הָיֹה הָיְתָה רַכֶּבֶת קְטַנְטֹנֶת וְלָהּ אַבָּא, קַטָּר גָּדוֹל, וְאִמָּא רַכֶּבֶת גְּדוֹלָה־גְּדוֹלָה. יוֹם אֶחָד אָמְרָה הָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה: “הוֹי, מִי יִתֵּן לִי פַּסִים קְטַנִּים, כְּדֵי שֶׁאוּכַל גַּם אֲנִי לִנְסֹעַ מְעַט!”
אָמְרוּ אַבָּא־קַטָּר וְאִמָּא רַכֶּבֶת גְּדוֹלָה: “חַכִּי, חַכִּי, רַכֶּבֶת קְטַנָּה, עַד שֶׁיִּצְמְחוּ גַּלְגַּלַיִךְ לַגֹּדֶל הַמַּתְאִים וְאָז תּוּכְלִי לִנְסֹעַ עֲלֵיהֶם לְאָן שֶׁתִּרְצִי.”
אָמְרָה הָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה: “אֲבָל אֵין לִי סַבְלָנוּת לְחַכּוֹת! אֲנִי רוֹצָה כְּבָר עַכְשָׁו לְטַיֵּל בְּכָל הָאָרֶץ!”
“וַהֲרֵי לֹא נוּכַל לִקְנוֹת לָךְ פַּסִים כֹּה קְטַנִּים וּלְמֶרְחָק כֹּה רַב, שֶׁתּוּכְלִי כְּבָר עַכְשָׁו לַעֲבֹר בָּהֶם בְּכָל רַחֲבֵי הָאָרֶץ,” אָמְרוּ לָהּ אַבָּא־קַטָּר וְאִמָּא רַכֶּבֶת גְּדוֹלָה, “חַכִּי עַד שֶׁתִּהְיִי גְּדוֹלָה.”
הָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה לֹא עָנְתָה. הִיא הוֹרִידָה רֹאשָׁהּ בְּעֶצֶב.
אָמַר לָהּ קָרוֹן יָשָׁן, שֶׁעָמַד בְּאַחַד הַמּוּסָכִּים:
“מַדוּעַ לֹא תְּטַיְּלִי מְעַט, פְּעוּטֹנֶת?”
“כֵּיצַד אוּכַל?” אָמְרָה הָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה בְּצַעַר, “וַהֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ, הַפַּסִים כֹּה גְּדוֹלִים…”
“אֵין בְּכָךְ כְּדֵי לְהַפְרִיעַ לָךְ,” אָמַר הַקָּרוֹן הַיָּשָׁן, “נַסִּי לָלֶכֶת עַל פַּס אֶחָד בִּלְבַד.”
“זֶה אֶפְשָׁרִי?” שָׁאֲלָה הָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה.
“וַדַאי!”
“הֵידָד!” קָרְאָה הָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה, כְּשֶׁהִיא גּוֹלֶשֶׁת בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה, "זֶה בֶּאֱמֶת אֶפְשָׁרִי! הוֹ – " קָרְאָה, בְּעָבְרָהּ מֵעַל גֶּשֶׁר גָּדוֹל הַנָּטוּי עַל נָהָר, “זֶה מַמָשׁ נְהֶדָר!”
אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע קוֹל הִדְהוּד שֶׁל בַּרְזֶל וּצְפִירוֹת. נִבְהֲלָה הָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה, יָרְדָה מִן הַפַּסִים, וְעָמְדָה וְחִכְּתָה בַּצַּד. וְשׁוּב נִשְׁמְעוּ הַצְּפִירוֹת. נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ וְרָאֲתָה רַכֶּבֶת מְהִירָה קְרֵבָה לְעֻמָּתָהּ, נוֹשֶׁפֶת וְשׁוֹרֶקֶת, גַּלְגַּלֶיהָ אָצִים־רָצִים, וְכָל הָאֲדָמָה סָבִיב רוֹעֶדֶת וְרוֹגֶשֶׁת.
“חָה־חָה־חָה!” צָחֲקוּ הַנּוֹסְעִים כְּשֶׁהֵם מַבִּיטִים מִבַּעַד לְחַלּוֹנוֹת הָרַכֶּבֶת הַמְּהִירָה וּמְנַפְנְפִים בִּידֵיהֶם, “רְאוּ אֶת הָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה הַמְּחַכָּה בַּצַּד! חָה־חָה־חָה! – אֵין פַּסִים לָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה, מִסְכֵּנָה הִיא, וַדַאי הוֹלֶכֶת תָּמִיד בָּרֶגֶל…”
וְהָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה חִכְּתָה עַד שֶׁנִּתְרַחֲקָה הָרַכֶּבֶת־הַמְּהִירָה מֶרְחָק רַב וְלֹא נִרְאֲתָה עוֹד בָּאֹפֶק, וְאָז עָלְתָה לְאִטָּהּ עַל אַחַד הַפַּסִים כְּדֵי לַחֲזֹר לְבֵיתָהּ.
“הֵי,” קָרָא הַפַּס הַשֵּׁנִי שֶׁמִּמּוּל, “הֵי, רַכֶּבֶת קְטַנָּה, מַדוּעַ אֵינֶנִּי מַרְגִּישׁ אֶת גַּלְגַּלַיִךְ עַל גַּבִּי?”
“מִפְּנֵי… מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנִּי יְכוֹלָה לָגַעַת בִּשְׁנֵיכֶם בְּבַת־אַחַת,” אָמְרָה הָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה.
“חָה־חָה־חָה!” פָּרְצוּ שְׁנֵי הַפַּסִים בִּצְחוֹק, “אַתְּ אֵינֵךְ רַכֶּבֶת בִּכְלָל! אִמְרִי לָנוּ: מִי אַתְּ, יְצוּר מוּזָר שֶׁכְּמוֹתֵךְ?”
יָרְדָה הָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה מִן הַפַּס אֶל הָרֵוַח שֶׁבָּאֶמְצַע, בֵּין שְׁנֵי הַפַּסִים, טָמְנָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּחֵיקָהּ וּבָכְתָה.
“תַּגִּידִי, אַתְּ כּוֹעֶסֶת?” שָׁאַל הַפַּס הָרִאשׁוֹן.
הָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה שָׁתְקָה.
“הֵי, תַּגִּידִי, אַתְּ כּוֹעֶסֶת?” שָׁאַל גַּם הַפַּס הַשֵּׁנִי.
הִיא שָׁתְקָה.
“אָז תִּשְׁמְעִי, רַכֶּבֶת קְטַנָּה,” אָמַר הַפַּס הָרִאשׁוֹן וּמָשַׁךְ אֶת עַצְמוֹ וְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ, “אַל תִּכְעֲסִי…”
“בֶּאֱמֶת, אַל תִּכְעֲסִי,” קָרָא גַּם הַפַּס הַשֵּׁנִי וּמָשַׁךְ אֶת עַצְמוֹ וְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ.
“אֲנַחְנוּ נִתְקָרֵב אֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי,” אָמְרוּ שְׁנֵי הַפַּסִים, “עַד שֶׁנִּיצֹר לְמַעֲנֵךְ מְסִלָּה קְטַנָּה וַאֲרֻכָּה שֶׁבָּהּ תּוּכְלִי לִנְסֹעַ עַד קַצְוֵי אָרֶץ.”
“הַאֻמְנָם?” קָרְאָה הָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה וְקָפְצָה בְּשִׂמְחָה, “הַאֻמְנָם אוּכַל לָגַעַת בִּשְׁנֵיכֶם בְּבַת־אַחַת וְלִנְסֹעַ וְלִנְסֹעַ?”
“וַדַאי!” אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם וְקָרְבוּ זֶה לָזֶה לְכָל אֹרֶךְ הַמְּסִלָּה וְכָךְ יָצְרוּ לְמַעֲנָהּ זוּג פַּסִים אֲרֻכִּים מְאֹד וְצָרִים מְאֹד. וְהָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה עָלְתָה עֲלֵיהֶם, וּמִשֶׁרַק נָגְעָה בָּהֶם, הֵחֵלּוּ גַּלְגַּלֶיהָ אָצִים־רָצִים וְהָרַכֶּבֶת טָסָה בִּמְהִירוֹת וְהָרוּחַ שׁוֹרֶקֶת בְּאָזְנֶיהָ וְהָעֵצִים שֶׁבְּצִדֵּי הַמְּסִלָּה נִמְלָטִים אָחוֹרָה, אָחוֹרָה.
וְהָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה צוֹחֶקֶת מֵרֹב אֹשֶׁר.