עברית: 1899

פורסם לראשונה במוסף “תרבות וספרות” של עיתון “הארץ” ביום 29.5.70

תרגומו העברי של הרומן “רעב” לקנוט המסון הוא מציאה נדירה. המסון מוחרם אצלנו, (חרם בלתי רשמי, על ידי כל הוצאות הספרים העבריות). גם את “פן” אין להשיג. לבעלי מזל מזדמנים לעיתים – בחנויות למימכר ספרים עתיקים, או בספריות ציבוריות – “מסתורין”, “ויקטוריה”, “ברכת האדמה” ו“פרשה אחרונה”. בתירגומו הנפלא של פסח גינצבורג הם, עד היום, מִשׂכיות החמדה של הספרות הקלאסית המתורגמת לעברית.

מלאכת תרגומו של “רעב” בידי א. סגל, שנעשתה בוורשה לפני שבעים ואחת שנה, הינה כיום מיושנת מאוד. מכבי־האש קרויים בלשונו “צבא מכבי הבעירות”. לשפתיים, או לחך, הוא קורא “עור השיניים”. גן הוא “פרדס”. עיפרון – “עט עופרת”. נגרייה היא “בית משורת־העצים”. חדר־מדרגות – “יציע”. והמילה אבנון, בלשון המתרגם, בהערה בתחתית העמוד, היא “אבן קטן”. מילים כמו – נדנדה (כיסא־נוע), מבוי (רחוב קטן וצר), מחסן, מקטורן, סקרנות, בדות, אפור, משמר (שומר), ואחרות – כולן זוכות להערות באותיות־פטיט בשולי העמודים, כחידושים בשפה העברית.

ומוזר: אמנם נופל תרגומו של א. סגל מתרגומי פסח גינצבורג, ובכל זאת הספר “עובר”. ואם אינך שם לב למכשלת הדפים הצהובים, המתפוררים והמתפרדים, לאותיות הדפוס המיושנות ולסגנון העברי הארכאי – אתה נהנה. לפני כשנתיים הוצג בתל־אביב הסרט “רעב”, על פי ספרו של המסון. סרט טוב, מדוייק, משוחק היטב ומעביר לצופה את אווירת הספר, ועם כל זאת לא היה בו חידוש עז למי שזכה וקרא לפני כן את הרומן, אפילו בתרגומו העברי.

“רעב” הוא ספרו הראשון של המסון, ונדפס בשנת 1889. לאחר עשר שנים, ובטרם הופיעו מרבית ספריו האחרים של המסון – כבר עמד יהודי אחד בוורשה ותירגמו, וטרחה הוצאת “תושיה” לתיתו בידי הקורא העברי. חריצות שמעט מאוד הוצאות ספרים עבריות בימינו משתבחות בה: להבדיל בין עיקר לתפל, לתרגמו, ולתיתו בידי הקורא העברי בשפה שאינה ברברית ובסגנון שאינו משובש.

חותם אוטוביוגראפי מובהק ל“רעב” של המסון. גיבורו חסר־השם הוא סופר מתחיל, צעיר, בכריסטיאניה (שמה הקודם של אוסלו, בירת נורווגיה עד שנת 1924). הוא סובב בחוצות הכרך, מורעב ובודד, מנסה כוחו בכתיבה, מרוויח מדי פעם כמה קרונות המצילות אותו מחרפת רעב וחסרון קורת־גג, לכמה ימים. חוזר ושוקע. הרעב נעשה לו להשקפת עולם. למצב אכזיסטנציאלי, חזק מאהבת אישה, מתאווה לבשרה, מתאווה ליין, לכסף, לכבוד ולהצלחה ספרותית.

גיבורו של “רעב” מזכיר באופיו ההפכפך את נאגל התימהוני מ“מסתורין”, ואת הליטננט תומס גלן, גיבור “פן”. אמנם קרוי הספר “רומן פסיכולוגי”, אך הוא ההיפך הגמור מכך. גיבורו של המסון מזכיר צירוף מאוחר יותר של דמות הנווד שמגלם צ’רלי צ’פלין בסרטיו הראשונים ושל מקצת מהתנהגות גיבוריו של קאפקא, ביחוד קרל רוסמן ב“אמריקה”.

המצב שבו נתון הגיבור הוא קבוע. המעברים תמיד הפכפכים, קיצוניים, כמו על־כורחו עושה האדם את המעשה הבלתי־צפוי, השרירותי, המפילו בפח. לרוב מתוך עמדה של דל־גאה. בין מתוך בדידות וחסרון אהבה, ובין מתוך חסרון כיס, מוצא פחוּת, או פשוט – רעב.

גם בפעמים המועטות שבהן מושטת עזרה פתאומית לסופר הרעֵב – הוא מבזבז אותה. כחושש לחזור מאותו מצב של הזיית־שיכרון אליה הטילו הרעב.

תימהוני וקורע־לב, רומנטי וחצוף, אוהב אדם, ולפתע אכזר בלא סיבה – כך הוא גיבורו של המסון, הסבור שבכוחו לרמות את העולם כולו, וסופו נמצא מרומה.

אך למה לתרגם ולהדפיס מחדש את ספריו של המסון? הלא יש דברים חשובים יותר לבלבל בהם את המוח לילדים המסכנים בבתי הספר התיכוניים, בטרם לכתם לצבא. ולמה ישגו בחלומות ויזדהו עם אמן בודד ורעב בכריסטיאניה, בסוף המאה שעברה? חבל על זמנם. הם עוד עלולים לברוח מבעיות השעה הבוערות, המאיימות על כל עתידם – ולהשתקע במחוזות חלום נכספים.

* קנוט המסון: “רעב”. רומן פסיכולוגי. תרגום א. סגל. ספר ראשון ושני. הוצאת “תושיה”, ווארשה, תרנ"ט, 1899. בדפוס מ.י. האלטער ושותפו, נאלעווקי 7. 154 עמ'.