עַד הַיֹּם הַהֻא לֹא יָדַעְנוּ

מֵאַיִן הַגֹּלָנִי הַזֶּה.

מֵאֵיזֶה זְמַן מֵאֵיזֶה פַּעַם

אַחַת.

אֲבָל הִגִּיעַ לְיָמֵינוּ

מֵאֵי מָקֹם, בְּלִי תַּכְרִיךְ

וּבְלִי תַּאֲרִיךְ, כְּדֶקֶל אַבְשָׁלֹם

שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ אֵיךְ צָמַח

וְסֹדוֹ מֵאֵיזֶה שָׁם שֶׁהֻא, שֶׁהֹרָיו

עֹד יָדְעוּ טַעַם מְלֵחָה שֶׁל אֳנִיַּת

מַעֲבָר, וְאִמָּהֹתָיו מִפֶּתַח תִּקְוָה וּמִתֵּל עֲדָשִׁים.

הָאִמָּהוֹת הָעִבְרִיּוֹת כַּבִּירֹת הַכֹּחַ.

בְּרָכָה וִינִיק, אִמּוֹ שֶׁל שְׁמַרְיָהוּ, תֵּאֲרָה

בְּמִכְתָּב אֶת הַקְרָב בּוֹ נָפַל בְּנָהּ. בִּקְשָׁה

לִשְׁלֹחַ אֶת עֶשֶׂר הַשֻּׁרֹת לְשִׂימָן בְּמִסְגֶּרֶת. וְגַם

אֹתִי הִזְמִינָה לָבֹא. לֹא בָּאתִי כִּי מַה נֹּאמַר לְפָנֶיהָ?

א אייר תשמ, 17 אפריל 1980