מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים הַיּוֹם הַגּוֹוֵעַ,
דְּיוֹקָנוֹ דוֹעֵךְ וְשׁוֹקֵעַ, שׁוֹקֵעַ־טוֹבֵעַ.
הוּסְרוּ פְּקָקֵי בְּרֵכוֹת הָאֹפֶל.
זֶפֶת שְׁחוֹרָה וּסְתוּמָה כַּגּוֹרָל
גּוֹחֶנֶת, כְּעָכָן אוֹפֶפֶת…
הַיּוֹם לְחֶנֶק הוּבָל.
מִי יוֹדֵע, לְנַחֵם מִי יוֹדֵעַ –
מַבָּט זֶה מִתְחַנֵּן־תָּמֵהַּ?..
הַרְחֵק בָּרְחוּ כּוֹכָבִים נוֹדְדִים
וְעוֹמְדִים – יְתוֹמִים – רוֹעֲדִים.
תּוּגָה רַבַּת־אֶצְבָּעוֹת לוֹפֶתֶת,
סוֹחֶטֶת, סוֹחֶטֶת נִטְפֵי עֹפֶרֶת.
דָּעַך וְנֶעְלָם הִבְהוּב אַחֲרוןֹ… מַאְפֵּלְיָה.
הוֹי, בְּשָׁעָה זוֹ הֵיכָן אַתְּ, רַעְיָה?…
* * *
מְבַקֵּש רַחֲמִים הַלֵּב הַיָּגֵעַ…
יוני 1938