(מִבַּיְרוֹן)
קַדְרוּת לָבְשָׁה נַפְשִׁי. מַהֵר, מְנַגֵּן, מַהֵר!
קַח נֵבֶל פָּז, הִנֵּהוּ:
יָדְךָ הַקָּלִילָה תָּשׁוּב וּתְעוֹרֵר
צְלִיל עֵדֶן בְּנִימֵי נֵבֶל.
וְאִם לֹא לְעוֹלָמִים נָגוֹזוּ הַתִּקְווֹת –
בִּלְבָבִי הֵן שׁוּב תִּצְמַחְנָה,
וְאִם שָׂרְדָה עוֹד בְּעֵינַי טִפַּת דְּמָעוֹת –
תִּמַּסְנָה וְתִּשְׁתַּפֵּכְנָה.
פָּרוּעַ יְהִי שִׁירְךָ. כְּנֵזֶר הַחוֹחִים שֶׁלִּי,
כָּבְדָה עָלַי עֶדְנַת הַנֶּגֶן.
אֲנִי אוֹמֵר, מְשֹׁורֵר: דְּמָעוֹת דּוֹרֵשׁ סִבְלִי
אוֹ יִשָּׁבֵר לִבִּי מִיֶּגַע.
רָווּי סִבְלוֹת הוּא לְמַדָּי;
עֻנָּה רַבּוֹת בְּלִי אֹמֶר;
בָּא יוֹם הַזְּוָעָה – עַתָּה מָלֵא הוּא עַל גְּדוֹתָיו
כְּכוֹס הַמָּוֶת מְלֵאַת מֶמֶר.
אוקטובר 1938