אָדָם עָמַל,
זָרַע, שָׁתַל – –
וַיְשַׂגְשֵׂג הָעֵץ כַּיֶלֶד;
אַף זֶה גָדַל,
הִזְקִיף אֶל־עָל
כְּשָׁתִיל עַל מֵי הַפָלֶג?
הַבֵּן וְעֵץ,
תִּינוֹק וְצִיץ,
שְׁנוֹת רָזוֹן וִיְמֵי מֶגֶד;
רָקִיעַ זֶה,
הַנוֹף הַזֶה,
חַיֵי רֶגֶב, זֶה הָרֶגֶב…
הָעֲרוּגוֹת
מְחַבְּלִים מְלֵאוֹת,
כֻּרְסַם הַצִיץ, הִצְהִיב הַנֶבֶט;
כָּל רֹאשׁ גִבְעוֹל –
גוֹזָל שָׁחוּט,
בֵּין הַשׁוּרוֹת מַשְׁחִיר הָאֵבֶל.
חֻרְבָּן.
אָבְדָן.
– לְמָה תְיַחֵל עוֹד, אַחָא?"
– "אֵין בְּרֵירָה,
הֲפוֹך – וּזְרַע,
הַפוֹך וּזְרַע – לָחֶם…"
עִם הַדָגִים
הַדַיָגִים
לַחוֹף הֶעֱלוּ גוּף אָב וָבַעַל.
הָיְתָה קְבוּרָה,
הָיְתָה כֵּרָה,
הָיָה כְּאֵב וְאִתּוֹ “אֵיךְ הָלְאָה”.
בָּא יוֹם מָחָר,
תִּקֵן מִכְמָר,
יָבְשׁוּ הַמְעִיל, הַמַגָפַיִם.
שִׂפְתֵי הָאֵם
דוֹבְבוּ אֵלֶם:
"בְּנִי, עוּל־יָמִים,
בִּנְתִיב הָאָב
בְּגַלֵי זַעַף
תִּמְצָא חַיִים".
־־־־־־־־־־־־־
עֵינֵי יַנְשׁוּף
הֶעֱמִיד הַלֵיל,
כְּאוֹיֵב יָשׁוּר
וְיִתְנַכֵּל.
עֵינֵי יַנְשׁוּף
לֹא יִרְאוּ אוֹר –
הַב אוֹר, הַב אוֹר,
אַתָּה זַרְקוֹר!
4.11.1938