נְשִׁימָה עֲמֻקָּה וּתְכֻלָּה לָרָקִיעַ,
אֲשֶׁר נֶעֶצְרָה בְּגָבְהָהּ;
עַיִן פְּקוּחָה לָרְוָחָה שֶׁתַּגִּיהָּ
בְּהִירוּת הַשַּׁלְוָה;
וְשֶׁקֶט צָלוּל. וְקוֹל כִּי יַגִּיעַ –
כְּדֶלֶף טִפּוֹת בַּמְּעָרָה;
וְרֹחַב שֶׁל חֶסֶד, וְלֶטֶף מַרְגִּיעַ…
צָהֳרֵי סְתָו הַשְּׁלֵוִים!
אַחַר לַהַט קַיִץ
אוֹ מוּל סוּפוֹת חֹרֶף –
אוֹנְכֶם כֹּה זוֹהֵר וְרוֹגֵעַ?
21.2.1939