לוגו
הַדִּמְעָה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

כְּשֶׁדְּמָעוֹת מְכַסּוֹת עֵינֵינוּ,

יְדֵי־בַּרְזֶל חוֹנְקוֹת צַוָּארֵנוּ,

וְאֶת זָוִית־פִּינוּ נַרְעִיד שְּׁחוֹחִים,

אוֹמְרִים: אָנוּ בְּנֵי־אָדָם בּוֹכִים.


עֲלֵי פָּנֵינוּ נוֹזְלוֹת הַדְּמָעוֹת,

וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת, אָנָה הֵן בָּאוֹת,

אַךְ כָּל הַזְּמַן מַחֲנִיק וּמַשְׁמִים

וּבְנַפְשֵׁנוּ יֵחַרְשׁוּ תְּלָמִים.


הַדְּמָעוֹת הַלָּלוּ, הָעוֹלוֹת וּמְפַכּוֹת,

כָּל־כָּךְ מְעַנּוֹת, כָּל1־כָּךְ מְדַכְּאוֹת,

אֶת בַּת־צְחוֹקֵנוּ רוֹמְסוֹת הֵן,

אַךְ אֶת נַפְשֵׁנוּ רוֹחֲצוֹת הֵן.

1937



  1. “כָּח־כך” במקור המודפס, צ“ל כנראה: כָּל־כך – הערת פב”י.  ↩