בָּרְחוֹב אוֹרוֹת־פַּנָּסִים מַחְוִירִים,

בַּשָּׁמַיִם גַּחֶלֶת־כּוֹכָבִים יוֹקֶדֶת.

בְּלִבִּי תִּקְווֹת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים,

דֶּרֶךְ הַחַיִּים אֲנִי נוֹדֶדֶת.

סְבִיבִי בְּשֵׁרָה סְמוּיָה מֵעַיִן,

יוֹצְאִים הָרְגָעִים בִּמְחוֹל־מַחֲנַיִם

בְּקַדַּחַת מֵעוֹלַם הָרְפָאִים;

אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם נִבְהֶלֶת,

בְּסַקְרָנוּת וּבְעַיִן שׁוֹאֶלֶת,

מַה בְּחֻבָּם מַחְבִּיאִים?

אֲחָדִים מֵהֶם כֻּלָּם חֶדְוָה,

אֲחֵרִים מָרִים, מְלֵאֵי דְּאָבָה.

הָאֶחָד בִּמְתִיקָה מְלַטֵּף,

הַשֵּׁנִי מְשַׁבֵּר אֶת הַלֵּב.

לְכוּ, לְכוּ, חֲדָשִׁים בָּאִים,

כֻּלָּם דּוֹמִים וְעִם זֶה אֲחֵרִים,

כִּי שַׁרְשֶׁרֶת זוֹ, מָחוֹל זֶה הַקּוֹדֵחַ,

זוֹהִי הַתְּמוּרָה עַד בִּלְתִּי־יָרֵחַ.

וְהֵם בָּאִים בְּלִי “שָׁלוֹם”,

וּבְלִי פְּרֵידָה יָשׁוּטוּ דֹם,

מְרַפְרְפִים בְּדוּמִיָה,

מֵאֵין־הַסּוֹף אֶל הַנְּשׁיָה.