(קֶטַע)

וְאַתֶּם, אַתֶּם אַנְשֵׁי הָרַהַב,

נִינֵי אָבוֹת מְפֹאֲרֵי נַבְלוּת,

הָרוֹמְסִים בַּעֲקֵב הָעָבֶד

שְׂרִידֵי נוֹפְלִים בִּקְרָב הַגּוֹרָלוֹת!

אַתֶּם, הַמִּתְגּוֹדְדִים כְּהָמוֹן תָּאֵב סְבִיב כֵּס הַמֶּלֶךְ,

תַּלְיָנֵי הַחֹפֶשׁ, גְּאוֹנוּת וָהוֹד!

בְּצֵל הַחֹק מָעוֹז לָכֶם וָסֶלַע,

לִפְנֵיכֶם מִשְׁפָּט, אֱמֶת – דֹּם!

אַךְ יֵשׁ גַּם דִּין אֱלֹהַּ, צֶאֱצָאֵי הָאָוֶן!

קַיָּם דַּיָּן נוֹקֵם, מוֹנֶה עִתִּים, נוֹטֵר,

לֹא יִפֶן, לֹא יִשָּׂא פָּנִים לְאוֹצְרוֹת זָהָב הוּא,

כָּל צַעַד וְכָל הֶגֶה מֶנּוּ לֹא נִסְתָּר.

אָז לַשָּׁוְא תַּרְבּוּ דִבּוֹת – לֹא תֵּעָזֵרוּ,

כָּל עֲמַלְכֶם יִהְיֶה חִנָּם,

וְכָל נַחֲלֵי־דִּמְכֶם־אָפֵל לֹא יְכַפֵּרוּ

עַל דָּם נָקִי שֶׁל הַפַּיְטָן.

אוקטובר 1938