הַרְרֵי־תְּכֵלֶת רְחוּצֵי אֵין־סוֹף הַדְּמָמָה

אֶת דִּמְמָתָם לִי הִנְעִימוּ.

אֲדֹנָי! תֶּן־לִי לָשֵׂאת אִתִּי אֶת הַנְּשָׁמָה,

אֲשֶׁר הֶהָרִים בִּי הִנְשִׁימוּ.

1938