אוּלַי לֹא בָּעַרְתִּי עַד כֹּה כָּל צָרְכִּי
עַל כָּל כְּבִישׁ וּמִדְרוֹן בַּשָּׁרָב,
אוּלַי לֹא הִרְבֵּיתִי לִלְחֹץ אֵשׁ־מִצְחִי
לַסַּכִּין הַצּוֹנֵן שֶׁל כּוֹכָב.
אוּלַי עוֹד אֵינֶנִּי טָהוֹר וּמְטֹהָר
כְּכָל הַדָּרוּשׁ וְנָחוּץ,
וְעַל כֵּן אֶתְהַלֵּךְ פֹּה שׁוֹמֵם עוֹד וָזָר –
בִּפְנִים וּבְכָל זֹאת עוֹד מִחוּץ.
אוֹרֵחַ הַבָּא לְשָׁעָה אוֹ לָלִין,
בְּוַדַּאי הוּא כְּדַאי, הוּא טָהוֹר;
תִּפְתְּחִי לוֹ דַלְתֵּךְ לִפְרוֹזְדוֹר אוֹ טְרַקְלִין,
תִּתְּנִי לוֹ לְשַׁי גַּם קַו־אוֹר.
אַךְ לִהְיוֹת בֶּן־בֵּיתֵךְ, פֹּה לָמוּת, פֹּה לִחְיוֹת,
וְלִפְרֹס אֶת עָנְיֵךְ עִם אַחַי –
אוּלַי לֹא טָהַרְתִּי לִזְכוּת שֶׁכָּזֹאת,
אוּלַי עוֹד אֵינֶנִּי זַכַּאי.