מסביב נערמו גלי־עד,

יצורים מוזרים מכשפים,

בשפתן ידובב כל אחד

ואחוז כל אחד שרעפים.

אנכי – מול צוקים, צוקי עד

מול השמש ונשר גלמוד,

בתכלת משבץ, וביד

מקדחי יעקב,

יעקב,

אחרי גיד,

אחרי וריד

וירעד.

ושרירי – חפרפרות מתרוצצות

את אלם דורות לחשוף…

ונתלה כמסך הלא־גיד…

הה־הה־הה, הזהרה, “ברוד!”

וקולי, כשל נשר, צרוד.

“הו־הה־הה” אבנים מרצדות,

סערה, אשד אלפי קולות

רועמים “הה־הה־הה” – התפרקות

“הו־הה־הה” – התפרקות, התפרקות.

לבקעה הזדרזו אחדות –

ילטש הסתת הקלות

ויפאר את ביתו בעמוד….

בתקעה באם הדרך אחת…

ואני על צוק סלע, צוק עד,

מול השמש ונשר גלמוד,

פטישי לי משענת ביד,

וקולי, כשל נשר, צרוד.

ו – “הו־הו־הה־הה־הה” – התפרקות

התפרקות!

11.9.1936