ולה פי קום דכל עליהם פסמעהם [יקרון] אלתלמוד עלי גאיה מן אלתחריף פוצפהם ווצף אסתאדהם
ולו (שיר) על אנשים שנכנס אליהם ושמע אותם לומדים את התלמוד בתכלית השבושים ותאר אותם ותאר את רבם
הֲיִרְהַב הַזְּמָן בִּרְבִי וְרָבָא, / וְאִם בֵּינָיו וּבֵין תַּלְמוּד מְרִיבָה,
וְלָכֵן סִדְּרוֹ עַל פִּי פְתָאִים, / מְתֵי בֶטֶן וְאַדֶּרֶת וְשֵׂיבָה,
וְכָל בַּעַר אֲשֶׁר יֹאמַר: אֲנִי הוּא / מְפִיבֹשֶׁת, וְרַב הַאיֵי כְּצִיבָא?
יְדַמּוּ כִי בִּצִיצִיּוֹת וְזָקָן / וּמִגְבַּעַת יְהִי אִישׁ רֹאשׁ יְשִׁיבָה!
זְכֹר, אָחִי, בְּלֶכְתֵּנוּ שְׁנֵינוּ / אֱלֵי בֵית הַתְּפִלָּה, יוֹם עֲרָבָה,
וְשָׁמַעְנוּ חֲמוֹר נוֹעֵר וְצִוְחַת / בְּנֵי בָקָר, וְהֵם גּוֹעִים, קְרֵבָה,
וְשַׂחְתִּי: מִי אֲשֶׁר שָׁת בֵּית אֱלֹהִים / כְּמוֹ רֶפֶת – וְהִיא חַטָּאת וְחוֹבָה!
וְאָמְרוּ: אֵין חֲמוֹר וּמְרִיא בְּבֵית אֵל, / אֲבָל קוֹרִים בְּמַסֶּכֶת וּבָבָא!
וְאָמַרְתִּי: הֲמִירוֹתֶם תְּעוּדָה / וְתוֹרָה – וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא?
וּבָאנוּ זוֹעֲמִים אֶל בֵּית אֱלֹהִים / – וּמִי יִתֵּן וְנִטְעֶה בַנְתִיבָה! –
וְהִנֵּה רַב וְתַלְמִידִים מְנִידִים / לְרָאשֵׁיהֶם כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה,
בְּפִיהֶם גִּדְּפוּ הִלֵּל וְשַׁמַּאי / וְהִכּוּ עַל לְחִי רַבִּי עֲקִיבָא,
וְהָרַב יַאֲרִיךְ לָהֶם טְעָמִים / וְיִטְרֹף מִלְּשׁוֹנָם אוֹת וְתֵבָה,
וְיָשַׁבְתִּי וּפָנַי זוֹעֲפִים מִן / אֲשֶׁר אֶרְאֶה, וְנַפְשִׁי בִי עֲצֵבָה,
וְשָׁאַלְתִּי שְׁלוֹם הָרַב בְּכָבוֹד – / וְעָנַנִי כְּאִישׁ מָדוֹן וְאֵיבָה,
וְהֵחֵל לַעֲנוֹת מֵאָה בְּרָכוֹת / בְּקוֹל עָבֶה כְּקוֹל הָמוֹן וְצָבָא,
וּבֵרַךְ אֵל לְמַעַן אִישׁ בְּרָאוֹ / וְלֹא אִשּׁה – הֲשִׁיבוֹתִיו תְּשׁוּבָה:
הֲתָשִׁית נַפְשְׁךָ מִן הַזְּכָרִים – / וְאֵל יָעִיד בְּךָ כִּי אַתְּ נְקֵבָה!