כָּעֵת, כָּעֵת הָיִיתִי רוֹצָה לְהַגִּיד מָה,

דְּבַר־מָה יוֹתֵר מִנִּיב־שְֹפָתַיִם,

הָטֹּב מִכָּל צֶבַע.

רוֹנֵן מִכָּל חֲרוּז,

מַה שֶּׁרְבָבוֹת לֹא אָמְרוּ עֲדַיִן.

דְּבַר־מָה. – הָאֲדָמָה סְבִיבִי שׁוֹתֶקֶת.

הַיַּעַר מְחַכֶּה בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת,

גַּם הָרָקִיעַ בְּעַיִן סוֹקֶרֶת רוֹאָנִי,

הַכֹּל שֹׁותֵק, וְשׁוֹתֶקֶת גַּם אָנִי.