כְּשֹׁךְ שְׁאוֹן הָרִקּוּדִים

כִּדְעוֹךְ בְּרַק־עַיִן הָאַחֲרוֹן

וְנִלְחֲכָה בִּמְחִי שַׁעֲטַת הַצְּעָדִים,

נוֹתְרָה הִיא לְבַדָּהּ – כְּשֹׁךְ הַשָּׁאוֹן.

הִיא, וְדוּמִיָה, וְכִרְכּוּר אָבָק סְבִיב אוֹרוֹת,

וְעֵינַיִם חִצֵּי־כְּאֵב זוֹרוֹת.

כְּשֹׁךְ קוֹלֵי־קוֹלוֹת הַמַּרְשׁ

וְצָלְלָה צָהֳלַת הַנִּצָּחוֹן,

נִימָה דַּקָּה כְּשֶׁל אֱנוֹש שֵׂעָר

רוֹטְטָה וְהוֹמִיָּה כְּשֹׁךְ הַשָּׁאוֹן.

נָדַמּוּ מִטְרֵי־עֹז,

רְעָמִים אֵי־שָׁם נִסְפִּים.

דּוּ־שִׂיחַ עִם הַזִּיו

פָּתְחוּ טִפִּין.

מאי 1938