מוֹלַדְתִּי, כְּיֶלֶד רַךְ לִי אַתְּ –
מַצְמִיחָה תִּקְוֹות וּמְפִיחָה יֵאוּשׁ.
בְּכֶרֶם־טִפּוּחַי גִּדַּלְתְּ
גַּם עֵנָב וְגַם בָּאוּשׁ.
וַאֲנִי שָֹשֹ לְשִֹגְשֹוּגֵךְ
וְחוֹרֵז כָּל שְׁתִיל, כָּל צְרִיף
לְמַחֲרֹזֶת הַתִּקְווֹת, וְהוֹגֶה
בְּגֶשֶׁם נִחוּמִים יַרְעִיף.
וַאֲנִי תּוֹהֶה אִמָּא, בְּלֵילוֹת יָרֵחַ, –
אֵיזֶה סוֹד צָפוּן, מַה נִרְקָם שָׁם
בְּאַפְלוּלִית קַשְׁתוֹת קִמְרוֹנַיִךְ?
וּבִימֵי הַשֶּׁמֶשׁ, בַּהֲלוֹם אַלְפֵי פַּטִּישָׁיו,
בְּהִתּוֹז אוֹרֵי־אוֹרוֹת מִּכִּבְשָׁנַיִךְ –
מַה בְּשֹוֹרָה הַכּוּר הַזֶּה יָרִיעַ?
אפריל 1937