צִפֳּרִים שָׁלשׁ כְּמוֹ מְשֻׁלָּשׁ

עַל הַדֶּשֶׁא בְּגַנִּי,

וּבְכָל מַקּוֹר יַהֲלוֹם גָּדוֹל

לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר.

כְּבָסִים תְּלוּיִים מִתְנַפְנְפִים

שָׁם עַל הַגָּג.

וְעָבֵי הַזִּיו מִבַּעַד לַתֵּילִים –

גַּם הֵם כְּבָסִים רוֹקְדִים בַּשַּׁחַק

לִכְבוֹד הֶחָג.

הִתְחַדְּשׁוּת צְחֹרָה בְּכָל אֲתַר.

אַךְ הַצִפֳּרִים לוֹגְמוֹת אֶת דִּמְעוֹתַי,

שְׁלשׁ דִּמְעוֹתַי הִשְׁאַרְתִּי אֶמֶשׁ

עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי.