הַטֶּבַע כֻּלוֹ הוּא הֶפֶךְ־הֲפָכִים.

אוֹר־יוֹם זֹהַר וְלֵיל־חֲשֵׁכִים,

הַר קֵרֵחַ וְעֵמֶק פּוֹרֵחַ,

אֵזוֹב זָעִיר וְאֶרֶז כַּבִּיר,

צָפוֹן קוֹדֵר וְדָרוֹם מְזַמֵּר,

קַיִץ לוֹהֵט וְחֹרֶף צוֹפֵד,

תֹּהוּ וְחֻקָּה,

רַעַשׁ וּשְׁתִיקָה,

הָרוֹם וְהַתְּהוֹם,

הַתְחָלָה וְתִכְלָה.

תּוֹלֶדֶת הָאָדָם הִיא כֻּלָּהּ נוֹגֶדֶת,

רְדִיפַת הַבֶּצַע וְאַהֲבַת מוֹלֶדֶת,

בְּרִית אַחְוָה וּמִלְחֶמֶת־דָּם,

בְּשֵׁם אֱלֹהִים רְצִיחַת הָאָדָם,

מַעְגָּל אֶל־עָל וְקַו שָׁבוּר,

סְבַךְ־נְכָלִים וְנִתּוּק־שִׁחֲרוּר,

עֲבָדִים וְשָׂרִים,

אַנְגְּלִיָּה וְהַבּוּרִים,

הַשָּׁלוֹם

וְהַגַּרְדֹּם –

הַכֹּל אַךְ הַר וָגַיְא, קְצָווֹת הֵם כֻּלָּם.

נִשְׁמַת־הָאָדָם וְחַיֵּי־הָאָדָם,

רְגָשׁוֹת לוֹהֲטִים וּתְבוּנָה מְיֻסֶּדֶת,

תָּכְנִיּוֹת מְתוּחוֹת וְהַיָּד הָרוֹעֶדֶת,

הַמִּלָּה וְהַמִּפְעָל,

הַיָּפֶה וְהַמְנֻוָּל,

הַטּוּב וְהָרֹעַ,

הַשָּׁלֵם וְהַקָּטוּעַ –

וּלְרִבּוֹא הַהֲפָכִים שַׁלִּיט אֶחָד עָצוּם:

הַהַרְמוֹנְיָה הַחוֹבֶקֶת אֶת כָּל הַיְקוּם.

אוקטובר, 1937