הָיֹה הָיָה אִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים. מִכָּל אָדָם וְאָדָם שֶׁהִכִּיר הָיָה מְבַקֵּשׁ: “שְׁמַע, כְּתֹב לִי מִכְתָּב, טוֹב?”

“מַה לִכְתֹּב?”

עַל זֹאת הָיָה עוֹנֶה: “לֹא חָשׁוּב מָה, הָעִקָּר שֶׁתִּכְתֹּב.”

וְכָךְ הָיָה מְחַכֶּה יוֹם־יוֹם לְבוֹא נוֹשֵׂא־הַמִּכְתָּבִים. וְאִם נִתְקַבְּלוּ בִּשְׁבִילוֹ מִכְתָּבִים – הָיָה מָלֵא שִׂמְחָה. אַךְ בְּיוֹם שֶׁלֹּא הֵבִיא לוֹ נוֹשֵׂא־הַמִּכְתָּבִים דָּבָר – הָיָה מִתְמַלֵּא צַעַר וּדְאָגָה.

יוֹם אֶחָד אָמַר לוֹ נוֹשֵׂא־הַמִּכְתָּבִים: “מַדוּעַ אַתָּה צָרִיךְ דֹּאַר כֹּה רַב? וְכִי לֹא נָעִים לְךָ יוֹתֵר לִחְיוֹת בְּשֶׁקֶט, בְּלִי כָּל בִּלְבּוּלֵי־הָרֹאשׁ הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ?”

“תָּבִין,” אָמַר הָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים, “אֲנִי אוֹהֵב הַפְתָּעוֹת. אֲנִי רוֹצֶה לְצַפּוֹת יוֹם־יוֹם לְהַפְתָּעוֹת חֲדָשׁוֹת, וְלָכֵן אֲנִי כּוֹתֵב מִכְתָּבִים כֹּה רַבִּים וּפוֹנֶה לְכָל הָאֲנָשִׁים שֶׁיִּכְתְּבוּ לִי עוֹד וְעוֹד.”

“אִם כָּךְ,” אָמַר נוֹשֵׂא־הַמִּכְתָּבִים, “אַתָּה יָכוֹל לַחְתֹּם גַּם עַל עִתּוֹנִים; אַתָּה יָכוֹל לַחְתֹּם גַּם עַל שְׁבוּעוֹנִים, חוֹבְרוֹת, וּסְדָרוֹת שֶׁל סְפָרִים. כָּךְ תִּהְיֶינָה לְךָ הַפְתָּעוֹת רַבּוֹת יוֹתֵר מִדֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְגַם חֹמֶר רַב לִקְרֹא.”

“נָכוֹן, אַתָּה צוֹדֵק,” אָמַר הָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים.

וְהוּא חָתַם גַּם עַל עִתּוֹנִים, שְׁבוּעוֹנִים, חוֹבְרוֹת, וּסְדָרוֹת שֶׁל סְפָרִים.

מִדֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ הִגִּיעָה אֶל בֵּיתוֹ כַּמוּת דֹּאַר רַבָּה יוֹתֵר, גְּדוֹלָה יוֹתֵר, עַד שֶׁנּוֹשֵׂא־הַמִּכְתָּבִים הֵחֵל לְהֵאָנֵחַ בַּעֲלוֹתוֹ בְּמַדְרֵגוֹת הַבַּיִת. פַּעַם גַּם פָּנָה בְּקוֹל תְּלוּנָה חֲרִישִׁית אֶל הָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים:

“אֲדוֹנִי, הַדֹּאַר שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא אֵלֶיךָ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים רַב יוֹתֵר מִן הַדֹּאַר שֶׁאֲנִי מְחַלֵּק לְכָל תּוֹשָׁבֵי הַשְּׁכוּנָה. כְּתֵפַי כְּבָר כּוֹאֲבוֹת עָלַי מֵרֹב הַטִּרְחָה.”

“הוֹ, סְלִיחָה!” אָמַר הָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים, “אֲבָל אֱמֹר נָא לִי, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהָקֵל עֵלֶיךָ?”

“שְׁכֹר לְךָ תָּא־דֹּאַר,” אָמַר נוֹשֵׂא־הַמִּכְתָּבִים, “וְלֵךְ בְּעַצְמֶךָ לְבֵית־הַדֹּאַר לִסְחֹב מִשָּׁם אֶת כָּל הַמַּשָּׂא הָרַב הַזֶּה.”

“תּוֹדָה עַל הָעֵצָה,” אָמַר בְּנִימוּס הָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים, “כָּךְ אֶעֱשֶׂה.”

שָׂכַר הָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים תָּא־דֹּאַר בְּבֵית־הַדֹּאַר שֶׁבְּמֶרְכַּז הָעִיר וְהָיָה הוֹלֵךְ יוֹם־יוֹם, וּלְעִתִּים גַּם פַּעֲמַיִם בְּיוֹם, וּבְיָדו מַפְתֵּחַ־בַּרְזֶל קָטָן בְּצֶבַע כֶּסֶף מַבְהִיק כְּדֵי לִפְתֹּחַ אֶת תָּא־הַדֹּאַר הַנִּמְצָא בְּשׁוּרַת הַתָּאִים הַיְּרַקְרַקִּים אֲשֶׁר בְּנוּיִים קמוֹת עַל גַּבֵּי קוֹמוֹת כְּשׁוֹבָךְ אָרֹךְ.

מִפַּעַם לְפַעַם גָּדְלָה כַּמּוּתָם שֶׁל חֲבִילוֹת־הַדֹּאַר, הַמִּכְתָּבִים, הָעִתּוֹנִים, הַשְּׁבוּעוֹנִים וְסִדְרוֹת הַסְּפָרִים – וְהָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל אֶת כָּל הַמִּכְתָּבִים, הָעִתּוֹנִים, הַשְּׁבוּעוֹנִים וְהַחוֹבְרוֹת, גַּם כְּתֵפוֹ הֵחֵלָּה לִכְאֹב וְקוֹמָתוֹ נִכְפְּפָה מְעַט.

אֲבָל הוּא הָיָה מְאֻשָּׁר וְאָמַר לְעַצְמוֹ: “הָהּ, כַּמָה נָעִים לְקַבֵּל אֶת כָּל הַמִּכְתָּבִים, הָעִתּוֹנִים, הַשְּׁבוּעוֹנִים, הַחוֹבְרוֹת וְסִדְרוֹת הַסְּפָרִים הַלָּלוּ, אֲשֶׁר כָּל־כָּךְ אֲהוּבִים עָלַי.”

כַּמֻּיּוֹת הַדֹּאַר הִתְרַבּוּ וְהָלְכוּ, וְהָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים פָּנָיו רָזוּ, גּוּפוֹ הָפַךְ צָנוּם וְקוֹמָתוֹ נִכְפְּפָה מֵרֹב מַשָּׂא שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא כָּל יוֹם אֶל בֵּיתוֹ. מִשָּׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ עָצְמוּ וְתָפְחוּ חֲבִילוֹת הַנְיָר בְּכַמּוּתָן וְאִלּוּ הָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים – נִצְטַמֵּק וְרָזָה.

וְכַעֲבֹר זְמַן־מָה לֹא הָיוּ הָאֲנָשִׁים בָּרְחוֹב מַבְחִינִים בּוֹ אֶלָא רוֹאִים רַק הַרְרֵי מִכְתָּבִים וַחֲבִילוֹת נְיָר מֻדְפָּס וּמְגֻלְגָּל, הַנִּשָּׂאוֹת בִּמְרוּצָה עַל פְּנֵי הַמִּדְרָכָה וּכְאִלוּ הֵן מִתְקַדְּמוֹת מֵעַצְמָן בְּמֶרְחָק מוּעָט מִן הָאָרֶץ.

וְהָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים הֵחֵל לְהִמָּצֵא לְיַד תָּא־הַדֹּאַר זְמַן רַב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהָיָה אוֹרֵב וּמֵצִיץ בַּחַלּוֹן הַקָּטָן אֲשֶׁר לַתָּא, וְכַאֲשֶׁר הִבְחִין בִּדְבַר־מָה הַנִּכְנָס פְּנִימָה – מִיָד הָיָה פּוֹתֵחַ בְּמַפְתְּחוֹ אֶת הַדֶּלֶת הַזְּעִירָה, חוֹטֵף אֶת הַנְּיָר לְיָדָיו וּמִתְבּוֹנֵן בּוֹ בִּלְהִיטוּת.

הַפְּקִידִים בְּמִשְׂרַד־הַדֹּאַר הִכִּירוּ יָפֶה אֶת הָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים וְיוֹם אֶחָד שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ:

“אֱמֹר לָנוּ, אֲדוֹנִי, מֵאַיִן אַתָּה מְקַבֵּל מִכְתָּבִים, עִתּוֹנִים, שְׁבוּעוֹנִים, חוֹבְרוֹת, וְסִדְרוֹת סְפָרִים כֹּה רַבִּים?”

“פָּשׁוּט מְאֹד,” קָרָא אֲלֵיהֶם הָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים בְּקוֹל רָם, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו, כִּי קוֹמָתוֹ לֹא הָיְתָה עַכְשָׁו אֶלָא סֶנְטִימֶטְרִים אֲחָדִים מֵעַל הַרִצְפָּה, “פָּשׁוּט מְאֹד, אֲנִי כּוֹתֵב לְכֻלָם! וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֻּלָם לִכְתֹּב לִי. אוּלַי תִּכְתְּבוּ לִי גַם אַתֶּם, חֲבֵרִים?”

“וְכִי בִּשְׁבִיל מַה לָנוּ לִכְתֹּב לְךָ?” אָמְרוּ פְּקִידֵי־הַדֹּאַר, “הֲרֵי אֲנַחְנוּ רוֹאִים אוֹתְךָ יוֹם יוֹם כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם וְאִם יֵשׁ לָנוּ מַשֶּׁהוּ לִמְסֹר לְךָ, אָנוּ עוֹשִׂים זֹאת בְּעַל־פֶּה.”

“אֲבָל אֲנִי,” אָמַר הָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים, “אֲנִי מוּכָן לְחַכּוֹת בַּחוּץ יוֹם תָּמִים וּבִלְבַד שֶׁאֶת כָּל מַה שֶׁתִּרְצוּ לְהַגִּיד לִי תִּשְׁלְחוּ אֵלַי בַּדֹּאַר.”

“אַתָּה סְתָם מִתְלוֹצֵץ!” צָחֲקוּ לוֹ הַפְּקִידִים, “עוֹד לֹא שָׁמַעְנוּ בֶּן־אָדָם שֶׁיְּדַבֵּר כָּךְ…”

וְהָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים יָצָא מִמִּשְׂרַד הַדֹּאַר בְּרֻגְזָה, וּבְדַרְכּוֹ נִזְהַר מִן הָאֲנָשִׁים הָרַבִּים וְהַגְּבוֹהִים שֶׁהִצְטוֹפְפוּ שָׁם, לְבַל יִרְמְסוּ אוֹתוֹ בְּדַרְכָּם.

וְכָךְ הִמְשִׁיךְ לְחַכּוֹת יוֹם־יוֹם לְיַד תָּא־הַדֹּאַר שֶׁלּוֹ וּלְהַעֲבִיר כַּמָה פְּעָמִים בַּיּוֹם עֲרֵמוֹת שֶׁל מִכְתָּבִים, עִתּוֹנִים, שְׁבוּעוֹנִים, חוֹבְרוֹת וְסִדְרוֹת סְפָרִים אֶל בֵּיתוֹ – וּמִיָד לַחֲזֹר בִּמְרוּצָה וְלִרְאוֹת שֶׁמָּא הִגִּיעַ בֵּינְתַּיִם דְּבַר־מָה חָדָשׁ וְנוֹסָף אֶל תָּא־הַדֹּאַר.

וּכְבָר כִּמְעַט לֹא הִסְפִּיק לִקְרֹא דָּבָר מִכָּל מַה שֶּׁקִּבֵּל, וְקוֹמָתוֹ הוֹסִיפָה לְהִצְטַמֵּק עוֹד וְעוֹד,

עוֹד וְעוֹד,

עוֹד וְעוֹד,

עַד –

עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד שָׁלַח יָדוֹ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה שֶׁל תָּא־הַדֹּאַר, וְהִנֵה לְאַחַר שֶׁהִכְנִיס לְרֶגַע אֶת רֹאשׁוֹ לְהָצִיץ פְּנִימָה, שָׁם לֵב כִּי לֹא רַק רֹאשׁוֹ יָכוֹל לְהִכָּנֵס אֶל תּוֹךְ הַתָּא אֶלָא גַּם כְּתֵפָיו וְכָל גּוּפוֹ, כֻּלּוֹ, נִכְנַס בְּלִי כָּל מַאֲמָץ לְתוֹךְ תָּא־הַדֹּאַר. וְהָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים הִתְיַשֵּׁב לַהֲנָאָתוֹ עַל עֲרֵמַת מִכְּתָבָיו, עִתּוֹנָיו, שְׁבוּעוֹנָיו, חוֹבְרוֹתָיו, וְסִדְרוֹת הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹ – וְהָיָה מֵצִיץ וּמְדַפְדֵּף בָּהֶם כְּאִלוּ יָשַׁב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַיְלָה שָׂם לוֹ לְכַר מִכְתָּב רַךְ וְרֵיחָנִי, שָׁכַב עַל גַּבֵּי סֵפֶר וְהִתְכַּסָּה בִּשְׁלֹשָׁה עִתּוֹנִים מְקֻפָּלִים, וְנִרְדַּם מְאֻשָּׁר, מָלֵא עֹנֶג, וְהַרְבֵּה־הַרְבֵּה חֲלוֹמוֹת נְעִימִים אָפְפוּ אוֹתוֹ מִכָּל צַד.

וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה – כָּךְ מְסַפְּרִים – מֵאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא חָזַר עוֹד הָאִישׁ שֶׁאָהַב לְקַבֵּל מִכְתָּבִים אֶל בֵּיתוֹ אֶלָא הָיָה גָּר בְּתוֹךְ תָּא־הַדֹּאַר הַקְּטַנְטַן, בֵּין כָּל הַמִּכְתָּבִים, הָעִתּוֹנִים, הַשְּׁבוּעוֹנִים, הַחוֹבְרוֹת וְסִדְרוֹת הַסְּפָרִים אֲשֶׁר אָהַב.