִּיהוּ,

כֻּלָּם חָרְדּוּ, מֵחֶרֶב נוֹקֶמֶת יָרֵאוּ.

רַק הָעֲמָלֵקִי הַזֶּה! עַם חֵרֵף עוֹשֵׂהוּ —

קָם כַּכְּפִיר מִמְּעוֹנָתוֹ לִטְרוֹף שֶׂה נֶאְלָמָה,

הַשְׁמֵד זֶרַע אַבְרָהָם, כַּלּוֹתוֹ מֵאָרֶץ,

טֶרֶם שָׁאַף רוּחַ מֵעֲבוֹדַת עַם מִצְרָיִם

(יִצְרֵי לִבּוֹ יָדַעְתִּי מַטְמוּנָיו בָּרָאתִי).

לֹא יַד מֹשֶׁה בְחִירִי תִגַּע בּוֹ, אָז אָמַרְתִּי,

גּוֹאֵל יַעְקֹב לֹא יַפִּיל אֶת זֶה הַבְּלִיָּעַל!

בִּן נוּן נַעְרֵהוּ יִפְגַּע בּוֹ יַכֶּנּוּ נָפֶשׁ,

יַשְׁפִּיל קָדְקֹד גִּבּוֹרָיו, עַד עָפָר יַטֵּהוּ,

עַל פִּגְרֵיהֶם רַגְלֵי זֶרַע יַעְקֹב תִּרְמַסְנָה.

לִי נָקָם גַּם שִׁלּוּם לִגְמוֹל אֶל אַנְשֵׁי אָרֶץ,

עֵת תָּמוֹטְנָה נַפְשׁוֹתָם לֶכֶת דֶּרֶךְ רֶשַׁע!

צִוִּיתִי פָקַדְתִּי הַשְׁמִידֶנּוּ – וַיֶּהִי!

מְשָׁרֵת מֹשֶׁה הִשְׁמִידוֹ, בָּרֶגַע כִּלָּהוּ.

זֹאת בַּתּוֹרָתִי לַזֶּכֶר עוֹלָם כָּתַבְתִּי,

בַּעְבוּר יֵדַע דּוֹר הַבָּא רִשְׁעַת הַבְּלִיָּעַל

וּלְהִשָּׁבֵעַ עַל זַרְעוֹ מַשְׂטֵמַת נֶצַח.

אַתָּה שָׁאוּל! אֶת פִּי מָרִיתָ, עֲשׂוֹ הִסְכָּלְתָּ,

אֶת מֵיטַב צֹאנוֹ לָקַחְתָּ, עָלָיו חָמָלְתָּ.

אֶת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה עוֹד לֹא כִלִּיתָ,

פִּרְחֵי זָדוֹן מִזֶּרַע הָרֶשַׁע הִשְׁאַרְתָּ,

מָאַסְתָּ אֶת אִמְרוֹתַי הִשְׁלַכְתָּן מִנֶּגֶד,

גַּם אוֹתְךָ מִמְּלוֹךְ עַל זֶרַע יַעְקֹב מָאָסְתִּי׳ – –

שאול

יָדַעְתִּי אֶת פִּשְׁעִי. אָנָּא! שָׂא נָא הַפָּעַם.

שמואל

אַל תּוֹסִיף דַּבֵּר עוֹד. אֱלֹהִים אָמַר, כֵּן יֶהִי.

מֵעַי נִכְמָרוּ. – אָכֵן הוֹעִיל בַּל אוּכָלָה.

נֶצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יִנָּחֶם, נִצָּב סֶלָה. (הולך)

אבנר, יונתן, שאול

אבנר

שִׁפְעַת נֶצַח וָיֶשַׁע לַאֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ!

שאול

בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ אַבְנֵר, דּוֹדִי גִּבּוֹר הֶחָיִל!

הֲסָפַרְתָּ צִבְאוֹת עַמִּי כַאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ?

הַעוֹד לִבָּם לֵב אַרְיֵה הִמֵּס כָּל אוֹיְבֵמוֹ?

הַעוֹד יִתְנַדְּבוּ לֶכֶת לִקְרָב וּלְמִלְחָמֶת?

אבנר

מֵאָז בַּגִּלְגָּל עִמָּם הַמְּלוּכָה חִדַּשְׁתָּ,

אֵין פּוֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף, כֻּלָּם יֶאְהָבוּךָ,

כֻּלָּם מִקֶּרֶב לִבּוֹתָם לָאֵל יִתְחַנֵּנוּ,

הוֹסֵף לָךְ יָמִים עַל יָמֶיךָ פֹּה בָאָרֶץ

וּלְהַבְרִיק¹² מַלְכוּתְךָ כַזֹּהַר שַׁחַר בֹּקֶר.

בָּאוֹר הַזֶּה יֵלְכוּ יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ.

עַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ יִסְלַח נָא סָלוֹחַ,

דָּבָר קָטָן אֶשְׁאַל, אַל נָא יִחַר אַפֶּךָ.

שאול

אַבְנֵר, אַבְנֵר! עַד מָתַי תְמַלֵּל עוֹד כָּאֵלֶּה?

מִדֵּי דַבֶּרֵךָ מָתַי לֹא הִטֵּיתִי אֹזֶן?

הֲיֵשׁ מְאוּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתִּי אַתָּה לֹא יָדָעְתָּ?

אַתָּה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא כָּל עַם הָאָרֶץ.

מִדֵּי צֵאתָם לִקְרַאת אוֹיֵב גָּבְרוּ יָדֶיךָ,

אֲגָג הַלָּזֶה תָּפַשְׂתָּ חַיִּים בִּזְרוֹעֶיךָ.

וּמַה־זֶּה עוֹד דָּבָר קָטָן תִּשְׁאַל? דַּבֵּרָה!

אבנר

יִחְיֶה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וּבָנָיו לָנֶצַח!

יָקוּם כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַד בִּלְתִּי יָרֵחַ.

מַר לִי מַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רוּחִי אֻמְלָלָה,

בִּרְאוֹתִי זֶה תְמוֹל גַּם שִׁלְשֹׁם רוֹעַ פָּנֶיךָ.

אַיֵּה קַרְנֵי פָנֶיךָ כַשַּׁחַר הִבְרִיקוּ¹³?

אַיֵּה לִבְּךָ לֶב שַׁחַל הֲדוֹךְ¹⁴ אוֹיֵב לָאָרֶץ?

אַיָּם אֵיפוֹ מִצְעָדֶיךָ מָעוֹז עַמֶּךָ!

מַה־זֶּה לָךְ שָׁאוּל דּוֹדִי? אָנָּא לִי הַגִּידָה.

דַּם אַבְנֵר יִשָּׁפֵךְ כַּמַּיִם! לָךְ יוֹשִׁיעַ.

שאול

כִּי לִבְּךָ שְׁלוֹמִי יֹאבֶה, פָּנֶיךָ יָעִידוּ.

עֵינֶיךָ אֲשֶׁר כַגַּלְגַּל תּוֹךְ הָאוֹפָן יְרוֹצֵצוּ,

הַזּוֹרוֹת אֵיבָה לִקְרַאת¹⁵ מִתְקוֹמְמֵי מַלְכֶּךָ —

פַּצְפְּצֵם מַהֵר מֵאֶרֶץ כַּלּוֹתָם כָּרָגַע;

הֵן הֵנָּה רַבּוֹת לִמְאוֹד יוֹתֵר לִי תַגֵּדְנָה

מֵאֲשֶׁר כָּל שָׂפָה כָּל לָשׁוֹן דַּבֵּר תּוּכַלְנָה.

יָדַעְתִּי אַבְנֵר, מַלְכוּתִי נַפְשְׁךָ חָפֵצָה,

כִּרְאוֹתְךָ כִי לִי הָעוֹז שָׂמֵחַ לִבֶּךָ.

אַךְ הֶעְוִינוּ אַתָּה גַם אָנֹכִי יוֹם אֶמֶשׁ,

יַעַן כִּי לֹא הִכְרַתְנוּ הָעֲמָלֵקִי כָלָה.

מֵיטַב הַצֹּאן וּמִשְּׁאָר הַבִּזָּה בַּזּוֹנוּ,

כִּי גַם¹⁶ זִכְרוֹ מֵאֶרֶץ יִמָּחֶה – שָׁכָחְנוּ.

עַל זֶה חָרָה אֵל, מַלְכוּתִי קָרַע קָרוֹעַ,

מִגָּבְהֵי שַׁחַק לַבּוֹר צָרָה הִפִּילַנִּי.

אבנר

אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי בָזֶה אֶת פִּיהוּ מָרִיתָ?

שאול

רָגַע שׁוּבִי מִקְּרָב הֲמוֹן פַּלָּצוֹת אֲחָזוּנִי,

לִבִּי נִבָּא לִי נוֹרָאוֹת וּכְבָר רָאִיתִי

הֶעָבִים מִמַּעַל לָרֹאשִׁי הִתְרַקָּעוּ.

יָשַׁבְתִּי מַשְׁמִים וּשְׁמוּאֵל הַשָּׂב בָּא אֵלִי,

עֵינָיו הִבְרִיקוּ¹⁷ אַף וּדְבַר אֵל הִשְׁמִיעָנִי.

אִמְרֵי פִיהוּ אֶת לִבִּי מִמְּקוֹמוֹ הִתִּירוּ,

עוֹד נַהְמָה תוֹךְ אָזְנַי כַּנַּהְמַת רוּחַ סָעַר.

(מסיר פניו לבכות)

יונתן

הוֹי אָבִי; עוֹד פָּנֶיךָ חֲמַרְמָרוּ מִבֶּכִי.

שאול

עוֹד, עוֹד – כֵּן עַד עוֹלָם אֶבְכֶּה בַנֶּפֶשׁ מָרָה,

הוֹד מַלְכוּתִי חָלַף מֶנִּי גַם רוּחִי סָרָה.

אבנר

הִתְחַזֵּק וֶאֱמָץ, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל! אַל תִּרֶף!

דָּבָר הוּא, קָרָה גַם יִקְרֶה דוֹר דּוֹר לָנֶצַח –

גַּם אֵל לֹא יִתָּצְךָ כִּי הוּא אֵל נוֹשֵׂא פָשַׁע.

הָעֵת¹⁸ הַלּוֹקַחַת לִבּוֹת אַנְשֵׁי הֶחָיִל,

תִּתָּהּ בִּלְבָבָם מוֹרָא וָאֵימָה גַם מוֹרֶךְ,

לֹא לָעַד תִּפְעַל כָּזֶה, לֹא נֶצַח זֹאת יֶהִי.

אִיעָצְךָ הַמֶּלֶךְ! וִיהִי שַׁדַּי עֶזְרֶךָ,

כָּזֶה רַבּוֹת שָׁמַעְתִּי, אֲבוֹתַי לִי סִפֵּרוּ,

תְּלָאוֹת הָרַבּוֹת לָאָדָם כֹּחוֹתָיו תָּמוֹצְנָה,

כָּל גִּידָיו וְעוֹרְקָיו עִם כָּל עַצְמוֹתָיו תַּחְלֵשְׁנָה –

רֶגַע בַּל יַרְגִּיעַ יִדְמֶה לַמִּשְׁתַּגֵּעַ.

עַתָּה שָׁאוּל! עוֹד לֹא יָמִים רַבִּים חָלָפוּ

כִּי הִכִּיתָ הָאוֹיֵב גַּם חָסְנוֹ שִׁחַתָּ,

מִזֶּה שִׁנּוּ דָמֶיךָ תַּפְקִידָם קִרְבֶּךָ.

מֵאָז יָדַעְתָּ שַׂר צִבְאוֹתֶיךָ הִנֵּנִי,

הַשְׁמֵד צָר כַּלּוֹת בּוֹ חִצֵּי נַפְשִׁי יָכוֹלָה,

כֹּחִי עַתָּה כְּכֹחִי אָז צֵאת לִפְנֵי הֶחָיִל

הוֹרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם, כָּל הַקָּמִים הַפִּילָמוֹ

וּלְהַשְׁווֹתָם לַדֹּמֶן לָאַשְׁפַּתּוֹת חוּצָה.

אַךְ אַתָּה הַמֶּלֶךְ! לֹא נִסִּיתָ בָאֵלֶּה.

דַּי לַמֶּלֶךְ שֶׁבֶת בַּהֵיכָל, לִשְׁכּוֹן בָּיִת,

חַשֵּׁב עַל הַצְלָחַת עַמּוֹ, רַק לִגְזוֹר אֹמֶר –

שֵׁב מֵעַתָּה בַּיְתָה, לִקְרָב אַל תּוֹסֶף לֶכֶת.

צַוֵּה, וָאִישׁ יוֹדֵעַ נַגֵּן לָךְ יְבַקֵּשׁוּ,

הוּא יִפְרוֹט עַל הַכִּנּוֹר, לָךְ יִנְעַם לָאֹזֶן.

עֵת קַחַת הָעִצָּבוֹן מוֹשָׁבוֹ קִרְבֶּךָ –

מֵהַרְבּוֹת חִבּוּר¹⁹ מַנְגִּינוֹתָיו יִשְּׁכֵחַ,

וּכְמֵאָז וּמִקֶּדֶם יְהִי לִבְּךָ שָׂמֵחַ.

יונתן

דִּבְרֵי דוֹדִי הַשָּׂר לָאֹזֶן מֶה נָעֵמוּ!

גַּם אָנֹכִי כָכָה זֶה יוֹמַיִם יָעַצְתִּי,

בַּל יֵצֵא אָבִי מִדַּלְתֵי בֵיתוֹ וָחוּצָה.

אָכֵן הַגֵּד לָךְ זֹאת אָבִי יָרוֹא יָרֵאתִי

מֵאֲשֶׁר יָדַעְתִּי לִבְּךָ כּוֹסֵף בִּקְרָב לָכֶת.

יוֹשֵׁב מָרוֹם שָׂם זֹאת תּוֹךְ פִּי ²⁰ שַׂר צִבְאוֹתֶיךָ.

עֲצָתוֹ עֲצַת חָכְמָה לְךָ אָבִי יֶשַׁע תַּצְמִיחַ,

אִמְרֵי פִיהוּ מַמְלִיךְ מַלְכֵי אֶרֶץ הוֹכִיחַ.

שאול

אַךְ אַבְנֵר וּבְנִי יוֹנָתָן אֶת כֹּל יוּכָלוּ!

אַךְ לָכֶם מַחְמַדֵּי לִבִּי אֶשְׁמַע שָׁמוֹעַ.

מִיּוֹם מָלְכִי אַבְנֵר אַחְרֵי פְעָמַי הָלַכְתָּ –

כָּל עֵת קוּם הָאוֹיֵב שַׂמְתָּ נַפְשְׁךָ בְּכַפֶּף,

כִּלִּיתוֹ מַהֵר שֵׁרַשְׁתָּהוּ הִשְׁמַדְתָּהוּ;

כִּי גַם זוּלָתִי תַעֲשֶׂה כֹה, לִבִּי בָטוּחַ.

שׁוּר אַבְנֵר! עֵינֵי הַצֹּאן הָאֵלֶּה עָלֶיךָ.

גַּם אֶת יוֹנָתָן תִּקַּח הוּא יְהִי לָךְ לָעֵזֶר

לִבּוֹ מִלְּבַב אָבִיו קֹרָץ, תַּחְתִּי הִנֵּהוּ.

גַּם הוּא יִתְמַרְמַר נֶגֶד הָאוֹיֵב בַּכָּעַס,

פַּשֵּׁחַ שַׁסֵּף וּבַלְּעֵהוּ חִישׁ כְּמוֹ רָגַע.

הוּא זֶה עָרַב לִבּוֹ וַיֵּלֶךְ עִם הַנָּעַר

לִקְרַאת מַצַּב הַפְּלִשְׁתִּים מִהֵר רָץ כַּשַּׁחַל,

עַל יָדָיו עַל רַגְלָיו עָלָה עַל שֵׁן הַסָּלַע.

גַּם לִי גַם לָעָם לֹא הִגִּיד דָּבָר וַיֵּלַךְ.

אַךְ אַהֲבַת שְׁנֵיהֶם תּוֹכוֹ בָעֲרָה כַּשַּׁלְהֶבֶת

הִיא הִצִּיתָה לִבּוֹ וַיַּכֵּם מַכַּת חָרֶב.

אַחְרֵי עֵזֶר שַׁדַּי אַתֶּם אַנְשֵׁי הֶחָיִל

אֶת עַמִּי מִידֵי גוֹי עַזֵּי נֶפֶשׁ תַּצִּילוּ.

אחד מן עבדי המלך

עבד

נַעַר יוֹדֵעַ נַגֵּן בַּכִּנּוֹר יָדַעְתִּי,

כָּאַחַד הַמְּשׁוֹרְרִים יִפְרוֹט עַל פִּי הַנָּבֶל.

גַּם לִקְרָב לִבּוֹ כְלֵב הָאַרְיֵה, גִּבּוֹר חָיִל

הַכּוֹת לֶחִי כָל אוֹיְבָיו הַכֵּה וּפָצוֹעַ.

חָכְמָתוֹ תָאִיר פָּנָיו מֵעֵינָיו תּוֹפִיעַ –

אָהוּב מִכֹּל וּבְכָל מָקוֹם יִפְנֶה יַצְלִיחַ.

שאול

אַיֵּה הָעֶלֶם הַזֶּה? חִישׁ דַּבֵּר אַיֵּהוּ?

עבד

אַבִיו יִשַּׁי יִקָּרֵא, שֵם עִירוֹ בֵית לָחֶם.

יונתן

הָנִיחַ²¹ אָבִי וּמְצָא אֶל נַפְשְׁךָ מַרְגּוֹעַ,

מָחָר אֲבִיאֶנּוּ טֶרֶם הַשַּׁחַר יוֹפִיעַ.

נשלמה המערכה הראשונה

 

המערכה השנית: שדה בית לחם    🔗

דוד רועה בצאן, וכינור קטן בידו. הרחק ממנו שוכב האריה המת אשר שיסע

דוד

מַלְכֵי אֶרֶץ! יוֹשְׁבֵי הֵיכָל וּבָיִת

הִתְעַדֵּן עִם צִמְחֵי כָרֶם וָזָיִת

סַפֵּחַ הַחֵמֶת²²; שַׁכֵּר לַשַּׁחַת –

בַּיַּיִן הַטּוֹב בֶּטֶן תִּתְמַלָּאוּ

תּוּר אַחַר הָעֹנֶג כַּאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ

לֹא לָכֶם מַרְגּוֹעַ; לֹא לָכֶם נַחַת.

סוּרוּ מִשָּׁם פֹּה תַּחַת הַשָּׁמַיִם!

שׁוּרוּ תַבְנִית אֵל תַּאְוָה לָעֵינַיִם!

אֶת בִּנְיָנוֹ הַנִּפְלָא פֹה תַשְׁקִיפוּ;

עַל נֵרוֹתָיו הַדּוֹלְקִים הִתְפַּלָּאוּ

פַּעַם יִתְגַּלּוּ פַּעַם יִתְחַבָּאוּ

עֵדֶן וָעֹנֶג לַנֶּפֶשׁ יַרְעִיפוּ.

פורט על הכינור

אֲהַבְתִּיךָ יוֹצְרִי! מִנְּעוּרַי אֲהַבְתִּיךָ,

עוֹד רוּחִי בִי כּוֹסֵף דַּעַת דַּרְכֶּךָ

אָכֵן גָּדַלְתָּ מְאוֹד רוֹכֵב שָׁמָיִם!

הַאִם תִּיטַב תּוֹדַת שָׁפָל הָעֶרֶךְ

לַאֲשֶׁר כָּל צִבְאוֹת מַעַל יִכְרְעוּ בֶרֶךְ?

נִבְדַּלְתָּ – לֹא תֵרָאֶה מֵעֵינָיִם²³.

הִתְאַפֵּק בַּל אוּכַל – לִבִּי יוֹדֶךָ,

תּוֹכִי לֵב רַגָּשׁ, זֹאת עָשׂוּ יָדֶיךָ,

בּוֹעֵר כַּלַּפִּידִים עַל כַּנְפֵי רוּחַ.

פֶּה גַלּוֹת סִתְרֵי לֵב אַתָּה נָתַתָּ,

הַגֵּד לַכֹּל פִּלְאֶךָ מַה־פָּעַלְתָּ

זֹאת יִנְעַם לְנַפְשִׁי, זֹאת אֶכְתּוֹב עַל לוּחַ.

פורט על הכינור, והולך אצל האריה המת ומביט מפלתו

אַרְיֵה גִּבּוֹר חָיִל, צַר לִי עָלֶיךָ

כִּי פֹה מָצָאתָ מַטָּרַת חֶלְדֶּךָ²⁴

פֹּה הֲרָגַתְךָ יָדִי, נָפַל כֹּחֶךָ –

כֵּן יִקְרָה אֶל כָּל הַמְעַקֵּשׁ דַּרְכֵּהוּ

לָעַז מִתְגַּבֵּר עַל חָלָשׁ מֶנֵּהוּ.

(אל העדר) חֲיֵה שֵׂיִי! כִּי נָקַמְתִּי נִקְמָתֶךָ.

יונתן בא מרחוק עם נערו

דוד

מַה־זֶּה תִרְאֶינָה עֵינַי שָׁם? טוֹעֶה אֵינֶנִּי –

הוּא בֶן שָׁאוּל מַלְכֵּנוּ, יוֹנָתָן הַנָּעַר,

מֵעֵינָיו יָצִיץ יֶשַׁע גַּם לִבּוֹ שָׂמֵחַ.

כֵּן בֵּין מַעְבְּרוֹת הַפְּלִשְׁתִּים עַפְעַפָּיו הִבְרִיקוּ,

כֵּן צָעַד לִקְרַאת אוֹיֵב עַל לֶחִי הִכָּהוּ.

אָכֵן מַה מִּנִּי יוּכַל בַּקֵּשׁ – לֹא יָדָעְתִּי.

יונתן, דוד

יונתן

אֱלֹהִים עִמְּךָ עֶלֶם נֶחְמָד! רוֹעֶה הָעֵדֶר.

דוד משתחווה

עַד בִּלְתִּי יָרֵחַ יָקוּם כִּסֵּא מַלְכֵּנוּ!

וּבָרוּךְ יוֹנָתָן הַשָּׂר גִּבּוֹר הֶחָיִל!

יונתן בפני עצמו

יָפְיוֹ כַשֶּׁמֶשׁ, תָּאֳרוֹ כָּעַפְעַף הַשַּׁחַר,

(אל דוד)

דַּבֶּר נָא אֵי מִזֶּה הָעִיר אַתָּה הָעֶלֶם?

דוד

שֵׁם אָבִי יִשַּׁי, מוֹשָבִי הָעִיר בֵּית לָחֶם.

יונתן

גַם שִׁמְךָ הָעֶלֶם נִכְסַף לִבִּי לָדַעַת.

דוד

דָּוִד.

יונתן

הַעוֹד לָךְ אַחִים בֵּית אָבִיךָ זוּלָתֶךָ?

דוד

עוֹד. אָנֹכִי הַצָּעִיר לִזְקוּנָיו נוֹלָדְתִּי,

דֶּרֶךְ אָבִי תֵת לִבְנוֹ הַקָּטָן הָעֵדֶר.

יונתן

חֲזַק דָּוִד! אֶל אִמְרָתִי הַטֵּה אָזְנֶךָ.

דוד

צַפֵּה צִפִּיתִי מִנְּעוּרַי דָבָר לִשְׁמוֹעַ

מִפִּי מַלְכִּי וּמִשָּׁלִישָׁיו וּמִפִּיךָ –

מִיּוֹם הִוָּלְדִי סָר אֶל מִשְׁמַעְתְּכֶם הִנֵּנִי

כָּאַחַד אֲנָשִׁים הַיּוֹשְׁבִים תַּחַת הַשָּׁבֶט.

יונתן

בֹּא אֶשָּׁקְךָ. (כָּזֶה לֹא דִמִּיתִי²⁵ לִשְׁמוֹעַ).

אֶת שָׁאוּל אָבִי יָדַעְתָּ כִּי אִישׁ הִנֵּהוּ

עוד לֹא שָׁבָה חַרְבּוֹ רֵיקָם עֵת נִלְחַם לָחֶם,

עַד עָפָר הִדְרִיךְ הִרְמִיס²⁶ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל,

עוֹז כַּלַּשַּׁחַל נָתַן לוֹ אֱלֹהַּ מִמָּעַל.

כַּאֲשֶׁר זֹאת מַתַּת אֵל שַׁדַּי אֶל מַלְכֵי אָרֶץ

כֵּן חָפֵץ עַתָּה הַיּוֹצֵר לַהְפּוֹךְ דַּרְכֵּהוּ

וַיִּקַּח עוֹז מִלְּבָבוֹ, אִישׁ אַחֵר הִנֵּהוּ.

אֵינֶנּוּ שָׁאוּל – גַּם כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם אֵינֶנּוּ.

אָנֹכִי עִם שַׂר הַצָּבָא פָּנָיו חִלִּינוּ

בַּל יֵצֵא עוֹד לִקְרָב אָכֵן יִשְׁמוֹר הַבָּיִת.

עָלֶיךָ דָּוִד שָׁמַעְתִּי הִנְּךָ אִישׁ חָיִל,

נַגֵּן עִם כִּנּוֹר²⁷ וּבְמִינֵי זֶמֶר יָדַעְתָּ,

מַנְגִּינוֹתֶיךָ טוֹבוֹת אֶל אֹזֶן שׁוֹמָעַת,

שַׁנּוֹת רִגְשׁוֹת נֶפֶשׁ מֵרַע לַטּוֹב תּוּכַלְנָה.

קוּם! הַצֹּאן הָאֵלֶּה אֶל אַחֶיךָ הָנִיחָה

וָלֵךְ עִמִּי הַגִּבְעָה אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.

כִּנּוֹרְךָ אֶל אָבִי שַׁעֲשׁוּעֵי נֶפֶשׁ יֶהִי,

תַּחַת רוּחַ כֵּהָה יִתֵּן לוֹ לֵב שָׂמֵחַ.

דוד

הֲנִבְזֶה כָמוֹנִי יִתְרָאֶה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ?

הֲלֹא יִמָּצֵא בַמַּלְכוּת אִישׁ יָקָר מִמֶּנִּי?

יונתן

הָסִיר כָּעֵת דָּוִד כָּל עַנְוָה מִלְּבָבֶךָ.

רַק אַתָּה הָאִישׁ הַזֶּה מֵאֵין זוּלָתֶךָ.

מִיָּמַי זוּלָתִי הַיּוֹם לֹא הִכַּרְתִּיךָ,

עַזָּה לָךְ אַהֲבָתִי כַלַּפִּיד אֵשׁ בּוֹעָרֶת

מֵעַתָּה אָחִי אֶקְרָאֲךָ – כָּאָח תַּחְשְׁבֵנִי.

(השקטה – דוד מביט בפני יונתן)

דוד

אָחִי, אָחִי! גַּם אַתָּה מֵחֹמֶר קֹרָצְתָּ

יַחְדָּו בָּנִים לָעֶלְיוֹן לַיּוֹצֵר כֹּל נָחְנוּ!

אַתָּה מִגֶּזַע הַמַּלְכוּת, אֲנִי מָךְ הָעֶרֶךְ –

מֵאֲדָמָה אַחַת נִלְקַחְנוּ, נֶפֶשׁ לִשְׁנֵינוּ.

גָּלְמִי גַם גָּלְמֶךָ מִגּוּשׁ אֶחָד נִבְרָאוּ

שׁוֹשַׁנָּה וָעֵשֶׂב מֵאֵם אַחַת יָצָאוּ.

עַתָּה הַגֵּד זֹאת אֶל אָבִי אֵלֵךְ הַבָּיְתָה,

אַחְרֵי כֵן אָבוֹא אֵלֵךְ בַּאֲשֶׁר תּוֹלִיכֵנִי.

יונתן

גַּם אָנֹכִי אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶל בֵּית אָבִיךָ.

עַתָּה אָחִי הָבָה! וּבְרִית עוֹלָם נִכְרָתָה²⁸!

דוד

טֶרֶם דַּבֶּרְךָ כָּרַת לִבִּי עִם לִבֶּךָ

לָנֶצַח יָקוּם, מֵיתָרָיו לֹא יִנָּתֵקוּ.

ארמון המלך: שאול, מיכל, מרב, ושאר בניו

שאול

מֶה עַז הָעָם הָרַב הַזֶּה, עַם שׁוֹכֵן בֶּטַח!

מַה יָּפוּ יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל מַטַּע אֵל נֶצַח!

בָּנִים כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים כַּגֶּפֶן אַדָּרֶת

רָצִים כַּצְבִי לִקְרָב אָדְמוּ פָנִים כַּשַּׁחַר

הָלוֹךְ גַּם רַנֵּן בַּשִּׁיר לִקְרַאת מָרֵי נָפֶשׁ –

וּמַה נֶּחְמָד אַף נָעִים הֱיוֹת מֶלֶךְ עָלֵימוֹ!

יָפְיָפִיתָ יִשְׂרָאֵל! בָּךְ קִנְּנָה הַדָּעַת,

חָכְמָה בִּינָה גַם תַּחְבּוּלָה בָּךְ הִתְיַשָּׁבוּ –

כַּמַּעְיָן הַנּוֹבֵעַ תּוֹךְ גַּנְּךָ הִנָּמוֹ,

מִשָּׁם יִשְׁתּוּ יִמְצוּ גַם יִתְעַדְּנוּ בָנֶיךָ.

כָּל גּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת הִכָּלֵם יִכָּלֵמוּ

יַד עַל פֶּה יָשִׂימוּ מִדֵּי שָׁמְעָם מִלֶּיךָ

גִּבּוֹרֵי כַשְׂדִּים גַּם חַכְמֵי יוֹעֲצֵי מִצְרַיִם

מִמֶּרְחָק יָבוֹאוּ לָמֹד מִפִּיךָ דָּעַת.

יָפְיָפִיתָ יְשׁוּרֻן! נָעַמְתָּ זֶרַע קֹדֶשׁ!

אֵלֶּה אַנְשֵׁי מַדָּע²⁹ מִנִּפְלָאוֹת צוּרֵנוּ,

אֵלֶּה נֶחְמָדִים מִנְּעִימַת מַנְגִּינוֹתָמוֹ,

לָאֵלֶּה לֶב שַׁחַל הֵם גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל

בַּל יָשׁוּבוּ מִפְּנֵי קָמִים גַּם כִּי עָצֵמוּ. (השקטה)

עָלֶיךָ מַטַּע נוֹעַם עָלֶיךָ מָלַכְתִּי –

טֶרֶם לֻקַּח הַדְרָתִי מָלַכְתִּי עָלֶיךָ. (משתגע)

הָה! מַה־נּוֹרָא מַרְאֵה הָאִישׁ בָּנַי הַבִּיטוּ.

אוֹחֵז כִּסֵּא מַלְכוּתִי בָחֳרִי יַהַפְכֵהוּ –

אַךְ שָׁמָּה מַה־נּוֹרָא מַרְאוֹת הָעוֹמְדִים אֵלֶּה –

לִמְאוֹד גָּדֵלוּ עַד לַשָּׁמַיִם עָצֵמוּ,

כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ יֹאחְזוּ בִּזְרוֹעוֹתָמוֹ,

יִשָּׂאוּהוּ עַל אֶבְרָתָם אֶל כַּף הַקָּלַע –

אַיֵּכָם בָּנַי? אַיֵּךְ מִיכַל? מַלְכִּישׁוּעַ? – –

כולם

הִנֵּנוּ אָבִינוּ, הִנֵּנוּ! נָא הַרְגִּיעָה.

מיכל

רַחֵם, נָא אָבִי הַמֶּלֶךְ, הַרְגַּע לִבֶּךָ.

לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם? מַדּוּעַ תַּאְמִין לַתֹּהוּ?

הַאוֹתָנוּ בָנֶיךָ הֵן תִּשְׁכַּח שָׁכוֹחַ?

הַבִּיטָה עָנְיֵנוּ אֶת עֵינֵינוּ הַשְׁקִיפָה

אָדְמוּ כַתּוֹלָע מֵרוֹב הַדְּמָעוֹת שָׁפָכוּ.

הֵן כָּל עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה אַתָּה הֶעְצַבְתָּ

וּלְיוֹצְאֵי חֲלָצֶיךָ כִּמְעַט אֵין רוּחַ בָּמוֹ.

מִי זֶה הֵצַר לָךְ? מִי הוֹרִיד מִמָּךְ עֶדְיֶךָ?

לֵב יַעְקֹב טוֹב לָךְ עַתָּה כְּמֵאָז וּכְמִקֶּדֶם –

עַל³⁰ הַצְלָחָתְךָ מְצַפִּים וּמְיַחֲלִים כֻּלָּמוֹ.

הָסֵר הַחֶזְיוֹנוֹת הַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה!

אָמְנָם תֹּהוּ הֵמָּה וּמְאוּמַת כֹּל³¹ אֵין בָּמוֹ.

פֹּה בָנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אָבִי הַבִּיטָה,

מֵחֲרַכֵּי חֶדֶר הָאַרְמוֹן הַזֶּה הַשְׁקִיפָה,

אֶת כָּל הַתֵּבֵל תַּבִּיט וּכְמֵאָז נִצָּבָה.

לָמָּה תֶחְרַד מֵחִזָּיוֹן יְסוֹדוֹ הָאֶפֶס? –

הֲיֵשׁ מְאוּמַת כֹּל לָאָיִן כִּי תִירָא מִמֶּנּוּ?

גָּרֵשׁ הַיָּגוֹן הַזֶּה וְשַׂמַּח מַלְכוּתֶךָ,

גַּם צֶאֱצָאֶיךָ אֵלֶּה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֶּךָ.

שאול הַנֶּחְמָדָה מִבְּנוֹתַי, דַּבֵּר אַל תּוֹסִיפִי!

הֲרִכּוֹת לִבִּי, בַּל אוּכַל הִתְאַפֵּק מִבֶּכִי,

וּבַבֶּכִי בָחֲלָה נַפְשִׁי, מֹרֶךְ שָׂנֵאתִי.

תִּמְהוֹן לִבִּי כִמְעַט עָבָר, תּוּגָה חָלָפָה.

כַּפְּרוּ בָנַי! אַל נָא עָלַי קָצוֹף תִּקְצוֹפוּ,

מִתּוּגְיוֹן לִבּוֹתֵיכֶם נַפְשִׁי צֵאת כָּלָתָה –

חִצֵּי שַׁדַּי אֵלֶּה אֲנִי מַטְרַת הוֹרוֹתֶמוֹ³².

עַתָּה בָנַי הַנֶּחְמָדִים קוּמוּ וָלֵכוּ –

הֲנִיחוּנִי בָדָד – (הולכים פחי נפש)

שאול לבדו, מביט אחרי בניו – (השקטה)

בָּדָד הֲנִיחוּנִי! – הַבְּדִידָה רַעְיָה לְמַר נָפֶשׁ.

אִם חֶבְרַת הָאָדָם לָאָדָם גִּיל וָנַחַת,

אִם הַהִתְהַלְּכוּת בֵּין יוֹצְאֵי יֶרֶךְ מַרְגּוֹעַ,

הִנֵּה אַךְ מֶנִּי שָׁבַת שִׂמְחַת חֶבְרָתָמוֹ.

הוֹי עֲמָלֵק צַר וָאוֹיֵב חוֹתָם כָּל הָרֶשַׁע!

אֲבִי כָל עוֹשֵׂי זָדוֹן תַּבְנִית כָּל עוֹשֵׂי פָשַׁע!

לוּ יְדֵי בֶן עַמְרָם מֵאָז עַד כַּלֵּה כִלּוּךָ,

לוּ הִשְׁמִיד כִּלָּה מִמָּךְ גַּם פַּרְסָה גַם זֶכֶר,

הֲרַק אַךְ הַחְלִיאֵנִי עוֹד נִשְׁאַר מִזַּרְעֶךָ?

מִיּוֹם שׁוּבִי מִקְּרָב, לִבִּי וְרוּחִי עֲזָבוּנִי.

אָכֵן בִּי הֶעָוֹן כִּי הָעָוֶל עָשִׂיתִי.

כָּל צָרוֹת נַפְשִׁי מִמַּבּוּעֶיהָ תָּקֵרְנָה –

כִּי אַחֲרֵי מִצְוַת יוֹצֵר הַכֹּל לֹא הָלָכָה,

בַּאֲמָרָיו מָרָתָה חֻקּוֹת פִּיהוּ תִּעֵבָה.

כֹּה דִבֶּר הָרוֹאֶה: 'אֶת כֹּל הַחְרֵם תַּחְרִימוּ

שׁוֹר עִם שֶׂה מִנַּעַר עַד זָקֵן תַּשְׁמִידוּ!'

וּדְבָרָיו אֵלֶּה אַךְ אַחְרֵי גֵוִי הִשְׁלַכְתִּי –

וּלְדִבְרַת שׁוֹכֵן מָרוֹם אֹזֶן לֹא הִטֵּיתִי,

אֶת אַפּוֹ הִצַּתִּי, לָכֵן זַעְמוֹ מָלֵאתִי.

שאול, יונתן, דוד

שאול

נֵצֶר מַטָּעִי, בֶּן יַקִּיר! בָּרוּךְ בּוֹאֶךָ.

נַפְשִׁי כִמְעַט עָלֶיךָ בְּנִי צֵאת כָּלָתָה.

כָּאִכָּר פּוֹלֵחַ וּבוֹקֵעַ בָּאָרֶץ

אַחְרֵי זָרְעוֹ לַגֶּשֶׁם צוֹפֶה, לָךְ צִפִּיתִי.

אַךְ מִי זֶה הָעֶלֶם שָׁמָּה עִמְּךָ הֵבֵאתָ?

יונתן שֵׁם הָעֶלֶם הַזֶּה דָּוִד מֵעִיר בֵּית לָחֶם.

הוּא עִם מַנְגִּינוֹתָיו³³ יַמְתִּיק אַחְרִית יָמֶיךָ

קוֹל כִּנּוֹרוֹ נֶחְמָד אַף נָעִים לְשֵׁמַע אֹזֶן

גַּם שִׂפְתוֹתָיו חֵן מָלֵאוּ חֵן חֵן תַּבַּעְנָה.

שאול לָמָּה זֶה מֵרָחוֹק תַּעְמוֹד אַתָּה הָעֶלֶם?

לָמָּה תִּתְבּוֹשָׁשׁ? גֵּשׁ הֲלוֹם בְּלִי מוֹרֶךְ וָאֵימָה.

דוד משתחווה

דוד

אֵלֶּה בְלֶב אוֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ יִשְׁכֹּנוּ.

שאול

דַּבֵּר נָא הָעֶלֶם הֲתֵשֵׁב פֹּה בֵית הַמֶּלֶךְ

לִשְׁכּוֹחַ עִיר מוֹלַדְתֶּךָ וּבֵית אָבִיךָ,

לִהְיוֹת כְּאַחַד מֵהָאוֹכְלִים פֹּה עַל שֻלְחָנִי?

דוד

כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ גַּם כָּל חֶפְצֵי נַפְשֶׁךָ

לַעֲשׂוֹתָן, מֵאָז רוּחִי גַם נַפְשִׁי שׁוֹקָקוּ.

שאול

רַבִּים מִן הַמְשׁוֹרְרִים לָךְ הַיִּתְרוֹן נָתָנוּ,

עַל כָּל הַמְנַגְּנִים בַּכִּנּוֹר אוֹתְךָ נָשָׂאוּ.

שִׁמְעָה נָא גַם אַתָּה מֶה הַדָּבָר קָרָנִי;

לָעִתּוֹת מְיֻחָדוֹת הִנְּנִי כַמִּשְׁתַּגֵּעַ

מִתִּמְהוֹן לֵב מִדַּרְכֵי עוֹלָם לֹא יָדָעְתִּי.

אֵינֶנִּי שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר בַּיָּמִים עָבָרוּ,

כֹּחוֹתַי עֲזָבוּנִי גַם הַדְרָתִי חָלָפָה.

עַל עֲצַת יוֹעֲצֵי חָכְמָה לִקְרוֹא אוֹתָךְ שָׁלָחְתִּי,

אוּלַי תּוּכַל אַתָּה הָסֵר תּוּגַת מַלְכֶּךָ.

לוּ יֹאבֶה הַיּוֹצֵר שַׁלַּח עַל יָדְךָ עֵזֶר,

זֶכֶר עוֹלָם זֹאת לָךְ כִּי הוֹשַׁעְתָּ מַלְכֶּךָ:

כָּל בֵּית אָבִיךָ חָפְשִׁי בְיִשְׂרָאֵל אֶתֵּנָּה

וּכְיַד הַמֶּלֶךְ לַאֲשֶׁר חָפֵץ מַשְׂכֻּרְתֶּךָ.

דוד

כָּל מִצְוַת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶשְׁמַע שָׁמוֹעַ.

הַנּוֹתֵן עוֹז וָיֶשַׁע אֶל מַלְכֵי אָרֶץ

יִפְתַּח אֲרֻבּוֹת שָׁמָיו הָפֵק מַרְפֵּא לַמֶּלֶךְ.

חדר אבנר: אבנר, אחינועם אשת שאול

אבנר

הַבְלִיגִי מַלְכָּה! אַל תּוֹסִיפִי הַרְבֵּה בֶכִי,

צַפִּי לֵאלֹהִים כָּל מַעֲשָׂיו טוֹבִים אֵלֵינוּ.

אַךְ מִתְּמוֹל אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ קִצְרֵי הַדָּעַת,

עִוְּרִים לַחֲזוֹת וּלְחַדֵּר³⁴ בִּפְעוּלוֹת אֵל נֶצַח.

אוּלַי בַעֲבוּר נַסּוֹתוֹ, חִצָּיו בּוֹ הִפְגִּיעַ.

עֵירֻמִים יָצָאנוּ מִבֶּטֶן אִמּוֹתֵנוּ,

עוֹשֶׁר וָאשֶׁר אַךְ מִידֵי שַׁדַּי לָקַחְנוּ,

הַחַיּוֹת רוּחַ אַפֵּינוּ מֵרוּחוֹ לָנוּ

גַּם תִּתּוֹ גַם קַחְתּוֹ עַל קַו יוֹשֶׁר יֵלֵכוּ.

אחינועם אָמְנָה לֵב גּוּשׁ עָפָר נִלְאָה לִנְשׂוֹא הַכָּעַס.

נֵטֶל הַמִּקְרֶה³⁵ יַכְבִּיד עַל קָרוּץ מֵחֹמֶר.

הַבֶּט נָא שַׂר הַצָּבָא אַבְנֵר מוֹדַעְתָּנוּ,

אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי מְלֵאָה דַאֲבַת נָפֶשׁ,

מִיּוֹם שׁוּבוֹ הַבַּיְתָה אֵלָיו לֹא נִקְרֵאתִי.

תּוֹךְ גִּנַּת הַבִּיתָן רְאִיתִיו נוֹרָא מַרְאֵהוּ –

וּמֵעַל פָּנָיו יַשְׁקִיפוּ פַּחְדֵי הַמָּוֶת.

מִי הִכִּיר אֶת שָׁאוּל וּמִי יַכִּירוֹ עָתָּה?

הֵן כַּשּׁוֹשַׁנָּה מִדֵּי הִתְפַּתַּח עָלֶיהָ

מֵרְסִיסֵי אֶגְלֵי טַל יִזְּלוּ בֵין שִׁקְתוֹתֶיהָ,

כִּן הֶאֱדִימוּ פָנָיו. עַתָּה פָארוּר קִבֵּצוּ,

קָדְרוּ גַם נָפָלוּ הִשְׁלִיכוּ הַדְרָתָמוֹ,

כַּמִּקְרֶה הַשּׁוֹשַׁנָּה עֵת יַעֵל הַקָּרַח

כִּי יִפְרוֹשׂ הַסְּתָיו מַכְבֵּרוֹ³⁶ עַל פְּנֵי הַטֶּבַע.

לֹא לָכֶם מְלָכוֹת! אַל לָכֶם נִגְעֵי אֲחִינוֹעַם! –

פֹּה הִקָּבֵצְנָה כֻלְּכֶן אֶת פָּנַי הַבֵּטְנָה

הֵמָּה כִרְאִי מוּצָק בָּמוֹ הַשְׁקֵף תּוּכַלְנָה

כִּי אָדָם אֲנַחְנוּ קָרוּץ מֵחֹמֶר כֻּלָּנוּ.

לֹא תַשִּׂיגֵנוּ הַשִּׂמְחָה בִלְתִּי הַפָּחַד

גַּם שָׂרוֹת וּמְלָכוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד.

מיכל והקודמים

אחינועם

אַךְ מַה אִתָּךְ חֲדָשׁוֹת כִּי כֹה מִהַרְתְּ לָלֶכֶת?

מיכל

שִׂמְחִי נָא אִמִּי כִי בַשֵּׂר לָךְ טוֹבוֹת בָּאתִי.

יוֹנָתָן שָׁב. עִמּוֹ עְֶלֶם נֶהְדַר בַּיּוֹפִי,

כָּעַפְעַף הַשַּׁחַר תָּאֳרוֹ גַם צַח מִשָּׁלֶג –

יוֹדֵעַ נַגֵּן בַּכִּנּוֹר וּבְמִינֵי זֶמֶר

וּבְעֵת נַגְּנוֹ סָר הַשִּׁגָּעוֹן מֵאָבִינוּ.

אחינועם

צָדַקְתְּ בִּתִּי כִּי טוֹבָה הַבְּשׂוֹרָה הַלֵּזוּ,

רִפֵּאת לֵב אִמֵּךְ וִיהִי אֵל שַׁדַּי עֶזְרֵךְ.

אִמְרוֹתַיִךְ אֵלֶּה חַדְרֵי לִבִּי יָרָדוּ

הוֹשִׁיבוּ שָׁמָּה שִׂמְחָה תַחַת תּוּגַת נָפֶשׁ.

עַתָּה אַל אֶתְמַהְמֵהַּ מִלֶּכֶת לַמֶּלֶךְ

הַרְאוֹת לוֹ שִׂמְחַת לִבִּי גַם כִּי לֹא נִקְרֵאתִי.

מיכל

נִקְרֵאת אִמִּי נִקְרֵאת! הַגֵּד לָךְ זֹאת שָׁכָחְתִּי.

כַּאֲשֶׁר תּוּגָה הַבָּאָה תִדַּח הַנּוֹשָׁנֶת

כֵּן מִשִּׂמְחָה רַבָּה כָּל חֶדְוָה תִשָּׁכֵחַ.

מֵהַרְבּוֹת שִׂמְחַת נֶפֶשׁ עַל בִּיאַת הָעָלֶם

הַמַּשְׁקִיט רוּחַ אָבִינוּ מֵרְבוֹת הַזָּעַף,

שִׂמְחָתִי לִקְרוֹא אוֹתָךְ שָׁכַחְתִּי שָׁכוֹחַ.

כַּפְּרִי נָא זֹאת אִמִּי יָדַעַתְּ גַם יָדָעַתְּ

כִִּי אַהֲבַת בִּתֵּךְ לָךְ גָּדֵלָה גַּם נִפְלָאָה.

אחינועם

אַל תִּדְאָגִי בִתִּי הַנְּעִימָה אַל תִּדְאָגִי,

חוּשִׁי נָא, גַם אַתָּה אַבְנֵר תֵּלֵךְ עִמָּנוּ.

חדר המלך: המלך, יונתן, מלכישוע, מרב, דוד (מנגן בכינור ומשורר)

1

בָּעוֹז שַׁדַּי

יִשְׂמַח מֶלֶךְ

יָגֵל בִּישׁוּעָתוֹ;

תַּאֲוַת לִבּוֹ

יִנָּתֶן לוֹ

יָעוֹז בִּגְבוּרָתוֹ.

פורט

2

יַשְׁחִית אוֹיְבָיו

יַפִּיל קָמָיו

יֵאָזֵר בִּגְבוּרָה;

חָכְמַת מֶלֶךְ

מִסְעַד עַמּוֹ

לָעִתּוֹת בַּצָּרָה.

פורט

מדי נגנו יבואו אחינועם אבנר ומיכל, וכולם משתוממים על מיטב הניגון. דוד, כהביטו את כל בני המלך –

3

לָעֵדֶר שָׂדַי

עוֹלֶה מֵרַחְצָה

עִם קוֹל הֲמוּלָה;

אֶל וִרְדֵי³⁷ רֵיחַ

עִם לֵב שָׂמֵחַ

אֵין בָּם שַׁכּוּלָה – (אל ורדי ריח וכו')

4

דִּמִּיתִי אֶתְכֶם

נִטְעֵי הַמֶּלֶך

חַדְרֵי הַמְּדִינָה!

אַשְׁרֵךְ אֶרֶץ!

אֵין בָּךְ פֶּרֶץ –

אַשְׁרֵךְ עֲדִינָה! (אשרך ארץ וכו')

שאול אל אבנר

שאול

גַּם זֹאת מַתַּת אֱלֹהִים תֵּת עֶזְרָה בַצָּרָתָה,

קוֹל כִּנּוֹרוֹ עָרֵב וּמַה נָּאֲוָה מַרְאֵהוּ!

אֶשְׁאַף רוּחַ כִּמְעַט תּוּגַת לִבִּי רָפָתָה

עַל נוֹעַם שִׁירַת הָעֶלֶם נַפְשִׁי שָׂמֵחָה.

אבנר

נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַבֵּט עֵינֵי הָעָלֶם

וּרְאֵה מִשָּׁם כָּל לִבּוֹ כִּי הוּא לֵב שָׂמֵחַ.

שִׁטְפֵי אַף³⁸ מָהוּל בִּנְדִיבוּת מִשָּׁם יָצִיצוּ.

גַּם הוּא אִישׁ יֶהִי! חוֹתָם תָּכְנִית³⁹ לָאִישׁ חָיִל,

גַּם הוּא אֶת עַם יְשֻׁרוּן תַּחַת יָדְךָ יוֹשִׁיעַ –

יונתן ילך הלוך והלום אל דוד כאיש אשר אין לאל ידו להתאפק

יונתן

הַנַּעַר הַמַּגְהֶה מָזוֹר⁴⁰ מִלֵּב הַמֶּלֶךְ

הָעֶלֶם הַנּוֹתֵן אֶל אָבִי עוֹז וָכֹחַ

הוּא מוֹדָעִי וִידִידִי אָחִי כַמִּבָּטֶן – (נופל על צווארי דוד)

דוד

בֶּן לַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר; אִישׁ יוֹדֵעַ לָחֶם –

וּמִתְפָּאֵר בַּנַּעַר מֵאַחְרֵי הָעֵדֶר – (נופל על צוואריו)

לִמְדוּ כָל רוֹזְנֵי הָאָרֶץ וַעֲשׂוּ כָמֹהוּ!

(אחינועם לוקחת יד שאול)

אחינועם

לוּ יִשְׁמָעֵנִי גַם אָנִי אִישִׁי הַמֶּלֶךְ!

בּוֹא עַתָּה לַמִּשְׁתֶּה כִּי עָבַר הַצָּהֳרָיִם.

שאול כֵּן אֶעֱשֶׂה רַעְיָתִי, גַם עִמָּךְ אֶשְׁתַּעְשֵׁעַ.

כְּאֵבִי כִכְאֵבֵךְ נָשָׂאת, שִׂמְחִי נָא שָׂמוֹחַ,

נִשְׁכַּח צָרוֹת עָבָרוּ בַל עוֹד יִפָּקֵדוּ

לֹא יִזָכֵרוּ כִּי אִם הַרְבּוֹת שִׂמְחָתֵנוּ.

כולם הולכים אחר המלך והמלכה, יונתן ודוד אחוזי יד. זולת מרב ומיכל תשארנה

מרב

תָּמַהְתִּי אֲחוֹתִי כִי לֹא פָנִית מֶנּוּ עָיִן.

מיכל

אִמְרִי אַתְּ הֲרָאִית עֶלֶם כָּמוֹהוּ בַיּוֹפִי?

אַךְ אַחְרִישׁ מִיָּפְיוֹ. רָאִיתִי זֶה יוֹמַיִם

שׁוֹשַׁנָּה יְפֵיפִיָּה גוֹבֶרֶת עַל אַחְיוֹתֶיהָ,

דִּמִּיתִי גַם בָּרֵיחַ תָּעוֹז עַל כֻּלָּמוֹ,

אַךְ אַחְרֵי הָרִיחִי אוֹתָהּ וַתְּהִי לָהֶפֶךְ –

אָכֵן הַבִּינָה וָדַעַת וְחָכְמַת הָעֶלֶם

אָמְנָם מִמְּלֹא חָפְנַיִם מִיָּפְיוֹ גָדֵלוּ.

מרב

לוּ כֵן יֶהִי, הֲשָׁכַחַתְּ כִּי אַתְּ בַּת לַמֶּלֶךְ,

הוּא אֶחָד מִדַּלַּת הָעָם רוֹעֵה הָעֵדֶר?

מיכל

גַּם זֹאת יָדַעְתִּי אֲחוֹתִי כַאֲשֶׁר אַתְּ יוֹדָעַת.

אָמְנָה הַסִּכְלוּת בִּבְנֵי הַמֶּלֶךְ גָּבָרָה

הִיא פִתָּה⁴¹ אוֹתָם דַּמּוֹת אָדָם לְבַדָּמוֹ⁴²

וּשְׁאָר אַנְשֵׁי הַתֵּבֵל לָאַיִן יַחְשׁוֹבוּ –

רָאִית מִבְּנֵי הַמְּלָכִים גַּם מִבְּנֵי פְלָשֶׁת,

אַך אִמְרִי אִם בֵּין כֻּלָּמוֹ רָאִית כָּמוֹהוּ?

אַךְ בּוֹ הַטֶּבַע הִנְעִימָה יָפְיָהּ גִּלָּתָה!

אַךְ בּוֹ יַד הַיּוֹצֵר הֶרְאֲתָה אֶת פִּלְאוֹתֶיהָ –

עֶלֶם נֶחְמָד לַמַּרְאֶה מָלֵא חֵן וָיוֹפִי,

אָכֵן עַל חִנּוֹ וְיָפְיוֹ תִגְבֹּר בּוֹ הַדָּעַת.

(הולכה)

מרב לבדה

מרב

אַךְ אַהֲבָתָהּ הָעַזָּה בִלְבָבָהּ דּוֹבָרֶת,

חָכְמָתוֹ וּתְבוּנָתוֹ לַמַּסְוֶה לָקָחָה –

הַאַתְּ לְבַדֵּךְ מִיכַל עַל כֻּלָּנוּ גוֹבָרֶת

בַּל עַל יָפְיוֹ רַק עַל חָכְמָתוֹ אַתְּ שָׂמֵחָה?

גַּם אַתְּ כָּמוֹנוּ! הַאְמֵן זֹאת בַּל אוּכָלָה –

זֶה גוֹרָלֵנוּ מְנַת חֶלְקֵנוּ – נִצָּב סֶלָה!

(הולכה גם היא)

נשלמה המערכה השנית

 

המערכה השלישית: ארמון המלך    🔗

יונתן, דוד

דוד

מַה־נִפְלָאָה עֲצַת צוּרֵנוּ וּמַה נָּעֵמָה!

קַו הַמִּשְׁפָּט בּוֹ הוֹלְכֵי שֶׁפֶל יִשָּׁפֵטוּ

כֻּלּוֹ חֶסֶד הוּא, הַצְּדָקָה בוֹ לַמִּשְׁקָלֶת,

כָּל מַעֲשֵׂי יוֹצֵר תָּמִים עָלָיו יִתְהַלָּכוּ.

דַּע נָא אָחִי לִבִּי פָג, אַף רוּחִי בִעֲתָתְנִי,

עֵת נִקְרֵאתִי הַגִּבְעָה אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.

נַעַר אָנֹכִי דַבֵּר חָכְמוֹת בַּל יָדַעְתִּי,

הִתְוַכַּח עִם פַּחוֹת הָאָרֶץ לֹא הָרְגַּלְתִּי,

עָנְיִי רָאָה אֱלֹהִים שָׁפַךְ עַנְוָה וָצֶדֶק

גַּם בְּלֵב הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בְזֶרַע הַמֶּלֶךְ —

אוֹתְךָ מָצָאתִי כִי יָקַרְתָּ מִכָּל אֵלֶּה.

הַרְאוֹת לִי אֶת גּוֹדֶל טוּבְךָ הָחֵל הֲחִלוֹתָ,

שָׁכַחְתָּ שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת, אָחִי קְרָאתַנִּי.

אַל נָא תָמוּשׁ מֶנִּי, אַל נָא תַתִּיר הַקָּשֶׁר

בּוֹ לִבּוֹתֵנוּ גַם נַפְשׁוֹתֵנוּ נִקְשָׁרוּ.

יונתן

כָּל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי דָוִד, אָחִיךָ אֶהִי.

כָּל עוֹד תִרְאֶינָה עֵינַי, גַם אָזְנַי תִשְׁמַעְנָה,

רַגְלַי תֵלַכְנָה — לִבִּי יֵדַע כִּי עוֹדֶנּוּ —

אֶהְיֶה רֵעֶךָ, אֶאֱהַב אוֹתְךָ אַהֲבַת נָפֶשׁ.

אַךְ מָה הַחֲרָדָה הַזֹּאת בֶּן יִשַּׁי! חָרַדְתָּ?

עַל בּוֹאֲךָ פֹה בֵית הַמֶּלֶךְ לִבִּי שָׂמֵחַ.

מִי יִשְׁמַע מִלֶּיךָ וָלֹא יַכִּיר צִדְקֶךָ?

נֶפֶשׁ מִי בַל תִּכְסוֹף הֱיוֹת כְּנַפְשְׁךָ צוֹדָקֶת?

בֶּן מֶלֶךְ אָנִי אַךְ כִּבְנֵי מְלָכִים אֵינֶנִּי.

בִּלְתִּי נֶפֶשׁ צוֹדֶקֶת הֶדֶר מַלְכוּת הָבֶל,

אַךְ נֶפֶשׁ מַשְׂכֶּלֶת מוֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ! —

דוד

לוּ לֵב כָּל מַלְכֵי אָרֶץ יֶהְגֶּה כָמוֹךָ

מַה־תִּצְלַח מַלְכוּתָם וּמַה נָּעֲמָה תֶהִי!

עַתָּה רֵעִי! דָּבָר קָטָן אֶשְׁאַל מִמֶּךָ.

מִדֵּי עָזְבִי אָבִי יָמִים רַבִּים חָלָפוּ,

אָרוּצָה נָא בִפְנוֹת הַיּוֹם אָשׁוּב הַבָּיְתָה

גַּלּוֹת אָזְנֵי אָבִי מָה רַב חַסְדֵי בוֹרְאֵנוּ,

אֵיךְ מִתּוֹךְ הָעֵדֶר⁴³ לַחֲצַר מֶלֶךְ הֱבִיאַנִּי.

וּכְעֵת מָחָר הִנְּנִי פֹה אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.

יונתן

לֵךְ בְּשֵׁם אֵל יְשֻׁרוּן, אַל תִּתְמַהְמֵהַּ בַּדָּרֶךְ.

הולכים.

קיש, נר, אבנר, שאול (ויונתן עודנו עומד בירכתי הבית ובל יתראה)

קיש

כִּרְאוֹתִיךָ מַחְמַד עֵינַי! לִבִּי שָׂמֵחַ,

סָרַת⁴⁴ תּוּגְיוֹן נַפְשְׁךָ כֹּחוֹתַי חִזֵּקָה.

הַלּוֹחֵם מִלְחֶמֶת עַמּוֹ עֶזְרֶךָ יֶהִי.

עוֹד בִּימֵי זִקְנָה וָשֵׂיבָה תִנְהַג עַמֶּךָ,

וּבְדַם אוֹיֵב וּמִתְנַקֵם תִּמְחַץ רַגְלֶךָ

תִּשְׂמַח אַתָּה בְעַמֶּיךָ אַף הֵם בָּךְ יִשְׂמָחוּ.

נר

כֵּן יֹאמֶר אֱלֹהִים, כֵּן יוֹצֵר הַכֹּל יוֹכִיחַ,

גָּדְלוּ מִנְהָגֵי⁴⁵ שַׁדַּי מוֹעֲצוֹתָיו עָמָקוּ.

תִּתּוֹ תְרוּפָה לָךְ עֵדוּת עַל תְּשׁוּעַת עַמֶּךָ—

כָּעֵת יֵאָמֵר אֶל יַעְקֹב: שַׁנֵּס מָתְנֶיךָ!

לִישׁוּרֻן: חַזֵּק! וַחֲגוֹר עַל יָרֵךְ חַרְבֶּךָ.

שאול

לָמָּה עָתָּה וְלֹא מֵאָז? מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם?

מִיּוֹם מָלְכִי עָלֵימוֹ מוּכָנִים לַטֶּבַח⁴⁶

הַכּוֹת בִּזְרוֹעַ אוֹיֵב הַכֵּה וּפָצוּעַ.

זֹאת יָדַעְתִּי שָׁאוּל בֶּן אָחִי, זֹאת ידַעְתִּי,

הִנָּם גִּבּוֹרֵי חַיִל מִיּוֹם מָשְׁלְךָ בָּמוֹ.

עֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם הַהוּא לֹא יִתֵּן פֶּרִי?

עַם נָהוּג מִשִּׁבְטֶךָ הַהוּא לֹא יַצְלִיחַ?

לֹא מֶלֶךְ בִּלְבַד הִנֶּךָ אַף גַּם מוֹרֶה דָרֶךְ,

מִדֵּי צֵאתָם לַמַּעֲרָכָה בְּרֹאשָׁם הָלָכְתָּ,

כֻּלָּם אֲחוּזֵי חֶרֶב, מִיָּדְךָ זֹאת לָמָדוּ.

אִם כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ לִלְחוֹם הִתְאַסָּפוּ,

עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה עִמְּךָ הִפִּילוּם אָרְצָה.

רַק כָּעֵת אָמָרְתִּי הִתְחַזֵּק לִבּוֹתָמוֹ

הָעִיר תִּגְבּוֹרֶת עֻזָּם לִלְחוֹם יִתְלַמָּדוּ,

כִּי הַפְּלִשְׁתִּים מְנִיפִים יַד, לִמְרוֹד יָחֵלּוּ,

וּכְבָר עָשׂוּ חָמָס אֵצֶל גְּבוּלֵי הָאָרֶץ.

שאול

מַה־זֶּה תִשְׁמַעְנָה אָזְנָי? דָּבָר לֹא יָדַעְתִּי.

מִי הִגִּיד זֹאת דּוֹדִי? סַפְּרָה נָא לִי סַפֵּרָה!

נר

אָנֹכִי וּבְנִי אַבְנֵר הַשְּׁמוּעָה שָׁמָעְנוּ.

אָמְנָה הַרְגִּיעָה שָׁאוּל אַל תִּדְאַג הַמֶּלֶךְ!

הַבֶּט שַׂעְרַת⁴⁷ רֹאשִׁי כִי כַשֶּׁלֶג הִלְבִּינוּ

אַךְ נִקְמַת גוֹי מֵאוֹיְבָיו כָּאֵשׁ בִּי יוֹקָדֶת.

נִקְמַת עַם יְשׁוּרֻן תָּשִׂים דָּמִי כַּמִּרְקָחַת⁴⁸ —

עוֹד אֶרְכַּב עַל הַסּוּס כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר;

עוֹד אָרִיק חֲנִית לִירוֹת תּוֹךְ בֶּטֶן עַזֵּי נָפֶשׁ.

שאול

סַפֵּר נָא לִי אַבְנֵר כָּל הַדְּבָרִים שָׁמַעְתָּ.

אבנר

אֵלֶּה דִבְרֵי אַחַד הָעָם תַּחַת שִׁבְטֶךָ;

׳זֶה יָמִים רַבִּים אָנֹכִי תַרְתִּי בָאָרֶץ.

׳מִדֵּי עָבְרִי בָעֲזֵקָה הָעִיר זוֹ רָאִיתִי:

׳מַחְנֵה הַפְּלִשְׁתִּים עָרוּךְ לִקְרָב וּלְמִלְחֶמֶת

׳וּבְתוֹכָם אִישׁ אֶחָד גָּלְיַת אִישׁ הַבֵּינָיִם,

׳אִישׁ חָזָק גַּם אַדִּיר, אָיוֹם וְנֹורָא מַרְאֵהוּ.

׳מִיּוֹם תַּמּוּ בְנֵי הָעֲנָק לֹא נִרְאָה כָמֹהוּ,

׳חָסְנוֹ כְאַלּוֹן, גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת.

׳כַּאֲשֶׁר פָּנָיו הִבַּטְתִּי עַצְמוֹתַי נִבְהָלוּ,

׳כִּי כִשְׁאָר בִּגְדֵי הָאֲנָשִׁים בְּגָדָיו אֵינֵימוֹ.

׳חֲנִיתוֹ גְדוֹלָה שֵׁשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל הַלַּהָבֶת,

׳מֵרֶגֶל עַד קָדְקֹד לָבוּשׁ בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת.

׳עַם רָב מֵהַפְּלִשְׁתִּים בַּפַּס דַּמִּים יִשְׁכֹּנוּ,

׳גִּדְּפוּ יַעְקֹב גַּם אֱלֹהֵי הָעִבְרִים חָרָפוּ׳.

קיש

אַךְ רַכֵּי לֵבָב הֵמָּה הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה!

תָּחֵל לִלְחוֹם אֶת עַם כֹּחוֹת מַלְכּוֹ חָלָפוּ.

אָמְנָה בְנִי שָׁאוּל חֲדַל מִדְּאוֹג יִשְׂמַח לִבֶּךָ!

כַּאֲשֶׁר עַד כֹּה אֵל אַדִּיר נִלְחַם מִלְחַמְתֵּנוּ,

כֵּן עוֹד מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ יִשְׁלַח מַלְאַךְ מִלְחֶמֶת.

דַּע נָא וּרְאֵה כִי נֶתַח מִנְּתָחַי⁴⁹ הִנֶּךָ,

לִבְּךָ לֵב שַׁחַל יוֹדֵעַ כָּל יוֹשֵׁב שָׁעַר.

מִמִּי זֹאת לָךְ? מֵאֵל אָבִיךָ וּמֵאָבִיךָ!

עוֹד בִּימֵי שֵׂיבָתִי קַרְנֵי רֶשַׁע אֲגַדֵּעַ!

אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּיתִי מֵאָז צִפִּיתִי!

מִימוֹת נְעוּרַי עִם אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחַמְתִּי,

הֲכִי בָעֵת זִקְנָה וָשֵׂיבָה אֶדְמֶה לַנָּפֶל?

׳הָבָה אָחִי נֵר! אַל נִתְמַהְמֵהַּ בַּבָּיִת,

מִמֶּלֶךְ עַז לֹא נִירָא, נִירָא מֵאלֹהֵינוּ!

שַׁדַּי עוֹז לָנוּ! נַכֶּנּוּ לַשָּׁמִיר וָשָׁיִת

וּבְעֵת קוּם צַר וּמַכְאִיב לֹא נַרְפֶּה יָדֵינוּ׳.

שאול

גֶּזַע הָעֵץ יֻכַּר מִנֵּצֶר עוֹשֵׂה פֶרִי.

אֶת לִבִּי הַכּוֹסֵף לִלְחוֹם יוֹדֵעַ אָנִי.

מִדֵּי שָׁמְעִי זֹאת יִרְתַּח דָּמִי כַדָּם נָעַר.

עַתָּה אַבְנֵר חוּשָׁה וּפְקוֹד אַנְשֵׁי הֶחָיִל

בַּעֲבוּר יִהְיוּ מוּכָנִים עִם כָּל צִבְאוֹתָמוֹ.

אבנר

כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי כֵן אֶעֱשֶׂה, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.

(הולך והנשארים אחריו) אחינועם מיכל יונתן

אחינועם

הַבְּשׂוֹרָה הַלֵּזוּ מֵחָדָשׁ תַּחְלִיאֵנִי,

מִכִּסֵּא הַמַּלְכוּת לָאָרֶץ תּוֹרִידֵנִי.

הֲלָזֶה הֻפַּל גּוֹרָלִי הֱיוֹת אִשָּׁה לַמֶּלֶךְ

לָבוֹא מִצָּרָה לְצָרָה מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי?

הַפְּלִשְׁתִּים יָנִיפוּ יָד, מִלְחָמָה יָחֵלּוּ —

מִדֵּי שָׁמְעִי זֹאת רֶתֶת וָרֶטֶט תֹּאחְזֵנִי.

כַּבָּרָק הַחוֹדֵר בֶּעָבִים לִפְנֵי רָעַם

מַרְגִּיז כָּל לֵב וּמַחְרִיד כָּל מִתְהַלְּכֵי אָרֶץ

מִיִּרְאַת קוֹל עַז הַבָּא אַחְרָיו הוֹלֵם פָּעַם —

וּבְטֶרֶם יִוָּדַע הַקּוֹל אֲשֶׁר יִשָּׁמֵעַ,

הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה? כֻּלָּם יִבָּהֵלוּ,

כֵּן חָרַד לִבִּי מֵחֲמַת הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה.

לֵב שָׁאוּל יָדַעְתִּי מָלֵא בָאֵשׁ מִלְחֶמֶת

לֹא יִשְׁקוֹט מִגֶּשֶׁת מוּל הַמּוֹרִים בַּקָּשֶׁת,

מִי יוֹדֵעַ מַה יִּקְרֵהוּ מִשְּׁאוֹן הַנָּשֶׁק? —

מיכל

גַּם אָנֹכִי יוֹנָתָן מִדְּאוֹג לֹא חָדַלְתִּי, מַה־זֹּאת

עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ? הָבִין נִלְאֵיתִי

כִּי פִתְאוֹם קָמוּ הַפְּלִשְׁתִּים לִלְחוֹם עִמָּנוּ.

אַךְ הַגֵּד נָא אָחִי אֵיפוֹ אַתָּה הָיִית

בָּעֵת רָאשֵׁי הַצָּבָא כֻלָּם הִתְיָעָצוּ?

כַּאֲשֶׁר בָּאתָ הַבַּיִת אַךְ יָצָאוּ.

הֻגֵּד הֻגַּד לִי כִי לֹא יָלִינוּ הַלָּיְלָה,

וּכְבָר הַיּוֹם יַעַרְכוּ לִקְרָב אַנְשֵׁי הֶחָיִל

וּבְרֹאשָׁם זִקְנֵי הָעָם גַּם שָׁאוּל אָבִינוּ.

אחינועם

יָדַעְתִּי, יוֹנָתָן — אַהֲבָתוֹ לָךְ גָּדֵלָה, יוֹתֵר

מִלַּעֲצָתִי עֲצָתְךָ יִשְׁמַע שָׁמוֹעַ.

דַּבֶּר נָא עַל לִבּוֹ, אוּלַי לָךְ יַטֶּה אֹזֶן,

בִּלְתִּי לֶכֶת לִפְנֵי הָעָם כַּאֲשֶׁר עַד הֵנָּה

יונתן

זֹאת יָדַעַתְּ כִּי סָר אֶל מִשְׁמַעְתֵּךְ הִנֵּנִי

גַּם זֹאת אֶעֱשֶׁה לָךְ, אֶל לִבּוֹ דַבֵּר אֲדַבֵּרָה

בִּלְתִּי יֶעֱרַב לִבּוֹ גֶשֶׁת מוּל מָרֵי נָפֶשׁ,

כַּאֲשֶׁר עָשָׂה עַד כֹּה מִדֵּי צֵאתוֹ בֶחָרֶב.

אָכֵן לִמְאוֹד תִּשְׁגִּי אִם זֹאת הַאְמֵן תּוּכָלִי

פַּתּוֹת אֶת אָבִי לִמְנוֹע רַגְלָיו מִלָּחֶם.

רִאשׁוֹן מֶנִּי נוֹלַדְתְּ יוֹתֵר מֶנִּי יָדָעַתְּ,

אָמְנָה לֵב גִּבּוֹרֵי חַיִל בַּל תּוּכְלִי דָעַת,

תְּשׁוּקַת אִישׁ לוֹחֵם מִנְּעוּרָיו מִמֵּךְ נֶעְלָמָה.

הִיא תִתֵּן עוֹז לַחַלָּשׁ גַּם כֹּח לַיָּעֵף

וּבְלֵב זִקְנָה וְשֵׂיבָה תוֹשִׁיב הַתִּגְבּוֹרֶת.

הִיא תַבְרִיא אִישׁ חוֹלֶה סָרוּחַ עַל הָעֶרֶשׂ

תְּפַתֶּנּוּ לַעֲזוֹב הַמִּטָּה לֶאְחוֹז הֶחָרֶב

לָרוּץ לִקְרַאת הָאוֹיֵב הַפִּילוֹ לָאָרֶץ.

אַף כִּי הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֶמֶשׁ

עַזּוּת הַפְּלִשְׁתִּים בִּלְתִּי⁵⁰ עַל תֹּהוּ יֻסָּדָה,

תּוֹךְ מַחְנֵיהֶם אִישׁ נוֹרָא עָצוּם גִּבּוֹר חָיִל,

אַבְנֵי גָזִית יִקָּח יִטְחַן אוֹתָם כַּנָּתֶר⁵¹

וּשְׁאָר אַנְשֵׁי תֵבֵל כִּזְבוּבִים לוֹ נֶעְרָכוּ⁵².

׳אָמְנָה אַל תִּדְאַגְנָה, אֵל יַעְקֹב חַי לָנֶצַח!

אִתּוֹ רַב חֶסֶד גַּם כּוֹס מַגִּיר שׁוֹד וָרֶצַח:

חֶסֶד אֶל חוֹסָיו, רֶצַח לַבּוֹטְחִים עַל תֹּהוּ.

עַל כֵּן אִמִּי וָאַתְּ אֲחוֹתִי הֵרָגַעְנָה!

בִּטְחוֹן הָעֲרֵלִים הֲלוֹא בָנוּי עַל אַבְנֵי בֹהוּ,

אַךְ עֶזְרַת שַׁדַּי אֶל יַעְקֹב מַהֵר תִּשְׁמַעְנָה׳.

(אחינועם ומיכל הולכות) יונתן לבדו

יונתן

׳חָסְנוּ כָאַלּוֹן גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת׳ —

הָקִיצָה יְשֻׁרוּן! מָרֵי נֶפֶשׁ הִתְעוֹרֵרוּ!

אַל תִּשְׁמְחִי פְלָשֶׁת! מַהֵר תְּכֻסִּי בָאֹפֶל,

הֲשָׁכַחַתְּ כִּי גַם בָּנוּ אֲנָשִׁים יִמָּצֵאוּ?

הֲשָׁכַחַתְּ רַבַּת מַכָּתֵךְ מִבֶּן מָנוֹחַ?

זִכְרִי בוֹ אַחְרֵי אָסְרֵךְ אוֹתוֹ בַנחְּשְׁתַּיִם,

רַבִּים הֵמִית בְּמוֹתוֹ מֵאֲשֶׁר הֵמִית בַּחַיִּים,

לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל מִגִּבּוֹרֵי הֶחָיִל,

הֵם יָמִירוּ נֹגַהּ עֻזֵּךְ לְחֶשְׁכַּת לָיִל.

דוד יונתן

יונתן

שִׂמְחַת הַמְצַפֶּה לַדָּבָר כִּי יִמְצָאֶנּוּ גְּדוֹלָה

מִכָּל שִׂמְחַת אָדָם כִּי תַשִּׂיגֶנּוּ.

אַךְ לָמָּה רֵעִי הִתְמַהְמָהְתָּ זֶה יוֹמָיִם?

דוד

גַּם הַיּוֹם אָחִי הַפְּרִידָה לִמְאוֹד קָשָׁתָה

לוּ בָךְ זָכַרְתִּי כִּי עַתָּה עוֹד הִתְמַהְמָהְתִּי.

אַךְ הַגֵּד נָא לִי מַדּוּעַ הִנְּךָ לְבַדֶּךָ?

אַיֵּה אָבִיךָ? אֵיפוֹ כָל אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ?

גַּם פָּנֶיךָ זוֹעֲפִים, כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם אֵינֵמוֹ.

יונתן

הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה מֵעֵת לֶכְתְּךָ מִמֶּנּוּ

לִמְאוֹד נִפְלָא גַם דַּמּוֹת לֹא יוּכַל לִבֶּךָ.

דוד

חוּשָׁה הַגֵּד לִי כִי נַפְשִׁי נִבְהֲלָה הִנֶּהָ,

הַאִם רוּחַ רָעָה לֵב הַמֶּלֶךְ אֲחָזַתְהוּ?

יונתן

דָּבָר זָר חָדָשׁ כָּל שׁוֹמְעוֹ אָזְנָיו תִּצַּלְנָה:

מַלְכֵי פְלָשֶׁת לִלְחוֹם עִם יִשְׂרָאֵל אָסָפוּ,

וּבְתוֹכָם אִישׁ מִגַּת, גָּלְיַת אִישׁ הַבֵּינָיִם,

נוֹרָא תָאֳרוֹ כִדְמוּת מַלְאֲכֵי עֶבְרָה וָזָעַם,

דָּמוֹ יַבְרִיק⁵³ מִפָּנָיו, עֵינָיו יִזְרוּ פָחַד,

חֲמָתוֹ אֵשׁ שׂוֹרֶפֶת כַּתָּפְתֶּה מִתְלַקָּחַת.

דוד

אַיֵּה הַמֶּלֶךְ? אֵיפוֹ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל?

יונתן

הָלְכוּ לַקְּרָב לִקְרַאת עַזֵּי פָנִים הָאֵלֶּה.

לוּ גַם אַתָּה אָחִי הָיִית פֹה יוֹם אָמֶשׁ,

יָדַעְתִּי כִי כָמוֹנִי שָׂמַחְתָּ גַּם אָתָּה.

אֵשׁ לוֹהֵט הַמִּלְחָמָה בָּעֲרָה עַל פָּנֵימוֹ,

קִישׁ, נֵר גַּם אַבְנֵר וּבְתוֹכָם אָבִי הַמֶּלֶךְ.

כָּאוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ קִרְבּוֹ זִיקֵי שַׁלְהָבֶת

אִם יָרַח הָאֵשׁ, בּוֹעֵר כַּלַּפִּיד בָּרוּחַ,

כֵּן דִּבְרַת מְבַשֵּׂר מִלְחָמָה בְלִבָּם פָּעָלָה

הִצִּיתָה תוֹךְ הַזְּקֵנִים זִיקֵי הַתִּגְבּוֹרֶת.

כַּבָּחוּר הַלּוֹבֵשׁ עוֹז כֵּן לָבְשׁוּ עֻזָּמוֹ.

אַךְ שָׁמְעוּ מֵהַפָּלִיט מַחְשֶׁבֶת בְּנֵי פְלָשֶׁת,

חִישׁ מַהֵר עָפוּ דָאוּ כַנִּשְׁרֵי שָׁמַיִם,

כַּקַּרְנֵי הַשַּׁחַר אָדְמוּ יִקְהַת⁵⁴ פָּנֵימוֹ,

כִּבְרַק שָׁמַיִם הַמֵּצִיץ מֵחֲרַכֵּי שַׁחַק

כֵּן נָגְהוּ מֵעֵין הַזְּקֵנִים הַבָּטָתָמוֹ.

אַבְנֵר דּוֹדִי צֻוָּה לִפְקוֹד אַנְשֵׁי הֶחָיִל

עַתָּה בַּפַּס דַּמִּים מוּל הַפְּלִשְׁתִּים יִשְׁכֹּנוּ.

דוד

הוֹי! רִגְשׁוֹת נוֹרָאוֹת קֶרֶב לִבִּי יֶהְמָיוּ.

הַגֵּד אוֹתָן בַּל אוּכַל מֵהָכִיל נִלְאֵיתִי

אַךְ עַל זֹאת אֶתְמֵה מַדּוּעַ אַתָּה נִשְׁאַרְתָּ?

כִּי אָמַרְתִּי פֶן יֶחְרֶה דָוִד בְּבוֹאוֹ הֵנָּה

כִּי יִמְצָא אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ רֵיק מִבְּנֵי חָיִל.

לָכֵן נִשְׁאַרְתִּי פֹה הַגֵּד לָךְ אֶת כָּל אֵלֶּה.

(דוד נופל על צווארו)

דוד

אַךְ אֶת זֹאת אָחִי יוֹנָתָן אָבִיתִי שְׁמוֹעַ,

אוֹת וּמוֹפֵת כִּי אַהֲבָתְךָ לִי אַהֲבַת אֵמוּן!

עַתָּה יוֹנָתָן הֲיֵאוֹת לָנוּ שֶׁבֶת בָּיִת

עֵת כִּי מַחְנֵה יִשְׂרָאֵל בַּשָּׂדֶה הִנָּמוֹ?

יונתן

כֵּן דִּמִּיתִי גַם אָנִי טֶרֶם דַּבֶּרְךָ כֹּה

פֶּן יוּחַר מוֹעֵד הַקְּרָב אַל נָא נִתְמַהְמֵהַּ.

(הולכים אחוזי יד)

אחינועם לבדה באה מצד אחד. הולכת כמה פעמים הלוך ושוב בסתרי מזימותיה. — אז תשא עיניה השמימה, ואומרת:

אחינועם

עַתָּה בָדָד שָׁאַרְתִּי אֵין גַּם אִישׁ בַּבָּיִת.

עַתָּה לִבִּי גַם נַפְשִׁי אֵל! אֶשְׁפּוֹךְ אֵלֶיךָ.

מַשְׁקִיף מִשְּׁמֵי מַעַל לַהוֹלְכִים פֹּה בַשָּׁפֶל!

הוֹדוֹת לָךְ עַל תַּגְמוּלוֹתֶיךָ בַּל אוּכָלָה —

זִבְחֵי לִבִּי גְלוּיִים לָךְ הָרוֹאֶה לַלֵּבָב!

הֵן מִנְּשֵׁי כָל הָעָם הַגְבֵּהַּ הִגְבַּהְתָּנִי,

כֶּתֶר מַלְכוּת, הוֹד הַמִּשְׂרָה לְאִישִׁי נָתַתָּ.

כֹּחוֹתָיו עֲזָבוּהוּ וּפְלִשְׁתִּים יִלָּחֵמוּ —

אָנָּא אֵל אֵלִים, שַׁלַּח חֲרוֹן אַפְּךָ עָלֵימוֹ,

בַּל יוּכְלוּ הַפְּלִשְׁתִּים עַזֵּי פָנִים הָאֵלֶּה

לִנְגּוֹעַ אֶת בָּנֶיךָ הֶעֱלִיתָם מִצֹּעַן⁵⁵.

רַב מַחֲנֵה פְלֶשֶׁת עַד לַשָּׁמַיִם עָצֵמָה,

רַק אַתָּה עֶלְיוֹן תִּשְׁכּוֹן מֵעַל לַשָּׁמַיִם,

הוֹרִידֵם בָּאַף! כַּלֵּם מִתַּחַת שָׁמֶיךָ!

יִרְאוּ הַרְשָׁעִים הֵאָלֶּה יֵדְעוּ כֹהֲנֵימוֹ,

כִּי הֵם גַּם עֲצַבֵּיהֶם הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד.

מִידֵי גוֹי עַז פָּנִים אִם אֶת עַמְּךָ תוֹשִׁיעַ,

יֵדְעוּ בְנֵי תֵבֵל כִּי אֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ.

מַה־טּוֹב הִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשׁוֹ לִפְנֵי אֵל רַב חֶסֶד!

מַהֵר תִּמְצָא רֶוַח הַמְּלֵאָה כּוֹס קֻבָּעַת⁵⁶

חִישׁ תֶּחְלַצְנָה הָעֲצָמוֹת מִתּוּגְיוֹן מָלֵאוּ.

גַּם זֹאת מַתָּתְךָ אֵל אַדִּיר רוֹכֵב שָׁמָיִם,

צַעְקַת עָנִי וּנְכֵה רוּחַ תִּשְׁמַע שָׁמוֹעַ

וּמַהֵר יוֹדֵע כִּי נַאְקָתוֹ שָׁמָעְתָּ,

יַעַן תִּתְּךָ לוֹ אַחְרֵי פִּלְּלוֹ⁵⁷ לֵב שָׂמֵחַ. — —

גַּם לִבִּי שָׂמֵחַ אַחְרֵי בִכְיִי לְפָנֶיךָ,

נַפְשִׁי הַנִּבְהָלָה עַתָּה חֲדָשׁוֹת מַגֶּדֶת

וּכְבָר רוֹאָה אָנֹכִי חַלְלֵי עַזֵּי נָפֶשׁ —

נוֹפְלִים בִּשְׁאוֹן קוֹל הַשּׁוֹפָר מִשּׁוֹד וָרֶצַח

וּמַחְנֵה שָׁאוּל נוֹשְׂאִים בַּיָּדָם נֵס עֻזָּמוֹ.

מיכל באה מרחוק בטרם כילתה אמה לדבר

מיכל

אִמִּי הַנֶּחְמָדָה, כָּל הַיּוֹם לָךְ דָּאַגְתִּי,

תּוּגָתֵךְ תּוּגָתִי וּכְאֵבֵךְ לִי כְאֵב נָפֶשׁ —

אָמְנָה אִם שׁוֹגָה אֵינֶנִּי צָהֲלוּ פָנַיִךְ —

כֵּן אִמִּי, כֵּן קִוִּיתִי לִרְאוֹתֵךְ שָׂמֵחָה

עוֹד לֹא נוֹדַע מִי יָעוֹז בִּשְׂדֵה הַמַּעֲרָכֶת,

הֲנֶחְרַד מֵרָעָה אִם גַּם הַתִּקְוָה נֶגְדֵּנוּ?

אחינועם

חַכְמַת הַבָּנוֹת! שִׂפְתוֹתַיִךְ חֵן תַּזֵּלְנָה.

אַךְ דְּעִי כִי גַם טֶרֶם בּוֹאֵךְ לִבִּי הִשְׁקַטְתִּי.

רוּחִי גַם נַפְשִׁי לִפְנֵי אֵל עֶלְיוֹן שָׁפַכְתִּי

וַיִּרְוַח לִי מֵחֶזְיוֹנוֹת אֲשֶׁר הִתְקַבָּצוּ.

מיכל נשקפת בעד החלון

מיכל

הַשְׁקִיפִי נָא אִמִּי, שָׁם מֵעַל הָרֵי אָחוּ

יָחִישׁ אִישׁ רַכָּב, פָּנָיו לָאַרְמוֹן יַבִּיטוּ.

אִם שׁוֹגָה אֵינֶנִּי הִנֵּהוּ מַלְכִּישׁוּעַ.

אחינועם כהביטה

אחינועם

כֻּלֵּךְ אֱמֶת בִּתִּי אֲהוּבָה! אַף גַּם בָּזֹאת צָדָקְתְּ,

בֵּן מַשְׂכִּיל הוּא וּבְשׂוֹרָה טוֹבָה יָבִיא הֵנָּה.

מלכישוע והקודמים

מלכישוע

עַל יוֹם טוֹב בָּאתִי, כַנֶּשֶׁר דָּאִיתִי בָיְתָה,

נִפְלָאוֹת וּבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אִתִּי הֵבֵאתִי,

מַחֲנֵה פְלֶשֶׁת עוֹרֶף מִפָּנֵינוּ הָפָכָה,

הִנֵּה אָבִי עִם שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת בַּדָּרֶךְ,

אִישׁ אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ נַגֵּן וָרֶנֶן.

אחינועם

תּוֹדָה לָךְ אֵל אַדִּיר! רַק אַתָּה זֹאת עָשִׂיתָ.

בָּרוּךְ אַתָּה בְנִי לֵאלֹהִים, נַפְשִׁי הֶחְיִיתָ.

אִם כְּבָר עֵת שָׁפְכִי שִׂיחִי נַפְשִׁי זֹאת הִגִּידָה;

אוֹסִיף שְׂמוֹחַ עַתָּה יַעַן אָזְנִי שָׁמָעָה,

תִּקְוָתִי נִמְלָאָה, נַפְשִׁי רַק טוֹב נִבָּאָה.

מיכל

אֵיךְ הָיָה הַדָּבָר נִכְסְפָה נַפְשִׁי לִשְׁמוֹעַ,

הֲרָאִיתָ יוֹנָתָן עִם רֵעוֹ מִבֵּית לָחֶם?

מלכישוע

הַדָּבָר אֲשֶׁר נִהְיָה הַאְזֵנָה וְהִשְׁתּוֹמַמְנָה.

שְׁלשָׁה יָמִים מוּל מַצַּב הַפְּלִשְׁתִּים עָמַדְנוּ:

בַּפַּס דַּמִּים בֵּין שׂכֹה וּבֵין עֲזֵקָה⁵⁸ הֵמָּה,

וַאֲנַחְנוּ מִמּוּל מַחְנָם בָּעֵמֶק הָאֵלָה.

שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים שָׁמָּה עַד לֵב הַשָּׁמָיִם,

בָּאֶחָד עָמַדְנוּ וּבַשֵּׁנִי עָמָדוּ,

הֶרֶר מִזֶּה וְהֶרֶר מִזֶּה הַגַּיְא בֵּינֵינוּ

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יָצָא אִישׁ הַבֵּינָיִם

נוֹרָא מַרְאֵהוּ, הוּא חֵרֵף מַעַרְכוֹתֵינוּ.

עוֹד לֹא נִלְחַמְנוּ, הִנֵּה דָוִד מִבֵּית לָחֶם

בָּא וַיִּקְפּוֹץ כַּצְּבִי עַל הָהָר לִקְרָאתֵנוּ,

כַּבָּרָק עָבַר תּוֹךְ רְחוֹב הַמַּחְנֶה לַמֶּלֶךְ,

וַיֹּאמֶר אֵלָיו: ׳יִסְלַח נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ,

׳גָּלְיַת הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה הַמְחָרֵף עוֹשֵׂהוּ,

׳גָּדְלוֹ וּכְלֵי נִשְׁקוֹ כָּאַיִן לִי נֶחְשָׁבוּ!

׳אֵל רוֹעֵנִי מֵעוֹדִי יֶשַׁע יַלְבִּישֵׁנִי,

׳עוֹז לִי בֵאלֹהִים, בּוֹ אָבוּס צָרֵי הַמֶּלֶךְ.

׳אַל תֹּאמַר: נַעַר אַתָּה, לִלְחוֹם לֹא יָדָעְתָּ,

׳כִּי מִלְּפָנִים כַּאֲשֶׁר אֶת צֹאן אָבִי רָעִיתִי׳

בָּא הָאֲרִי וְהַדּוֹב לָקַחַת שֶׂה מֵהָעֵדֶר

׳וָאֶתְחַזֵּק לִקְרָאתָם, הִפַּלְתִּים לָאָרֶץ.

׳יִהְיֶה הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה כָאַחַד מֵאֵלֶּה,

׳בַּל אִירָא מִפְּנֵי רָשָׁע כָּמוֹהֶם כָּמוֹהוּ׳.

כַּאֲשֶׁר כִּלָּה מִדַּבֵּר עָנָהוּ הַמֶּלֶךְ:

׳לֵךְ לִקְרָאתוֹ, חַי לָנֶצַח יִהְיֶה עֶזְרֶךָ!

׳אָמְנָה כָל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל שָׂחֲקוּ לָעָגוּ.

עַל זֹאת לֹא הִשְׁגִּיחַ הַנַּעַר מִבֵּית לָחֶם

כִּי דִבְרַת הַמֶּלֶךְ יֶשַׁע לְבָבוֹ חִזֵּקָה,

אָז חָלַף רוּחַ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ,

כִּרְאוֹתוֹ הַפְּלִשְׁתִּי, קִלַּע נֶגְדוֹ בָאָבֶן

לְקָחָהּ מִיַּלְקוּטוֹ אֲשֶׁר נָשָׂא עַל הַשָּׁכֶם

לֹא שָׁנָה לוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בַּמֶּצַח —

אָז מִהֵר שָׁלַף חֶרֶב גָּלְיַת מִתַּעְרֵה

וּכָּרַת רֹאשׁוֹ קָרַע גְּוִיָּתוֹ וַיְשַׁסְּעֵהוּ.

מדי דברו תשתוממנה אחינועם ומיכל על אשר נעשה

אחינועם

מַה יִשְׂמַח לִבִּי! גִּילִי נֶפֶשׁ אֲחִינוֹעַם,

שִׁכְחִי כָל תּוּגְיוֹנֵךְ הֶהָיָה לָךְ מִקֶּדֶם.

עַתָּה יָבוֹאוּ, נֵלְכָה לִקְרָאתָם שָׂמֵחַ.

מיכל

כַּן אִמִּי, חִישׁ נָרוּצָה, פֶּן יְקַדְּמוּנוּ הֵמָּה.

(הולכות)

אחינועם בלכתה

אחינועם

מַה־נֶּחְמָד רְאוֹת פְּנֵי גִבּוֹרִים בְּשׁוּבָם מִלָּחֶם!

מלכישוע לבדו

מלכישוע

׳הֲרָאִית אֶת יוֹנָתָן עִם רֵעוֹ מִבֵּית לָחֶם?

׳עִם רֵעוֹ מִבֵּית לָחֶם — רֵעוֹ מִבֵּית לָחֶם —

(שוחק)

מַדּוּעַ אֲחוֹתִי עַל מָה אַתְּ כָּכָה שְׁאַלְתִּנִי?

הֲבֶאֱמֶת נִכְסְפָה נַפְשֵׁךְ לְנַעֲרֵי הָעֵדֶר!

הֲצָדוֹק צָדְקָה מֵרַב אֲחוֹתֵךְ אֶת אֲשֶׁר דִּבֵּרָה?

אֵלֵךְ כָּעֵת. אֶשְׁמוֹר עוֹד לִשְׁמוֹעַ מַה יֶּהִי.

(הולך)

נשלמה המערכה השלישית

 

המערכה הרביעית: גבעה; רחוב המלךְ    🔗

שאול המלךְ, דוד מימינו, קיש משמאלו. יונתן אצל דוד. נר אבנר ושאר שרי הצבאות ואנשי המלחמה הולכים על סדר תוךְ רחוב המלךְ. חצוצרות וקול שופר. ומשני עברי הרחוב תעמודנה נשים המשחקות. בידיהן סלים מלאים שושנים ופרחים, מהן תשלכנה על קרקע הרחוב עד ארמון המלךְ –

נשים המשחקות מעבר מזה.

הָרִיעוּ בְנֵי גִבְעָה עִיר הַמְּלוּכָה הָרִיעוּ!

הִנֵה מַלְכְּכֶם בָּא מֵהַמִּלְחָמָה בְלִי פֶגַע

קוֹל זִמְרָה גַּם שִׁירַת תּוֹדָה חוּשׁוּ הָבִיאוּ

לַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר הָפַךְ פְלֶשֶׁת כְּמוֹ רֶגַע.

הַמַּמְלִיךְ מְלָכִים גַּם הוּא נִלְחַם בַּמִּלְחֲמוֹתָיו –

כלן

הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו אַךְ דָוִד בְּרִבְבוֹתָיו

נשים המשחקות מעבר מזה

שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ שָׁאוּל, שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ מַלְכֵּנוּ!

שָׁלוֹם לַהוֹלֵךְ מִימִין בֶּן יִשַׁי גִבּוֹר חָיִל!

שָׁלוֹם לָכֶם שָׂרֵי צְבָאוֹת מַכֵּי שׂוֹנְאֵינוּ!

שָׁלוֹם לַהוֹפְכִים נֹגַהּ פְלֶשֶׁת לְחֶשְׁכַת לָיִל.

שָׁלוֹם לַמֶּלֶךְ וּלְבֶן יִשַׁי וּלְצִבְאוֹתָיו –

כלן

הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו אַךְ דָוִד בְּרִבְבוֹתָיו.

נשים המשחקות מעבר מזה

אֱלִי פְלֶשֶׁת זַעֲקִי מָר כִּי נָפְלוּ גִבּוֹרָיִךְ

אֵל אַדִּיר שׁוֹכֵן מַעַל נִלְחַם מִלְחַמְתֵּנוּ,

עַל תֹּהוּ בָטַחַתְּ אַךְ אֱלִיל דָּגוּן אֱלֹהָיִךְ –

יָקוּם נָא יוֹשִׁיעֵךְ מִתֹּקֶף גִּבּוֹרֵינוּ!

אִישׁ לֹא נֶעְדָּר מִיִּשְׂרָאֵל מִכָּל צִבְאוֹתָיו –

כלן

הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו אַךְ דָּוִד בְּרִבְבוֹתָיו.

נשים המשחקות מעבר מזה

שִׂמְחוּ בְנֵי יַעֲקֹב! כָּל צִבְאוֹת שָׁאוּל רַנֵּנוּ!

מֹצִּי אַשְׁקְלוֹן כּוֹס הַקֻּבָּעַת מִרְטִי הַשָּׂעַר

רֹאשׁ גָּלְיַת גִּבּוֹרֵךְ הֲלֹא מֻשְׁלָּךְ בִּרְחוֹבוֹתֵנוּ

טֶרֶף לעוֹרבי נַחל, מַאֲכָל לְחַיַת הַיָעַר.

מַה־נֶּחְמָד מֶלֶךְ יְשֻׁרוּן וּמַה נֶחְמְדוּ צִבְאוֹתָיו –

כלן

הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו אַךְ דָּוִד בְּרִבְבוֹתָיו.

חדר המלךְ: המלך, המלכה, קיש, נר, אבנר, יונתן, דוד.

אחינועם

אַךְ זֶה הַיוֹם שֶׁקִוִּיתִי עַתָּה מְצָאתִיהוּ

רַק אַתָּה אִישִׁי הַמֶּלֶךְ הִנְךָ יוֹדֵעַ

מַה גָדְלָה שִׂמְחַת לִבִּי כַּיוֹם חֲתוּנָתֵּנוּ.

כַּאֲשֶׁר רִבְבוֹת שְׂמָחוֹת אֶת לִבֵּנוּ הִרְנִינוּ

גַּם כָּל כּוכְבֵי בֹקֶר הֵרִיעוּ לִקְרָאתֵנוּ,

מִיוֹם תְּרוּעָה הַלָּז כָּזֶה עוֹד לֹא שָׂמַחְתִּי

זוּלָתִי הַיוֹם כִּי הָכְנַע קָדְקֹד אוֹיְבֵנוּ –

בּוֹא נָא אִישִׁי מֶלֶךְ יְשֻׁרוּן נִשְׂמַּח שָׂמּוֹחַ

יֵדְעוּ הַיוֹם עַם שָׁאוּל כִּי מַלְכָּם שָׂמֵחַ

גַּם אַתֶּם שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת גִּבּוֹרֵי חָיִל

אִישׁ אִישׁ בִּגְבוּרָתוֹ – בּוֹאוֹ לְשֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ.

קיש

אֶצְבַּע אֱלֹהִים זֹאת! –

לֹא נָפַל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אָרְצָה

לֹא נִרְאָה דְמֵי הַלּוֹחֲמִים בִּשְׂדֵה הַמַּעֲרָכֶת

וּפְלֶשֶׁת הָפְכָה עוֹרֶף הָלְכָה מִפָּנֵינוּ

כַּאֲשֶׁר יֵלֵךְ רוֹצֵחַ אִישׁ בַּשָׁאט בַּנֶּפֶשׁ

בִּרְאוֹתוֹ כִּי נוֹדַע נַבְלוּתוֹ לְעֵין הַשָּׁמֶשׁ.

– אל דוד

הַיוֹם הַזֶה הַחִלֹּתָ הַרְאוֹת אֶת גָדְלֶךָ

לְךָ זֹאת זִכְרוֹן נֶצַח כָּבוֹד אֶל מִשְׁפַּחְתֶּךָ.

יֵדַע דּוֹר אַחֲרוֹן הַבָּא כִּי אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם

הֵנִיס הָאוֹיֵב וַיַךְ אִיש נוֹרָא כַּשַּׁחַל

יונתן

יוֹתֵר מִמַּה שֶׁקִוִּיתִי לִרְאוֹת רָאִיתִי

מֵאָז הַכִּירִי אוֹתָךְ יָדוֹעַ יְדַעְתִּיךָ

לִבִּי נִבָּא לִי כִּי בַעַל תַּחְבּוּלוֹת אָתָּה

הַיוֹם הַזֶה רָאִיתִי לִרְאוֹת לֹא דִמִּיתִי

דוד

מִפְעֲלוֹת שַׁדַּי אֵלֶה אוֹתִי בָּחַר לִשְׁלוֹחַ. –

שאול בינו לבין עצמו

בֶּן יִשַׁי נַעַר קָטָן מֵאַחֲרֵי הָעֵדֶר

כָּבַשׁ לוֹחֲמֵי שָׁאוּל בָּעֵת עָמְדוֹ מִנֶגֶד; –

אבנר

אֲבָל מַדּוּעַ כֹּה זוֹעֲפִים פָּנֶיךָ הַמֶּלֶךְ!

הַיוֹם הַזֶה יִוָדַע עוֹצֶם מַלְכוּתֶךָ. –

יונתן

אוּלַי נַהֲמַת הַמִּלְחָמָה לִבְּךָ הִרְגִּיזָה

כִּי יָעַצְתִּי נֵלֵכָה וּמָחָר נְשַׁחֲרֶךָ?

שאול

כֵּן נִכְבַּדֵּי הָאֲנָשִׁים. דִּבְרֵי בְנִי צָדָקוּ.

מַהֲרוּ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר הֵכִינָה אֲחִינוֹעַם

אָנֹכִי אֶתְמַהְמֵהַּ פֹּה מֵרוֹב הַדָּרֶךְ

אַחֲרֵי הַשְׁקֵט רוּחִי אַף אָנֹכִי אָבוֹאָה.

אחינועם

הָאוּכַל לִטְעוֹם כָּל אֹכֶל בִּלְתְּךָ הַמֶלֶךְ?

הֲיִתָּכֵן לִי לִשְׂמוֹחַ עַל מִשְׁתֵּה הַיָיִן

אִם יֶעְצַב לִבֶּךָ אִם אֵין הוֹלְכִים פָּנֶיךָ?

שאול

הַרְפִּי מִפְּצוֹר בִּי לֶכֶת עַתָּה בַּל אוּכָלָה.

כלם הולכים, ושאול נשאר לבדו.

שאול

“הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו אַךְ דָוִד בְּרִבְבוֹתָיו”

(הולך הלוך ושוב)

בּוֹשׁוּ פָנַי הִכָּלֵמוּ; חִישׁ הִסְתַּתֵּרוּ!

מַה־נִּבְזֵיתָ בֶן קִישׁ! מַה נִבְזֶה תִפְאַרְתֶּךָ

אֲרוּרוֹת הַנָשִׁים הַשָּרוֹת עִם שִׁירוֹתָמוֹ!

הוֹי גֵיא בֶן הִנֹּם תָּפְתֶּה וַאֲבַדּוֹן מִתָּחַת

מַדּוּעַ לֹא פְתַחְתֶּם גְּרוֹנְכֶם לְמַעַן כַּלֵּעַ

אֵלֶּה הָאֲרוּרוֹת הַמְּאָרְרוֹת עִם זִמְרוֹתָמוֹ:

מִיוֹם בּוֹא הַנִּבְזֶה הַלָּז בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ

מִיוֹם הַהוּא עוֹד לֹא חֹדֶשׁ יָמִים עָבָרוּ

דִּמִּיתִי הָקֵל מַחְלָתִי וַתְּהִי לָהֶפֶךְ

כָּל תַּחְלוּאוֹתַי הֶהָיוּ לִי בִימֵי קֶדֶם

מִיוֹם צֵאתִי מֵרֶחֶם הַיוֹם הִתְקַבָּצוּ

כַּבְּרָקִים יַעֲבוֹרוּ כֻּלָם כִי יִתְגּוֹרָרוּ –

הַנִמְאָס הַזֶה אִם יַעֲמוֹד יוֹם אוֹ יוֹמַיִם

גַם מָלוֹךְ יִמְלוֹךְ גַּם מָשׁוֹל יִמְשׁוֹל בָּאָרֶץ.

השקטה

(משתגע ומתנבא)

הוֹי שׁוֹשָׁן נֶחְמָדָה! מַה יָפוּ מַרְאוֹתַיִךְ!

מַה נָעַמְתְּ וְנחמַדְתְּ בְּעֵת עָלַיִךְ הִתְפַּתָּחוּ

מַה־נִמְאַסְתְּ הַיוֹם כִּי הַסְתָו לָקַח הֲדָרָיִךְ

הֵן עֵשֶׂב זֶה וִירַק דֶשֶׁא תַּחְתֵּךְ פוֹרֵחַ

אַךְ אַתְּ אָבָדְתְּ עַד נֶצַח בַּל תָּשׁוּבִי הֵנָּה –

יָמִים יָבוֹאוּ פֶּרַח זֶה יָחֵל לִפְרוֹחַ

יִשְׂמְחוּ הָעוֹבְרִים יָרִיחוּ גַּם יִתְעַנָּגוּ. –

מַה־קוֹל הַזֶה בְאָזְנַי אֲשֶׁר אָנכִי שׁוֹמֵעַ?

קוֹל אֵם אֶל בִּתָּהּ קוֹל אָב אֶל בָּנָיו כֻּלָּמו;

בּוֹאוּ ילָדִים נֶחְמָדִים! נַשְׁקוּ בַּר בֵּית לָחֶם

נַשְׁקוּ בֶן יִשַׁי עֲפַר כַּפוֹת רַגְלָיו לַחֵכוּ

אָב לְכֻלָּנוּ מֶלֶךְ תּוֹךְ יִשְׂרָאֵל הִנֵּהוּ

הַקְרִיבוּ אֶשְׁכָּר! לו לִבּוֹתֵיכֶם הַכְנִיעוּ

מִי זֶה מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל? דָוִד מִבֵּית לָחֶם

הוּא הִכָּה גִבּוֹר פְלָשֶׁת הִכָּה רִבְבוֹתָמוֹ

(נוסף על שגעונו)

נִפְלוּ כוֹכְבֵי שַׁחַק – נִפְלוּ נִפְלוּ לָאָרֶץ

רְדִי שֶׁמָשׁ מִמְּקוֹמֵךְ כָּל כְּסִילֵי מַעַל רְדוּ

נִפְלוּ בִזְרוֹעַ כֹּחַ עַל כָל הוֹלְכֵי שָׁפֶל

תִּתֹּם כָּל הַבְרִיאָה גַּם אַתֶּם תִּשָׁבֵרוּ

גַּם שָׁאוּל וּבֶן יִשַׁי יַחְדָּו יִכָּרֵתוּ

רְעָדָה וּמְהוּמָה נוֹרָאָה אַף חֶרְדַּת נֶצַח

הִפַלָּצוּת תֹּאחֵז כָּל הָעוֹלָמִים יַחַד. –

תְּהוֹם אֶל תְהוֹם יִגְעַשׁ יִרְעַשׁ יִקְרָא מַר צוֹרֵחַ

תָּפְתֶּה אֲבָדּוֹן וּבוֹר תַּחְתִּיוֹת יִלָּחֵמוּ

מִי יֵלֵךְ בַּתְּחִלָּה בַּלְּעוֹת עוֹלָמֵי שַׁחַק. – – –

נָפְלוּ נָפְלוּ. – בַּל יוֹסִיפוּ לָקוּם לָנֶצַח.

הָאָרֶץ הָאֲרוּרָה הַזֹאת הָיְתָה לַתֹּהוּ –

גִּילוּ הָרְשָׁעִים יוֹרְדֵי בוֹר! גִילוּ וּשְׂמָחוּ

כִּי נִקְרָא דְרוֹר וְחֹפֶשׁ לְכָל יוֹשְׁבֵי צַלְמָוֶת

אֶרֶץ שָׁמַיִם וּכְסִילֵי מַעַל אֵינֵמוֹ –

חַתְּחַתִּים בָּאֲפֵילָה תֹּהוּ וָבֹהוּ יָחַד. –

(דוד בא ופורט על הכנור)

גַם אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָמִים הִתְהַפָּכוּ

בִּשְׁאוֹן וַהֲמוֹן קֵץ כָּל בָּשָׂר אֵלַי הָשְׁלַכְתָּ? –

מוּת נְמִבְזֶה וְנָמֵּס! מוּת בֶּן יִשַׁי הַבְּלִיָעַל!

(דוקר אחריו בחנית)

הֵעָרֵל! מוּת אַחֲרֵי מוֹתָךְ – מוּת כִּפְלָיִם –

וּתְהִי נָא זֹאת אַחֲרִית נִקְמַת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ.

דוד מסב מפּניו פעמים – והולךְ. שאול נופל על הכסא – מתעלף. ואבנר בא הולךְ וקרב אל שאול.

שאול

הַאַתָה אַבְנֵר? שָׂמַחְתִּי לִקְרַאת בּוֹאֶךָ

יָדַעְתָ כִּי רֹאשׁ שָׂרֵי צִבְאוֹתַי הִנֶּךָ.

אבנר

רַק אֶחַד מִאַנְשֵׁי הַצָבָא גַם כִּי אֶהִי

רַק אִישׁ כִּשְׁאָר אַנְשֵׁי אֲדֹנִי שָׁאוּל הַמֶלֶךְ

טוֹב לִי מִהְיוֹת שַׂר הַצָּבָא בָּאִיֵי קֶדֶם. –

שאול

מַה יֶהְגֶּה לִבְּךָ אַבְנֵר מִנַעַר בֵּית לָחֶם?

אבנר

כַּאֲשֶׁר יֶהְגוּ כָּל לִבּוֹת רוֹאֵי פְנֵי הָעָלֶם

אֱלֹהִים חָפֵץ מַלְכוּתֶךָ אוֹהֵב עַמֶּךָ

לָכֵן בָּעֵת שָׂרֵי הַצְבָאוֹת זָקָנוּ

הָעֵת בָּהּ כֹּחוֹת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֻקָחוּ

שָׁלַח מִמֶּרְחָק אִישׁ גִבוֹר יוֹדֵעַ לָחֶם

שאול

הַטֵה אָזְנְךָ אַבְנֵר הַאֲזִין דִּבְרֵי מַלְכֶּךָ

יָשָׁר מְצָאתִיךָ לִבִי אֲגַלֶּה לָךְ הַפָעַם.

אבנר

דִּבְרַת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִכְסַפְתִי לִשְׁמוֹעַ

מַלְּאוֹת כָּל מִצְותָיו נָפְשִׁי מֵאָז מוּכָנְת

שאול

לֹא אֲצַוֶּה כָעֵת דָבָר עֲצָתְךָ אוֹבֶה שְׁמוֹעַ

אבנר

יוֹאֵל אֱלֹהַּ יוֹרֵנִי טוּב טַעַם בִּין צֶדֶק

תֵּת עֵצָה טוֹבָה רְצוּיָה לַאֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ

שאול

מָצָא חֵן בְּעֵינָי בֶּן יִשַׁי מִבֵּית לָחֶם

בִּתִּי הַקְּטַנָּה מִיכַל לְאִשָׁה לוֹ אֶתְּנֶנָּה.

אבנר

זֹאת יָעַץ בּוֹרֵא הָעֵצוֹת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ

אִישׁ יָקָר מִמֶנוּ בָּאָרֶץ לֹא יָדָעְתִּי

מה־נכבד יהיה ביתך ומה נעים יהי!

שאול

לךְ אַבְנֵר אַל תּוֹחַר מַהֵר לִקְרוֹא אוֹתָמו

גַּם קִישׁ אָבִי נֵר אָבִיךָ עִמָּם יָבוֹאוּ.

אבנר

רֶגַע הִנֵה הִנָם פֹה בַחֲדָרְךָ הַמֶּלֶךְ

שאול

“זֹאת יָעַץ בּוֹרֵא הָעֵצוֹת” כֵּן, כֵּן דִּבַּרְתָּ

לוּ בַעֲצָתִי זֹאת כָּל מַחְשְׁבוֹתַי תִּמָּלֵאנָה

תִּתִּי בִתִּי לוֹ הוֹבִילֵהוּ לִבְאֵר שָׁחַת –

אַחֲרֵי זֹאת עַל אַנְשֵׁי הַצָבָא אוֹשִׁיבֵהוּ

עִם הַפְלִשְׁתִּים יִלָּחֵם שָׁם יַתֵּם הַיֵיהוּ.

קיש, נר, אבנר, יונתן, דוד, מיכל, אחינועם

קיש

עֶלְיוֹן עַל כָּל יַחְלִיץ עַצְמוֹתֶיךָ הַמֶּלֶךְ

לִרְאוֹתְךָ שָׂמֵחַ בְּנִי שָׂמַחְתִּי הַפָּעַם

בֶּן אָחִי הִגִּיד לִי הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַצְתָּ

בּוֹחֵר אַתָּה אֶת בֶּן יִשַׁי לִהְיוֹת חֲתָנֶךָ

נִבְדַּלְתָּ בָזֶה מִכָּל מְלָכִים זוּלָתֶךָ

אוֹת נֶאֱמָן זֹאת כִּי לֹא תַגְבִּיהַּ לִבֶּךָ

עַל הָעֲטָרָה הַזֹאת הַנְּתוּנָה עַל רֹאשֶׁךָ

לֹא בַעֲבוּר הַגְבֵּהַּ לֵב בַּשֶּׁמֶן הָמְשַׁחְתָּ

רַק בַּעֲבוּר הַצְלִיחַ עַמְּךָ תַּחַת שִׁבְטֶךָ.

שָׂנֵאתָ מֹהַר וּמַתָּן שָׂנֵאתָ הֶדֶר

מָאַסְתָּ הִתְחַתֵּן עִם בֶּן מֶלֶךְ כָּמוֹךָ

בַּנְתָּ מֵרָחוֹק לָקַחַת אִישׁ גִבּוֹר חָיִל.

גּשׁ בֶּן יִשַׁי! גֵּשׁ דָּוִד הַכְרִיעַ בִּרְכֶּךָ

תֵּן תּוֹדָה לִבְנִי כִּי בְעֵינָיו חֵן רַב מָצָאתָ

מִכָּל בַּחוּרֵי חֶמֶד מִכֻּלָּם הִפְלֶךָ

תֵּת לָךְ בִּתּוֹ הַיָפָה מִיכַל הַמְּאֻשָּׁרֶת.

שאול

כֵן בְּנִי דָוִד בִּתִּי מִיכַל תִּהְיֶה אִשְׁתֶּךָ

דוד נופל על בּרכיו

דוד

הִנְּנִי עַל בִּרְכַּי יָאוֹת לַמֶּלֶךְ כָּמוֹךָ

וּמִיוֹם בּוֹאִי לַחֲצֶרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ

הִנֵּה גַּם בָּעִתּוֹת עָמְדִי עַל רַגְלַי אֵלֶּה

רוּחִי גַּם נַפְשִׁי לִפְנֵי רוּחֲךָ יִשְׁתּוֹחָחוּ –

(עוד על ברכיו להנשארים)

הַנִקַלָּה זֹאת בְּעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ

אָנֹכִי אִישׁ רָשׁ נִקְלֶה מֵאַחֲרֵי הָעֵדֶר?

רַב לִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רַב לִי כִּי רָצִיתָ –

רַב לִי אִם לִבְּךָ מַלְכִּי לַחָתָן יִרְצֵנִי –

אָכֵן הִתְחַתֵּן בְּךָ מֶלֶךְ לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ? –

רוֹעֶה צֹאן מִנְּעוּרָיו יִתְחַתֵּן עִם בַּת מֶלֶךְ? –

שאול

מֵאֵין זוּלָתְךָ דָּוִד! רַק אוֹתְךָ בָּחָרְתִּי.

הוֹד וִיקָר תַּחַת יָדִי לָךְ נִתְּנוּ הַפָעַם

הַכּוֹתְךָ פְלֶשֶׁת תִּגְמוֹל כָּל חַסְדִי עָלֶיךָ

דוד

אִם יָשָׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ

אִם זֹאת נַפְשְׁךָ חָפֵצָה מִדַּבֵּר אֶחְדָלָה

הַקוֹשֵׁר לִבוֹת אִישׁ וְאִשָּׁה יִרְצְךָ הַמֶּלֶךְ

אֵל רוֹעֵנִי מֵעוֹדִי יִרְצֵנִי גַּם אָנִי. (נושק ידי שאול ועומד)

יונתן

יִחְיֶה בֶן יִשַׁי מִבֵּית לֶחֶם חֲתַן הַמֶּלֶךְ

כלם זולת מיכל

יִחְיֶה בֶן יִשַׁי מִבֵית לֶחֶם חֲתַן הַמֶּלֶךְ

יונתן

הָבָה אֲחוֹתִי מִיכַל וּתְנִי יָדֵך לַבָעַל

לַאֲשֶׁר חָפֵץ בִּיקָרוֹ אָבִינוּ הַמֶלֶךְ

מוליכה אל דוד, ודוד נופל על צוארה. קיש הולך ונושק את דוד ומיכל.

קיש

גַּם בִּימֵי שֵׂיבָתִי הָח! כָּל זֹאת הִרְאִיתָנִי –

יוֹצַאַת יְרֵכִי זֹאת לִרְאוֹת תַּחַת יָדֶיךָ

תַּחַת יָדֶיךָ דָּוִד! אִישׁ גִּבּוֹר הֶחָיִל!

מניח ידו על ראש שניהם – שקטים.

רֵדְנָה דִמְעוֹתַי! נוֹעַם אֶל נַפְשִׁי אַתֵּנָה –

אַתָּה אֱלֹהִים תְּבָרֵךְ הַבְּרָכוֹת מִיָדֶיךָ.

עוֹשֵׂי צֶדֶק כָּמוֹכֶם מֵאִתְּכֶם יֵצאוּ

שִׁמְכֶם עַד דּוֹר אַחֲרוֹן יָקים עֵד עַל הַיוֹשֶׁר.

כלם הולכים ודואג האדומי בא מעבר אחר מביט אחריהם – ועומד משתאה דואג בּפ"ע עודנו בפתח

מִיוֹם הֵחֵל הָאָדָם לִפְרוֹץ עַל הָאָרֶץ

מִיוֹם עַמִּים רַבִּים אַחַד אֶחַד נֶאֱסָפוּ

הֵן לֹא נִשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶה הַמַּתְמִיהַּ –

אִישׁ רועֶה אֶת צֹאן אָבִיו בָּא לַחֲצַר הַמֶלֶךְ

וּבְיָמִים אֲחָדִים בַּת הַמֶּלֶךְ לוֹ נִתָּנָה

מִיכַל זֹאת הַיָפָה בַנָּשִׁים הַצוֹדָקֶת? –

הֲזֹאת נִקְמָתְךָ שָׁאוּל? הֲבָזֶה תַּפִּיל שׂוֹנְאֶךָ? –

שאול, דואג

דואג

אֱלֹהִים עִמְּךָ אֲדֹנִי מֶלֶך יִשְׂנָא שׂוֹנְאֶיךָ

יַפִּילֵם עַד עָפָר אַף הַשְׁמֵד יַשׁמִידֵמוֹ. –

שאול

מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ שָׁאוּל מִיוֹם אָז הִנֶּךָ

הַגֵד דוֹאג הַעוֹד לֵב מַלְכְּךָ שָׂמֵחַ

כַּאֲשֶׁר הָיָה מֵאָז בָּאתָ אֵלַי לְשָׁרְתנִי?

דואג

לִבִּי יֶחְרַד הַגֵּד זֹאת לַאֲדֹנִי הַמֶלֶךְ –

שאול

אַל תֶּחְרַד דּוֹאֶג דַּבֵּר מַצְפּוּנֵי לִבֶּךָ

דואג

הִשְׁתַּנּוּת בֵּית הַמֶּלֶךְ מוּזָר אֶל הָעָיִן

זָרוֹת מַפְלִיאוֹת נַעֲשׂוּ לֹא יֵעָשׂ כָּהֵנָה –

מִזֶה אַחְרִישׁ אִם בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֶהִי.

אָמְנָה לִבִּי עַל זֹאת יִרְוֶה מֵעַי נִכְמָרוּ

בִּרְאותִי הַדְרַת מַלְכִּי מִפָנָיו הָלָכָה. –

שאול

הַס מִדַּבֵּר עוֹד רָאִיתִי כִּי כל יָדָעְתָּ.

עֶבֶד נֶאֵמָן! לָךְ מַצְפוּנֵי לִבִּי אוֹדִיעַ:

יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי בֶּן יִשַי זֶה בֶן מָוֶת

לֹא אִרֶף מִמֶנוּ עַד כִּי יֻתַּן לַמָוְתָה.

דואג

אִם כָּכָה רַבָה הַמַשְׂטֵּמָה תּוֹךְ לִבֶּךָ

לָמָה בִּתְּךָ לוֹ תַּתָּה? לָמָּה הִגְבַּהְתָּהוּ?

שאול

תִּתִּי בִתִּי לוֹ לְאִשָׁה מוֹקֵשׁ פַח וָרֶשֶׁת

שַׂר הָאֶלֶף אֲשִׂימֵהוּ לִפוֹל בִּידֵי פְלָשֶׁת

יונתן בא ודואג נשמט החוצה

יונתן

יִסְלַח נָא אָבִי לָמָּה חִישׁ מַהֵר הָלַכְתָּ

וּמֵעַל הַקְרוּאִים מֵהַשֻּׁלְחָן בָּרַחְתָּ

הַכִי נַחֵם תִּתְנַחֵם הֲיוֹת בֶּן יִשַׁי חֲתָנֶךָ? –

שאול

הִנָחֵם אוֹ בִלְתִּי הִנָחֵם – הוּא בֶן מָוֶת

דַע יוֹנָתָן! מוֹת יוּמַת דָוִד מִבֵּית לָחֶם

יונתן

מִי זֶה? מִי זֶה יוּמַת? דָּוִד יוּמַת? חֲתָנֶךָ?

הוֹי הוֹי אָבִי! הֲכִי שִׂפְתוֹתֶיךָ זֹאת דִבֵּרוּ

אוֹ הֲכִי אָזְנַי לֹא כַדָּת לִשְׁמוֹעַ שָׁמָעוּ?

הֲשָׁכַחְתָּ תֹּקֶף עֻזוֹ עִם אִישׁ הַבֵּינָיִם?

הַשָׁכַחתָּ עֵת לָקְחוֹ מֵאוֹיֵב נִקְמָתֶךָ

רָאִיתָ אָבִי וַתִשְׂמַח – מַה־זֶה דִבַרְתָּ

הַכְמוֹ רָגַע אַהֲבָה אֶל שִׂנְאָה הִתְהַפְכָה? –

שאול

גַּם אַתָּה כָמוֹנִי שִׁיר הַנָּשִׁים שָׁמָעְתָּ

הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו אַך דָּוִד בְּרִבְבוֹתָיו.

הֲתַחַת זֹאת לֹא יוּמַת בֶּן יִשַׁי מִבית לָחֵם?

יונתן

תַּחַת זֹאת יוּמַת דָוִד? נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמוֹעַ. –

הַנָשִׁים הַפְתַיוֹת אֶת בֶּן יִשַׁי תּמִיתֶינָה?

אָנֹכִי אֶת לְבַב דָּוִד כִּלְבָבִי יוֹדֵעַ

עוֹדֶנּוּ כַאֲשֶׁר מְצָאתִיו רוֹעֶה צֹאן אָבִיהוּ

לא גָבַהּ לִבּוֹ גַּם בִּהְיוֹת חָתָן לַמֶלֶךְ. –

תּוּמַת הַמַּחֲשָׁבָה הָרָעָה הָאֻמְלָלָה

הַמְּפתּה אוֹתְךָ הָמֵת אִישׁ יָשָׁר בָּאָרֶץ

אַךְ בַּל יוּמַת דָּוִד אִישׁ מָלֵא טוֹב וָיוֹשֶׁר. –

שאול

הוֹי בְנִי לוּ אֶת לִבִּי הַמַּר תֵּדַע יָדוֹעַ

נַפְשִׁי לִמְאוֹד עָגָמָה בָּעַצְמוֹתַי רֶצַח. –

וּבֶן יִשַׁי זֶה – כִּדְבָרְךָ יוֹנָתָן, יֶהִי.

יונתן

חַי רֹאשִׁי אָבִי! לֵב דָּוִד טוֹב לְךָ הִנֵהוּ

מַעֲשָׂיו וּמִפְעֲלוֹתָיו לָךְ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת

שאול

לֵךְ בְּנִי הַנֶּחְמָד שַׁלְּחֵהוּ אֵלַי בָּרָגַע

אַחְרֵי זֹאת אָבוֹא עִמּוֹ לְמִּשְׁתֵּה הַצָהֳרָיִם

(יונתן הולךְ ונשׁאר שׁאוּל לבדו)

שׁאול

מִבּוֹא בַדָּמִים מִשְּׁפוֹךְ דַם נָקִי מְנַעְתָּנִי

חֲרוֹן אַפִי חָלַף מֶנִּי חֲמַת מֶלֶךְ שָׁכָכָה

אַךְ לִבִּי הַשְׁקֵט בַּל יֹאבֶה אַף בַּל יָנוּחַ

עַד כִּי יוּמַת אוֹ יִסָתֵר מִּפָנַי נֵצַח –

שׁאול, דוד

שׁאול

הַאַתָּה זֶה בֶן יִשַּׁי? אָן אֵיפוֹ הָיִיתָ?

דוד

בְּשׂוֹרָה טוֹבָה לַאֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הֵבֵאתִי

גַּם אַחֲרֵי מוּת גָּלְיַת הַגִּבּוֹר עוֹד הִגְדִילּוּ

עוֹד לֹא רָפוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה מִלָּחֶם

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְגָרִים עִם עַם הַמֶּלֶךְ

כַּדּוֹב שַׁכּוּל וּכְאַרְיֵה בַּיַעַר הִנָּמוֹ,

עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶה רַק שַׁסֵף וּבַלֵּעַ

לָכֵן שַׂמְתִּי נַפְשִׁי בְכַפִּי מָתְנַי שִׁנַּסְתִּי

וָאַךְ בָּהֶם מַכָּה רַבָּה עַד כִּי נָפָלוּ

(בהלךְ נפש)

שָׁם נָפְלוּ חלָלִים תַּחַת הָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ. –

שאול

משׁתגע ומתנבא

שָׁם יִפְּלוּ חֲלָלִים תַּחַת הָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ.

מַכָּה רַבָּה הִכָּה בֶן יִשַּׁי בִּבְנֵי פְלָשֶׁת

שֵׁב מֵעַתָּה הַמֶּלֶךְ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ

עוֹז לֹא לָבַשְׁתָּ בֶּן יִשַׁי לָקַח עֻזֶּך.

(משׁורר)

“הִכָּה שָׁאוּל בַאֲלָפָיו” הָאֲלָפִים הַמֶלֶךְ

אַךְ דָּוִד, אַךְ בֶּן יִשַּׁי לִרְבָבוֹת הִכָּמוֹ

לִרְבָבוֹת לִרְבָבוֹת – רִבְבוֹת כּוֹכְבֵי הַשַּׁחַק –

כְּלִבְנַת הַסַפִיר יָאִירוּ, כֻּלָּם יָאִירוּ

כְּטַבַּעַת הַמְּשֻׁבָצָה מֵאַבְנֵי הַבְּדֹלַח

וּבַהּ אֶבֶן הָרֹאשָׁה בַּתָּוֶךְ יוֹשָׁבֶת.

הַשְּׁחָקִים עִם כּוֹכְבֵיהֶם כֻּלָּמוֹ טַבָעַת

אַךְ אֶבֶן הָרֹאשָׁה הַשֶׁמֶשׁ הַזוֹרַחַת

יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל אֵלֶּה גַּם הֵמָּה טַבָּעַת. –

אֶבֶן הָרֹאשָׁה בֶּן יִשַׁי מִבֵּית הַלָּחֶם

מֵאוֹר הָאֶבֶן הַזֹאת יָאִירוּ כֻלָּמוֹ –

כָּל אַבְנֵי הַקְצָוֹת – תּוֹכָם שָׁאוּל הַמֶלֶךְ –

תֶּחְרַב אֶבֶן הָרֹאשָׁה! – עִמָּהּ הַטַבָּעַת. –

דוד יחל לפרוט בכנור, שאול דוקר אחריו בחנית. (דוד רץ החוצה ושאול אחריו)

ניות ברמה

שמואל, ואצלו להקת הנביאים מתנבאים, מלבשים באדרי שער.

כלם

דָרַךְ כּוֹכָב מִיַעֲקֹב מִיִשַּׁי בֵּית לָחֶם

חֹסֶן פְּלֶשֶׁת יַכְנִיעַ וּבְרִיחָיו יְגַדֵּעַ

דַעַת יוֹדֵעַ רָמוֹת מֵבִין אִישׁ יוֹדֵעַ. –

בְּחוּר מֵעַם הֲרִימוֹ מֶלֶךְ בְּיַעֲקֹב שָׂמָהוּ

מֵאַחַר עַלוֹת הֱבִיאוֹ הֶדֶר הִלְבִּישָׁהוּ.

שמואל

שִׁמְעוּ בָנַי בְּנֵי עֶלְיוֹן! אָנֹכִי זָקַנְתִּי

עוֹד מְעַט לַחְסוֹת תַּחַת צֵל שַׁדַּי אֶתְהַלֵּכָה

אַתֶּם בָּנַי שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט חֶסֶד וָיוֹשֶׁר

כִּי קָרְבוּ הַצְלָחוֹת יִשְׂרָאֵל מַהֵר תָּבוֹאנָה –

נוֹרָאוֹת בַּצֶדֶק יַעֲשֶׂה דָוִד בָּאָרֶץ

בְּיָמָיו יִפְרַח מִשְׁפָט חֶסֶד וֶאֱמֶת יִנְשָׁקוּ.

דוד בא ומשתחוה מול הדרת שמואל

שמואל

אֵל עֶלְיוֹן אַדִּיר קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ!

מַה־לְּךָ פֹה דָוִד? הַאֵינְךָ בַּחֲצֲר הַמֶּלֶךְ?

הַגֵּד נָא מַדוּעַ כָּכָה נָפְלוּ פָנֶיךָ?

דוד נושק ידי שמואל

דוד

הָרוֹאֶה הַנִּכְבָּד! נָא אַל יִחַר אַפֶּךָ

בַּעֲבוּר הִנָּצֵל מִכַּף הַמְּשֻׁגָּע בָּרָחְתִּי.

מִדֵּי יוֹם וָיוֹם שִׂנְאַת הַמֶּלֶךְ נוֹסָפֶת.

הַכּוֹתִי גָלְיַת הַפְּלִשְׁתִּי כָּל זֹאת הֵסַבָּה

תַּחַת כִּי יֶאֱהָבַנִי עַד מָוֶת יִשְׂטְמֵנִי

כָּל אִמְרוֹתָיו הַשְׁמִידֵנִי מֵעַל הָאָרֶץ

בֵּין הֲיוֹתִי וּבֵין בִּלְתִּי הֲיוֹתִי אַךְ כַּפָּשַׂע

לוּלֵי אֵל שַׁדַּי עֶזְרִי תַּחַת יָדָיו מַתִּי. –

רַחֵם נָא אָבִי! אֶהְיֶה לוחֵךְ עֲפַר רַגְלֶיךָ

אַךְ בַּל אֶרְאֶה פְנֵי הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁתַּגֵּעַ.

אֶת לִבּוֹ יָדַעְתִּי לֹא יִרֶף מֵרָדְּפֵנִי

מַה־בֶּצַע וּמַה יועִיל הֲיוֹת חָתָן לַמֶּלֶךְ

אִם הַמָוֶת כַּדּוֹב אוֹרֵב פֶּתַח הַבָּיִת?

כִּי זֶה הַלַּיְלָה רֵקִים אֶת בֵּיתִי עִטֵרוּ

הַמְּשֻׁגָּע הַזֶה שָׁלַח אוֹתָם לַהֲמִיתֵנִי

לוּלֵי אִשְׁתִּי הַיְקָרָה אֶת אָזְנִי גִלֵּתָה

וּבְחַלּוֹן בֵּיתִי עִם הַחֶבֶל הוֹרִידָתְנִי

לוּלֵי הִיא וּכְבָר מַתִּי עַל יַד הַבְּלִיָעַל.

שמואל

הָסֵר תּוּגָה מִלְּבָבֶךָ דִּמְעָה מֵעֵינֶיךָ

גַּם זֹאת בַמַּחְזֶה רָאִיתִי גַּם זֹאת הָרְאֵתִי

כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי כִּי בַיָמִים תִּהְיֶה מֶלֶךְ. –

יָדַעְתִּי בְנִי דָוִד עוֹד רָדוֹף יִרְדָּפֶךָ

אָמְנָה הָרַעַ לָךְ אֵל שַׁדַּי בַּל יַעַזְבֶנוּ

אחד מבני הנביאים

אָבִי הָרוֹאֶה! הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בָּא הֵנָה

יֵלֵךְ הָלוֹךְ וַהֲלוֹם כָּאִישׁ נִבְעַר מִדָּעַת

שמואל

יָבוֹא וּבְתוֹךְ שִׁגְעוֹנוֹ מַפָּלָתוֹ יֵרֶא –

אַתָּה דָוִד לֵךְ! וּלְאֵל שַׁדַּי גֹּל דַּרְכֶּךָ

מִצִדְּךָ יַפִּיל אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ. (דוד הולך)

שׁאול בא משׁורר ומשׁתגע

שׁאול

אֵיפוֹ בֵית אֶלְקָנָה? בֵּית הָרוֹאֶה אַיֵהוּ?

אָן הָרוֹאֶה הַדְבָרִים טֶרֶם יִוָּלֵדוּ?

בהביטו את שמואל

אַתָּה הָרוֹאֶה – אַתָּה הָרוֹאֶה הִנֶּךָ.

אַתָּה עַל יַעֲקֹב הִמְלַכְתַּנִי. הִמְלַכְתָּנִי.

שמואל

אָנכִי הִמְלַכְתִּיךָ שָׁאוּל, כֵּן דִבַּרְתָּ

הִמְלַכְתִּיךָ בְּשֵׁם אֱלֹהֵי צְבָאוֹת. הִמְלַכְתִּיךָ.

שאול פושט בגדיו וחוטף אדר אחד מבני הנביאים

שׁאול

הִמְלַכְתַּנִי הָרוֹאֶה בַּיָמִים עָבָרוּ

בַּיָמִים עָבָרוּ בַּיָמִים כְּבָר חָלָפוּ –

מתנבא

דָרַךְ כּוֹכָב מִיַעֳקֹב, שֶׁמֶשׁ לוֹ זָרָחָה

זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, בָּא הַשֶּׁמֶש, בָּא הַשָּׁמֶשׁ –

שָׁאוּל מָלַךְ. מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל יוֹם אָמֶשׁ. –

דָוִד יִמְלוֹךְ, יִמְלוֹךְ דָּוִד, יִמְלוֹךְ לָנֶצַח –

לַעְנָה וְרֹאשׁ בְּלֶב שָׁאוּל לַעְנָה שׁוֹר וָרֶצַח.

להקת הנביאים ועמם שאול

דָרַךְ כּוֹכָב מִיַעֲקֹב מִיִּשַּׁי בֵּית לָחֶם

חֹסֶן פְלֶשֶת יַכְנִיעַ וּבְרִיחָיו יְגַדֵּעַ

נֶצַח יַעֲקֹב בָחַר לוֹ אִישׁ יוֹדֵעַ לָחֶם

דַּעַת יוֹדֵעַ רָמוֹת מֵבִין אִישׁ יוֹדֵעַ

בָּחור מֵעַם הֲרִימוֹ מֶלֶךְ בְּיַעֲקֹב שָׂמָהוּ

מֵאַחר עָלוֹת הֱבִיאוֹ הֶדֶר הִלְבִּישָׁהוּ

גבעה: יונתן דוד. שׁניהם באים אחוזי יד.

דוד

הַגֵד נָא לִי מֶה חָטָאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ

לָמָה דָקַר אַחרַי בחנִיתו זה פעמָיִם?

ולהנצל ממּנו הָרָמָה בָרַחְתִּי –

גַם שָׁם בָא לְרָדְפנִי עַתָּה מָה אֶעשֶׂה אָני

יונתן

יָדַעתָּ אָחִי כִי רוחַ עַועִים אֲחָזַתָהוּ

לֹא מִשִנְאָה עושה זאת לָמָּה יִשְׂנָאךָ

דוד

אִם הַדָבָר כֵן מַדועַ רַק עָלַי יִחַר?

יונתן

אֵין זֹאת אָחִי לוּ ישׁ בְּלִבּוֹ רָעָה עָלֶיךָ

מַדוּעַ לֹא יָגִיד לִי מַדועַ יסתּרנָה

דוד

כִי יוֹדֵעַ יְדִידוּתנו כְּתֵאוֹמי בָטֶן

לָכֵן אָמַר בַל ידַע יוֹנָתָן מִמנוּ –

אוּלָם חַי אָנִי כִּי יָערֵם עָלַי לְהָרְגֵנִי.

יונתן

הָאֶלֹהים אֲשֶׁר הוֹשִׁיב בקִרבי נֶפֶשׁ וָרוּחַ

הוּא יוֹדעַ כִּי טוֹבָתְךָ נַפְשִׁי בוֹחָרֶת.

עַתָּה אָחִי עוֹד מְעַט הַדָבָר לָךְ אוֹדִיעַ

הַאִם מאת אָבִי הָרָעָה לָךְ כָּלָתָה.

הִסְתַתּר בַשָׂדֶה עַל הָאֶבֶן הָאָוֶל

שָׁאוֹל יִשְׁאַל אָבִי בְּהִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ

אָז אֶראֶה מַה יַענֶה אָבִי קָשׁה עָלֶיךָ.

אַך זֶה הָאות הַנֶאֱמָן בֵינִי וּבינךָ:

שׁלשת הַחִצִים אוֹרֶה כִמטַחֲוֵי הַקֶשֶת

נַעַר קָטָן אֶקַח עִמִי בְּבוֹאִי אלֶיךָ

אִם הַחֵץ מִמְּךָ וָהֵנָה אוֹמַר לַנַעַר

שָׁלוֹם לָךְ וּלְכֹל אֲשֶר לָךְ תּדע יָדועַ.

אִם הַחֵץ מִמךָ וָהָלאָה אוֹמַר לָעֶלֶם

תּדַע כִּי הָרָעָה מאת אָבִי כָלָתָה. –

דוד

אָחִי וְרֵעִי! אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ.

(דוד נופל על צוארו)

יונתן לבדו

יונתן

הָאִישׁ הַיָקָר הַזֶה יוּמַת מִידֵי מֶלֶךְ? –

צָדַקְתָּ אָחִי כִּי הָרָעָה לָךְ כָּלָתָה

עוֹד אִמְרַת אָבִי הָמֵת אוֹתוֹ בִי נוהָמֶת. –

אָמְנָה בַל יוּמַת בֶּן יִשַׁי, אֲלָפִים יוּמָתוּ!

אַלְפֵי אֲלָפִים יֹאבֵדוּ הוּא יִשְׁאַר בָּאָרֶץ

מַה־נִּבְזָה הָאָרֶץ בִּנְפוֹל אַנְשֵׁי הַיּוֹשֶׁר

מַה־בִּצְעָה מֵאַלְפֵי אֲלָפִים מִבְּנֵי הָרֶשַׁע?

כַּלַּעְנָה וָרֹאש בֵּין תַּלְמֵי שָׂדֶה הִנָּמוֹ –

כָּל חֶלְקָה טוֹבָה בָּם לַמַּלּוּחַ יַהְפִּיכוּ – –

לֹא, לֹא! בַּל יוּמַת דָוִד! יִחְיֶה מַטַע נוֹעַם. השׁקטה

אֱמֶת חֵפֶץ אָב לַעֲשׂוֹת צֻוֵּתִי, בְּנוֹ הִנֵּנִי –

אַךְ אִם טוֹב וְיוֹשֶׁר נֶגֶד חֶפְצוֹ יִלָּחֵמוּ

הַאוּכַל עֲזוֹב מִצְוֹתָם מִצְוַת אֵל שָׁמָיִם? –

נוֹתֵן תּוֹרוֹת לִלְאוּמִים! לא כֵן צִוִיתַנִּי –

חֻקוֹתֶיךָ אֵלֶּה בַּל אֶת אֵלֶּה יַפִּילוּ. –

תּוּפַר עֲצַת אָב? תּוּפַר עֲצַת הַמּוֹשֵׁל בָּאָרֶץ?

בהלךְ נפשׁ

עֵצות אַלְפֵי אֲלָפִים מִבְּנֵי אָדָם תּוּפַרְנָה

אַךְ מַעֲשֵׂי הַצְדָקָה וְהַיוֹשֶׁר בַּל יוּפָרוּ

יִחְיֶה דָוִד! אוֹ גַם יוֹנָתָן יְהִי לָאָיִן. – –

(מרב באה)

מָה אִתֵּךְ אֲחוֹתִי עַד כִּי לָלֶכֶת כֹּה מִהָרְתְּ?

מרב

הֲלֹא דָבָר הוּא. הִנֵה כָל הַבּוֹקֶר חֲפַשְׂתִּיךָ

כִּי אָבִינוּ שָׁאַל לָךְ לְמִשְׁתֵּה הַצָהֳרָיִם.

יונתן

לֵכִי! כִּמְעַט רֶגַע גַּם אָנֹכִי אַחֲרָיִךְ (מרב הולכת)

הִתְחַזֵק לִבִּי. הִתְחַזֵק! הִתְאַמֵּץ כֹּחַ!

מִשְׁפָּט וָצֶדֶק מֵעֵינֶיךָ בַּל יַלִּיזוּ.

חדר המלך: המלך המלכה, קישׁ נר אבנר, מרב ויונתן אחריהם ושאר אנשי המלך. שלחן ערוךְ. ובו יושבים הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו.

אחינועם

בַּל אֶסְלַח לָךְ אֶת זֹאת שָׁאוּל אִישִׁי הַמֶלֶךְ

מִדֵי הָלַכְתָּ זֶה יוֹמַיִם לֹא יָדַעְתִּי

גַם עַתָּה תַּהֲלוּכוֹתֶיךָ מִנִּי נִפְלָאוּ.

שאול

זֹאת מַתְּנַת הַנָּשִׁים לָדַעַת כֹּל תַּחְפּוֹצְנָה. –

אחינועם

דַעַת כֹּל בַּל אֶחְפּוֹץ לָדַעַת זֹאת חָפָצְתִּי.

שאול

זֹאת תֵּדְעִי רַעְיָתִי אַחַר מִשְׁתֵּה הַצָהֳרָיִם.

קישׁ

הַפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה עַזֵי מֶצַח

גַּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻכּוּ מִדָוִד מִבֵּית לָחֶם

לֹא יִרְפּוּ מֵעֲשׂוֹת נַבְלוּתָם בִּגְבוּלֵי אָרֶץ.

שאול אל יונתן

אַיֵּה דָוִד? מַדּוּעַ לֹא בָא אֶל הַלָּחֶם?

יונתן

חִלָּה אֶת פָּנַי אֶתְמוֹל שַׁלְּחֵהוּ בֵית לָחֶם

כִּי אֶל כָּל מִשְׁפַחְתּוֹ הַיוֹם שִׂמְחָה וָזָבַח

עַל כֵּן לֹא בָא יוֹמַיִּם אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ.

שׁאול קם בחרי אף

בֶּן נַעְוַת הַמַּרְדּוּת! קוֹל אָבִיו בַּל שׁוֹמֵעַ

רוֹעַ לִבְּךָ יָדַעְתִּי רוֹעַ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ –

לְבָשְׁתְּךָ וּלְבוֹשֶׁת יוֹלְדַתְךָ זֹאת עָשִׂיתָ

כִּסֵא הַמַּלְכוּת – דַּע גַּם לִי גַּם לָךְ בַּל יֶהִי

עַתָּה חוּשָׁה לַהֲבִיאוֹ פֹה כִי הוּא בֶן מָוֶת.

(יונתן חורק שן)

לָמָּה יוּמַת? מֶה עָשָׂה דָוִד מִבֵּית לָחֶם?

שאול

הֲיָאוֹת לָךְ לִשְׁאוֹל בָּעֵת כִּי מְצַוֶּה הִנֵּנִי?

מוּת גַּם אַתָּה בֵּן סוֹרֵר! בֶּן מוֹרֶה וּבְלִיָעַל!

דוקר אחריו בחנית, ויונתן נשׁמט החוצה.

מוּתוּ כָל הָאֲנָשִׁים הַבּוֹחֲרִים אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי!

מכה בחניתו מלפנים ומאחור. ואבנר אוחז ידו

כלם

אֵל עֶלְיוֹן אַדִּיר וְנוֹרָא! מֶה הָיָה לַמֶלֶךְ?

אבנר

חֶרֶף מֵאַף שָׁאוּל, עֲזוֹב חֲמָתְךָ הַמֶלֶךְ!

מִיָמַי לִשְׁלוֹחַ יָדִי בָךְ לֹא הֶאֱמַנְתִּי,

עַתָּה הַפַּעַם אָמוּתָה אֵרְדָה לַשַּׁחַת

טוֹב לִי הַמָּוְתָה מֵרְאוֹת הֲמוֹן תּוּגוֹת כָּאֵלֶּה. –

מוֹט תִּתְמוֹטֵט תֵּבֵל יִתְפַּלָּצוּן עֲמוּדֶיהָ!

וְכָל בְנֵי אָדָם תַּחַת הַשּׁוֹאָה יִתְגַּלְגָּלוּ –

אַךְ בַּל יוּמַת אִישׁ צַדִיק וָטוֹב מִן הָאָרֶץ.

הָעִידו זִקְנֵי גִבְעָה! הַבְמִשְׁפָט וָצֶדֶק

יוּמַת אִישׁ הַמּוֹפֵת אִישׁ מָלֵא טוֹב וָיוֹשֶׁר?

וַיִקְטַן הֶחָרִי הַזֶה בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ

גַּם הַטּוֹב מִבָּנֶיךָ כִּמְעַט הֵמַתָּהוּ –

אִם כָּאֵלֶה תַּעֲשֶׂה מַה יִהְיֶה מִכִּסְאֶךָ?

גַם אַהֲבַת הָעָם אֶל בֶּן יִשַּׁי זֶה יָדָעְתָּ

עַתָּה שָׁאוּל כִּי דָמוֹ נִדְרָשׁ מִיָדֶיךָ

זֹאת יִשְׁמָעוּ, הֲתִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ?

הָסֵר מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה מִתּוֹךְ לִבֶּךָ

אִם עוֹדְךָ בּוֹחֵר אוֹתִי שַׂר עַל צִבְאוֹתֶיךָ

אוֹ אֵצֵא מִפָנֶיךָ אֶסְתַּתֵּר לָנֶצַח. –

(מדי דברת אבנר – שׁךְ חמת שׁאול)

שׁאול אל קישׁ

אָבִי הַנִכְבָּד! לָמָּה זֶה כֻּלְּכֶם עֲזַבְתּוּנִי?

קישׁ מחבקו

בְנִי, בְנִי! –

שׁאול

רַעְיַת נַפְשִׁי מַדּוּעַ מִנֶּגֶד תַּעֲמוֹדִי?

אחינועם

אֶל מִי אֲבוֹי גַּם תּוּגַת נֶפֶשׁ אִישִׁי הַמֶּלֶךְ!

בָּעֵת יִשְׁכַּח הַמֶּלֶךְ כִּי מֶלֶךְ הִנֵּהוּ

כִּי אִם לַמַּלְכָּה? אַךְ הִיא חֵיק מֶלֶךְ שׁוֹכָבֶת. –

בּוֹא עַתָּה אִישִׁי לִשְׁכַּב מִשְׁכַּב הַצָהֳרָיִם.

שׂדה: דוד בא מתחת אחד השׂיחים. וכנור קטן בידו הולך ופורט

דוד

חֶסֶד וּמִשְׁפָט אָשִׁירָה לְךָ אֲזַמֵרָה

גָּדְלְךָ עֶלְיוֹן עַל כֹּל! כָּל הַיָמִים אֲדַבֵּרָה

בְּכִנוֹר זֶה אוֹרֶךָ אֶשְׁפּוֹךְ נֶפֶשׁ וָרוּחַ,

עַתָּה יִתְאַבֵּל כִּנּוֹרִי שָׂרִים רְדָפוּנִי

מֵהִסְתַּפֵּחַ בַמַּחְזֶה שַׁדַּי גֵּרְשׁוּנִי

עוֹד אוֹדֶךָ יוֹצֵר הָרִים וּבוֹרֵא רוּחַ.

גָדוֹל הַשַּׁחַק הַזֶה רַק אַתָּה כּוֹנַנְתָּ

עֲמוּדָיו וּמֵיתָרָיו רִבִּיתָ גַּם טִפַּחְתָּ

בָּעוֹלָמוֹת אֵין מִסְפָּר לָמוֹ כוֹנַנְתָּהוּ

הֵם רִבְבוֹת כַּדּוּרֵי שַׁחַק לִמְאוֹד גָּדֵלוּ

לְפִקוּדֶךָ יֵלֵכוּ וּבְלֶכְתָּם יָהֵלּוּ

כָּל נִמְצָא וָיֵשׁ בָּמוֹ אַתָּה יִסַדְתָּהוּ

פורט

מַה־תֶּהֱמִי נַפְשִׁי מַה־תֶּהֱמִי וַתִּשְׁתּוֹחָחִי?

מַדּוּעַ עִם יוֹצְרֵךְ עַל שִׁבְרֵךְ תִּתְוַכָּחִי

שׁוּרִי מֵיתְרֵי כִנֹרִי כִּינִי נִגּוּנָמוֹ

הַנִּגּוּנִים לָאֹזֶן אִישׁ מַה מְאוֹד נָעֵמוּ

כַּקּוֹל שִׁנְאַנֵי שַׁחַק לִפְנֵי אֵל יִנְהָמוּ

וּכְרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר הַרְכָּבָתָמוֹ. – –

אָכֵן קוֹלָם אִם אַחַד אֶחַד יִפָּרֵטוּ

וּלְעִתּוֹת נִפְרָדוֹת בַּנֶפֶשׁ יִשָּׂרֵטוּ

זֹאת בַּל יֶעְרַב; בַּל יִנְעַם לָאִישׁ הַשּׁוֹמֵעַ;

כַּכִּנּוֹרִי זֶה כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּמוֹ

כֻּלָּם כַּכִּנּוֹר לָךְ אַתָּה תִפְרוֹט עָלֵימוֹ

טוֹבִים הַקוֹלוֹת יַחְדָּו – רַק אַתָּה יוֹדֵעַ.

מַה יָבִין הָאֱנוֹשׁ מִתְהַלֵּךְ תֶּמֶס כַּמָּיִם?

אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ אֶחַד מִנִּי אַלְפָּיִם –

וּבְעֵינֵי אָדָם זֶה הַדָּבָר כִּמְתַעְתֵּעַ; –

מַה־תֶּהֱמִי נַפְשִׁי? מַה־תֶּהֱמִי וַתִּשְׁתּוֹחָחִי?

מַדּוּעַ עִם יוֹצְרֵךְ עַל שִׁבְרֵךְ תִּתְוַכָּחִי?

כִּנּוֹר שַׁדַּי זֹאת עָשָׂתָה – אַךְ הוּא יוֹדֵעַ.

יונתן בא עם נערו. דוד מתחבא תחת השׂכה

יונתן והנער

יונתן

פֹּה עֵמֶק הַשָּׁוֶה אֶת קַשְׁתוֹתַי אָכִינָה

אַתָּה עַל הַחִצִים אֲשֶׁר אוֹרֶה תֵּן עֵינֶיךָ.

הנער

כֵּן אֶעֲשֶׂה אֲדֹנִי.

הנער הולך ממנו הרחק כמטחוי קשת. יונתן מורה החצים להעבירו. והנער ילך הלוךְ והלום ללקוט אותם.

יונתן

לָמָה הֵנָה וָהֵנָה עֵינֶיךָ תְּשׁוֹטַטְנָה?

הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה חוּשָׁה הֲבִיאֵמוֹ.

הנער לוקט החצים ומביאם ליונתן

עַתָּה לֵךְ הָעִיר אָנֹכִי אָבוא אַחֲרֶיךָ

(הנער הולך. דוד בא ממחבואו. יונתן לקראתו מתחבקים ובוכים)

יונתן

כֵּן אָחִי עוֹד חֲמַת אָבִי כַּלַּפִיד בּוֹעָרֶת

רוּחַ הָעִוְעִים בִּלְבָבוֹ עוֹד לֹא שָׁכָכָה

עַתָּה הַרְחֶק נְדוֹד אֵל שַׁדַּי יִהְיֶה עֶזְרֶךָ

גַּם אֲנֹכִי עִמְּךָ אֵלֵךְ עִמְּךָ אָמוּתָה. –

(דוד נושק לחייו ובוכה)

דוד

תִּתְאַחָדְנָה דִמְעוֹת עֵינַי עִם דִּמְעוֹתֶיךָ

לָעֵד כִּי גַּם נַפְשׁוֹתֵנוּ לָעַד נִקְשָׁרוּ. –

בַּמָּצוֹר וּבְמָצוֹק עוֹד עַצְמוֹתַי תָגֵלְנָה

עָבֵי הַדְּאָגוֹת אִם עַל רֹאשִׁי יִתְפַּשָׁטוּ

יְדִידוּתְךָ אָחִי אֶזְכּוֹר הֶעָבִים תְּרֻטַשְׁנָה

שׁוּב אַתָּה בֵית אָבִיךָ עִמִּי אַל תֵּלֵכָה

אִם יִיטַב בְּעֵינֵי הָאֵל עוֹד שְׂמָחוֹת יַרְאֵנוּ. –

יונתן

שׁוּר עֶלְיוֹן מִגָּבְהֶךָ; הַבֵט לִבּוֹתֵנוּ

אָנָּא הוֹצִיא מִמַסְגֵר אַנְחוֹת נַפְשׁוֹתֵנוּ.

(נושק את דוד והולך – דוד משתומם ומביט אחריו)

דוד

הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת תּוֹךְ גּוּשׁ הֶעָפָר שׁוֹכֶנֶת –

אִישִׁים נֶעְדָרֵי הַחוֹמֶר שׁוּרוּ הַבִּיטוּ. –

נשלמה המערכה הרביעית

 

המערכה החמישית:    🔗

שדה מערת עדולם. אם הדרך. דוד בא כינורו על שכמו. חרב גלית הפלשתי אשר לקח מאחימלך הכוהן על זרועו. הולך ויושב על גבעה קטנה.

דוד

יוֹנָתָן! הוֹי יוֹנָתָן! מַה מְּאוֹד לִי יָקַרְתָּ,

הוֹי עֶלֶם נֶחְמָד אִישׁ מֵאֵין כָּמוֹהוּ!

אַהֲבָתִי לָךְ מִשִּׂנְאַת שָׁאוּל לִי גָדֵלָה –

גַּם שִׂנְאָתוֹ גַּם קִנְאָתוֹ נֶגְדָּה מָה הֵמָּה?

צַדִּיק אַתָּה הָאֵל רוֹכֵב עַל חוּג שָׁמָיִם,

בַּל אַמְרֶה אֶת פִּיךָ כִּי מִיָּדְךָ כָּל אֵלֶּה.

רוּחֲךָ שָׁמַיִם שִׁפְרָה וִימִינְךָ טְפָחָתַם

כַּדּוּרִים⁵⁹ יְקָרִים אֵלֶּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ –

וּבְרוּאִים נִפְלָאִים בָּם מִיּוֹם אָז הוֹשַׁבְתָּ,

אַתָּה סַבוֹתָּ עִתּוֹתַי מִיָּדְךָ הֵמָּה.

לוּ אַבִּיט קוֹרוֹת כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר תָּבֹאנָה,

גַּם הַבָּאִים אַחְרֵיהֶם עַד בִּלְתִּי יָרֵחַ,

כַּאֲשֶׁר אַתָּה בָרֶגַע רוֹאֶה אֶת כֻּלָּמוֹ,

אָז אֵדַע נֶאְמָנָה אָבִין כִּשְׁרוֹן סוֹדָמוֹ⁶⁰,

אֶשְׁתּוֹמֵם עַל מִפְלְאוֹת עֲצָתְךָ, מָה רַב טוּבֶךָ!

מָשׁוֹט כָּל הָעוֹלָמוֹת שַׂמְתָּ חָכְמָתֶךָ,

עַל פִּי הַמָּשׁוֹט הַזֶּה יֵלְכוּ אַף יַעְמוֹדוּ,

עַל פִּיהוּ יוּמַר לִדְמָמָה רוּח וָסָעַר,

יְשֻׁבָּחוּ גַלֵּי הַיָּם הַנּוֹרָא וָקָרַח,

יָקִיאוּ הַרְרֵי עַד אֵשׁ פְּלָדוֹת עֲדֵי שָׁמָיִם,

יִתְּגוֹלְלוּ הַכַּדּוּרִים⁶¹ מִיוֹם הִבָּרְאֵמוֹ

מִבְּלִי שַׁנּוֹת תַּפְקִידָם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָמוֹ.

עַל פִּיהוּ נִהְיֵיתִי גַם אָנֹכִי גַם אָנִי!

עַל פִּיהוּ אֶגְוַע אֶחְלוֹף מֵאֶרֶץ הַחַיִּים

עַל פִּיהוּ אֶחְיֶה אַחְרֵי מוּתִי חַיֵּי נֶצַח

אֶחְיֶה בָּעוֹלָם אַחֵר כִּי אֵין מִסְפָּר לָמוֹ

כֹּה אֵלֵךְ מִתֵּבֵל לַתֵּבֵל אֲשֶׁר עָשִׂיתָ

הָלוֹךְ גַּם קָרֵב, הַשֵּׂג, אַדִּיר! יֵשׁוּתֶךָ⁶² _ _

זֶה כָל הָאָדָם – בִּלְתּוֹ, כָּמוֹהוּ כָּאָיִן.

לָמָּה אִם כֵּן אַמְרֶה הַיּוֹם בָּעֵת הָעֹנִי

הוֹלֵךְ כַּצֹּאן בְּלִי מְנַהֵל אוֹבֵד וּמְתַעְתֵּעַ?

תֹּרֶן הַהַצְלָחָה⁶³ מִשְׁכָּנִי גַם כִּי יֶהִי,

אוּלַי אֶשְׁכַּח אָז כִּי הָאִכָּר הַפּוֹלֵחַ

הַבּוֹקֵעַ בָּאָרֶץ הוּא אָדָם כָּמוֹנִי –

כָּמוֹנִי? הוֹי אַךְ טוֹב הוּא אָז יוֹתֵר מִמֶּנִּי!

הוֹי לָכֶם מַלְכֵי אָרֶץ יוֹשְבִים סְפוּנִים בָּיִת,

אֶצְבַּע אֱלֹהִים עַל הַקִּיר בַּשָּׁשַׁר יִמְשֹׁחוּ,

צְאוּ הַשָּׁדֶה כָּאִכָּר הַזֶּה עַד הָעָרֶב

הוֹלֵךְ אֶל רַגְלֵי צִמְדּוֹ, הוּא גָדְלוֹ יוֹדֵעַ –

גֹּדֶל הַיּוֹצֵר כָּתוּב בֶּעָלֶה וָדֶשֶׁא –

מַה יִּשְׂמַח לִבּוֹ בִרְאוֹתוֹ טֶרֶם עֲלוֹת שָׁמֶשׁ

יוֹפִי הַשַׁחַר מֵצִיץ מִתַּחַת הָאָרֶץ

יֶחְזֶה מַחְזֶה שַׁדַּי וּגְבוּרוֹתָיו בָּעָיִן.

מִבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב יַעְבוֹד עֲבוֹדַת פָּרֶךְ

אָז יַעְבוֹר עִם צִמְדּוֹ גַם עִם תַּמָּתוֹ בָיִת.

שַלְוַת לִבּוֹתָם מֵרָשְׁמֵי פְנֵיהֶם מֻכָּרָה

עוֹד יִפְנוּ פָנִים עוֹד אֶל אַחְרֵיהֶם יַבִּיטוּ

עֵת הִסְתַּתֵּר הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד תַּשְׁאִיר אֲדַמְדָּמֶת

כַּהַרְרֵי אֵשׁ וּמִתּוֹכָם מַרְאֵה הַקָּשֶׁת – –

הֵם יִמְצְאוּ נַחַת, אַךְ הֵם מַרְגּוֹעַ יִמְצָאוּ,

וּלְאֵל יוֹצְרָם מִמַּעְמַקֵּי לִבָּם יִקְרָאוּ.

ישי ואשתו אבות דוד באים הלוך והלום, דוד חרד לקראתם. נופל על צווארם

דוד

אֲבוֹתַי הַנֶּחְמָדִים! מָה עֵינַי תִרְאֶינָה?

ישי

שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹתְךָ בְנִי – הוֹי אָמוּת הַפָּעַם.

אשת ישי

אֶלֶף תּוֹדוֹת לַמָּרוֹם עַל הַחְיוֹת אוֹתָנוּ,

הַרְאוֹתוֹ אוֹתְךָ דָוִד, נֶעְדַּר מִכָּל פֶּגַע.

בְּנִי – בְּנִי בְנִי!

(בוכה)

דוד

עַל מָה אַתְּ בּוֹכָה אִמִּי הַנְּעִימָה! הַגִּידִי

תִּרְאִי פְנֵי דָוִד בְּנֵךְ וָאַתְּ בִּלְתִּי שָׂמֵחָה?

אשת ישי

הוֹי דָּוִד, כַּאֲשֶׁר מֵחֲלֵב שָׁדַי הֵינַקְתִּיךָ,

כַּאֲשֶׁר בִּזְרוֹעַ חֲבַקְתִּיךָ עִם⁶⁴ יָדַי אֵלֶּה,

אָז שָׂמַח לִבִּי, הֵשִׁיק מֵרוֹב טוּב וָנָחַת,

הִבַּטְתִּי יָפְיָךְ – לִמְלָכוּת אֶרֶץ לָעַגְּתִּי,

פֹּה בָּאָרֶץ דִּמִּיתִי גוּר בֵּין כּוֹכְבֵי מַעַל.

רִנַּת כָּל כּוֹכְבֵי בֹקֶר הָיָה לִי קוֹלֶךָ,

הָיָה – אַךְ הָיָה! – (מסירה דמעותיה)

(ישי, העומד מדי דברה במר נפש)

ישי

אַךְ עַתָּה אָבְדוּ כָל אֵלֶּה מַהֵר חָלָפוּ.

הֵן יָקְרוּ דִמְעוֹת עֵינַי כָּל עֵת בַּל תֵּרַדְנָה,

מִיּוֹם שִׁלַּחְתִּיךָ לַמֶּלֶךְ עוֹד סֻגָּרוּ –

אַךְ עַתָּה חָזְקוּ מִמֶּנִּי בַּל אוּכַל לָמוֹ.

גַּם לִבִּי סְחַרְחַר גַּם מֵעַי לִמְאוֹד נִכְמָרוּ⁶⁵.

הַגֶּד נָא בַּמֶּה חִיַּבְתָּ רֹאשְׁךָ לַמֶּלֶךְ?

מַדּוּעַ אַתָּה הוֹלֵךְ כָּאִישׁ הַמְתַעְתֵּעַ⁶⁶?

מֶה עָשִׂיתָ? מֶה הָעָוֶל נִמְצָא בְיָדֶךָ?

(דוד הולך ומתייצב בין אביו ואמו, לוקח ידם)

דוד

אֲבוֹתַי! אָבוֹת יְשָׁרִים!

אשת ישי

דַּע נָא וּרְאֵה כִּי אַנְשֵׁי בֵית לֶחֶם הֱצִיקוּנוּ,

מִרְמָה וָתוֹךְ הִגִּידוּ אָזְנֵנוּ שָׁמָעָה:

'דָּוִד רֻדַּף יַעַן כִּי לֹא עָשָׂה כֵן – יַעַן – '

ישי

יַעַן הִסְתַּפַּחְתָּ בִּבְנֵי הַמֶּלֶךְ – יַעַן –

דוד

הַחְרִישוּ אָבוֹת יְשָׁרִים אַף לִבְּכֶם הַרְגִּיעוּ!

וּדְעוּ כַּאֲשֶׁר יֶשׁ אֵל יוֹדֵעַ מִסְתָּרֵנוּ

כֵּן חַף בִּנְכֶם מִכָּל עָוֶל וּמִכָּל פֶּשַׁע.

כֵּן הֶהָמוֹן דָּבָר קָטָן יִרְאוּ יַגְדִּילוּ –

מִגְדּוֹל גָּבוֹהַּ מְעַט יִתְּנוּ רֹאשׁוֹ שָׁמַיִם,

לוּ הָיָה הַמֶּלֶךְ בָּרִיא כַּאֲשֶׁר מִקֶּדֶם

אָמַרְתִּי אֵין זֹאת כִּי אִם הַקִּנְאָה אֲכָלַתְנִי,

קִנְאַת אַנְשֵׁי כָזָב אָכְלָם זָדוֹן וָפֶשַׁע.

אָמְנָה זֹאת יְדַעְתֶּם רוּחַ מִמָּרוֹם אֲחָזַתְהוּ

שִׁירַת נָשִׁים הַמְשַׂחְקוֹת הִגְדִּילָה מוֹקְדֶיהָ.

אָנָא אָבוֹת יְשָׁרִים! חִדְּלוּ מִדְּאוֹג, הַרְפּוּנִי!

הָאֵל אֲשֶׁר רָעַנִּי עֵת עָמְדִי עַל הָעֵדֶר,

הוֹשִׁיב בִּלְבָבִי הָעוֹז לָמִית⁶⁷ דּוֹב וָשַׁחַל,

גַּם הָמֵת אִישׁ הַבֵּינַיִם עוֹז הִלְבִּישַׁנִּי,

יַעְזָר לִי, יַעְמוֹד לִימִין צִדְקִי, בַּל אֵבוֹשָׁה.

גַּם שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה מִבְטַח עוֹז הִבְטִיחַנִּי.

עַתָּה אֲבוֹתַי הַנֶּחְמָדִים! אַל תֵּלְכוּ הַבָּיְתָה,

הֶהָמוֹן יִשְׂמַח כִּי יִצְחַק עַל פִּיד וָעֹנִי.

הִנֵּה בְעֵינֵי מֶלֶךְ מוֹאָב נִכְבָּד הִנֵּנִי,

אַחֲלֶּה פָנָיו אֶצְלוֹ חֹדֶשׁ יָמִים תָּגוּרוּ,

עַד אֵדַע מָה יֶהִי וּמַה יּוֹצְרִי יוֹכִיחַ,

אִם לְהַצְלָחָה אִם לַפִּיד⁶⁸ מִנְחָה יָרִיחַ –

חוּשׁוּ וָלֵכוּ אֵלָיו, אַחְרֵיכֶם הִנֵּנִי.

ישי ואשתו בלכתם

ישי ואשתו

אַל נָא תִּתְמַהְמֵהַּ מִלָּבוֹא חִיש אַחְרֵנוּ!

דוד לבדו

דוד

אִם לֹא נֶפֶשׁ מִשַּׁדַּי בָּנוּ כֹּל יוֹדָעַת

אִם לֹא נִפְרָדָה וִיחִידָה מֵעֲצְמוֹתֵינוּ –

דַּבְּרוּ נָא אַתֶּם הַמּוֹרִים! הַגֵּד הַגִּידוּ

הֲתוּכַל לָשֵׂאת מַשָּׂא כָזֶה גֹדֶל הַצַּעַר?

הֲלֹא יִתְפָּרֵד מֶזֶג הָעִנְיָנִים⁶⁹ קִרְבֵּנוּ?

חֶלְקֵי הָאָדָם הַחוֹשְׁבִים מַהֵר יַחְלוֹפוּ

בָּעֵת כָּל הַמַּכְאוֹבוֹת בֵּינָם יִתְיַצָּבוּ,

מִמַּשָּׂא כָבֵד יוּבְדָּלוּ יִהְיוּ לָאָיִן –

כִּבְהֶמַת שָׂדַי יֶהִי כַּחַיְתוֹ הַיָּעַר! –

אַךְ אַחַת הִיא בָרָה כַּחַמָּה, זֹאת נַפְשֵׁנוּ!

דָּבָר אֵין לָהּ עִם הַגְּוִיָּה – מֶנָּהּ נִבְדָּלָה,

מָקוֹר כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת, מַבּוּעַ הַדָּעַת,

וּבְעֵת נֵטֶל הַמִּקְרֶה⁷⁰ יַחְדּוֹר תּוֹךְ לִבֵּנוּ,

הִיא קָמָה לָעֵד כִּי תָקוּם אַחְרֵי מוּתֵנוּ.

(הולך בסתרי מזימותיו, גד החוזה בא)

דוד, גד

דוד

שָׁלוֹם לָךְ הַשָּׂב הַנִכְבָּד, בָּרוּךְ בּוֹאֶךָ!

כַּפֵּר נָא! מֵאַיִן תָּבוֹא עַל אֵם הַדָּרֶךְ?

מַחְזֵה שַׁדַּי יֵרָאֶה עַל פָּנֶיךָ אֵלֶּה –

גד

מֵאֵת אֵל יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הֵנָּה שֻׁלַּחְתִּי.

כֹּה אָמַר אֵלִי: 'לֵךְ אֶל בֵּן יִשַׁי בֵית לָחֶם

מִשֶּׁבֶת עוֹד בַּמְּצוּדָה הַזֹּאת הַזְהִירֵהוּ

אֶל יַעַר חָרֶת הָלוֹךְ יֵלֵךְ'. כֹּה צֻוֵּיתִי.

דוד

לוּלֵי תְמוּנַת אָדָם אֶרְאֶה בִּתְמוּנָתֶךָ,

חָשַׁבְתִּי דַבֵּר עִם מַלְאָךְ קוֹלוֹ קוֹלֶךָ –

תּוֹדָה לָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים! לַאֲבוֹתַי אָרוּצָה,

הִנָּם כִּבְרַת אֶרֶץ מִפֹּה, כִּמְעַט הָלָכוּ,

אָז יַעַר חָרֶת אֵלֵךְ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתַנִּי.

גד

לֵךְ. אֵל שַׁדַּי עִמְּךָ, הַדְרַת עֻזּוֹ לְפָנֶיךָ.

(דוד נושק ידיו והולך) גד לבדו, מביט אחריו

כַּיִּפְעַת קַרְנֵי שַׁחַר בִּצְפִירַת הַבֹּקֶר!

שִׂישִׂי יִשְׂרָאֵל! הַצְלָחוֹתַיִךְ הַבִּיטִי!

אַרְמוֹן הַשִּׂמְחָה פֻתַּח, חֲדָרָיו חֵן מָלֵאוּ,

סְבִיבוֹתָיו יוֹשֶׁר, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט בַּתָּוֶךְ –

מֵרוֹעֶה אֶחָד – בֶּן יִשַׁי מִבֵּית הַלָּחֶם

הוּצַק חֵן בִּלְשׁוֹנוֹ בֵּרַכוֹ אֱלֹהִים לַמֶּלֶךְ. (הולך)

גבעה: גינת הביתן. שאול ודואג האדומי באים.

דואג

כֵּן הוּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר לָךְ אָמַרְתִּי.

אָנֹכִי נֹבֶה הָיִיתִי עֵת בּוֹאוֹ שָׁמָּה,

גַּם צֵידָה נָתַן לוֹ הַכֹּהֵן עַל הַדָּרֶךְ⁷¹

לֹא הָיָה שָׁם לֶחָם כִּי אִם לֶחֶם הַקֹּדֶשׁ,

גַּם חֶרֶב גָּלְיַת לָקַח, תְּקָעָהּ עַל הַיָּרֵךְ.

אִישׁ מָצוֹק וּמַר נֶפֶשׁ אֵלָיו הִתְקַבָּצוּ,

כַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ יַחְדָּו. הוּא הַשָּׂר עָלֵימוֹ,

זֹאת שָׁמַעְתִּי וָאַגִּיד לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

שאול

גַּם לָחוֹם יִלְחוֹם. – הוֹי וַאֲבוֹי! עַבְדִּי רִמָּנִי,

פִּרְיֵי עֲצַת אַבְנֵר וּבְנִי אַךְ הֵמָּה פִתּוּנִי

קַחַת הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה וַאֲנִי פֻּתֵּיתִי.

אָנֹכִי הַנִּמְהָר אֹזֶן לָהֶם הִטֵּיתִי.

לַעֲצַת הָרֵיקִים שָׁמַעְתִּי, רֵיקִים כָּמוֹהוּ.

כַּתְּרוּ נָא מְתֵי אָוֶן! יְרֹאוּ מֵחֲרוֹן אַף הַמֶּלֶךְ –

חוּשָׁה דוֹאֵג מַהֵר לִקְרוֹא הֵנָּה כֻלָּמוֹ.

דואג משתחווה

דואג

צָוְךָ אֶעֱשֶׂה, לִפְקוּדַת הַמֶּלֶךְ הִנֵּנִי.

(הולך)

שאול לבדו

שאול

גָּרֵי מִדְבָּר רוּחוֹת זְוָעוֹת אָן תִּתְהַלַּכְנָה⁷²?

הַעֵת לָכֶם הַתַּנִּינִם בַּמְּעָרוֹת שֶׁבֶת?

חִישׁ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ! חַיּוֹת טוֹרְפוֹת הִתְקַבָּצוּ!

הִתְעוֹרֵר רוּח זִלְעָפוֹת, שַׁנֵּס מָתְנֶיךָ,

הָפֵץ עֶבְרָה וָזַעַם, כַּלֵּה בַּחְמָתֶךָ,

כַּלֵּה כָל הַנִּמְצָא וּנְפַח בָּאֵשׁ מִתַּחַת,

תֶּחְרַד הַתָּפְתֶּה תִּפָּתַחְנָה דַּלְתוֹתֶיהָ

וּלְשׁוֹנֵי אֵשׁ יֵצְאוּ יָעוּפוּ עַל הָאָרֶץ

לַתֹּהוּ יִהְיֶה הַכּל⁷³ הַזֶּה כִּמְעַט רָגַע.

הִתְהַפְּכִי אֶרֶץ! נַעְרִי הַהוֹלְכִים עָלַיִךְ

הַעוֹד בַּל נִלְאֵית מִיּוֹם אָז לָשֵׂאת כָּל אֵלֶּה?

פּוּחָה! הַבִּיטִי הַשְּׂעִירִים עָדֵךְ יְרַקֵּדוּ,

הֵאָסְפִי מִרְשַׁעַת הֵאָסְפִי הִסְתַּתָּרִי,

הֵאָפְסִי הֲרַת עוֹלָם! הֵאָפְסִי וִהְיִי בֹּהוּ

מוּת כָּל נִמְצָא! הִתְבַּקְּעִי הָאֲרוּרָה בַּתָּוֶךְ –

יֵצְאוּ מִבִּטְנֵךְ זוֹחֲלֵי עָפָר בַּחְמָתָמוֹ

יִפְחוּ רֹאשׁ גַּם לַעְנָה מִסָּבִיב אֶל כָּל רוּחַ

יִשְׁאַב⁷⁴ כָּל חַי מַהֵר, יַחְלוֹפוּ אַף יִגְוָעוּ.

הַעוֹד בַּל תַּטִּי אָזְנֵךְ? הַאֵינֵךְ שׁוֹמָעַת?

עַם הֶעָצוּם וְנוֹרָא מִגַּעְרָתִי חָרָדוּ

וּלְמַלְכֵי עֹז צִוִּיתִי חִישׁ מַהֵר שָׁמָעוּ,

וָאַתְּ עוֹדֵךְ מִסְתּוֹלְלִי⁷⁵ בִּלְתִּי תִּתְבַּקָּעִי?

(ישקיף מול שמים וחורק שן)

לוּ הַבְּרִיאָה הַזֹּאת כָּל הַדְּבָרִים כּוֹנַנְתָּ

הַתֵּבֵל הַזֹּאת וּמְלוֹאָהּ כָּל בִּנְיָנֶךָ

הוֹי לוּ בֵין שִׁנַּי אֵלֶּה אוּכַל כַּתּוֹתָמוֹ⁷⁶!

גַּם אַתָּה בִי הֵתַלְתָּ! בִּי – מֶלֶךְ שַׂמְתַּנִּי.

(משורר ומשתגע)

שַׂמְתַּנִּי מֶלֶךְ בִּישׁוּרוּן, מֶלֶךְ שַׂמְתַּנִּי,

מַה יָּפֶה הַכֶּתֶר – כֶּתֶר עַל רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ,

עַל רֹאשׁ שָׁ – לֹא לֹא, עַל רֹאשׁ הָרוֹעֶה בָעֵדֶר,

הָרוֹעֶה – הָרוֹאֶה – הוּא עַל רֹאשׁוֹ שָׂמָהוּ,

מֵרוֹאֶה אֶל רוֹעֶה – עִם פַּח שֶׁמֶן מְשָׁחָהוּ –

רָעָה אָז בַּצֹּאן יִרְעֶה עַתָּה נַחְלַת קֹדֶשׁ.

‘הַמֶּלֶךְ בָּא’ מִי זֶה בָּא? דָּוִד מִבֵּית לָחֶם!

מִימִינוֹ הָרוֹאֶה, אַחְרָיו גִּבּוֹרֵי חָיִל,

עַם רַב כַּחוֹל עַל הַיָּם מִדָּן עַד בְּאֵר שָׁבַע.

זֹאת לִיהוּדָא נֵצֶר חֹטֶר מִגֶּזַע יִשַׁי,

אֱלֹהָיו יִפָּהוּ בִּמְחֻגַּת שַׁדַּי יְתָאֳרֶנּוּ,

כָּרַע שָׁכַב כָּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ??

יושב על הכיסא, ראשו מטה בזרוע על השלחן. נר, אבנר, יונתן, ועוד מעבדי המלך, דואג אחריהם. שאול מגביה ראשו – ובלתי רואה את הבאים.

שאול

הָהּ מַה זֹּאת? הַחְלוֹמוֹת הַנּוֹרָאוֹת⁷⁷ הָאֵלֶּה?

הַמְעַט מִמְּךָ שַׁדַּי פַּצְפְּצֵנִי עֵת הָקִיצִי,

וְחִתַּתַנִּי גַם בַּחְלוֹמוֹת חֶזְיוֹנֵי לָיִל?

וּבְנֶשֶף הַדְּמִיָּה אֶרְאֶה אֶת הַבְּלִיָּעַל –

הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וַהְלוֹם מוּכְתָּר כֶּתֶר הַמֶּלֶךְ.

אָרוּר כָּל שַׂרְעַף, אָרוּר כָּל רַעְיוֹן בַּנָּפֶשׁ!

אֲרוּרִים מַחְשְׁבוֹת הָאָדָם, הֵם פִּידוֹ יַגְדִּילוּ – –

(מביט הבאים)

דּוֹר תַּהְפּוּכוֹת אַתֶּם, רֵיקִים אַנְשֵׁי בְלִיָּעַל!

אֵין חוֹלֶה מִכֶּם עָלַי, כֻּלְּכֶם קְשַׁרְתֶּם קָשֶׁר,

עַבְדִּי רִמָּנִי, גַּם כֻּלְּכֶם מָאוֹס מְאַסְתּוּנִי –

אל יונתן

עַוָּל! גָּרֵי תָפְתֶּה מֵעֵינֶיךָ יָצִיצוּ –

לוּ אִמְּךָ עֵת יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר רֻטָּשָׁה!

אַךְ גַּם אָנֹכִי לוּ מִתְּהוֹם אֶל תְּהוֹם הָשְׁלַכְתִּי

וּמִקְּצֵה הַתֵּבֵל עַד קַצְוֶיהָ קֻלַּעְתִּי,

מִשְּׂעִירִים וַעֲזָאזֵלִים טֶרֶם הוֹלַדְתִּיךָ –

רַק אַתָּה אֶת בֶּן יִשַׁי זֶה הָקֵם הֵקַמְתָּ,

אַתָּה הַמְּלוּכָה מִבֵּית אָבִיךָ גָנַבְתָּ,

אַתָּה –

רוצה לקחת החנית, מתעלף ונופל אחורנית. נר ודואג יחישו ויובילוהו החדר פנימה. כל העומדים משתאים וחרדים איש לקראת רעהו. יונתן חרד מאוד. נופל על הכיסא, ראשו על זרועו. אחינועם ומיכל באות חיש בתוך הבאים מן החדר אשר הובל המלך:

אחינועם

אַבְנֵר, יוֹנָתָן! חוּשׁוּ נָא, בוֹאוּ הֶחָדֶר!

מיכל

הוֹי אָחִי! פְּנֵי אָבִינוּ כַשֶּׁלֶג הִלְבִּינוּ –

­­­­שתיהן

דַּבְּרוּ נָא מַה נִּהְיָה כִּי הַשָּׁבָץ אֲחָזַתְהוּ?

אבנר

מַדּוּעַ כֹּה תִצְעַקְנָה? חֲבֶינָה כִמְעַט רֶגַע!

רוּחַ הָעִוְּעִים בּוֹ – הָעוֹד בַּל תַּכִּירוּהוּ?

מלכישוע בא

מלכישוע

אֵלֶיךָ אַבְנֵר דּוֹד מֵאֵת אָבִי שֻׁלַּחְתִּי,

חוּשָׁה אַל תַּעְמוֹד לָלֶכֶת אֶצְלוֹ הֶחָדֶר,

אָנָּא חוּשָׁה לָבוֹא, חֲמָתוֹ כָאֵשׁ בּוֹעָרֶת,

נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הַכֶּה תַכֶּה מַכַּת חָרֶב.

אבנר

נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים? מַה דִבַּרְתָּ מַלְכִּישׁוּעַ?

מלכישוע

דִּבְרַת אָבִי וּמִצְווֹתָיו הִנֵּה דִבַּרְתִּי.

מיכל

הֲשָׁמַעְתָּ אָחִי אֶת קוֹלוֹ דוֹבֵר אֵלֶיךָ?

מלכישוע

כַּאֲשֶׁר זֹאת הָרֶגַע שׁוֹמֵעַ אוֹתָךְ הִנֵּנִי.

אל אבנר בלאט

גַּם אַחְרֵי דָוִד יִרְדּוֹף, חֲרוֹן אַפּוֹ גָדֵלָה.

מיכל

הָסִירִי אִמִּי דִמְעוֹתַיִךְ, הִנָּחֵמִי!

הֲלֹא דַבֵּר יְדַבֵּר אָבִינוּ וָאַתְּ שׁוֹמָעַת.

אחינועם

דּוֹבֵר, אַךְ מַה דּוֹבֵר? שַׁדַּי! שִׁלְחָה עֶזְרָתָה,

מֵהַמְּבוּכָה הַזֹּאת אֵל אֵלִים הַצִּילֵהוּ.

הַצִּילֵנִי גַם אָנִי – הָהּ כִּי כֹה נִטְבַּעְתִּי⁷⁸!

אבנר

בּוֹאִי מַלְכָּה, שַׁדַּי יַעְשֶׂה הַטּוֹב לָנוּ,

גַּם אַתְּ מִיכַל בּוֹאִי יַחְדָּו נֵלֵךְ הֶחָדֶר.

כולם הולכים זולת מיכל נשארת. יונתן עודנו על כסאו כבתחילה.

מיכל הולכת אליו לאט לאט, עדי הגיעה אליו

מיכל

אָחִי מָה נַעְשֶׂה בָךְ? וּמֶה הָיָה לְאָבִינוּ?

מַדּוּעַ תֵּשֵׁב כַּגֶּבֶר עֲבָרוֹ הַיָּיִן?

יונתן

דְּמוּתֵךְ תַּגְדִּיל מַכְאוֹבָי, הָסֵבִּי עֵינָיִךְ!

מיכל

אֲחוֹתְךָ הָעֲנִיָּה תִגְוַע מֵרוֹב תּוּגְיוֹן נָפֶשׁ,

אִם גַם אַתָּה תִשְׁכַּח מֶה גָדְלוּ צָרוֹתֶיהָ –

זֹאת עוֹד תִּקְוָתִי יוֹנָתָן אָחִי בַּחַיִּים

וּמַה יִּשְׁאַר לִי אִם גַּם אַתָּה תִשְׁכָּחֵנִי?

אָבִינוּ חוֹלֶה – חוֹלֶה חֶלְאַת⁷⁹ בִּלְתִּי סָרָה,

אִישִׁי – (נחל דמעות מעיניה)

יונתן

הַרְפִּי!

מיכל

אִישִׁי הַיָקָר הוֹלֵךְ אוֹבֵד וּמְתַעְתֵּעַ –

יונתן

הַרְפִּינִי, מַדְקְרוֹת חֶרֶב אֶל לִבִּי דְבָרָיִךָ

אָנָּא הַרְפִּי מִמֶּנִּי! הֲמוֹת אָמוּת לְפָנָיִךְ?

מיכל בהלך נפש

מיכל

וּבְכָל זֹאת דַּע אָחִי! יַד מָרוֹם זֹאת עָשָׂתָה –

מִי הִקְשָׁה וַיָּרֶב אֵלָיו וַיִּשְׁאַר בֶּטַח?

מִי זֶה הִמְרָה אֶת רוּחוֹ וּדְרָכָיו הִשְׂכִּילוּ?

עוֹד כָּל יָמַי אֲיַחֵל בַּל אֲיָאֵשׁ מִתּוֹחֶלֶת.

הַנֶּחְמָד מֵאֶחָי! אֶת לֵב אִישִׁי יָדַעְתָּ:

לוּ שַׂרְפֵי מַעַל פֹּה בָאָרֶץ יִתְהַלָּכוּ,

בּוֹשׁ יֵבוֹשׁוּ כִּי בֶן יִשַּׁי יֵאוֹר נֶגְדָּמוֹ –

הַבִּיט אָחִי אֲחוֹתְךָ, הַבֵּט דִּמְעוֹת עֵינֶיהָ –

אֹדֶם עַפְעַפֶּיהָ כִּי כַמַּיִם תַּזֵּלְנָה,

אַךְ גַּם תּוֹךְ לִבָּה רְאֵה, שָׁמָּה שַׁלַּח עֵינֶיךָ,

תִּרְאֶה כִּי מִבְטַח וָעוֹז לָהּ בֵּאלֹהִים סֶלָה!!

(יונתן קם מעל השולחן – מחבק את אחותו)

יונתן

נְשִׁיקוֹתַי אֵלֶּה עֵדֵי אַהֲבָתִי תִהְיֶינָה!

חַכְמַת הַבָּנוֹת! דְבָרַיִךְ יוֹשֶׁר מָלֵאוּ,

אֱמֶת וָצֶדֶק בָּמוֹ מִפִּי שַׁדַּי יָצָאוּ,

בֹּאנָה בְנוֹת הָאָרֶץ, דִּבְרֵי אֲחוֹתִי תִשְׁמַעְנָה,

פֹּה תַבְנִית כֻּלְּכֶן, מֶנָּהּ לְמַדְנָה הַיּוֹשֶׁר,

בַּת מִי יָקְרָה הֱיוֹת אֵשֶׁת יִשַׁי מִבֵּית לָחֶם?

אִם לֹא אַתְּ אַחוֹתִי? גַּם לִבִּי כָּעֵת הֶחְזָקְתְּ.

כֹּה יַעְשֶׂה לִי הַיּוֹצֵר, כֹּה עִם אָחִיךְ יֶהִי,

כִּי לֹא יִפּוֹל מִשַּׂעְרַת רֹאשׁ דָּוִד בָּאָרֶץ!

אָנֹכִי אֶעֱרְבֶנּוּ, אַךְ מִיָּדַי תְבַקְּשִׁיהוּ.

עַתָּה דָבָר אַל יֵצֵא מִפִּיךְ, רַק הַחְרִישִׁי,

לָאֵל דַּרְכֵּךְ גֹּלִי, כֵּן מִשְׁפָּטֵךְ, אַתְּ חָרָצְתְּ,

אַתְּ אָמוֹר אָמַרְתְּ: מִבְטָח לִי בְאֵל שָׁמָיִם.

וּבְכֹחֵךְ זֶה הַרְגִּיעִי, עָלַי הִתְפָּאֵרִי!

מיכל

אֵיפוֹ אַתָּה הוֹלֵךְ? אַחְרִית נֶחָמָתִי אָתָּה.

יונתן

הַשְׁקִיטִי, כָּעֵת מָחָר אֵלַיִךְ אָשׁוּבָה.

דֶּרֶךְ מְעָרַת עֲדֻלָּם אָשִׂים פָּנַי לָלֶכֶת,

שָׁם דָּוִד. אַחְזִיק לִבּוֹ הֶחָזָק מִקֶּדֶם.

כִּי יַגִּיד מָה מֵעִמֵּךְ, חִישׁ מַהֵר תֵּדָעִי.

יונתן הולך ומיכל נשארת

מיכל

גּוּשׁ עָפָר רָקָב כָּמוֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ,

הֲתֶעְרַב לִבָּהּ דַּבֵּר לִפְנֵי כִסְאֶךָ?

בָּרָאתָ אֶת הָאָדָם לַטּוֹב לוֹ שַׂמְתָּהוּ –

לֵב נָשִׁים לִי, כִמְעַט מֵאַחְרֶיךָ פָּנִיתִי,

עֵת בָּא פִיד בִּגְבוּלִי, עֵת כֹּל אֵלֶּה קָרוּנִי –

עֲזוּבָה מֵאִישׁ, הֶדֶר אָדָם הַזֶּה בָאָרֶץ,

הָכְעָסָה מֵהָאָב, תִּגְרַת יָדְךָ אֲחָזַתְהוּ,

תִּגְרַת יָדְךָ אֵל! בַּל תִּרֶף מֶנוּ זֶה כַמָּה –

מַשְׂטֵמַת אָבִי אֶל אִישִׁי נָקִי מֵעָוֶל;

הֲיָכוֹלְתִי שְׂאֵת כָּל זֹאת מִבְּלִי הַמְרֵה נֶגְדֶּךָ?

אַךְ גַּם זֹאת מַתָּתְךָ גַּם אֵלֶּה טוֹבוֹתֶיךָ.

מִיָּמִים יָמִימָה אֶת כָּל אֵלֶּה הִבַּטְתָּ,

קוֹרוֹת הַיָּמִים הַבָּאִים מֵאָז רָאִיתָ.

מֵרוֹב טוּבְךָ בֶּן יִשַׁי לָאִישׁ לִי הִפְלֵיתָ,

הוּא בִימֵי חֶלְדִּי נִפְלָאוֹת מִמָּךְ הוֹרַנִּי:

'עֵת הָהֵל נֵרֶךָ⁸⁰ בַּל נִשְׁכַּח כִּי עָפָר נָחְנוּ,

‘וּבְעֵת הַפִּיד בִּלְתִּי הִתְלוֹנֵן עַל עֲצָתֶךָ’.

מִנְּפָשׁוֹת פּוֹתוֹת אִמְרֵי הֶחָכָם רָחָקוּ,

אַךְ יוֹדַעַת אָנִי כִי מִנּוֹפֶת מָתָקוּ. ( הולכת)

יערת חרת: אחימלך החתי, אבישי בן צרויה. שרי צבאות דוד

אחימלך

נַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי הִלָּחֵם בְּעַד סַרְנֵנוּ,

יִטְּפוּ דָמַי כַמַּיִם, אֶשְׁכָּר לוֹ אַקְרִיבָה,

כִּי אִישׁ הוּא מֵאֵין כָּמוֹהוּ בִבְנֵי הֶחָיִל.

וּמַה הִסְכִּיל בֶּן קִישׁ כִּי רְדָפוֹ מִמַּחְנֵהוּ!

אַךְ שָׁמְעוּ הַפְּלִישְׁתִּים מֶנּוּ רְעָדָה אֲחָזָתַם,

דָּוִד הַנְּסִיךְ הַזֶּה וַעֲשֶׂרֶת אַלְפֵי חָיִל

בַּמֹאזְנַיִם לַעְלוֹת תָּקְפּוֹ לָהֶם נִשְׁתָּוָה.

אבישי

כֶּן אַתָּה דּוֹבֵר רֵעַ הַקְּרָב! כֵּן דִּבַּרְתָּ.

מֵעֵת בָּאתִי תַחַת צִלּוֹ עוֹז הִתְלַבַּשְׁתִּי,

אֶפּוֹל בַּמַּחְנֶה עֲצוּמָה בַּל אִירָא מֶנָּמוֹ,

הַזְכָּרָה בִנְסִיכִי תִּתֵּן לִי עוֹז וָכֹחַ.

אחימלך

מִכָּל נַפְשׁוֹת הָאָדָם גַּם נַפְשׁוֹ נִבְדָּלָה.

בִּקְרוֹת עֵת מוֹגָה, לִבּוֹ יֶאְנַח כִּמְעַט רֶגַע,

חִישׁ תַּחְלוֹף הָאֲנָחָה תִּהְיֶה כַלֹּא הָיָתָה.

עוֹז וּמִבְטָח בּוֹ, נֶגֶד כָּל בָּאְשָׁה⁸¹ יַעְמוֹדוּ,

בַּל יִתְּנוּ שַׁכֵּן מַסְטִין לִמְנוּחָה נָעֵמָה.

זְכוֹר נָא רֵעִי מֶה עָצְמָה⁸² אֶבְלוֹ זֶה יוֹמַיִם

עַל אוֹדוֹת אֲבוֹתָיו בָּעֵת צָרָתוֹ בִּקְּרוּהוּ,

פָּנָיו זָעָפוּ, עֵינָיו מֵי דִמְעָה מָלֵאוּ,

אַךְ חִישׁ חָלְפוּ, רָשְׁמֵי פָנָיו כַּדָּם הֶאְדִּימוּ,

כָּאִיש קְרָב שְׁלָלוֹ עִמּוֹ עֵת בּוֹאוֹ מִלָּחֶם –

וּבִנְעִימַת שִׂפְתוֹתָיו אָז דִּבֵּר עִמָּנוּ,

כַּאֲשֶׁר בַּל קָרָהוּ דָבָר מוֹגָה⁸³ הַנָּפֶשׁ.

אבישי

אוֹתוֹת נֶאְמָנוֹת אֵלֶּה עַל צֶדֶק וָיוֹשֶׁר.

מִבְטַח לוֹ בֵאלֹהָיו, מָה אִישׁ כִּי יִירָא מֶנּוּ?

מַה כָּל הַשִּׂמְחָה? מַה תּוּגַת⁸⁴ בָּאָרֶץ?

גַּם הַשְׂמִיחָם גַּם הוֹגָם⁸⁵ אֶפֶס וָאָיִן.

כֵּן שְׁמַעְתִּיהוּ דוֹבֵר זֶה פַּעַם וּפַעֲמַיִם:

'בַּל אֶמְצָא נַחַת בְּלִבִּי, אַף בַּל הַמַּרְגּוֹעַ,

'כִּי אִם בְּתוּרִי חַדְרֵי לִבִּי נְקִיִּים מִדּוֹפִי

'וַחֲפֵצִים אַהֲבַת הָאָדָם וִירוֹא שָׁמָיִם,

'אַךְ בָּעֵת בַּקְּרִי אוֹתָם נֶאְלָחִים הִנָּמוֹ,

‘אָז כָּבְדָה אַנְחָתִי, אֶבְחַר מִנַּפְשִׁי חֶנֶק’.

אחימלך

הַבִּיט רֵעִי, בּוֹא יָבוֹא שָׁמָּה עִמּוֹ נָעַר,

אַךְ בַּל מִמַּחְנֵנוּ, כִּי כֹה פָנָיו יָעִידוּ.

עַתָּה הַבֵּט, מֵסִיר מִבֵּין עֵינָיו הַדֶּמַע.

אבישי

עַתָּה יָרִיץ יָדָיו, יִשָּׂא עֵינָיו שָׁמַיִם.

בּוֹא רֵעִי נֵלְכָה הַמַּחְנֶה טֶרֶם בּוֹאָמוֹ.

אחימלך

שַׁדַּי מִכָּל פִּיד וָנֶגַע שָׁמוֹר יִשְׁמְרֵהוּ.

דוד אביתר

דוד

רוּחִי הוֹגִיתָ אֶבְיָתָר, לִבִּי שִׁבַּרְתָּ,

דַּם נָקִי שֻׁפַּךְ, דַּם אוֹהֲבֵי צֶדֶק וָיוֹשֶׁר –

הִתְחַזֵּק אֶבְיָתָר, הַבֵּט אֶל פָּנַי אֵלֶּה!

עַל יָדִי נִהְיָה כָל זֹאת, אָנֹכִי הֲסִבּוֹתִי,

אַךְ כַּאֲשֶׁר לֹא דִמָּה הָרוּחַ תּוֹךְ הַיַּעַר

עֵת שַׁבְּרוֹ הַשִּׁקְמָה בֶּחָזְקָה עֲדֵי נָפָלָה

לִשְׁבִירַת רֶגֶל הַהֵלֶךְ עָבַר עָלֶיהָ,

כֵּן בַּל דִּמִּיתִי גַם אָנִי בִּהְיוֹתִי שָׁמָּה

הָסֵב עִם קַחְתִּי הַצֵּידָה הָמֵת⁸⁶ אָבִיךָ.

דּוֹאֵג הָאֱדוֹמִי, הָעַוָּל רַע וּבְלִיָּעַל,

מִמָּקוֹר מָשְׁחָת זֶה זֹאת הַנְּבָלָה נָבָעָה.

כַּשְּׁחִין בְּאֶחָד מֵאֶבְרֵי הָאָדָם פּוֹרֵחַ

אַחַר יֹאכַל סְבִיבָיו, כֵּן דֶּרֶךְ עוֹשֵׂה רֶשַׁע

מָלֵא חֲמַת נָחָשׁ יֵגֵּר אֶל כָּל הַפּוֹגֵעַ⁸⁷ –

אַךְ דַּע הָעָלֶם! גַּם זֹאת מִשַּׁדַּי יָצָאָה,

דָּבָר לֹא יֵעָשֶׂה בִּלְתִּי יֵצִא מִפִּיהוּ.

עוֹד הָיִיתִי נַעַר, זֹאת גָּמַרְתִּי הֶאְמַנְתִּי –

לוּלֵי זֹאת מֶה נַחְלָה מַכָּתִי, מֶה חָזָקָה!

כִּי רִגְשׁוֹת לִבִּי מִכָּל הַדְּבָרִים יֵרַכּוּ.

כִּי אַבִּיט שָׁמָּה אִכָּר פּוֹלֵחַ בָּאָרֶץ

רוֹדֶה בַצֶּמֶד בָּקָר וּמְיַסְּרֵם בַּשָּׁבֶט,

הָמוּ מֵעַי לָהֶם. אַבִּיט תַּחַת רַגְלֵימוֹ,

שָׁמָּה עָשׁ קְטַנָּה מֵרַגְלֵי הַשּׁוֹר נִרְמֶסֶת.

אָסִיר עֵינַי מִשָּׁם אֶשָּׂאֵם מוּל שָׁמַיִם,

הָהּ כִּי אֶחְרַד כִּי שָׁמָּה פּוֹרֵחַ הָעַיִט

וּמְחַנֵּק צִפּוֹר קָטָן מִבְּלִי עֲשׂוֹת לוֹ⁸⁸ פָשַׁע.

אַךְ כֵּן צִוָּה הַיּוֹצֵר, כֵּן מֵאָז הוֹכִיחַ.

לוּ נִתְכַּן עוֹלָם טוֹב מִזֶּה, עָשׂוֹ עָשָׂהוּ.

כָּל מַעְשָׂיו טוֹבִים יַעַן מִמְּקוֹר טוֹב נָבָעוּ.

עַתָּה אֶבְיָתָר שֵׁב עִמָּדִי לִי מִשְׁמֶרֶת,

כִּי זֶה נַפְשִׁי מְבַקֵּשׁ הַמְבַקֵשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ.

יוֹדֵעַ אֱלֹהָיו גַּם בַּצָּרָה יִמְצָא נַחַת,

‘אַךְ עֶשְׁתּוֹנוֹת רָשָׁע כַּמּוֹץ תִּזְרֶה הָרַחַת’.

אביתר נופל לפניו ארצה ונושק ידיו

אביתר

הָהּ! קָטָן וָדַל אָנִי מֵהַבִּיט גָּדְלֶךָ –

אָנָּא סְפָחֵנִי נָא! הִנֵּנִי לִרְחוֹץ רַגְלֶיךָ.

דוד

מֶה הַחֲרָדָה הַזֹּאת? כֻּלָּנוּ אָדָם נָחְנוּ –

לֵךְ עַתָּה הָאֳהָלִי וּסְעָד לִבְּךָ פַּת לָחֶם.

(אביתר הולך)

(יונתן בא, דוד חיש לקראתו, מתחבקים זמן רב)

דוד

אֵיזוֹ הָרוּחַ נְשָׂאֲךָ וַיְבִיאֶךָ הֵנָּה?

יונתן

רוּחִי גַם נַפְשִׁי הַקְּשׁוּרוֹת בָּךְ פֹּה הֱבִיאוּנִי,

עֶשְׁתּוֹנוֹתַי הַהוֹגוֹת בָּךְ תָּמִיד מְשָׁכוּנִי.

דוד

אַךְ מֶה אִתְּךָ חֲדָשׁוֹת? הַעִם מִיכַל דִּבַּרְתָּ?

הֲיָדוֹעַ יָדְעָה דָבָר כִּי אֵלַּי הָלַכְתָּ?

יונתן

אֶת הַכֹּל יָדְעָה, טֶרֶם לֶכְתִּי לָהּ הִגַּדְתִּי.

הוֹי דָוִד! הַמְאֻשָּׁרָה הַזֹּאת, זֹאת אִשְׁתֶּךָ,

מֶה עָגְמָה נַפְשָׁהּ וְלִבָּה כַּלְכֵּל בַּל יָכוֹלָה.

מַה מָּתוֹק אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ אֶל עֵינֵי הַהֵלֶךְ

אַחְרֵי לֶכְתּוֹ בַּמִּדְבָּר נוֹרָא כָּל הַלָּיִל –

כֵּן פָּנֶיךָ כִּי תִרְאֶה, כָּמוֹהוּ תַרְגִּיעַ.

זֹאת בַּל יִתָּכֵן – אַף הִיא תָשִׁיב לָהּ אֲמָרֶיהָ – –

דוד

מֵאֵל שַׁדַּי מַשְׂכֻּרְתֶּךָ, הוּא יִגְמָלֶךָ.

אַל תֶּרֶף יוֹנָתָן נַחֵם זֹאת הַמְאֻשָּׁרֶת,

הִיא כָל מְגָמָּתִי כָּל עֵת לֶכְתִּי עַל הַדֶּרֶךְ.

יונתן

זֹאת יֵעָשֶׂה אָחִי. אַךְ הַגִּידָה לִי עָתָּה

מִי הֵמָּה הָאֲנָשִׁים פֹּה בַיַּעַר פָּגַעְתִּי

כִּמְלֻמְּדֵי קְרָב פְּנֵיהֶם כַּגִּבּוֹרֵי הֶחָיִל?

דוד

כַּאֲשֶׁר הִתְעוּנִי הָאֱלֹהִים מִבֵּית אָבִיךָ,

בַּכִּכָּר הַזֶּה הָלַכְתִּי, אֵלֶּה פָגַעְתִּי.

בַּמָּצוֹר וּבְמָצוֹק לָקְחוּ טֶרֶף בָּתֵּימוֹ,

רַבִּים מֵהֶם גֹּרְשׁוּ מִן גֵּו בַּעֲבוּר נִשְׁיָמוֹ,

כָּל אֵלֶה חִלּוּ פָנַי יַחְדָּיו הִתְקַבָּצוּ,

אֶהְיֶה לָהֶם לַשָׂר, אִתִּי תָמִיד יֵלֵכוּ.

לֹא לִמְרוֹד בַּאֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת עָשִׂיתִי,

חָלִילָה לִי זֹאת, עוֹד אַהֲבָתִי לוֹ גָדֵלָה,

אַךְ מִדְּאָגָה מִדָּבָר פֶּן אוֹיְבִים יָקוּמוּ,

כִּי רַבִּים רוֹדְפִים לַנִּרְדָּף, נִרְדָּף כָּמוֹנִי,

וּלְמַעַן הַצֵּל נַפְשִׁי אִתָּם הִסְתַּפַּחְתִּי.

יונתן

חָכְמָתְךָ עָמְדָה לָךְ, חֲמַת אָבִי בַל שָׁכָכָה,

מִדֵי יוֹם וָיוֹם שִׂנְאָתוֹ לָךְ מִתְגַּבָּרֶת.

רָדוֹף יִרְדָּפְךָ, אַךְ בַּל יוּכַל בָּךְ לָגַעַת,

כִּי תִשְׁמוֹר נַפְשֶׁךָ מֵאָז אִישׁ חַיִל אָתָּה.

אָמְנָה דָוִד אָחִי! יוֹשֶׁר לְבָבְךָ יָדַעְתִּי,

יָדַעְתִּי אַף כִּי יִרְדָּפְךָ, נַפְשׁוֹ שָׁמוֹר תִּשְׁמוֹרָה.

אָמְנָה מִשְׁפָּט וָצֶדֶק לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ,

אָנָּא תֵן עֵינֶיךָ בַּל יוֹרוּהוּ בַקָּשֶׁת,

הַחְשִׂיכֵם בַּל יָרֹבּוּ נֶגְדּוֹ אֶת חִצָּמוֹ.

דוד לוקח יד יונתן

דוד

אִמְרוֹתֶיךָ, אָחִי, לַבַּת אַהֲבָה יַצִּיתוּ,

הִנְּךָ אִישׁ אָחִי, דַע כִּי לֹא תִשָּׂא הָאָרֶץ

יַחְדָּו לָשֶבֶת עָלֶיהָ רַבִּים כָּמוֹךָ.

גַּם כִּי מֵאַחַד הָרֵיקִים אָבִיךָ יֶהִי,

אֶזְרוֹעִי מִקָּנָהּ תִשָּׁבֵר אִם אֲמִיתֵהוּ.

כִּי אֵדַע מִבְּנוֹ, בֶּן אוֹהֵב צֶדֶק וָיוֹשֶׁר,

חָלִילָה לִי שַׁלַּח אֶצְבַּע אוֹ אֶגְרוֹף רֶשַׁע.

אֱלֹהִים יַחְקָר זֹאת, בַּל יִסְלַח עָוֹן וָפֶשַׁע.

יונתן

שַׁדַּי מִבְטַח וּמַחְסֶה אֶל כָּל עוֹשֵׂי צֶדֶק!

גַּם שָׁאוּל אָבִי יוֹדֵעַ כִּי תִמְלוֹךְ בָּאָרֶץ.

לוּ יָסִיר אֵל אֵלִים שֵׁבֶט פַּחְדּוֹ מֶנֵּהוּ

מִבְּלִי יִבָּהֵל מֵרוּחַ רָעָה אָחֲזַתּוּ,

אָז גַּם שִׂנְאָתוֹ לָךְ תּוּסַר, אֶת זֹאת יָדָעְתִּי –

אַף יִשְׂמַח שָׂמוֹחַ לִרְאוֹת אוֹתָךְ תַּחְתֵּהוּ.

גַּם אָנֹכִי אֶשְׂמַח לִהְיוֹת מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ

לַמֶּלֶךְ כָּמוֹךָ – אַתָּה גִבּוֹר הֶחָיִל.

עַתָּה נִכְרוֹת בְּרִית יָקוּם לְזַרְעֵנוּ אַחְרֵנוּ.

דוד

הַבְּרִית כֹּרָתָה מִיּוֹם אָז קִשְׁרָהּ לָנֶצַח.

כֵּן מִצְוַת הַצְּדָקָה כִּי הִיא עַד בַּל עוֹמָדֶת –

מַעַלְלֵי אִישׁ טוֹב מִמַּעֲמַקֵּי לִבּוֹ יָקֵרוּ,

דִּבְרֵי שָׁוְא וּמַדּוּחִים מַתְּנוֹת אוֹהֵב רֶשַׁע.

מוֹאֵס חֻקֵּי הָאָדָם יִמְאַס אֵל מִמָּעַל,

אֵלֶּה אֲחוּזִים וּדְבוּקִים יַחַד כַּשַּׁרְשֶׁרֶת.

הַצְּדָקָה מוּסַד הַבְּרִיאָה לֹא קוֹל בָּרוּחַ – –

מַשְׂכֻּרְתָּהּ בַּל יִמָּצֵא בָאָרֶץ הַחַיִּים.

הִיא לְבַד הַשִּׁלּוּם, תַּגְמוּל לָלֵב בּוֹ יוֹשָׁבֶת – –

מָקוֹם מוֹשָׁבָהּ מִשְׁכַּן כָּל עֵדֶן וָנָחַת,

לֵב יוֹדְעָהּ יִשְׂחַק אֶל כָּל מִקְרֶה וָפֶגַע.

אֶמֶת! הָרֶשַׁע פּוֹרֵחַ עוֹשֶׂה פְרִי בָאָרֶץ,

הַזָּדוֹן שׂוֹלֵט, הַכִּילוּת מֵבִיא הָעוֹשֶׁר,

הַחֲנוּפָה תִקְנֶה חֶסֶד מִסַּרְנֵי הָאָרֶץ.

אָמְנָה הַיּוֹשֶׁר מֵבִיא הַפִּיד אֶל הַבָּיִת;

עַל כֵּן אַנְשֵׁי הַיּוֹשֶׁר זְעֵיר שָׁם וּזְעֵיר שָׁמָּה,

אִישׁ שׁוֹקֵל דַּעְתּוֹ יוֹדֵעַ כִּי כָל זֶה הָבֶל.

רַוֵּה מִתַּעְנוּגֵי תֵבֵל הִיא אָבְדָּן נָפֶשׁ,

הוֹן וּנְכָסִים רַבִּים אֶת הַבְּעָלִים יוֹגִיעוּ,

נִזְרֵי הַזָּהָב יָנִיאוּ ⁸⁹אֶת רֹאשׁ נוֹשְׂאֵימוֹ.

אַךְ הַצְּדָקָה לָעַד וַעֲדֵי נֶצַח מוֹסְדֶיהָ,

הִיא חֶבְיוֹן הַתָּם, בָּהּ יִתְחַבָּא מִכָּל פֶּגַע.

עִתּוֹתֵינוּ בִידֵי אֵל, הֲבִרָם בַּל יָכוֹלְנוּ,

אַךְ אִישׁ הַדַּעַת יָמִיר לִמְנוּחָה הַעוֹצֶב.

יִפְּלוּ שָׁמַיִם, יְכַסּוּהוּ – אַךְ בַּל יְבַעְתוּהוּ:

עָתָּה אָחִי לֵךְ! אֵין כִּזְמַן רוֹפֵא לַפֶּגַע

יִרְפָּא מֵעֵת לָעֵת וּמֵרֶגַע לָרֶגַע.

יונתן

כְּאֵבִי נֶעְכָּר, פְּרִידָתִי הַיּוֹם מֶה קָשָׁתָה!

מָלוֹךְ תִּמְלוֹךְ בִּישֻׁרוּן – אַל תִּשְׁכַּח אָחִיךָ –

(בוכה ונופל על צווארו)

דוד

לָמָּה תוֹסִיף הָרֵךְ לִבִּי? הֲלֹא אָחִי אָתָּה –

אָחִי כָל עֵת נִחְיֶה פֹה גַּם אַחְרֵי הַמָּוֶת – –

רָפָה הַיּוֹם לַעְרוֹב, בֹּא עַתָּה אֶל הָאֹהֶל. (הולכים)

מדבר זיף לילה: (שאול, אבנר, דואג, נר, מקצת מאנשי המלחמה)

דואג

פֹּה עֶמְדָּתוֹ. בַּגָּלִיל הַזֶּה נִמְצָאֵהוּ.

לֹא נָסוֹב מֵהַכִּכָּר הַלָּז – כֵּן צִוִּיתָ.

שאול

כֵּן צִוֵּיתִי. אֶחְפּוֹץ בִּיקַר אִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ.

כַּחֶרֶב בַּלֵּב כֵּן רַעְיוֹן הַזֶּה בַנֶּפֶשׁ:

דָּוִד עוֹדֶנּוֹ בָאָרֶץ עוֹדוֹ בַחַיִּים –

(הולך הלוך ושב)

גַּם חֶזְיוֹנַי עַל מִשְׁכָּבִי כֻּלָּם יָעִידוּ

‘בֶּן יִשַׁי סִבַּת מַחְלָתִי, הוּא הַמַּבּוּעַ’.

הָּה אֵל יוֹצְרַנִּי! מַה זֶּה בִי? מַה זֶּה הַסַּעַר?

הַאֶשְׁפּוֹךְ דַּם נָקִי אִם אֶשְׁפֹּוֹךְ דָּמָיו אָרְצָה?

מַה גָּדְלָה מַשְׂטֵמָתִי? עַצְמוֹתַי חִדֵּרָה –

מֶה עָשָׂה דָוִד? מֶה חֳרִי⁹⁰? וּמֶה הַפֶּשַׁע?

דואג

מִיוֹם עָמְדִי בֶחָצֵר יְדַעְתַּנִּי הַמֶּלֶךְ!

עֲנֵה בִי נֶגֶד אֵלֶּה אִם מָצָאתָ בִי עָוֶל.

נֶפֶשׁ הָאָדָם מֵאָז לִי לִמְאוֹד יָקָרָה,

אַף כִּי נֶפֶשׁ דָּוִד אִישׁ חָכָם עוֹשֵׂה חָיִל.

אָמְנָה חָלִילָה הַיּוֹם לַאֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ

לִשָּׂא אֶל פִּשְׁעוֹ זֶה עַל חַרְפוֹ מַלְכוּתֶךָ

בֶּאְסוֹף אֵלָיו אַנְשֵׁי חַיִל. מֶרֶד וּמַעַל!

אבנר בפני עצמו

אבנר

(יְלִיד תָּפְתֶּה וַאֲבַדּוֹן!)

דואג

אֵלֶּה הֵם רִיבֵי עָם יִשְּׂאוּ יָדָם בַּמֶּלֶךְ.

עַד בֵּית הַמַּלְכוּת הִתְנַשֵּׂא מִנִּי הָעֵדֶר,

עַתָּה הִשְׂתָּרֵר יִשְׂתָּרֵר גַּם עַל עַמֶּךָ,

(אבנר בפני עצמו)

אבנר

(מָקוֹר מָשְׁחָת וּבְלִיַּעָל!)

דואג

לִבִּי יִכְאַב. מַעֲשָׂיו הָיוּ לָנוּ תִפְאֶרֶת,

אַךְ עַתָּה לִבּוֹ נֶהְפַּךְ, זֹאת מַעֲשָׂיו יָעִידוּ.

שאול

גַּם הַגָּדַת אַנְשֵׁי מִדְבַּר זִיף תַּרְשִׁיעֵהוּ,

כִּי עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן מִסְתַּתֵּר זֶה יוֹמַיִּם.

אבנר

אִם קוֹל הַצְּדָקָה עוֹד יָקָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ,

אִם חֲמַת תַּנִּין זֶה אֶת נַפְשְׁךָ עוֹד בַּל מִלֵּאָה,

אִם זִיקַת⁹¹ יוֹשֶׁר אַחַת בִּלְבָבְךָ בּוֹעָרֶת,

אָז גַּם אֶל שַׂר לִצְבָאֶיךָ הַטֵּה אָזְנֶךָ.

עַד מָתַי תִּתְפַּתֶּה מֵהָאֲדוֹמִי הַלָּזֶה?

עוֹד דְּמֵי כֹהֲנֵי נוֹב צוֹעֲקִים עַל חִנָּם הֹרָגוּ –

הַרְגִּיעַ נָא מֵרָגְזֶךָ, שַׁכֵּךְ אַפֶּךָ,

מִי הִגִּיד לָךְ כִּי דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ?

זָכוֹר! כִּי כָרַת כְּנַף מְעִילְךָ אַךְ לֹא הֲרָגֶךָ!

הֲנִרְאָה כָזֹאת? הַנִשְׁמַע מֵאָז כָּמוֹהוּ?

הַגֵּד עַוָּל! אִם גַּם אַתָּה כָּזֶה עָשִׂיתָ?

כִּי תִמְצָא אוֹיִבְךָ הֲרַק כְּנַף הַמְעִיל תִּכְרוֹתָה?

דואג

מִדֵּי שָׁמְעִי מִלֶּיךָ שַׂעְרוֹתַי תְּסַמַּרְנָה –

הַאַתָּה שַׂר הַצָּבָא נֶאְמָן כֹּה לַמֶּלֶךְ?

הֲלַחִנָּם הֶחְיָה דָוִד בַּמְּעָרָה מַלְכֵּנוּ?

הֲלֹא בַעֲבוּר פַּתּוֹתוֹ לֶאְסֹף אוֹתוֹ הַבָּיְתָה?

וּלְהוֹרִידוֹ אָז פִּתְאוֹם מִכִּסְּאוֹ בַשֶּׁלִי⁹²

לִבְלִי תֵעָשֶׂה הַנְּבָלָה לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ –

מִיִּרְאָתוֹ אֶת הָעָם פֶּן אָז יִתְקַבָּצוּ

לַעְשׂוֹת לוֹ כַּאְשֶׁר עָשָׂה. – כֵּן אַבְנֵר שָׁמַעְתִּי.

אבנר

טוֹב כִּי אַחְרִישׁ מֵהָשִׁיב עַל תַּרְמִית לִבֶּךָ.

דַּע נָא מַלְכִּי! כָּל מָקוֹם לֶכְתְּךָ הִנֵּנִי!

הִנְּנִי כַמִּקֶּדֶם הַפֵּל כָּל מִתְקוֹמְמֶיךָ,

אַךְ אֵמוּן בַּדָּבָר⁹³ זִקְנֵי עָם לִי סִפֵּרוּ,

עֵץ יָבֵשׁ גַּם כִּי יֵרָטֵב מִמְּטַר שָׁמָיִם

וּבְנֵי אָדָם יַעְמֹלוּ בוֹ לַחִנָּם יַעְמוֹלוּ,

כֵּן אִישׁ כִּי יִצְרֵי לִבּוֹ הָרָעִים פִּתּוּהוּ

הַטּוֹת אֹזֶן אֶל דִּבְרֵי מְהוֹתֵת⁹⁴ וּּבְלִיָּעַל.

הוּא אֶל עֵצוֹת יִשְׁרֵי לֵבָב בַּל יַטֶּה אֹזֶן,

אִם כָּל הַיּוֹם יִדְרוֹשׁ הַדּוֹרֵשׁ, יִמְאָסָהוּ.

הִנְּנִי, הִנֵּנִי! מַה חַיֵּי הָאָדָם בָּאָרֶץ?

אַף כִּי חַיַּי מִיּוֹם סָר רוּחַ בִּין מִמֶּךָ

וּמִיּוֹם מְצוֹא הָעַוָּל הַזֶּה חֵן בְּעֵינֶיךָ.

(מסיר פניו בחרי)

נר

אָנֹכִי אַחְרִישׁ. מִבְּנִי זֶה יוֹשֶׁר שָׁמַעְתָּ.

אַשְׁרֵי לָךְ בֶּן אָחִי כִי תִשְׁמַע לוֹ, אַשְׁרֶיךָ!

שאול

אַבְנֵר אַבְנֵר! אִמְרֵי פִיךָ לִמְשׁוֹפְטַי שַׂמְתִּי,

אַךְ בַּדָּבָר הַזֶּה שָׁמוֹעַ לָךְ בַּל אוּכָלָה.

בֶּן יִשַׁי יוּמַת יָכְרָת מֵאֶרֶץ הַחַיִּים!

פֶּן בְּהִכָּרְתוֹ אָכְרָת אַף אָנֹכִי? – יֶהִי!

מַה־כָּל הָעֵדֶן הַנִּתְכַּן אַחְרֵי חַיֵּינוּ

נֶגֶד הַתַּחְלוּאָה הַזֹּאת תָּמִיד סוֹבֶבֶת

תּוֹךְ עַצְמוֹתַי, כִֹּי אֶזְכּוֹר: שָׁאוּל עוֹד בַּחַיִּים

וּבֶן יִשַׁי זֶה הָמְשַׁח – הָהּ הָמְשַׁח לַמֶּלֶךְ!!

קוּם דּוֹאֵג! הָרֵק חֲנִית וּסְגוֹר⁹⁵ – גַּם אַבְנֵר אַתָּה –

שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וָלֵךְ! וּבוֹא אַחְרֵינוּ

כִּי טֶרֶם תִּזְרַח הַחַרְסָה חֲלָלִים יִפּוֹלוּ –

אַךְ עַתָּה עָיֵף הִנֵּנִי מֵרוֹב הַדָּרֶךְ

אֶשָׁעֵן נָא פֹה תַחַת הָאִילָן, אַרְגִּיעָה.

(הולך ושוכב על הקרקע. אבנר ונר מימינו דואג משמאלו ושאר העם סביבותיו)

אישון לילה: דוד ואבישי באים על ראש גבעה אחת מצד אחד, רב המקום ביניהם, ואחריהם איזה אנשים חלוצים ממחנה דוד, ובידי נער אחד אבוקה.

אבישי

בּוֹא יָבוֹא עַל נָכוֹן, כֵּן חַתָּרִים הִגִּידוּ.

אָכֵן, הַבֶּט נָא מַלְכִּי, מִי אֵלֶּה לְפָנֵינוּ?

תַּבְנִית אֲנָשִׁים אֶרְאֶה תַחַת הַשּׂוֹכוֹת שָׁמָּה

וַחֲנִית מְעוּכָה מֵרַאשׁוֹתֵי שׁוֹכֵב בַּתָּוֶךְ.

(דוד, אל אחד מאנשיו)

דוד

לֵךְ אַתָּה בַלָּאט וּרְאֵה מִי הֵמָּה אֵלֶּה.

גַּם בִּין עַל בִּגְדֵי הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב בֵּינָמוֹ.

(הנער הולך אליהם לאט לאט עד אחר התבונן, אז ישוב אל דוד)

דוד

מָה אָתָּה?

האיש

כֻּלָּם אֲחוּזֵי חֶרֶב, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה,

הַשּׁוֹכֵב בַּתָּוֶךְ הִנֵּה שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ,

הוֹזִים שׁוֹכְבִים כִּי תַרְדֵּמָה עֲלֵיהֶם נָפָלָה.

אבישי

הֵידָד מַלְכִּי הֵידָד! זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּיתָ,

הַיּוֹם סִגַּר אֱלֹהִים אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶיךָ

לַעְשׂוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּמָּה לַעְשׂוֹת אֶל מַחְנֶךָ.

צַוֵּה מַלְכִּי! לַמָּוֶת וְלַחַיִּים הִנֵּנִי,

אֶקַּח הַחֲנִית מֵרֹאשׁוֹ אוֹ חֶרֶב חוֹדָרֶת,

שָׁם יוּמַת אוֹיִבְךָ שָׁם יוּשְׁפַּךְ דָּמָיו אָרְצָה

שָׁם בִּמְקוֹם הֵכִין חִצֵּי נִשְׁקוֹ לַהֲמִיתֶךָ.

דוד

רוּחֲךָ יָשְׁרָה בְעֵינָי יַעַן אִישׁ חַיִל אָתָּה.

אַךְ אַל נָא אֲבִישַׁי חָלִילָה לָךְ הַשְׁחִיתֵהוּ

חָלִילָה לָךְ הָמֵת מָשׁוּחַ מִשְׁחַת קֹדֶשׁ.

אֵין בִּידֵי אָדָם כָּמוֹנוּ הָמֵת הַמֶּלֶךְ.

הֶאָנוּ נַשְׁחִית הוֹדוֹ נִתַּן מִשָּׁמָיִם?

מוֹתוֹ מִידֵי מַמְלִיכוֹ, אַךְ מֵאִמְרֵי פִיהוּ

עַל מִטָּתוֹ יִגְוָע אוֹ בִקְרָב וּמִלְחֶמֶת.

כַּאֲשֶׁר יִישַׁר לוֹ כֵן אֲבִישַׁי יֶהִי, כֵּן יֶהִי!

אבישי

זֹאת לֹא הֶאֱמַנְתִּי – אוֹיִבְךָ מֻשְׁכָּב נֶגְדֶּךָ,

אוֹיִבְךָ זֶה הָרוֹדֵף אַחְרֶיךָ זֶה כַמָּה –

לוֹ עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל⁹⁶ בִּלְתִּי הַכּוֹתוֹ אָרְצָה?

דוד

שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ! כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי יֶהִי.

לוּלֵי כִי נֶחְטָא אִם נָמִית מֶלֶךְ מָשׁוּחַ

דַּבֵּר הַגִּבּוֹר! הֲכָזֶה מַעְשֵׂה אַנְשֵׁי חָיִל?

הָמֵת אוֹיֵב עֵת שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ בֶּטַח?

לֹא כָזֶה בִימֵי חָרְפִּי אָנֹכִי דִמִּיתִי –

כִּי טֶרֶם קוּמִי לָעַד תַּרְתִּי גַם חָקַרְתִּי

הַאִם גַּם מִתְקוֹמְמִי שִׁנֵּס מָתְנָיו לַלָּחֶם,

אָז קַמְתִּי כַגִּבּוֹר, חוֹמָה וָשׁוּר דָּלַגְתִּי,

הַכּוֹת אִישׁ רִיבִי, מֵעַל פָּנַי הַשְׁמִידֵהוּ.

אבישי

אַךְ הַגֶּד נָא מַלְכִּי, לוּ אַתָּה פֹה יָשַׁנְתָּ,

אִם שָׁאוּל מְצָאֶךָ, הֶהָמֵת לֹא הֱמִיתֶךָ?

דוד

אִם לֹא סָר רוּחַ בִּין מֵעָלָיו לֹא הֱמִיתַנִּי –

לוּ כִדְבָרְךָ יֶהִי בַּל יֵעָשׂ זֹאת מִמֶּנִּי,

אִם אֶחָד עוֹשֶׂה רֶשַׁע הָאֶרְשַׁע גַּם אָנִי?

אבישי

הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה.

(דוד הולך בלאט לוקח החנית וצפחת המים מראש שאול, ושב אל מעמדו הקודם)

דוד

אַבְנֵר! אַבְנֵר! עֲנֵה נָא גִבּוֹר אֶל קוֹל קוֹרְאֶךָ!

(אבנר מקיץ משנתו)

אבנר

מִי זֶה? מִי אַתָּה שָׁמָּה תִקְרָא אֶל הַמֶּלֶךְ?

דוד

מִי כָמוֹךְ אַבְנֵר שַׂר לִצְבָאוֹת מַלְכֶּךָ?

מַה לָּכֶם כִּי תִישְׁנוּ בִמְקוֹם נֵכָר לָבֶטַח?

כִּמְעַט יוּכַל אַחַד הָעָם הָרַע לַמֶּלֶךְ –

מַה תַּעְנֶה אָז אַתָּה הַגִּבּוֹר בִּבְנֵי חָיִל?

(אבנר עומד ממשכבו)

אבנר

הָהּ! – דָּוִד בֶּן יִשַׁי!

דוד

חַי אֵל כִּי בֶן מָוֶת אַתָּה גַם כָּל רֵעֶיךָ

כִּי כַפֶּשַׂע בֵּין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הַמָּוֶת.

(שאול ודואג עומדים)

דואג

מִי זֶה? – הָהּ – בֶּן יִשַׁי!

(אוחז חרבו ורץ לקראת דוד. אבישי חיש נגדו)

אבישי

סוּר עַוָּל, סוּר! (יהדוף אותו עדי יפול מרחוק ארצה)

שאול

הֲקוֹלְךָ זֶה בְנִי דָוִד? דָּוִד! הָהּ כִּי שָׁגִיתִי.

דוד

קוֹלִי, קוֹל מוֹדָעֶךָ, קוֹל אִישׁ אֲשֶׁר רָדַפְתָּ.

עַד מָתַי בַל תַּכִּיר יָשְׁרִי וְצִדְקִי נֶגְדֶּךָ?

רְאֵה אָבִי! זֶה חֹדֶש יָמִים בְּיָדִי נִתַּתָּ,

לֹא נְגַעְתִּיךָ וּבְדֶרֶךְ טוֹבָה שִׁלַּחְתִּיךָ.

אִם מִפִּי אֵלִי נִהְיָה זֹאת, מִנְחָה יָרִיחַ.

אֶזְבַּח לוֹ תוֹדָה, מִשְׁפָּטָיו מִדְּבַשׁ מָתָקוּ.

הַאַף בַּל נֵדַע אֵיךְ מֵאֵיד טוֹבָה צוֹמַחַת?

אַךְ הוּא יוֹדֵעַ הוּא הַמֵּבִין אֶל מַעְשֵׂינוּ.

אַךְ אִם רֵיקִים וּפוֹחְזִים פִּתּוּ אֶת לִבֶּךָ,

אֲרוּרִים הֵם עַל רוֹעַ לִבָּם תַּרְמִית נַפְשָׁמוֹ!

כִּמְתַעְתֵּעַ אֵלֵךְ בַּיּוֹם, אוֹבֵד בַּלָּיְלָה,

כִּמְעַט אֵין בִּי רוּחַ מֵרוֹב שָׁרָב וָקָרַח,

הוֹי מַלְכִּי עִם מִי תָרִיב? אֶת מִי רָדַפְתָּ?

מַה־בֶּצַע לָךְ כִּי תִרְדּוֹף אַחְרֵי אִישׁ כָּמוֹנִי?

קוֹרֵא בֶהָרִים כִּי יִרְדּוֹף אַחְרֵי תוֹלָעַת

יַשְׂבִּיעַ נַפְשׁוֹ; אַךְ אַתָּה תִתֵּן מִגְרָעַת⁹⁷.

שאול

חָטָאתִי בְנִי דָוִד, הוֹסַפְתִּי לַעֲשׂוֹת פֶּשַׁע.

מָה אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם? שׁוּב בְּנִי דָוִד לַחֲצַר מֶלֶךְ,

לֹא אָרַע לָךְ עוֹד יַעַן בְּעֵינֶיךְ יָקַרְתִּי.

שָׁגִיתִי, כַּפֶּר נָא! כִּי גָדַלְתָּ מִמֶּנִּי –

דוד

יַעֲבוֹר אֶחָד הַנְּעָרִים יִקַּח חֲנִית הַמֶּלֶךְ.

כַּאֲשֶׁר נַפְשְׁךָ מַלְכִּי הַיּוֹם בְּעֵינַי יָקָרָה,

כֵּן תִּיקַר נַפְשִׁי בְעֵינֵי הָאֵל עַד לָנֶצַח.

הַכֶּר נָא הַיּוֹם לִבִּי וַחֲדָל מֵרָדְפֵנִי.

לוּ תֵדַע מַה טּוֹב לִבִּי זֶה (מורה על לבו) נֶגְדְּךָ הַמֶּלֶךְ!

(אחד מנערי שאול הולך ולוקח החנית מיד דוד)

שאול

דָּוִד! יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תּוּכַל הַגֵּד יָדַעְתִּי,

עָשׂה תַעֲשֶׂה גַם יָכוֹל תּוּכַל כָּל חֲפָצֶיךָ.

(בפנותו ללכת מעם דוד)

שַׁדַּי! אֵלִי! מַדּוּעַ כֹּה בִּי אָנַפְתָּ!!

נשלמה המערכה החמישית

 

המערכה השישית: לילה    🔗

מבוא ארמון המלך: בקבקר ותַחרֵעַ, אחד מימין הארמון ואחד משמאלו. חלוצים וחגורי חרב כמנהג אנשי הצבא.

בַּקְבַּקָּר

מַדּוּעַ כֹּה תֶּחְשֶׁה כָעֵת רַבָּה תַחְרֵעַ?

בֹּא נִתְוַכְּחָה נָא יַחַד עַל דִּבְרַת מַלְכֵּנוּ.

תחרע

הִנֵּה הַלַּיְלָה הַזֶּה קַר וּמָלֵא קֶרַח,

כִּמְעַט מֵרֹב הַקֶּרַח רַגְלַי תִּבָּצַקְנָה.

בקבקר

צָדַקְתָּ אָחִי, הַכְּפוֹר וָקֵרַח גָּבָרוּ –

בַּל אוּכַל יַחֵם בַּשְּׂמִיכָתִי כָל הַלָּיְלָה.

הַכֹּל שָׁקֵט שַׁלְאַנָּן, גַּם חֹשֶׁךְ בַּעְדֵּנוּ,

דָּבָר לֹא יֵרָאֶה, אִישׁ וָאִישׁ יָשֵׁן בֶּטַח.

גַּם נָמֵר וָלַיִשׁ חֲבוּאִים בִּמְעָרָתָמוֹ

בַּל יֵצְאוּ מִשָּׁם לָתוּר אַחְרֵי טֶרֶף.

שִׁמְעָה אָחִי כִי מַר יִצְרַח שָׁמָּה הַקָּאַת.

תחרע

רֵעִי בַקְבַּקָּר, הַטֵּה כָעֵת לִי אָזְנְךָ,

הֲיֵשׁ לִבְּךָ עִמִּי כִלְבָבִי עִם לִבֶּךָ?

בקבקר

יֵשׁ וָיֵשׁ! – גֵּשׁ נַעַר זָקֵן! וּתְנָה יָדֶךָ. (תוקעים כף אל כף)

תַחְרֵעַ

הֵא לָךְ יָדִי, גַם לִבִּי מִהֵר לִקְרָאתֶךָ –

קַח, קַח אָחִי בַּקְבַּקָּר, תּוֹךְ לִבְּךָ שָׂאֵהוּ.

בקבקר

כֶּתֶר הַמְּלָכִים בַּל אֶקַּח חֵלֶף לִבֶּךָ.

תחרע

לִבּוֹת כָּמוֹנוּ טוֹב מִכָּל סְגֻלַּת הָאָרֶץ –

הֲיַעְרוֹב אִישׁ הֵצַר לָךְ עֵת עָמְדִי מִנֶּגֶד?

הֶאָח! בַּיּוֹם הַמָּחְרָת בַּל יָבוֹא עוֹד הֵנָּה.

בקבקר

אוֹ טוֹב מִזֶּה לֹא יֵלֵךְ! פֹּה אַחְרִית יָמֵיהוּ.

תחרע

עַתָּה אָחִי הַאְזִין אֶת אֲשֶׁר אוֹמַר אֵלֶיךָ.

דַּע, כִּי לֵיל שִׁלְשׁוֹם שָׁמַרְתִּי פֹה עִם אֲחִיעֶזֶר,

תּוֹר חֲצִי הַלַּיְלָה הִגִּיעַ, רַעַשׁ שָׁמַעְתִּי,

רַעַשׁ גָּדוֹל מֵחֲדַר הַמֶּלֶךְ פֹּה שָׁמַעְנוּ.

לוּלֵי הִתְרַחֵק מִמִּשְׁמָרְתִּי אָז יָרֵאתִי,

עָרַבְתִּי לִבִּי, חַי רֹאשִׁי! חַדָרוֹ הָלָכְתִּי.

בקבקר

תּוֹר חֲצִי הַלַּיְלָה? חָלִילָה! תּוֹר חֲצִי הַלָּיְלָה?

זֹאת לֹא עָשִׂיתִי, אָז הַשְּׂעִירִים יִתְקַבָּצוּ –

הַבֵּט מִדֵּי דַבְּרִי שַׂעְרַת רֹאשִׁי סִמֵּרָה –

הָהּ בֵּין חַגְוֵי הַקִּיר אֶחְבָּא; הָאֵל שָׁמְרֵנִי!

תחרע

יִירְאוּ הָאֲנָשִׁים הַיּוֹדְעִים מִתַּרְמִיתָמוֹ,

אַךְ בַּל אָנוּ. כִּי לִבֵּנוּ טָהוֹר מִדּוֹפִי

בּוֹרֵא כָל אֵלֶּה לִירוֹא מִלְּפָנָיו עָשָׂמוֹ

לִפְנֵי אַנְשֵׁי תַרְמִית בַּל אֶת יוֹצְרָם יַכִּירוּ.

בקבקר

הַחְשֵׁה, הַחְ –

תחרע

מַה זֹּאת?

בקבקר

שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי קוֹל מִצְעָדִים בֶּחָדֶר.

תחרע

גַּם אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ.

פתח הארמון נפתח. שאול בא במלבושי ליל. דלת ראשו תולה מצדדי הראש בלי סדרים. השומרים מתייצבים איש על מקומו.

שאול

אַיוֹ אֵיפוֹ? אַיֵּה הָאִישׁ הַזֶּה אַיֵּהוּ?

אַיֵּה הָאִישׁ הָלַךְ רֶגַע זֹאת⁹⁸ מֵהַחֶדֶר?

חִישׁ הִגִּידוּ אָנָא הָלַךְ? דַּבְּרוּ, דַּבֵּרוּ!

בקבקר

גַּם קוֹל גַּם קֶשֶׁב אָיִן, אֲדֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ! –

תחרע

לוּ הָיָה פֹה אִישׁ, עַל דִּבְרָתִי פֹה עוֹדֶנּוּ.

שאול

לֹא? הֲגַם אַתֶּם נִשְׁבַּעְתֶּם הַכְאֵב לֵב הַמֶּלֶךְ?

כֻּלְּכֶם קְשַׁרְתֶּם קָשֶׁר? כֻּלְּכֶם עָלַי תִּשְׂמָחוּ?

מַדּוּעַ אָנֹכִי רַק אָנֹכִי רָאִיתִי?

אֵיךְ תַּהְפּוֹךְ בִּי יָדֶיִךָ וּבְעָרְפִּי תֹאחְזֵנִי,

הָנִיד הֵנָּה וָהֵנָּה כַּקָּנֶה בַּמָּיִם.

עֵת כָּל אַנְשֵׁי תֵבֵל יִשְׂמָחוּ אֶמְצָא פַחַד,

עֵת רוֹאֶה אָנֹכִי אוֹיֵב נִשְׁקָף בַּלְּעֵנִי,

תַּכֶּה אוֹתָם בַּסַּנְוֵרִים, וּבִי יִלְעָגוּ

יָנִיעוּ רֹאשׁ אַחֲרֵי מַלְכָּם, נֶגְדִּי יִשְׂחָקוּ;

(הולך הלוך ושב – השקטה)

הוֹי מִתְנַקֵּם צָמֵא אֶל דָּמִי דַּם הַמֶּלֶךְ –

גַּם הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה עַתָּה יִלָּחֵמוּ.

כֹּחוֹתַי – הָהּ כִּי נֶאְבָדוּ! הָלְכוּ מִמֶּנִּי.

מָה זֶּה? אֵיךְ יִסּוֹב בַּעְדִי כָל כַּדּוּר הָאָרֶץ –

וּמָה נָּקָל לוֹ לִפּוֹל בַּמַשּׂוּאוֹת נֶצַח⁹⁹!

יִבָּטְלוּ הַטּוֹחְנוֹת¹⁰⁰, תִּקָּרַע הַמַּסָּכֶת – – –

כַּאְשֶׁר תִּסוֹב גֻּלְגַּלְתִּי פֹה — כֵּן הֵם יָסֹבּוּ.

לִבִּי מְקַפֵּץ בִּי נַפְשִׁי — הָהּ הִנֵּה נִבְהָלָה!

עֵינִי שׂוֹחָה בַדְּמָעוֹת, לִבִּי בִדְמֵי רֶצַח.

בַּדָּם! בַּדָּם? דַּם מִי יִשָּׁפֵךְ? הוֹי דַּם פְּלָשֶׁת!

תֵּאָלַמְנָה עַתָּה שִׂפְתוֹתַי כִּי כִּחֵשׁוּ —

מֶה לַעֲשׂוֹת עַתָּה? הֲכִי אָבְדַּן וָקֵץ בָּאוּ?

הִנָּתֵק חֶבְלֵי הַבְּרִיאָה הַתּוֹר הִגִּיעָה?

הִסִּיעַ כָּל הָעוֹלָמוֹת מֵעֶמְדָּתָמוֹ? – – –

אָמְנָה עַד אָן תּוֹלִיךְ אוֹתָם הָאֳמָן¹⁰¹! עַד אָנָה?

הֲתַעְמִידָן עַל מַצָּב אַחֵר? — בַּל יִתָּכֵנוּ.

גַּם שָׁם תִּגָּלֶה עֶרְוָתָן — סִיגִים מָלֵאוּ;

הַחְרֵב תַּחְרִיבָם! הַחְרֵב עַד תֹּהוּ וָבֹהוּ.

הַהֱיוֹת בַּל יִמָּצֵא — אָז גַּם הַתְּלוּנָה אָיִן¹⁰² ־ ־

כָּל מָקוֹם עֶמְדָתָן בְּרוֹאֶיהָ יִתְלוֹנָנוּ.

מַה לַּעְשׂוֹת? שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה גָוַע וְאֵינֶנּוּ —

דָּוִד אֵינֶנּוּ — מִי יִלְחוֹם עַתָּה נֶגְדָּמוֹ?

אָמְנָה אַחַת נִשְׁאָרָה, עוֹד זֹאת אֶעְשֶׂה טֶרֶם¹⁰³ —

אִישׁ חוֹלֶה עַל עֶרֶשׂ דַּוָּי נַחַשׁ בּוֹלֵעַ

אִם יְקַוֶּה לָקוּם מֵחָלְיוֹ אַחֲרֵי בַּלְעֵהוּ¹⁰⁴;

אַחְרִית תִּקְוָתִי זֹאת אִם הִיא לֹא תִצְלַח יֶהִי!

אֶדְרוֹשׁ בַּעְלַת אוֹב אוּלַי אַחַת הִתְחַבָּאָה

לֹא שָׁמְעָה מִצְוַת הַמֶּלֶךְ — אֲנַסֶּה הַפַּעַם.

(הולך בחפזה החדר)

בקבקר

רֵעִי מַה תֹּאמַר נַפְשֶׁךָ? מַה זֶּה מִקְרֵהוּ?

אַךְ אוֹת אַחַת מִכָּל אִמְרוֹתָיו לֹא הֲבִינוֹתִי.

תחרע

אוּלַי גַם הוּא בַל הֵבִין מֵאִמְרֵי פִיהוּ.

עַתָּה אָחִי הַכֶּר נָא כִי לֹא רִמִּתִּיךָ,

כֵּן הָיָה לֵיל שִׁלְשׁוֹם, אַךְ לֹא בָא מֵהַחָדֶר.

בקבקר

אִם כֹּה כָבֵד מַשָּׂא הַמִּשְׂרָה עַל הַשָּׁכֶם,

אוֹדֶה לָאֵל כִּי מִדַּלַּת הָעָם בְּרָאָנִי —

הַלַּיְלָה הַזֶּה מִשְׁמַרְתִּי, אַךְ מָחָר חָפְשִׁי אֶהִי —

אֵלֵךְ הַבַּיְתָה, אוֹכַל, אִישָׁן, אַף אָנוּחַ.

הַסְּרָנִים הָאֵלֶּה רֶגַע בַּל יִתְעַנָּגוּ,

עִם כָּל עָשְׁרָם וּרְכוּשָׁם עוֹצֶב יִתְלַבָּשׁוּ.

תחרע

קַר, קַר מְאוֹד (אַךְ חִישׁ מַהֵר תַּעְבוֹר משְׁמַרְתֵּנוּ).

בֵּין בִּדְקֵי הָאַרְמוֹן רוּחַ קָדִים נוֹפֵחַ.

בּוֹא בַקְבַּקָר, תּוֹךְ מִסְדְּרוֹן הַבַּיִת נֵלֵכָה,

עַד בּוֹא מִשְׁמֶרֶת הַתִּיכוֹנָה אָז נַרְגִּיעַ.

(הולכים)

עין דור: חדר בעלת אוב. אישון לילה ואפלה מאוד. כל כותלי החדר מצופים ביריעות שחורות. שתי נרות דולקות זה מול זה. עזמות בן בעלת אוב עושה מלאכת על מבוא הדלת, דוכה במדוכה¹⁰⁵ בשמים ודשאים, ובעשותו —

עזמות לבד

עזמות

חֲצִי הַלַּיְלָה הִגִּיעַ, אַךְ עוֹד לֹא הִשְׁלַמְתִּי,

לֹא הִשְׁלַמְתִּי מִצְוַת אִמִּי אוֹתִי צִוָּתָה (דוכה)

אָמְנָה מַדּוּעַ בָּעֵת חֹשֶׁךְ כֹּה צִוַּתְנִי?

לַעְמוֹד פֹּה כָל הַלַּיְלָה לַעְבוֹד עֲבוֹדַת פָּרֶךְ?

(מתבונן על הַסמים, ודוכה)

מֶה עָצְמָה חָכְמַת אִמִּי! זֹאת הִיא אֵשֶׁת חָיִל!

כִּי כָל לֵב הָאָדָם וּמִסְתָּרָיו יוֹדָעַת —

אַךְ לִבִּי בַּל יוֹדַעַת עִם כָּל כִּשּׁוּפֶיהָ.

גָּדְלָה שִׂנְאָתִי עָלֶיהָ, עַזָּה כַּמָּוֶת —

מַה־בֶּצַע לָהּ מִכָּל הַכִּשּׁוּפִים הָאֵלֶּה?

יָרֵאתִי יָרֵאתִי, כִּי גַם הִיא תְּהִי נֶהְרֶגֶת

מִידֵי שׁוֹפְטֵי מֶלֶךְ כָּאַחַת מֵרְעוּתֶיהָ.

(עושה מלאכתו)

לוּ אֶת אֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא אַגִּיד בֵּית הַמֶּלֶךְ —

לִרְאוֹת הַתּוֹעֲבוֹת הָאֵלֶּה נַפְשִׁי בָחָלָה.

מֶה נִמְאָסוּ פְנֵי הַמְכַשְּׁפוֹת הַבָּאוֹת הֵנָּה!

לִשְׂעִירֵי מִדְבָּר דָּמוּ עִם יִקְהַת¹⁰⁶ פָּנֵימוֹ —

מַה זֶּה הָרַעַשׁ? אֵלֵךְ לִפְנִים מֵהַחָדֶר:

כִּי הַבֵּט בַּתָּפְתֶּה טוֹב מֵהַבִּיט עָלֵימוֹ. (הולך)

(בעלת אוב, ארכי, ברסי, אחת מימינה ואחת משמאלה. ועוד איזה מכשפות)

שיר

1

המכשפות

בָּאָה הָעֵת בָּא חֲצִי הַלָּיִל

בָּאָה הָעֵת הַמְּשַׂמַּחַת נַפְשֵׁנוּ;

עוּרוּ קוֹסְמוֹת! עוּרוּ נְשֵׁי חָיִל!

רֹנּוּ בַלַּיְלָה הִיא חֶדְוַת לִבֵּנוּ —

כולן

הַלַּיְלָה, הַלַּיְלָה, חֶדְוַת לִבֵּנוּ!

2

המכשפות

בְּתוּלָה בַמָּחוֹל, בַּחוּרִים יַחַד,

אַךְ בַּיּוֹם, בַּיּוֹם תָּרֹנּוּ?

וּכְבוֹא הַלָּיִל מָלֵאתֶם פַּחַד

חֶדֶר בֶּחָדֶר אָז תַּלִינוּ —

כולן

הַלַּיְלָה, הַלַּיְלָה, חֶדְוַת לִבֵּנוּ!

3

המכשפות

גַּם הַגִּבּוֹרִים גִּבּוֹרֵי חַיִל

יֵעָצְבוּ עֹצֶב עֵת גִּילֵנוּ;

הֵם יָנוּסוּ מֵחֶשְׁכַּת לַיִל

אָמְנָה אָז שָׂמֵחַ לִבֵּנוּ —

כולן

הַלַּיְלָה, הַלַּיְלָה, חֶדְוַת לִבֵּנוּ!

(בעלת אוב הולכת ורואה מלאכת בנה, אז באה)

4

בעלת אוב

אַרְכִי בַּרְסִי הֵחָלַצְנָה!

ארכי ברסי

צַוִּי, צַוִּי! כִּי הִנֵּנוּ —

בעלת אוב

אַתֶּן אַחְיוֹת, הִקָּבֵצְנָה!

המכשפות

חֶפְצֵי לִבֵּךְ גַּם חֶפְצֵנוּ; —

כולן בלכתן

הַלַּיְלָה, הַלַּיְלָה, חֶדְוַת לִבֵּנוּ!

(תזורנה אחור — שאול ושני אנשים במסווה)

בעלת אוב

מִי אַתֶּם עֲרַבְתֶּם לָגֶשֶׁת אֵלַי הַבָּיְתָה?

הֲלֹא תֵדְעוּ כִּי נַחֵשׁ תְּנַחֵשׁ אִשָּׁה כָמוֹנִי?

דַּבְּרוּ נָא מִי אַתֶּם וּמַה מֶּנִּי תַחְפֹּצוּ?

האחד

פֹּה בֵינֵינוּ אִישׁ אֶחָד שָׁמְעוּ מָלֵא אָרֶץ,

הוּא מְחַלֶּה פָנַיִךְ אַתְּ מוֹלֶכֶת הַלָּיִל!

הַדְּבָרִים הַנֶּעְלָמִים מֶנּוּ לוֹ תַּגִּידִי

וּבְמַקֵּל קִסְמֵךְ תַּעְשִׂי לוֹ כָּעֵת מוֹפְתָיִךְ,

יַעַן שָׁמַעְנוּ מִמֵּךְ כָּל חֶפְצֵךְ תּוּכָלִי.

בעלת אוב

וּמַדּוּעַ אַתֶּם מִתְנַקְּשִׁים לַהְמִיתֵנִי,

הַמֶּלֶךְ צִוָּה בָּעֵר קֶסֶם מִן הָאָרֶץ?

שאול

אַל תִּרְאִי מִפְּנֵי אִישׁ! פֹּה רְאִי חוֹתַם הַמֶּלֶךְ,

(מראה לה חותמו)

לְמַעַן תֵּדְעִי כִי עַל פִּיהוּ בָאנוּ אֵלָיִךְ.

גַּם אַחַת מִשַּׂעְרַת רֹאשֵׁךְ בַּל יִפּוֹל אָרְצָה.

ב"א

אַךְ הַגִּידָה לִי, מַה אַתָּה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי?

שאול

גָּדְלָה חָכְמָתֵךָ, סִתְרֵי הַדְּבָרִים יָדַעַתְּ,

הַעְלִי נָא לִי אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אוֹמַר אֵלָיִךְ.

ב"א

אֶת מִי אַעֲלֶה לָךְ?

שאול

אֶת שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה הַעְלִי בָּזֹאת¹⁰⁷ הָרֶגַע —

(בעלת אוב ואיזה מהמכשפות לוקחות מקל הקוסם. מקיפות במקל באמצע הבמה שלוש פעמים. לוקחת הסמים ומשימה אותם בקלחת — ומניפה. נחש כרוך סביב הקלחת. והיא שופכת כדים מלאים דם בו, הקרקע נפתח. שמואל עולה בלבת אש. רעם וחזיז קולות וברקים נוראים)

שמואל מדי העלותו

שמואל

אֲהָהּ — בֶּן קִישׁ!

ב"א

אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ שָׁאוּל! לָמָּה רִמִּיתָנִי?

שָׁאוּל

אִמְרִי נָא עַל מֶה כֹה תִזְעָקִי! בַּל תִּירְאִי —

לַבַּת אֵשׁ רָאִיתִי וּתְמוּנָה לֹא חָזִיתִי.

בָּ"א

רָאִיתִי — עוֹדוֹ נֶגֶד עֵינַי, פֹּה הִנֵּהוּ

אִישׁ זָקֵן עוֹטֶה מְעִיל, אַךְ אַתָּה בַל תִּרְאֵהוּ – –

כַּמַּלְאָךְ הָעָף מֵאֶרֶץ עַד לַשָּׁמַיִם —

אֱלֹהִים רָאִיתִי עוֹלִים עוֹלִים מִן הָאָרֶץ.

שאול

אָבִי הָרוֹאֶה!

שמואל

מַה לָּךְ בֵּן קִישׁ כִּי אַחְרֵי מוֹתִי הוֹגַעְתַּנִּי,

לָמָּה מִשֵּׁינַת מְנוּחָה הַרְגֵּז הִרְגַּזְתַּנִּי?

שאול

אָבִי אָבִי! צַר לִי מְאוֹד צָרוֹתַי עָצֵמוּ,

עָצְמוּ מִשַּׂעְרוֹתַי, בָּאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ.

אֵין כָּל יָגוֹן וּמַכְאוֹב בַּל קִרְבִּי קוֹנָנוּ —

הֲכָזֶה כָבֵד פִּשְׁעִי? הַאֵין סְלִיחָה לַעְוֹנִי?

כֹּה, כֹּה אֶתּוֹם¹⁰⁸ יְמֵי חַיַּי: הָהּ, כִּי מָרִים הֵמָּה!

לִפְנֵי חַיִּים הָאֵלֶּה סָר¹⁰⁹ מְרִירַת הַמָּוֶת —

מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין הַפְּלִשְׁתִּים יִלָּחֵמוּ,

אֶפְנֶה לִימִין אֵין עוֹזֵר, לִשְׂמֹאל אֵין מוֹשִׁיעַ.

הַנְּבִיאִים בַּל יִנָּבְאוּ, חֶזְיוֹנַי יְבַעְתּוּנִי,

אֱלֹהִים סָר מֵעָלַי — אָבִי! אָבִי! הוֹשִׁיעַ!

הוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה — הוֹשִׁיעָה הַפָּעַם!

שמואל

אֱלֹהִים סָר מֵעָלֶיךָ סָר וַיְהִי עָרֶךָ¹¹⁰;

וּמַה זֶּה עוֹד תִּשְׁאַל לָמָּה הִרְגַּזְתָּנִי?

מִצְעָד אֶחָד¹¹¹ מִמִּצְוַת אֵל שַׁדַּי יוֹצְרֶךָ

הֵבִיא לָךְ אֶת כָּל אֵלֶּה עַל רוֹעַ מֶרְיֶךָ.

לֹא עָשִׂיתָ בַּעֲמָלֵק כַּאֲשֶׁר לָךְ צִוֵּיתִי

בָּחַר לוֹ אֵל אִישׁ כִּלְבָבוֹ אִישׁ מָלֵא צֶדֶק

דָּוִד, דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי מִבֵּית לָחֶם!!

אַךְ אַתָּה גַּם בָּנֶיךָ לָטֶבַח תָּכְרָעוּ,

רַגְלֵי פְלָשֶׁת עַל רֹאשׁ צִבְאוֹתֶיךָ תִּרְמַסְנָה,

רַק הַאְדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ כַּלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ —

עוֹד מְעַט תִּכְלֶה תֵּאָבַד מֵאֶרֶץ הַחַיִּים

וּכְשֶׁטֶף מַיִם כַּבִּירִים יִטְּפוּ דָמֶיךָ

דָּמְךָ שָׁאוּל בֶּן קִישׁ — דָּמְךָ גַּם דַּם בָּנֶיךָ.

ככלות שמואל לדבר טובע¹¹² במקום אשר עלה תוך הלבה. רעם וברק. שאול מלוא קומתו ארצה. אנשיו מתייגעים להקימו. בעלת אוב הולכת אליו.

ב"א

מֶה הִלְבִּינוּ פָנָיו! שְׁאִיָּה תוֹךְ עַצְמוֹתֶיךָ,

עֵינֶיךָ שָׁאוּל מוֹקְדֵי אֵשׁ, לַבּוֹת יָרֹקּוּ —

אנשיו

אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ קוּם נָא! קוּם מֵהָאָרֶץ.

ב"א

עָשִׂיתִי מִצְוָתְךָ, גַּם אַתָּה הַטֵּה אֹזֶן:

עֵגֶל מַרְבֵּק לִי תוֹךְ הָאֻרְוָה, סְעַד לִבֶּךָ

וְאֱכָל לֶחֶם וִיהִי לָךְ כֹּחַ עַל הַדָּרֶךְ.

(מקימים אותו, ויוליכוהו החדר פנימה)

שדה המערכה למלחמה: הרי הגלבוע מסביב. חללים מתים נראים שוכבים על כרכוב הבמה. השקטה — קול חצוצרות, והמית קול כלי נשק נשמע. אז יבואו עם פלשתים מקצה מזה ועם שאול מקצה מזה ובראשם יונתן. ילחמו אלה לקראת אלה, עד כי ינוסו הפלשתים וישראל רודפים אחריהם. ובאים מצד אחר עוד הפעם וילחמו כבתחילה. האחד מהפלשתים דוקר חרבו בלב יונתן עדי יפול ארצה. והנשארים מבני ישראל ינוסו, ופלשתים אחריהם:

(יונתן בעת מותו)

יונתן

הָהּ אָבִי אָבִי! מַכַּת הַמָּוֶת הֻכֵּיתִי

הוֹי נֵטֶל הַמִּקְרֶה! אֵיךְ תּוֹךְ לִבִּי חִדַּרְתָּ —

אָבִי — דָּוִד — אָחִי דָ — (מת)

(השחר מאיר. דואג בא. בראותו יונתן)

דואג

אַתָּה מֵת, בַּל תָּשׁוּב עוֹד אֶל אֶרֶץ הַחַיִּים.

לוּ גַם אָבִיךְ חִישׁ מַהֵר כָּמוֹךָ יֶהִי;

אָז אֶל דָּוִד אֵלֵךְ וּבְשׁוֹרָה אַשְׁמִיעֵהוּ.

הֶאָח נַפְשִׁי! מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אָז יְשִׂימֵנִי.

(רואה שאול והולך על הגבעה מנגד. שאול בא ברעש ורוגז — בלתי מביט מפלת בנו)

שאול

הוֹי — פֹּה אֶתּוֹם יְמֵי חַיַּי: פֹּה יִגְוַע הַמֶּלֶךְ!?

גַּם הֵימִין גַּם הַשְׂמִיל אֵין עוֹד מִפְּנֵי הֶחָרֶב,

מִפְּנֵי קַשְׁתּוֹת עוֹבְדֵי הַדָּגוֹן — הוֹי אֱלִיל תֹּהוּ! (השקטה)

אַכִּירְךָ מָוֶת נוֹרָא; אַכִּיר בַּלְהוּתֶךָ —

תִּוָּדַע אֶל כָּל עַצְמוֹתַי טֶרֶם בּוֹאֶךָ;

הוֹי כּוֹס הַתַּרְעֵלָה! הוֹי מָוֶת סַף¹¹³ הָרַעַל

כָּל עַצְמוֹתַי הִבְהַלְתָּ, דָּמִי בִי הִרְתַּחְתָּ;

עַל כַּנְפֵי רוּחַ זִלְעָפוֹת שָׁלְחוּ הַדֶּבֶר

תָּפְתֶּה וַאֲבַדּוֹן. עַתָּה בָעוֹז יַשְׁלִיכֵהוּ,

יַשְׁלִיכֵהוּ מִכְּנָפָיו בָעַצְמוֹת נְכֵה רוּחַ.

אָנָה אֶתְחַבָּא? אֵיפוֹ אַסְתִּיר מֵחֲמָתָמוֹ?

אִם תּוֹךְ מוּצָק הָאָרֶץ הִנָּצֵל אֵרֵדָה

הוֹי גַם שָׁם אֵרָדֵף שָׁם לוֹחְמַי יִמְצָאוּנִי;

אוֹ תֵרֵד הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּקוֹם עֶמְדַּת שָׁמֶיהָ

חַדֵּר בֵּין מַסְלוּלֵי הַחשֶׁךְ וּלְשָׂרְפֵנִי. – –

עוֹד לֹא מַתִּי, עוֹד הִנְנִי עוֹמֵד עַל הָאָרֶץ,

אַךְ כָּל רָשְׁמֵי פָנַי כְּאֵב הַנֶּעְכָּר יוֹדִיעוּ;

כְּאִלּוּ מַלְאָךְ מַבְהִיל טָבַל עֵטוֹ בַּצַּלְמָוֶת

וַיַּחְרוֹת עִם צִבְעוֹ זֶה עַל פָּנַי אֵלֶּה:

גַּם גֵּיא בֶן הִנֹּם יֶחְרַד כִּי יַשְׁקִיף עָלֵימוֹ;

(הולך הלוך ושב, מביט יונתן בנו מת)

תַּרְמִית שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן! יַחַד עָלֵי נוֹעָצוּ —

גַּם אוֹתְךָ אַבִּיט בִּדְמוּת זֶה טֶרֶם אֵינֶנִּי?

הִתְפַּתְּחִי אֶרֶץ, מֵאוֹר הַיּוֹם הַסְתִּירִינִי;

אֵשׁ בְּלִיַּעַל¹¹⁴ הִתְגּוֹלְלִי עַד כַּלֵּה אִכְלִינִי,

הָדֵקִי עַצְמוֹתַי וּכְלֹא הָיִיתִי אֶהִי.

לוּ אוּכַל שַׁחֵק חֶשְׁכַּת הַלַּיִל לַשָּׁשַׁר

וְּטְבוֹל עֵטִי אָז תּוֹךְ הַתָּפְתֶּה וּמוֹקְדֶיהָ,

רַשֵּׁם בּוֹ הַחֵמָה פֹה בִלְבָבִי יוֹקֶדֶת.

(שולף חרבו, נושא כליו בא)

מִיֶּדְכֶם הָעֲרֵלִים בַּל אָמוּת בַּל תִּשְׂמָחוּ!

(מול שמים)

הַחְשִׁיךְ עֵינַי מֵרְאוֹת, הַאְטִים אָזְנַי מִשְּׁמוֹעַ,

שִׂים לִבִּי כָאָבֶן יִשְׂחַק נֶגֶד הַמָּוֶת.

בּוֹא מוֹדָע! מוֹדָע לָאִישׁ נָגוּעַ כָּמוֹנִי!

בֹּא מָוֶת, חַבְּקֵנִי, חַבְּקֵנִי בִזְרוֹעֶיךָ,

וּלְעוֹט נִשְׁמַת רוּחַ אַפִּי זֹאת — עִם רוּחֶךָ.

(אל עבדו)

בּוֹא עַבְדִּי, דָקְרֵנִי נָא, עִם חַרְבִּי¹¹⁵ דָקְרֵנִי,

מִיּוֹם שָׁרְתְךָ אוֹתִי, כַּיּוֹם בַּל לָךְ צָלֵחָה¹¹⁶ —

הִתְלַבֵּשׁ בָּעוֹז וְּדְקוֹר אֲדוֹנֶךְ הַמֶּלֶךְ!

נושא כליו

אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ

(כורע על ברכיו)

שאול

סוּר מֵעַל פָּנָי, לַעְשׂוֹת גְּדוֹלוֹת לֹא נִבְרֵאתָ.

(נופל על חרבו. בנפלו)

הַגֵּד אֶל עַמִּי לִבְנֵי יְשֻׁרוּן מָה רָאִיתָ.

הַגֵּד כִּי גַם בָּעֵת מוֹּתוֹ הָיָה אִישׁ חָיִל,

עַל חָרְבּוֹ נָפַל אַךְ הַפְּלִשְׁתִּים בַּל הֲרָגוּהוּ —

נושא כליו

אִם זֹאת אַגִּיד, לָמָּה לִי הַחַיִּים הָאֵלֶּה?

(דוקר החנית בבטנו ומת)

(דואג בא ומתראה כאילו יצילהו — אך יטהו יותר אל פי החרב)

אבנר, קיש, נר.

אבנר

הַפְּלִשְׁתִּים נָסוּ רֻדָּפוּ. אַיֵּה הַמֶּלֶךְ?

(רואה מפלת שאול)

אבנר קיש

אֵל אֱלֹהִים!! (משתאים מחרישים — השקטה)

(דוד, אבישי, אחימלך וחילו באים)

דוד

חִישׁ מֵעֵבֶר מִזֶּה — אַחְרֵי הַפְּלִשְׁתִּים מַהֵר!

מֵהֶם וּמֵהֱמֵהֶם¹¹⁷ שָׂרִיד בַּל תַּשְׁאִירוּ.

אבנר

אֲבָל אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ —

(מורה על גופת שאול, עוד לא מת)

שאול מגביה ראשו

שאול

בֹּא בְּנִי דָּוִד, בֹּא וּסְגוֹר דַּלְתֵי עֵינַי אֵלֶּה¹¹⁸,

כַּפֵּר נָא דָּוִד כִּי רַבּוּ פְשָׁעַי נֶגְדֶּךָ.

הָהּ דָּוִד! בִּתִּי — נְתוּנָה אֶל פַּלְטִי בֶן לַיִשׁ —

קָחֶנָּה לִבְלִי תִּגְוַע מֵרוֹב צָרוֹתֶיהָ;

אֲהָהּ — מַה זֶּה? עַוָּל דּוֹאֵג! הוֹי פַּחְדֵי הַמָּוֶת!

דוד

דּוֹאֵג! הוֹי צַר וָאוֹיֵב? מַבּוּעַ הָרֶשַׁע —

(דוקרהו — נופל מת)

שאול

(יפרוץ לעמוד — מבלי יכולת) דָּוִד! —

דוד

מַלְכִּי מַלְכִּי! מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַּחְתֶּךָ —

יָדַעְתִּי לִבֶּךָ, חַף אַתָּה מִכָּל פֶּשַׁע.

שאול

הֶאָח! עַתָּה אָמוּת — דָּוִד — יוֹנָתָן— הָהּ דָּוִד.

(מת)

דוד

(נופל עליו)

הוֹי מַלְכִּי! —

קיש

בְּנִי, בְּנִי!

(דוד עומד, ולוחש אל אבנר ונר להוליך את קיש — הולכים עמו)

קיש בלכתו

בְּנִי שָׁאוּל, שָׁאוּל בְּנִי בְנִי¹¹⁹!

דוֹד

שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מֵתוּ —

(השקטה)

הוֹי קֶרֶן יִשְׂרָאֵל, בָּמוֹתֶיךָ נָפָלוּ,

דְּמֵי מַלְכְּךָ וּנְסִיכֶךָ כַּנָּהָר נָזָלוּ,

אֵיךְ נָפְלוּ אַנְשֵׁי חַיִל נָפְלוּ גִּבּוֹרֶיךָ;

אֶל אַשְׁקְלוֹן וָגַת בַּל תַּשְׁמִיעוּ בַל תְּבַשֵּׂרוּ,

בְּנוֹת הַפְּלִשְׁתִּים תִּשְׂמַחְנָה, אֱלהֵיהֶם יְפָאֵרוּ,

‘הֶאָח’ יִקְרָאוּ, יִשְׂרָאֵל, עַל מַכּוֹתֶיךָ.

טַל גַּם מָטָר בַּל עֲלֵיכֶם, הֲרֵי בַגִּלְבּוֹעַ,

עַל שַׁדְמוֹת הַנִּשָּׂאוֹת בַּל שַׁחַר יוֹפִיעַ,

שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי הֶחָיִל;

חֶרֶב שָׁאוּל רֵיקָם בַּל שָׁבָה, צַר הָרָגָה,

קַשְׁתּוֹ דָרַךְ יוֹנָתָן, אָחוֹר בַּל נָשׂוֹגָה,

הוֹי פֹּה שׁוֹכְבִים מֵתִים בַּצַּלְמָוֶת הַלָּיִל.

שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים גַּם יַחַד,

מָה נְּעֵמְתֶּם בַּחַיִּים, בַּל נִבְהַלְתֶּם מִפַּחַד,

עַתָּה מֵתוּ; אַךְ עוֹדָם יַחַד, בַּל נִפְרָדוּ;

קַלּוּ מִנְּשָׁרִים — עַמָּם מֵאוֹיֵב הוֹשִׁיעוּ,

מֵאֲרָיוֹת גָבֵרוּ, מַחְנֶה עָצוּם הוֹקִיעוּ,

אָבְדוּ כְלֵי מִלְחָמָה — הוֹי מָגִינִים נֶאְבָדוּ.

הוֹי יוֹנָתָן רֵעִי — אָחִי! צַר לִי עָלֶיךָ,

יוֹתֵר מֵאַהֲבַת נָשִׁים נִפְלְאָת אַהֲבָתֶךָ,

כָּל דּוֹבְרֵי צִדְקוֹתֶיךָ אַךְ שֶׁמֶץ דִּבֵּרוֹּ;

רַעְיוֹת יִשְׂרָאֵל, קוֹל נֶהִי וּבְכִי תִּשֶּׂאנָה

וּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ עַל שָׁאוּל וּבְנוֹ תִּבְכֶּינָה,

כִּי זָהָב שָׁנִי עִם עֲדָנִים סוּתְכָן פִּאֵרוּ¹²⁰.

(הולך איזה פעמים הלוך ושב בסתרי מזימותיו)

מַה גָּדְלָה מַכָּתְךָ זֹאת שׁוֹכֵן רוּם שָׁמַיִם!

עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל — הוֹי בַחֶרֶב נָפָלוּ!

כָּזֹה וְכָזֶה יִפְעַל הַכָּבוֹד תּוֹךְ לִבֵּנוּ

בַּל נַרְגִּיעַ מֵרְדוֹף אַחְרָיו עַד תּוֹם חַיֵּינוּ¹²¹:

אַתָּה אֶפֶס וָתֹהוּ מִיּוֹם הִוָּלְדֶּךָ,

אַנְשֵׁי דוֹר וָדוֹר נָתְנוּ כֶתֶר עַל רֹאשֶׁךָ,

עוֹד הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה מַטָּרַת מַעֲלָלֵמוֹ;

מַחְסוֹר כָּל הַתּוּשִׁיָּה! עֵדֶן לָאָזְנָיִם!

יְלִיד הַדַּמּוֹת¹²²! מִשְׁאָל הַסָּכָל בֵּין הַחַיִּים!

מָה יֶּשׁ לָךְ הָאֶפֶס! כִּי יָקַרְתָּ בְּעֵינֵימוֹ?

אַתָּה הַכָּבוֹד! דּוֹרוֹת מִקֶּדֶם הוֹרֵיתָ,

כָּל מִדְּוַי הָאֱנוֹשׁ הַזֶּה מִיּוֹם אָז הִמְצֵאתָ,

הִבְדַּלְתָּ אָדָם מֵאָדָם אִישׁ מִגִּילֵהוּ;

הִשֵּׁאתָ אֹתוֹ מֵאָז לַעְבוֹד עֲבוֹדַת פָּרֶךְ

לַחְפּוֹר תַּחַת הָאָרֶץ, הָבֵא עֲדִי עַל יָרֶךְ —

הַחֶרֶב הַזֹּאת — בָּהּ דּוֹקֵר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

אָז קֶרֶב לִבּוֹ תַּרְתָּ אַף הִפְרַצְתָּ פָּרֶץ,

יִשְׁאַף דַּמּוֹת עִם גָּדְלוּ אֶל מַלְכֵי אָרֶץ,

אַךְ הִשְׁכַּחְתָּהוּ כִּי הַשַּׁלְוָה שָׁם נֶעְדָּרֶת;

מַשָּׂא כָבוֹד וּמִשְׂרָה יִכְבַּד עַל שִׁכְמֵנוּ;

עוֹל סֻבָּלָם נִשָּׂא, יֵקַל נֶגֶד עֵינֵינוּ,

יַעַן הַבֵּט שִׁבְתָּם עַל גַּפֵּי מְרוֹמֵי קָרֶת.

אַתָּה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל

עַל מַעְבְּרוֹת הַמָּוֶת עַל צִלְלֵי חֶשְׁכַּת לָיִל,

יֵלְכוּ הָלוֹךְ וָרֶנֶן שָׂשִׂים בְּמָצְאָם קָבֶר:

הִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵימוֹ אַחְרֵי הֱיוֹתָמוֹ —

זֹאת יָסִית וִיפַתֶּה אוֹתָם הִתֹּם חַיֵּימוֹ,

כַּזָּקֵן כַּנַּעַר רָצִים מוּל פְּנֵי הַשָּׁבֶר.

אַנְשֵׁי הַמַּדָּע מִלַּפִּידֶיךָ מָלֵאוּ,

גַּם בַּעְלֵי תַּחְבּוּלוֹת עַל יָדְךָ יִמָּצֵאוּ,

הַצְּדָקוֹת בָּךְ יַתְמִידוּ; אַתָּה מָגִינָמוֹ!

גַּם הֶחָכָם שָׁם אוֹרֵב מֵרָחוֹק אַחְרֶיךָ,

וּבְעֵת יַבִּיט בִּשְׁמֵי מַעַל — יַבִּיט עָדֶיךָ,

בַּל מַהְלָכָם הַנִּפְלָא עֵרֶךְ עֶמְדָּתָמוֹ¹²³.

לוּ יָשִׂים אָדָם אֶל לִבּוֹ — יִפְקַח הָעָיִן,

הַבֵּט אוֹתְךָ בִּדְמוּת נִבְדָּל¹²⁴ אֶפֶס וָאָיִן!

הוֹי! אוֹ אָז אַחְרֵי גֵווֹ הַשְׁלֵךְ יַשְׁלִיכֶךָ;

אַתָּה הַמַּתְעֶה הַלֵּב וּמַשְׁגֶה הַנֶּפֶשׁ!

בָּךְ חֻפָּשׁ הַצְלָחָה וָהוֹן עֵדֶן וָנוֹפֶשׁ,

וּבְהַשִּׂיגְךָ — יִוָּדַע כִּי עֵירוֹם הִנֶּךָ.

הוֹי עֶלֶם רַךְ בַּשָּׁנִים עִם רַב חֵן וָיוֹפִי!

חוֹרֵף נַפְשׁוֹ לַמָּוֶת עַל שֶׁקֶר וָדוֹפִי

עַל מָה תִּתְגָּאֶה לֶכֶת לִקְרַאת הַמִּלְחֶמֶת?

בֵּין אֶלֶף חַרְבּוֹת הַשְּׁלוּפוֹת תִּתֵּן רֹאשֶׁךָ

תִּרְאֶה קִצֶּךָ וּמִנֶּגֶד תְּלוּיִים חַיֶּיךָ —

רַק הִפָּאֵר מַעְשֶׂיךָ מֵאִשָּׁה נִדְהֶמֶת.

כֵּן הִנְּכֶם בְּנֵי הָאָדָם, כֵּן נִדְמִיתֶם יַחַד,

תִּתְרָאוּ בַּעְלֵי נֶפֶשׁ לִבְּכֶם מָלֵא פַחַד,

אַךְ בַּעְבוּר הִכָּבֵד תָּרוּצוּ לַבּוֹר כֶּלֶא;

יְמֵי עֲלוּמֵיכֶם וּפְתִיל חַיֵּיכֶם תִּגְדָּעוּ,

הֵאָמֵר מֵאֲנָשִׁים אַחְרֵיכֶם יָבוֹאוּ:

‘כָּמוֹהֶם כָּמוֹכֶם גִּבּוֹרִים עוֹשֵׂי פֶלֶא’.

'אַחְרִית יָמַי וּגְוִיעָתִי מַה מְאוֹד יִנְעָמוּ,

'אִם אֵלֶּה לִקְרַאת אֵלֶּה בַּתֵּבֵל יִנְאָמוּ:

'זֶה נָפַל שָׁמָּה בַּאֲשֶׁר גִּבּוֹרִים נָפָלוּ

הֲלָזֶה, סָכָל, יוּשְׁפַּךְ דָּמְךָ, יֹאבַד חַיֶּיךָ?

הֵחָרֵת עַל לוּחַ קָטָן אַחְרֵי מוֹּתֶךָ:

‘עֲצוּמִים הֲרוּגֵי זֶה, מַעְלָלָיו לִמְאוֹד גָּדֵלוּ’.

הַבֶּט נִדְהָם וָבַעַר, אַף שִׁמְעָה שָׁמוֹעַ,

הָאִישׁ הֲלָזֶה הֻכָּה הַכֵּה וּפָצוֹעַ

אַךְ שָׁאַר בַּחַיִּים — תְּהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ;

אָחִיו חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת — עָשָׂה כִפְלָיִם

מִתְגּוֹלֵל בַּדָּמוֹ, לֹא יִזָּכֵר בֵּין הַחַיִּים,

גַּם כִּי הִתְאַמֵּץ בְּהִלָּחְמוֹ, אַף הִפְרִיץ פָּרֶץ.

בֶּן מָנוֹחַ לָפַת עַמּוּדִים עֲדֵי נָפָלוּ,

דַּם הֲרוּגָיו גַּם דָּמָיו אָז כַּנָּהָר נָזָלוּ,

נֶטֶף וָנֶטֶף מִדָּמוֹ — שָׁקְלוּ בְנֵי עֵבֶר;

אַךְ גַּם הוּא גַּם רֵעָיו גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל

מִלֵּב נִשְׁכָּחוּ, כֻּסִּים מִחֶשְׁכַּת לָיִל.

אַיָּם? אֵיפוֹ הֵם? כֻּלָּם חֲלָלִים שׁוֹכְנֵי קָבֶר.

אָמְנָה הַשִּׁכְחָה הַזֹּאת מַה גַּם הִיא נֶחְשָׁבָה,

נֶפֶשׁ הָאָדָם הַזֶּה עֵת לִמְרוֹמִים שָׁבָה —

מֶה אָבָדָה? אִם מַעְלָלֶיהָ פֹּה נֶאְבָדוּ?

בֶּן שָׁאוּל הַלָּז — יוֹנָתָן — מֵאֵין כָּמוֹהוּ

מוֹפֵת זֶרַע יְשֻׁרוּן, כּוֹכָב אַנְשֵׁי הוֹרֵהוּ —

גַּם הוּא כְאַחַד מִמֶּנּוּ; גַּם חַיָּיו יָרָדוּ.

הוֹי מוֹשְׁלֵי הָאָרֶץ! מוֹסִיפֵי שׁוֹד וָרֶצַח

חַנְּקוּ אֲחֵיכֶם, הִרְגּוּם! יַסְּדוּ טִירוֹת נֶצַח

וּדְמֵי הָעָם זָקֵן וְנַעַר מַשְׂכִּיּוֹתָמוֹ;

בִּינוֹּ נָא הַבּוֹעֲרִים! כִּי מַאְכַל הַתּוֹלָעַת

כָּמוֹהֶם כָּמוֹכֶם, כַּסָּכָל כָּאִישׁ דָּעַת,

כַּשּׁוֹכֵן הָאַרְמוֹן כַּיּוֹשְׁבֵי סֻכֹּתָמוֹ.

אַךְ גַּם בָּעֵת הַזֹּאת עֵת בַּחַיִּים עוֹדֵנוּ,

מַה יִתֵּן וְיוֹסִיף הַכָּבוֹד וּמַה חֶלְדֵּנוּ?

מֶנּוּ שַׁלְוַת וּמְנוּחַת לֵב לִמְאוֹד נִבְדָּלָה —

לֵךְ בָּאַרְמוֹנוֹת וּבְטִירוֹת שָׁם תִּמְצָאֵהוּ

לֵב הַשָּׂרִים וְלֵב הַפַּחוֹת עַל דִּגְלֵהוּ

אַךְ גַּם הוּא גַם דִּגְלוֹ אָיִן וּכְעָשָׁן כָּלָה.

דַּבֵּר סָכָל! מוֹשֵׁל עָצוּם כִּי רַב מַחְנֵהוּ,

הָרוֹדֶה מִקָּצֶה הַזֶּה עַד קְצֵה אַפְסֵהוּ,

הֶהָסֵר מֶנּוּ כָּל מַאְוָיֵי נַפְשֶׁךָ?

אַךְ הַבֵּט עֶבֶד הַהַדַּמּוֹת! הַבֶּט בְּעָיִן!

חַדֵּר בְּחַדְרֵי הֵיכָלָיו, אִם כֵּן אִם אָיִן¹²⁵

הַעוֹד תִּשְׁתּוֹקֵק אָז אֶל הַצְלָחַת מַלְכֶּךָ?

הֵן יֶעְרֵב אַף יִנְעַם אֶל הַשְׁמָעַת אָזְנַיִם,

הִוָּלֵד מוֹשֵׁל עַם רַב תַּחַת הַשָּׁמַיִם,

הֵרוֹם עַל מְתֵי הַתֵּבֵל הָשֵּׂר עַל כֻּלָּמוֹ.

אַךְ נֹגַהּ הַהוֹד, הֶדֶר כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ,

גַּם כִּי יֻסַּבּוּ מִנֹּגַהּ, וּבְפָרְצָם פָּרֶץ

תּוֹכָם רוּחַ נְכֵאָה — בַּל יֵאוֹר מֵהוֹדָמוֹ.

הִלָּחֵם בָּאוֹיֵב הַבָּא בְחֶרֶב שׁוֹלֶפֶת,

הִשָּׁמֵר פֹּה מֵעַם לָמוּת נַפְשׁוֹ חוֹרֶפֶת,

אַךְ מֵעֵבֶר מִזֶּה הַכֵּה לַשָּׁמִיר וָשָׁיִת;

עַם רַב תַּחַת שִׁבְטוֹ אִם עַל מַחְסוֹר יִצְעָקוּ,

הוֹעִיל לָמוֹ בַּל עוֹד מֵרַעְבוֹנָם יֻדְחָקוּ,

הֲזֹּאת יָכִיל לָבוֹא הַמְּנוֹחָה אֶל הַבָּיִת?

אַךְ גַּם לִשְׁלוֹט מַלְכִיּוֹתָיו, הַשְׁקֵט בֵּינֵימוֹ,

הָקֵם בְּרִית חֶבְרָה, מִסְחָרָם גַּם קִנְיָנֵמוֹ,

חַשֵּׁב עַל תּוֹעַלְתָּם, הֱיוֹת שַׁלְוָתָם פּוֹרַחַת;

הָכֵן בִּשְׁקוֹט הָאָרֶץ הַנֶּשֶׁק וְכֶלְיֵהוּ,

הַנַּח מוֹּסָד לִשְׁלוֹם דּוֹרוֹת בָּאוֹת אַחְרֵהוּ,

עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ זֹאת! גַּם זוֹ שֵׁנָה לוֹקַחַת.

כֹּה יִלְאֶה הַמּוֹשֵׁל עִם בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּהוּ!

אַתֶּם רוֹאִים הוֹדוֹ, הוּא יִמְצָא מִשְׁקָלֵהוּ.

אַתֶּם תִּישְׁנוּ בֶטַח, מֵעֵינָיו שֵׁנָה נָדָדָה;

מַה־בֶּצַע לָאָדָם הָאָסוּר בַּנְּחֻשְׁתַּיִם,

אִם חַבְלֵי בַרְזֶל אוֹ זָהָב בְּעַד הַיָּדַיִם?

מִשְּׁנֵיהֶם יְאֻסַּר, מִכֻּלָּם נַפְשׁוֹ נִלְכָּדָה.

כָּל אֵלֶּה אִם מִמִּלְחָמָה בַל יִשָּׁמֵעַ,

אַךְ עֵת קוּם מִתְנַקֵּם פּוֹלֵחַ וּבוֹקֵעַ,

אִם תִּגְרַת פִּיד נוֹרָא תָּסוֹב עָלָיו רַבֶּיהָ;

מָגוֹר מִסָּבִיב — וּבְיָדָם אִבְחַת חֶרֶב —

אָז יִרְעַד הַכִּסֵּא וּמְהוּמַת הָעָם תֶּרֶב,

אָז תִּרְאֶה הַמֶּמְשָׁלָה, יֻכְּרוּ פִּרְיֶהָ.

אוֹי לוֹ עֵת גַּם גַּאְוָתוֹ הֶרְגֵּל תַּרְגִּילֶנּוּ

שָׁכוֹחַ אֵל מִמַּעַל, רָם וְנִשָּׂא מִמֶּנּוּ —

חִישׁ יִקּוֹם שַׁדַּי, מִמִּי הַמִּשְׂרָה יוֹדֵהוּ;

מֵחִצֵּי הַבָּרָק בַּל יָגֵן הַכּוֹתֶרֶת,

הָרַעַם יַרְעִיד מִגְדָּלִים, אַף כִּי הָעֲטֶרֶת,

וּכְאַחַד הָאָדָם מִכִּסְּאוֹ יַרְעִידֵהוּ.

מוֹשֵׁל עָצוּם וָעַז עַמִּים רַבִּים יַכְנִיעַ,

הַיּוֹם יַפִּיל אוֹיְבוֹ – מָחָר עָלָיו יָרִיעַ,

בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, בָּעָרֶב יָלִין בֶּכִי;

רֵעָיו וּמְאַהֲבָיו בְּרִיתוֹ עִמָּהֶם נִכְרָתָה,

גַּם מִיִדֵי אֵלֶּה מִקְרֵהוּ¹²⁶ חַיָּתוֹ נִשְׁחָתָה,

יוּבַל מִצַּר לַצַּר וּמִדֶּחִי אֶל דֶּחִי.

הַמֶּלֶךְ הַצַּדִּיק אוֹהֵב צֶדֶק וָיוֹשֶׁר,

גַּם מֶנּוּ תֻקַּח הַשַּׁלְוָה, יוּשְׁלַל הָאשֶׁר,

מִבֵּיתוֹ תָקוּם רָעָה, בַּל תִּרֶף מִנֵּהוּ,

שָׁם הַשַּׁלִּיט תַּחְתָּיו עַמִּים רַבִּים נָפוֹלוּ,

הַבֵּט בֵּיתוֹ וּמַלְכוּתוֹ — הָהּ! כִּי נָבוֹלוּ,

רָעַת בָּנָיו לְכָדַתְהוּ, עַוְלָתָם מוֹקְשֵׁהוּ.

וּבְהָמְצָא אִישׁ מֵאֶלֶף מִשְׂרָתוֹ עוֹמֶדֶת,

כָּל מַאְוַיֵי נַפְשׁוֹ בַּת הַצְלָחָה מוֹדֶדֶת,

הַבְּרִית כְּרוּתָה בֵינוֹ וּבֵינָהּ כָּל יָמֵיהוּ:

דַּע! כִּי גַם אָז דַּאְגַת לִבּוֹ בִּלְתִּי נֶעְדֶּרֶת,

תְּשׁוּקַת הַכָּבוֹד תָּמִיד כַּלַּבָּה בוֹעֶרֶת,

כָּל עוֹד נִשְׁמַת רוּחַ בּוֹ, כָּל עוֹד בַּל תַּעְזְבֵהוּ.

הַשָּׂגַת מַאְוַיֵּינוּ חִישׁ מַהֵר נִשְׁכָּחָה,

טֶרֶם יִפְנֶה הַיּוֹם מֵרָחוֹק כְּבָר בָּרָחָה,

אַחְרֵי הִמָּלְאָם חֲדָשׁוֹת בַּלֵּב יִוָּלֵדוּ;

כֵּן הַכָּבוֹד יַחְתּוֹר, יָתוּר חַדְרֵי לִבֵּנוּ,

קִנְיָנֵי בֹקֶר יַקְטִין בָּעֶרֶב לְעֵינֵינוּ

וּרְכוּשֵׁי הַכָּבוֹד מִתְּמוֹל הַיּוֹם יֹאבֵדוּ.

זֶה הַגִּבּוֹר וַאֲנָשָׁיו כַּגִּבּוֹרִים נִלְחָמוּ;

לָכְדוּ תֵבֵל עִם יוֹשְׁבֶיהָ, כֻּלָּם נִדְהָמוּ,

אַךְ לִבּוֹ עוֹד לֹא נָח, תְּשׁוּקוֹתָיו בַּל נִכְלָאוּ;

לִלְכּוֹד עוֹד דִּמּוֹּ מָקוֹם לֹא שָׁזְפָה הָעָיִן,

אָז בָּכָה הַגִּבּוֹר, שִׁבְרוֹ נִהְיָה לָאָיִן,

יַעַן וּבְיַעַן הָלְכוּ לִלְכּוֹד אַךְ לֹא מָצָאוּ.¹²⁷

אַתֶּם רוֹדְפֵי הַצֶּדֶק וּמוֹרֵי הַדָּרֶךְ!

אַתֶּם שׁוֹחְרֵי אֱלֹהַּ! סִפְקוּ כַף עַל יָרֶךְ,

מַה בִּצְעֲכֶם כִּי בְצֵל הֶחָכְמָה בְּחַרְתֶּם שָׁבֶת?

עַל מֶה הָגוֹ תֶּהְגוּ עַל הַשְׁאָרַת נֶצַח¹²⁸,

אִם בֵּין מִשְׁעֲלֵי הָרֶשַׁע בֵּין נְתִיבוֹת הָרֶצַח

יִמָּצֵא הַמִּשְׁעָל דֶּרֶךְ נְתִיבוֹ אַל־מָוֶת?

בַּעַר! הַשֶּׁמַע¹²⁹ בַּל רַק מַעְלָל טוֹב יוֹדִיעַ,

בֵּין תֹּקֶף וָעוֹז גַּם מוֹרֶךְ הַלֵּב יַשְׁמִיעַ,

צֶדֶק וָרֶשַׁע גַּם שְׁנֵיהֶם אָז יִשָּׁאֵרוּ;

בַּל עַל מַתְכֹּנֶת¹³⁰ הַמִּפְעָל יָשִׂים עֵינֵיהוּ,

רַק עַל מִשְׁפָּט הֶהָמוֹן, רַק הוּא יוֹלִידֵהוּ,

גַּם חָכָם גַּם אִישׁ בַּעַר מֶנּוּ יֵאָדֵרוּ¹³¹.

שָׁם מֶלֶךְ אַכְזָר שָׁפַךְ דָּם אֶחָיו כַּמָּיִם,

שָׁמְעוּ בַל יִמַּח, נִזְכָּר תָּמִיד בֵּין הַחַיִּים,

תָּמִיד יֶהְגּוּ בוֹ בַשִּׁיר וּמִשְׁתֵּה הַיָּיִן;

שָׁם מָלַךְ מֶלֶךְ תַּם, עָשָׂה צֶדֶק וָיוֹשֶׁר,

דָּאַג טוֹבַת עַמּוֹ, הוֹרָם דֶּרֶךְ הָאשֶׁר,

שָׁמְעוּ בַל יִזָּכֵר, קָבוּר בַּחֵיק הָאָיִן.

אַתֶּם הַגִּבּוֹרִים בַּמְּלָכִים הִתְבּוֹנָנוּ!

מַה יֵּאָמֵר? בַּמֶּה דַּרְכֵיכֶם כּוֹנָנוּ?

‘מַה מְאוֹד צָלְחוּ קִנְיָנֵיהֶם בָּזֶה הַתֵּבֵל!’

אִם יוּסַר מֵהֶם הַשְׁחָתַת אֶרֶץ וְיוֹשְׁבֶיהָ,

הַגֶּזֶל, הָרֶצַח, וּשְׂרֵיפַת כָּל עָרֶיהָ,

מַה יִשָּׁאֵר אָז לָדַעַת זֹאת — גַּם זוֹ הָבֶל.

סָכָל! הַכָּבוֹד הַזֶּה שַׂמְתָּ מַטָרֶךְ¹³²,

לוֹ גַם כִּי יִהְיֶה מָבוֹא לָעֹנֶג נַפְשֶׁךָ

הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ בַּעַר! בָּעֵת תִדְרְשֶׁנּוּ;

מֵטִיב יָמֶיךָ תִּגְדַּע מִבְּלִי מְצוֹא נוֹפֶשׁ,

כֹּחוֹתֶיךָ הַטּוֹבוֹת¹³³ גוֹרְשִׁים גֶּרֶשׁ וָרֶפֶשׁ¹³⁴,

אַחְרֵי רִדְתְּךָ לַקֶּבֶר הַשֵּׂג תַּשִּׁיגֶנּוּ.

בִּין רוֹדֵף אַחְרֵי הַכָּבוֹד! שִׁמְעָה שָׁמוֹעַ!

הוֹלֵךְ אַתָּה עַל הַר גַּבְנוּן תָּלוּל גָּבוֹהַּ

אַף כָּל מִצְעָד וּמִצְעָד תָּכוֹס¹³⁵ עִם דָּמֶיךָ;

אַחְרִית יָמֶיךָ יָבוֹאוּ, רֹאשׁוֹ תַגִּיעַ,

אָז תַּאְמִין שֶׁבֶת בֶּטַח לָשִׁיר וּלְהָרִיעַ,

הַבֵּט נִדְהָם! אָז הַמָּוֶת אוֹרֵב אַחְרֶיךָ.

בֶּן יְרֻבַּעַל אַחְרֵי הֱכִינוֹ הֶרֶג וָזֶבַח,

עוֹד לֹא שָׁקַט לִבּוֹ, עוֹד הִשְׁתּוֹקֵק לָטֶבַח,

גַּם שְׁפוֹךְ דַּם אַנְשֵׁי תֵּבֵץ נִפְשׁוֹ הִשִּׁיאַתְהוּ;

קָרֵב אֶל הַמִּגְדָּל, שָׁם גֻּלְגָּלְתּוֹ פֻּלָּחָה,

תְּשׁוּקַת הַכָּבוֹד בְּלֶב הַסָּכָל עוֹד לֹא נָחָה,

‘דָקְרֵנִי’ צָעַק, פֶּן יֹאמְרוּ אִשָּׁה הֲרָגַתְהוּ – – –

זְדוֹן לִבְּךָ אַכְזָרִי! לִשְׁפּוֹךְ דַּם הִשִּׁיאֶךָ,

אַהֲבַת הַמֶּמְשָׁלָה מוֹתְתָה שִׁבְעִים אַחֶיךָ

עַל אֶבֶן אֶחָת — הָהּ אִישׁ חֵמוֹת וּבְלִיַּעַל!

הַבֵּט קִצֶּךָ סָכָל! מִידֵי מִי נֶהְרָגְתָּ?

פֶּה אֶחָד כֻּלָּם עָנוּ בְעֵת כִּי הָכְרָעְתָּ:

‘אִשָּׁה אַחַת הֲרָגַתְהוּ, הָרְגָה בֶּן יְרֻבַּעַל’¹³⁶.

אַךְ גַּם אִם יִרְבּוּ לִמְאוֹד מַעְלְלֵי עֻזֶּךָ,

הַחְרֵד תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ, הַרְגִּיזָהּ בְּלֶכְתֶּךָ,

אִם כָּל חַי בָאֲדָמָה בֶרֶךְ לְךָ יַכְרִיעוּ;

דַּע סָכָל! כִּי גַם חֲרָבוֹת וַחְנִיתוֹת לְהָרְגֶךָ,

לֻטְּשׁוּ מִימוֹת עוֹלָם טֶרֶם הִוָּלְדֶךָ,

הוּכָנוּ מֵאָז — הֵמָּה גַאְוָתְךָ יַכְנִיעוּ.

אַשְׁרֵי לָאִישׁ תָּמִים הַשָּׂם דֶּרֶךְ לֶכְתֵּהוּ

בַּל יַחְפּוֹץ בַּכָּבוֹד, אַף שָׂנוֹא יִשְׂנָאֵהוּ,

יִקְרַת הַבּוֹעֲרִים בָּעָם בַּל בְּעֵינָיו נֶחְשָׁבָה;

מֵכִין גֶוְיוֹ עִם נַפְשׁוֹ רַק הַשֵּׂג הָאשֶׁר,

תַּחַת כָּבוֹד וָהוֹן יִבְחַר צֶדֶק וָיוֹשֶׁר,

נַפְשׁוֹ זַכָּה וּטְהוֹרָה עֵת לִמְרוֹמִים שָׁבָה.

אָחִי יוֹנָתָן! גַּם מֵאָז מִימֵי נְּעוּרֶיךָ

עָשִׂיתָ הַיּוֹשֶׁר, צֶדֶק הָלַךְ לְפָנֶיךָ.

הֶדֶר הַבָּנִים! אֶל מִי אֲדַמֶּה צִדְקוֹתֶיךָ?

שַׁגָּם בֵּין שָׂרִים נוֹלַדְתָּ, אָדָם הָיִיתָ!

בֵּין מְלָכִים וּפַחוֹת הָאָרֶץ שֵׁם טוֹב קָנִיתָ,

הָאַף¹³⁷ כָּבוֹד גַּם הָדָר בַּל אִוְתָה נַפְשֶׁךָ.

כַּאְשֶׁר בַּל יִכְסוֹף אִישׁ אַחְרֵי צִלְלֵי הַלָּיִל,

כֵּן בַּל חָפַצְתָּ הֵרוֹם בֵּין גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל —

גַּם כָּל חֶפְצֵי אָדָם זֶה קִרְבֶּךָ לֹא בָאוּ;

תָּמִיד שָׂמַח לִבֶּךָ, פָּנֶיךָ שָׂחָקוּ —

תַּעֲנוּגֵי הַנֶּפֶשׁ מִמְּךָ בַּל הִתְרָחָקוּ – –

יַעַן הַשִּׂמְחָה וָגִיל מִלִּבְּךָ נָבָעוּ.

הֲיַעְרוֹךְ שִׁירִי זֶה — הֲיִשְׁוֶה אֶל גָּדְלֶךָ?

יוֹתֵר מִכָּל מַהְלָל יָפְיוֹ¹³⁸ מַעְלָלֶיךָ.

הֲיֵשׁ יִתְרוֹן לַסַּפִּיר כִּי יְשֻׁבַּץ בָּעוֹפֶרֶת?

שָׁם בַּמָּרוֹם קִנֶּךָ תִּמְאַס שִׁירֵי תֵבֵל,

שָׂם בֵּין כּוֹכְבֵי בֹקֶר תָּרוֹן תִּשְׂחַק אֶל אֵבֶל,

שָׁם בַּמַּחְזֶה¹³⁹ שֵׁדֵּי נַפְשְׁךָ נֶצַח נִשְׁאֶרֶת.