מַעֲצִיב הַדָּבָר, מַעֲצִיב מְאֹד,

אִם חַיִּים מְאֻשָּׁרִים יַקְדִּירּוּ יְגוֹנוֹת.

אָבִי יַקִּירִי נֶחְטַף בְּלֹא־זְמַן,

עָלָה הַשָּׁמַיְמָה, לֹא נִרְאֵהוּ לְעוֹלָם.

מֵאָז אֵינֶנּוּ חַי, מֵאָז הִסְתַּלֵק,

לֹא יְסַפֵּר לָנוּ וְלֹא יְשַׂחֵק,

שָׁמֵינוּ הִתְקַדְּרוּ בְּעַב־עֲרָפֶל

וְלִבֵּנוּ הִתְעַטֵּף בְּמַעֲטֵה־מַאֲפֵל.

רַק קֶרֶן אַחַת מַזְהִירָה: הַתִּקְוָה,

שֶׁנֵּרָאֶה שֵׁנִית בָּעוֹלָם הַבָּא.

מַעֲצִיב, שֶׁאֵינְךָ מְסַפֵּר עוֹד בֵּינֵינוּ,

אוּלָם אַתָּה חַי וְתִחְיֶה בְּלִבֵּנוּ.

בודאפשט, מאי 1930