רָאִיתִי דְּמָעוֹת בְּעֵינֶיךָ, יַלְדִּי,
וּמַבָּט – הָרוֹאֶה רַק כְּאֵב
וָאֵדַע: בַּפַּעַם הָאֶלֶף נֶחֱרַב חֶלְדְּךָ
וּקְצָרָה, הוֹי, יָדִי לְעַכֵּב.
שָׁמַעְתִּי קוֹלְךָ הַמְּפַרְפֵּר־מְשַׁוֵּעַ,
קוֹל בְּנִי כִּילָלָה.
וָאֵדַע: בַּפַּעַם הָאֶלֶף – אַלְלַי –
קְצָרָה יָדִי מִלְּהוֹשִׁיעַ.
דַּרְכְּךָ – קַו קָצָר – בַּחַיִּים.
נְקֻדָּה, נְקֻדָּה – וּמַכְאוֹב.
לֹא אִשָּׁה לְךָ, לֹא אֱלֹהַּ, רֵעִים, –
בִּפְנֵי מִי תְּתַנֶּה, בְּנִי־אִיּוֹב?
גַּם אִלְּמוֹת שְׂפָתֶיךָ לָקֹב…
וּמַה אֶעֱשֶׂה?.. בַּפַּעַם הָאֶלֶף,
בַּפַּעַם הָאֶלֶף אֶגְחֲנָה כְּכֶלֶב
וַאֲלַקֵּק דִּמְעָתְךָ, בְּנִי־אִיּוֹב.
1938