שיר על דרך החזיון, בשלש מערכות.

המדברים ילידי רעיוני המשורר המה,

בצלם חי מדבר, עשה אותם המחבר.

לכבוד מלכנו הקיסר האהוב צדיק ונשגב רם ונשא

פראנץ יאזעף הראשון יר"ה

לימי שכון כבודו בעירנו. מיום העשור עד יום השלשה עשר לירח תשרי.

שנת האח! הוד מלכי צדק הנה זה בא! ברוך בואו! לפ"ק

הן לצדק ימלך מלך. (ישעיה לב, א.)

מַלְכִּי צֶדֶק!    🔗

מִקֶרֶב לֵב עָמוֹק אֲבָרְבָה¹ בּוֹאֶךָ,

צְבִי תִּפְאֶרֶת מַלְכֵי עוֹלָם כֻּלָמוֹ!

עַמֵינוּ כֻּלָם יִשְׂמְחוּ בְּאוֹר פָּנֶיךָ,

כִּי רְצִיתָם בְּבוֹא אֱלֵי בִּירַת מְדִינָתָמוֹ.

קְחָה נָא מִנְחַת עָנִי, מַלְכִּי וַאֲדוֹנִי!

בְּטֶנֶא עַנְוָה־צֶדֶק הִנֵה הֲבֵאתִיהָ,

הִנֶהָ אֲגוּדַת שׁוֹשַׁנֵי רַעֲיוֹנִי,

מִיָם מִפְעַלוֹתֶיךָ הִנֵה מְשִׁיתִיהָ.

וּפֶן לֹא נוּקוּ פִּרְחֵי מִדַבְּרוֹתָי,

מֵחֲרוּלֵי שְגָגָה, מִכָּל מְשׂוּכַת חֶדֶק,

נָא סְלָחָה בְּחַסְדֶךָ, כִּי כָל אִמְרוֹתָי,

אַךְ בְּנוֹת אַהֲבָתִי הֵן לְךָ מַלְכִּי צֶדֶק.!

מדבר קדמות.    🔗

לא אלאך קורא נשגב, בפתח השער; לא אעתיר עליך דברים בטרם תבא אל תוך מחברתי פנימה, אך אעיר אזניך על מספר דברים עקריים, אשר עליהם יריתי אבני הפנה לבנין מחברתי. ואלה הם:

א מודעת זאת, כי האדם למינהו שונה הוא מכל יצורי התבל, באשר אופן יצירתו תחייבהו היות מדיני בטבע, ולא יוכל לחיות על פני האדמה בהיותו שוכן לבדד כאחד יתר הברואים, ונחוץ לו ההתחברות, כי איש את רעהו יעזורו בתקון מאכליו, מלבושיו ושאר צרכיו: ועל כן נדרש לכל העמים למקומותם במושבותם, כי יהיה להם שר וקצין, מושל ושופט יפקח על עניניהם, לנטוע ביניהם אהבת הצדק והיושר ולהרחיק מאתם הָעָוֶל והחמס ושאר הפחיתיות אשר יוכלו להרוס אשיות הקבוץ ולהחריב הבנין המדיני והשר ההוא בערך העם כלו כערך הראש אל יתר אברי הגוף, וככה יִקָרֵא באמת בפי החכמים אשר מעולם. ובהיות האיש ההוא, אשר נתנה המשרה על שכמו גבר חכם בעוז, אשר יצלח למלוכה אז יהל נר השגחתו השכלית על כל העמים, אשר בצלו יחסיון, וכל גוף כליל המדינות (דער גאַנצע שטאאטסקאֶרפער) אך בריא אולם. – אולם אם האיש ההוא קצור קצרה ידו לנהל את ממשלתו במועצות ודעת אז הוא ועמו נדמו לגבר אשר חלה בראשו, כי תפשה משפחת חליו בכל אבריו כלם, ככה תגבר יד המחלה המדינית (דיא פאליטישע קראַנקהייט) בכל פרטי ואישי העמים כלם הנתונים תחת שבטו ובכל משטר הנהגת המדינות כלנה (אין אַללען צווייגען דעם שטאאטסאַרגאניזמוס) מחלה נוראה לו ולכל העם מקצה.

ב שנים המה הצירים אשר עליהם תסובינה אופני ממשלת כל העמים, אשר תחת כל השמים, אם הממשלה הלאומית אשר יכנוה בשם “רעפובליק” כי יבחרו למו אישי העם איש אחד מקרב אחיהם לשבת לכסא למו עד זמן מוגבל, ואחרי כלות זמנו יבחרוהו שנית או יהדפוהו ממצבו ויבא אחר תחתיו. והוא אם כן ממשלת העם על עצמו; והשנית הוא מלך – מלך ממשלה בלתי מגבלה בזמן, הוא וזרעו אחריו. – וזאת השנית תפרד והיתה לשני ראשים, הא' הממשלה הדעספאטית, כי ימשול המושל באומץ כחו כאות רוחו, מבלי שאול פי העם ועצתו בעניני הממשלה; והב' הקאנשטיטוציאנעלית, בה לא יעשה המלך דבר בנוגע להנהגת עמי ארצותיו עד אשר יִוָעץ בחכמיהם, הם באי כחיהם, המה יחוקו החקים והוא בהסכמתו לחוות דעתיהם יתן עוז למו.

ג. כבר הרבתי חזון בדרושי הנקוב בשם “זמרת הארץ” כי ההנהגה הדעספאטית היא הנקראת בכתבי הקדש בשם “ממשלה” על שם: וזרועו משלה לו (איינע נור אויף דער געוואַלט דעס רעגענטען זיך באזירענדע רעגיערונג) והמלוכה הנוסדה על חוקי הקאנשטיטוציאָן האמתית, המשתוקקת להפיק רצון כל הנתונים תחת שבטה בלי הבדל דת ואמונה, מצב משפחה או שבט, המוקירה עצת בחירי לאומיה, למען חפיק רצון כל המסתופפים תחת כנפיה, והחוסים בצל חסדה ואמתה, ההוא תקרא “ממלכת צדק” ועל כן קראתי פה במחברתי את הדעספאטיזמוס בשם “המשל” ואת הקאנשטיטוציאנאליזמוס בשם “צדק”.

עתה אתה ברוך ה' קורא יקר! הנה הראיתיך אפיקי נחלי דברי במחברתי הנכחית מדברים המעטים אלה תדע אל מה ירזמון מִלֵי המדברים, אשר נפחתי בם נשמת רוח חיים, ומאלה תבין איך התקוה הנעימה לראות פני הוד מלכנו הקיסר הגדול צדיק ונשגב פראנץ יאזעף הראשון ירום ויתנשא הודו העומד לנס מלכי עמים בממלכת צדקו ואשר זכרונו הטוב יעורר בלבנו תמיד רגשות נעימות, שבעי רצון לאהבת הצדק וחבוב היושר עוררה את לבבי לפעולתי זאת, להראות לדעת כי אך הוא ישר דרכו, ואך לו ולכמוהו יאתה מלוכה. – ועתה אחי! לכה נא אתי במשעולי המחברת, אקוה כי לא יצרו עוד צעדיך ותלך לבטח דרכך. והיה אם ימצאו דברי חן בעיניך מאד יעלוז לב ותגל נפש

המחבר

שׁמות המדברים.    🔗

לְאוֹם עשיר נכבד.

מְדִינָה אשתו.

מְלוּכָה בתם.

בּוּן חכם ורופא בית לאום.

עֵצָה בתו רעית מלוכה.

צֶדֶק תלמיד בון.

אֱמֶת נאמן בית לאום וְרֵעַ צדק.

אוֹמֶץ פקיד לאום על משרתי ביתו.

הַמְשֵׁל בן אומץ.

גְבוּרָה בת אומץ שפחת מלוכה.

שׁוֹמֵר הַפֶּתַח.

נֶאֱסָפִים.

לַהֲקַת מְשׁוֹרְרִים.

 

מערכה ראשונה    🔗

מחזה א.    🔗

(גן גדול אצל ארמון לאום. בקר. מלוכה באה וכד מים בידה. הולכת ומתקרבת אל תלמי הפרחים.)

מלוכה (לבדה)

קְחוּ בִרְכָתִי, נִטְעֵי נַעֲמָן, חֵיל צִבְאוֹתָי!

שׁוֹשַׁנֵי חֶמֶד וְעוֹנֶג, בָּשְׂמֵי עֲרוּגוֹתָי!

עֵינַי יֶחֱזוּ, כִּי לִגְבִירַתְכֶם תַּכִּירוּנִי,

תִּשְׂמְחוּ לִקְרַאת בּוֹאִי גַם בָּרֵךְ תְּבָרְכוּנִי.

בְּהַדְרַת חֵן, נְעִימוֹת יוֹפִי לְאַפִּי תִּשְׁתָּחוּ

תַּרְאוּנִי גְבִיעֵיכֶם, מֵחָדָשׁ פוּתָּחוּ,

יוֹצִיאוּ פְּרָחִים, מְפִיצֵי רֵיחַ נִיחוֹחַ.

נְעִים חִנְכֶם יְדַשֵׁן עֲצָמָי, בּוֹ אַחֲלִיף כֹּחַ. –

יָדַעְתִּי, כִּי לְאוֹר בֹּקֶר לְמַיִם תִּצְמָאוּ,

אַחֲרֵי רְסִיסֵי טַל לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ יָצָאוּ.

דְעוּ, כִּי תַּחַת מִשְׁמַרְתִּי תָּמִיד תִּשְׁלָיוּ,

הִנֵה מַיִם, אַטֶה כַדִי תִּשְׁתּוּ, תִּרְוָיוּ

(שופכת מים על הפרחים, פתאום רואה בון וצדק באים. חיש מתחבאה תחת עץ רענן ובון וצדק לא יראוה.)

מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הִקְשִׁיבוּ אִמְרוֹתָי,

פֶּן יִשְׂחֲקוּ עָלַי, עַל דְבָרַי וְעַל חֲלוֹמוֹתָי.

מחזה ב.    🔗

בון וצדק.

בון.

בְּרוּכָה אַתּ הַטֶבַע, רַבָּתִי הֶחָיִל!

מִמְלַאכְתֵּךְ לֹא תִשְׁבּוֹתִי יוֹמָם וָלָיִל.

מִתְּמוֹל עַד הַיוֹם מַה גָדְלוּ מִפְעָלַיִךְ!

בְּכָל מִדְרַךְ רֶגֶל נִכַּר פּוֹעַל כַּפַּיִךְ.

הַדוּדָאִים עָלוּ, גָדְלוּ גַם הִצְלִיחוּ,

בְּשָעוֹת מִסְפָּר נִצָנִים חֲדָשִׁים הִפְרִיחוּ,

לְאַף גֶבֶר רֵיחַ חֵן וָנוֹעַם יָפִיקוּ,

תִּפְאֶרֶת וָיוֹפִי לְעֵינֵיהוּ יַבְרִיקוּ –

לוּ יַשְׂכִּילוּ בְּנֵי הָאָדָם לוּ יֶחְכָּמוּ,

אֵלֶה חוֹבְבֵי הָעַצְלוּת, בְּחֵקָה יִנָמוּ,

לַעֲזוֹב שְׁנַת הַבְּטָלָה, תַּרְדֵמַת אִוֶלֶת.

יִלְמְדוּ חֲרִיצוּת מִשׁוֹשַׁנָה, מֵחֲבַצֶלֶת,

מַעֲשֵׂה יְדֵי הַטֶבַע בַּת אֱלֹהֵי שָׁמָיִם,

לֹא תָנוּם, לֹא תִישָׁן, תַּעֲבוֹד בְּלִי עֲצַלְתָּיִם.

צדק.

לֹא עֵת לַחֲשׁוֹת תָּמִיד, לִמַדְתַּנִי אֲדוֹנִי,

אִם מִמְקוֹר חָכְמָתְךָ אֶרְצֶה רַווֹת צִמְאוֹנִי.

הַבּשֶׁת תַּכֶּה אֶת הַלוֹמֵד בְּסַנְוֵרִים,

תִּסְגוֹר לְפָנָיו שַׁעֲרֵי תְבוּנָה וְשָׁכַן חֲרֵרִים.

אִם עַל לֹא יָבִין יֵבוֹשׁ לִשְׁאוֹל פִּי מוֹרוֹ,

חשֶׁךְ יְשׁוּפֵהוּ, נֵצַח לֹא יִרְאֶה אוֹרוֹ.

לְשָׁוְא יִיגָע, לֹא יִדְלֶה פְּנִינֵי הַמַדָעִים,

מִמַעֲמַקֵי חִקְקֵי לֵב נָבוֹן מוֹרֵהוּ.

אִם יַחֲרִיש תָּמִיד אִתּוֹ תָּלִין מְשׁוּגָתוֹ,

וְנַפְשׁוֹ רֵקָה מִלִקְחֵי מְלַמְדוֹ וּפְרִי שִׂכְלוֹ.

לְהָבִין דְבָרוֹ עִם מוֹרֵהוּ יִוָכֵחַ,

יַעֲרוֹךְ אִתּוֹ קְרָב, יִלָחֵם, יִנָצֵחַ.

אָז יָפִיצוּ אִמְרוֹתָיו עָלָיו אוֹרָמוֹ,

וּכְמוֹצֵא שָׁלָל רָב יִשְׂמַח, יָשִׂישׂ בָּמוֹ. –

עַתָּה אֲדוֹנִי! עַל יְסוֹד אֵלֶה דִבְרֵי טָעַם,

אֲשִׁיבְךָ מִלִין. לְכָה נָא וְנִוָכְחָה הַפָּעַם!

לַלְהִיב לֵב אִישׁ לִמְלָאכָה, לְפוֹעַל כַּפָּיִם,

כִּי יַעֲמוֹל בְּלִי חָשָׂךְ, בְּלִי לֵאוּת יָדָיִם,

תַּרְאֵהוּ חֲרִיצוֹת טֶבַע וִיְפִי מַעֲשֶׂיהָ,

עַל תַּלְמֵי גִנוֹת עֲדָנֶיהָ וְהָרֵי בְּשָׂמֶיהָ?

לֹא כֵן אַלוּפִי! מַעֲשֵׂי אֲנָשִׁים בְּעֶרְכָּמוֹ,

בְּעֵינַי רָבּוּ מִמִפְעֲלוֹת טֶבַע כֻּלָנָה. –

מִי מָנָה אַבְנֵי־נֶגֶף וְצוּרֵי־הַמִכְשׁוֹל,

נָפוֹצוּ עַל כָּל מִשְׁעַל וּמִצְעַד גָבֶר?

אוֹיְבֵי חִנָם יַכְבִּידוּ אַכְפָּם עָלֵיהוּ,

בְּקִנְאָה, מָדוֹן וְתַחֲרִית יְסוֹבְבוּהוּ, יְעַטְרוּהוּ,

עַל כָּל מִדְרַךְ כַּף רַגְלוֹ יְזָרוּ אֵימָתָה,

פַּחַד, פַּח וָפַחַת, פַּלָצוּת וּבְעָתָה,

אֲבַדוֹן וָמָוֶת עִם כָּל רוֹעַ וָמָשְׁחָת,

יָשִׂיכוּ אֶת דַרְכּוֹ, יַחְפְּשׂוּ עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע,

לִשְׁפוֹךְ דָמוֹ טֶרֶם יַגִיעַ לְמַטָרָתוֹ. –

וְאִם גַם אֶחָד מֵאֶלֶף יִהְיֶה צוֹלֵחַ,

כִּי יִמְעַט מִסְפַּר מְשַׂנְאָיו, לְדָמָיו יֶאֱרוֹבוּ,

הֲלֹא תֵלֶא נַפְשׁוֹ לִלְחוֹם עִם חוֹסֶר הַכֹּל,

גוֹרָל יְלוּד אִשָה, מָגְבָּל הָרְכוּשׁ וְהַיְכוֹלֶת.

וּמַה דְמוּת תַּעֲרוֹךְ לוֹ עִם הַטֶבַע הַגְבִירָה,

שָׂרָתִי בַּתֵּבֵל, רַבָּתִי בַכֹּחַ,

מוֹשֶׁלֶת בִּגְבוּרָתָה בְּכָל מֶרְחֲבֵי יְצִירָה,

אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע בְּכָל נְתִיבוֹתֶיהָ,

כָּל מוֹסְדוֹת הַבְּרִיאָה פְּקוּדָתָה יִנְצוֹרוּ,

לְמוֹצָא פִיהָ יְיַחֵלוּ כֹּל תֹּאמַר וְיֶהִי?

עַתָּה פַּלֵס נָא מַעֲשֵׂי שְׁנֵימוֹ בְּמֹאזְנַיִם,

יִכְבְּדוּ מַעְלְלֵי־אִישׁ וּפָעֳלֵי טֶבַע אָפַע. –

עַתָּה בְּמַעֲנֵה־פִיךָ נָא אֲדוֹנִי שַׂמְחֵנִי!

תֵּן תּוֹדָה לִדְבָרַי אוֹ דְבָרְךָ הֲבִינֵנִי!

מלוכה (בלאט)

מַה נָעֲמוּ אֲמָרָיו, מְשׁוּבָּצִים חֵן וָזֹהַר!

כֻּלָם בְּרוּרִים, כְּעֶצֶם שָׁמַיִם לָטֹהַר,

בון

שְׁמָעֵנִי נָא בֵּן יַקִיר, אִם יֵשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ!

צדק

נִכְסְפָה גַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְנוֹעַם דְבָרֶיךָ,

כָּל הַיוֹם שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרוֹתֶיךָ,

דַבֵּר נָא אֲדוֹנִי! כִּי שׁוֹמֵעַ עַבְדֶךָ.

בון

שִׂמַחְתַּנִי יָקָר, בְּצֶדֶק מִשְׁפָּטֶךָ!

דְבָרֶיךָ יְעִידוּן עַל מֵיטַב הֶגְיוֹנֶךָ

עֵינַי הָרוֹאוֹת אֲהוּבִי! כִּי לֹא זָרַעְתִּי

גַרְגְרֵי תְבוּנָתִי עַל תַּלְמֵי מִדְבַּר שְׁמָמָה

מַטָעֵי יְדִיעוֹתַי עֲלֵי עֲרוּגוֹת לִבֶּךָ,

כַּאֲרָזִים עֲלֵי מַיִם כֵּן יִרְבּוּ, יִגְדָלוּ;

אַךְ צָעִיר אַתָּה לְיָמִים שְׁנוֹתֶיךָ מִסְפָּר,

עוֹד לֹא פִּתַּח הַסְמָדָר בְּכֶרֶם רֵעֶיךָ,²

עוֹד לֹא הִבְשִׁילוּ מַחְמַדִי, פְּרִי עֵץ הַדָעַת,

אֲשֶׁר הִכָּה שָׁרָשָׁיו בְּמַעֲמַקֵי לְבָבֶךָ. –

אָמְנָה! כֵּנִים דְבָרֶיךָ, נֶאֶמְנוּ, צָדָקוּ,

כִּי אִם מִמוּל פּוֹעֵל מוֹנְעִים יִתְיַצָבוּ,

יִשְׁטְחוּ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו קוֹצֵי שִׂטְנָה,

וִימַלְאוּ דְרָכָיו בַּרְקָנֵי מוֹרַת רוּחַ,

אָז יֵעָקֵב מֵרְבוֹת מִסְפַּר מַעֲשֵׂי יָדֵיהוּ,

אַךְ מַדוּעַ יִגְרַע חוֹק שְׁלֵמוּת פָּעֳלֵיהוּ?

שִׂים נָא עֵין בּוֹחֶנֶת בְּכָל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה,

אֵיךְ מִקְטַנָם עַד גְדוֹלָם כֻּלָמוֹ יָחַד,

מִלְחֶמֶת הֶלְקֵיהֶם³ הִיא כַן שְׁלֵמוּתָמוֹ

אַךְ עַל יְסוֹד הַנִגוּד לְבַד הָטְבְּעוּ אֲדָנֶיהָ.

לוּ אַךְ בִּגְוִיָה לְבַד נִהְיָה הַגָבֶר,

כְּבֶהֱמַת יַעַר אַךְ מִבְּלִילַת רִגְבֵי אֲדָמָה,

הֲלֹא רַק הַמוֹרָד הָיָה חֶלְקוֹ בַּחַיִים,

כְּחַיְתוֹ שָׂדַי שְׁפָלוֹת הָיוּ חִשְׁקֵי לְבָבוֹ,

אַךְ אָכוֹל, אַךְ שָתֹה וְיֶתֶר צָרְכֵי הֶחָי,

לִבּוֹ לֹא יָדַע בּשֶׁת, מֵאֵן הִכָּלֵם,

לֹא הָיָה סָר מִכָּל רָע, עָוֶל וָאָוֶן,

גָנוֹב גַם רָצוֹחַ וּבֶצַע מַעֲשַׁקוֹת,

אִם אַךְ עַל יְדֵיהֶם מַאֲוָיֵי לִבּוֹ יְמַלֵא;

אַף נִשְׁמַת שַׁדַי מִמְרוֹמִים, חֵלֶק אֱלוֹהַ,

הַמָפְשָׁטָה מֵחֲתוּלַת עֲרָפֶל, גֵו אֲדָמָה,

בִּהְיוֹתה לְבַד לֹא תַשְלִים חֻקָה עֲלֵי אָרֶץ,

תָּעוּף לִמְרוֹמֵי שָׁמַיִם, גָבְהֵי שְׁחָקִים,

עָלֹה תַעֲלֶה מֵאֵין הֲפוּגוֹת, מַעֲלָה מָעֲלָה,

הַרְחֵק מְאֹד מִכָּל יְצוּרֵי מַטָה, מְאֹד נַעֲלָה. –

אַךְ הַגֵו וְהָרוּחַ אַחֲרֵי הִתְאַחָדוּ,

נִצְמְדוּ יַחְדָיו, הִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ,

מֹאזְנֵי צֶדֶק, מִשְׁקוֹלוֹת יוֹשֶׁר הִנָמוֹ,

יִנְצְרוּהוּ מִתּוֹסֶפֶת גַם מִמִגְרָעַת.

רֶדֶת מַטָה מַטָה אֶחָד לֹא יִתְּנֵהוּ,

וְהַגְבֵּה לְמַעֲלָה הַשֵׁנִי לֹא יַעֲזְבֵהוּ,

וּשְׁתַּיִם אֵלֶה הַכֹּחוֹת הַנִלְחָמוֹת,

יֹאחֲזוּהוּ בַּתָּוֶךְ וּמַעֲשָׂיו יִכּוֹנוּ. –

הַבֵּט נָא יְקַר מַהֲלָךְ שֶׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ,⁴

אֵיכָכָה יִשְמוֹר חוֹק בִּמְחוּגַת תְּקוּפָתוֹ,

אַף מְלֹא רוֹחַב שְׂעַר־רֹאשׁ לֹא יַטֶה אֲשׁוּרֵהוּ

קֵדְמָה אוֹ יָמָה, מוּל מַעֲלָה אוֹ מוּל מָטָה,

הֲלֹא יֵדֶא רַק עַל כַּנְפֵי רוּחַ רָקִיעַ,

וּבְגַלְגַל סוֹבֵב עַל צִיר אֵינֶנוּ קְבוּעַ?

יַעַן מָה? יַעַן כֹּחוֹת הֲפוּכוֹת בּוֹ שׁוּלָבוּ,

אַחַת בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה אַרְצָה תִּמְשְׁכֵהוּ,

וְשֵׁנִית בִּזְרוֹעַ עוֹז מֶנָה תֶּהֱדָפֵהוּ,

גְלַל כֵּן יָשָׁר דַרְכּוֹ, לֹא יְעַקֵשׁ נְתִיבוֹתָיו,

לָכֵן יִשְׁמוֹר צְעָדָיו וְלֹא נָעוּ מַעְגְלוֹתָיו.

גַם הָרוּחַ הַזָךְ הַסוֹבֵב אֵת הָאָרֶץ,⁵

כָּל יֶרֶק כָּל חַי מֶנוּ חַיִים יִשְׁאָפוּ,

גַם בּוֹ כֹּחוֹת מִתְנַגְדוֹת יַחַד נֶאֱסָפוּ,

אַחַת מְלֵאָה רַעַל־אֲבַדוֹן, גְוַע וָמָוֶת,

שֵׁנִית מְקוֹר חַיֵי־נוֹעַם אַךְ קוֹצֶר יָמִים.

כֹּחוֹת הַחֲלוּפוֹת אֵל בּוֹ יַחֲדָיו נִמְהָלוּ,

לְטוֹבַת הַיְצוּרִים הִתְעָרְבוּ, הִתְבּוֹלָלוּ –

דְבָרַי אֵלֶה אִם הִקְשִׁיבוּ אָזְנֶיךָ,

אַחֲשׁוֹב כִּי דַיֵמוֹ לִפְקוֹחַ עֵינֶיךָ,

כִּי הַהֶפֶךְ⁶ יְסוֹד שְׁלֵמוּת עוֹלָם הִנֵהוּ,

אַךְ עָלָיו לְבַד יַעֲמְדוּ אָשְׁיוֹת שְׁדֵרוֹתֵיהוּ.

צדק.

מִקֶרֶב לֵב עָמוֹק, קְחָה מוֹרִי תּוֹדָתִי!

עֵקֶב תַּלְפֵנִי חָכְמָה, תְּיַשֵׁר נְתִיבָתִי.

אוּלָם נָא סְלָחָה אָדוֹן לִי אֲנִי עֲבְדֶךָ,

עוֹדֵנִי נָבוּךְ, נַפְשִׁי עוֹדֶנָה צְמֵאָה,

חֵקֶר לִבְּךָ לֹא הֲבִינוֹתִי וְרוּחִי נְכֵאָה. –

יָדַעְתּי גַם אָנִי, כִּי נִגוּד הַטְבָעוֹת,

אַךְ הוּא אֲבִי כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים הִנֵהוּ,

כָּל חַי לְמִינוֹ, צִפוֹר כָּנָף, אָדָם, בְּהֵמָה,

בְּנֵי זָכָר וּנְקֵבָה, שׁוֹנֵי טֶבַע, הֵמָה,

גַם כָּל צִמְחֵי אֲדָמָה, בְּנֵי אָב וְאֵם הִנָמוֹ,

אַבְקַת פְּרָחֵיהֶם, יַחֲלִיפוּ בֵּינוֹתָמוֹ,

יַזְרִיעוּ זֶרַע לְמִינֵיהֶם וְכֵן יִפְרוֹצוּ,

וּמִי לֹא יוֹדֶה מִי לֹא יִתֵּן עֵדֵיהוּ,

כִּי זָכָר וּנְקֵבָה בְּטִבְעָם יִתְנַגֵדוּ?

אוּלָם! לֹא הַמִלְחֶמֶת, אַךְ שְׁלוֹם הַלוֹחֲמִים,

הוּא הַמַעֲמִיד יְקוּם הַיֵשׁ עַל מְכוֹן עֶמְדָתוֹ. –

וְלוּלֵא הִתְאַחְדוּת הַמְרִיבִים, וּבְרִית שְלוֹמָם.

לוּ יִטְרוּ אֵיבָה זֶה לְזֶה, יִתְגָרוּ נֶצַח,

שְׁנֵיהֶם יְאוּכְּלוּ מֵחַרְבּוֹת קִנְאָתָם וְשִׂנְאָתָם.

וְהָיוּ לְבָרוֹת לְמַלְתְּעוֹת מִלְחֲמוֹתֵיהֶם סֶלָה;

אוּלָם חוֹק לַטֶבַע מֵאֵת יוֹצֵר הַכֹּל,

כִּי גְדוֹלָה הָאַהֲבָה בַּעֲקֵב קְרָב וּמִלְחָמָה,

אַחֲרֵי יִתְקְעוּ הַלוֹחֲמִים לְשָׁלוֹם כַּפֵּיהֶם,

אַחֲרֵי יָשִׁיבוּ חַרְבּוֹתָם אֶל נְדָנֵיהֶם. –

אַהֲבָה זֹאת, אֵם כָּל חַי, יְצוּרֵי תֵבֵל כֻּלָה,

תַּחֲלוֹץ לָמוֹ שַׁד, לְהָנִיקָם בְּרָכָה וְחַיִים,

מִשְׁמַנֵי הָאָרֶץ, מִמֶגֶד שָׁמַיִם,

יַעַן תִּשְׂתָּרֵר עַל הַכֹּחוֹת כֻּלָנָה,

כֻּלָן לְפָנֶיהָ תִּכְרַעֲנָה תִּשְׁתַּחֲוֶינָה.

מלוכה (בלאט)

הוֹי! לִבִּי יִסְתָּעֵר בְּקִרְבִּי בְּסֵתֶר רָעַם!

רֶגֶשׁ לֹא יְדַעְתִּיו יִתְעוֹרֵר בִּי הַפָּעַם.

צדק (משלים דבריו)

לָכֵן בָּחְלָה נַפְשִׁי בְּמִשְטַר מוֹשְׁלֵי עוֹלָם,

אַךְ יְצַווּ, יִפְקָדוּ, יִשְׁבְּרוּ אֲרָזִים בְּקוֹלָם,

עָרְלָה אָזְנָם מִשְׁמוֹעַ אֶל קוֹל לְאוּמֵיהֶם,

יְחוֹקְקוּ חֻקִים כְּכָל הָעוֹלָה עַל רוּחֵיהֶם,

רְצוֹן הָעָם פִּיחַ כִּבְשָׁן, אָבָק פּוֹרֵחַ,

מְאוּמָה לֹא יִשְׁקוֹל עַל כַּף מֹאזְנֵי מְחוֹקְקֵיהֶם.

אָמְנָם כֵּן הַדָבָר! – נַפְשִי מְאֹד יוֹדָעַת –

כִּי אִם עַל רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ לבַד יֵעָזֵב עָם,

אִם רֶסֶן לֹא יִתְּנוּ עַל לְחָיֵי תְּשׁוּקוֹתָיו,

אִישׁ אֵת רֵעוֹ אָז יַחֲמוֹס, יַשְׁחִית, יְבַלֵעַ,

יְמַלֵא כַפּוֹ עשֶׁק, יִנְאַף אֵשֶׁת עֲמִיתוֹ,

כְּאַחַד פְּרָאֵי מִדְבָּר הָיָה גַם הָאָדָם,

כְּמוֹ יְצִירָתוֹ לוּ מִגֵו לְבַד הָיָתָה;

אַךְ גַם מוֹשֵׁל, מִבְחַר עַם וָעָם לִלְשׁוֹנוֹ,

חָנוּךְ מֵעוֹדוֹ עַל פִּי דַרְכֵּי הַיוֹשֶׁר,

אַף גוּדַל מִנְעוּרָיו עַל בִּרְכֵּי הָאוֹשֶׁר,

לִבּוֹ רָחַק מִפְּחִיתוּת, גַם לֹא יֵדַע חוֹסֶר,

אִם בֵּינוֹ וּבֵין עַמוֹ כָּל קֶשֶׁר אָיִן,

אִם אֵין כָּל שִׁתּוּף, כָּל יַחַשׂ בֵּינוֹתֵימוֹ,

אִם לִפְנֵי לְאוּמָיו סְגוּרִים שַׁעֲרֵי אַרְמוֹנוֹ,

הֲלֹא אָז לֹא יֵדַע הֵךְ מַלְאוֹת מַחְסוֹרֵימוֹ,

לִשְׂדֵה הַצְלָחָתָם אֵיכָכָה יְבִיאֵמוֹ.

הֲלא לִבּוֹ לא יֵדַע רֵאשׁ, לא מִשְׁחַת נָפֶשׁ,

לֹא טָעַם טַעַם עוֹנִי, לֹא רָאָה אָוֶן,

בִּהְיוֹתוֹ נַעֲלָה מִכָּל חֶסְרוֹן הֶהָמוֹן,

אֵיכָכָה יֵדַע מֵאִתּוֹ הַרְחִיקֵהוּ? –

הָעָם עִם מַלְכּוֹ גֵו עִם רוּחַ הִנָמוֹ,

אִם כֵּן אֵיפוֹא אַךְ אַחְדוּתָם שְׁלֵמוּתָמוֹ. –

לוּ חָכְמוּ הַמוֹשְׁלִים בְּעַמָם יִוָעֵצוּ,

כְּפַעַם בְּפַעַם חַכְמֵי אַרְצוֹתָם יְקַבֵּצוּ,

לְמַלְכָּם דַעְתָּם יְחַווּ, אִמְרָתָם יַבִּיעוּ,

הוּא בְּכוּר מִבְחַן שִׂכְלוֹ יָבִיא כָּל דְבָרֵימוֹ,

אִם יִכְשָׁרוּ, לְבָמֳותֵי חֻקַת־מִשְׁפָּט יַעֲלֵמוֹ,

יַחְתְּמֵם בְּטַבַּעַת מֶלֶךְ, יִתֵּן עֹז לָמוֹ,

וְאִם לֹא יִיטָבוּ, בְּסוֹד זְקֵנִים שֵנִית יָבֹאוּ,

כֹּה יִוָכְחוּן עֲדֵי מִשְׁפַּט־אֱמֶת לְאוֹר יוֹצִיאוּ. –

אָז בֵּין מֶלֶךְ וְעַם אַהֲבָה תִּשְׁלוֹט שַׁלָטֶת,

וְלוּלְאוֹת הָאַחְדוּת אָז יְקַשְׁרוּ לִבּוֹתָמוֹ. –

אָז אַךְ אָז תְּהִי הָאָרֶץ מְאוּשָׁרָה, בְּרוּכָה,

אֶעֱשֶׂה כֵן גַם אָנִי, אִם אֶצְלַח לִמְלוּכָה.

מלוכה (בלאט)

כְּקוֹל עוּגָב, נֵבֶל וְכִנוֹר, יִנְעַם שְׁמִי בְּפִיהוּ,

כָּכָה לֹא עָרַב לְאָזְנַי מֵעֵת שְׁמַעְתִּיהוּ.!

בון

הַאֲזִינָה בְּנִי מִלָי…

צדק

סְלַח נָא לִי אִם אַשְבִּיתֶךָ, מוֹרֶה נָעִים!

לְפִי רְאוֹת עֵינַי, שָׁמָה אוֹמֶץ וּבְנוֹ בָּאִים.

מחזה ג.    🔗

אומץ והמשל והקודמים, אח"כ עצה.

אומץ (בחרי אף)

לוּלֵא הָיִיתִי נוֹשֵׁא פְּנֵי חָכְמָתֶךָ,

כִּי עַתָּה בּוּן, אָעִיר כָּל חֲמָתִי עָלֶיךָ.

(צדק נסוג אחור, מתיצב מרחוק)

בון

מַה זֶה נִהְיָה? וְאֵי זֶה מְקוֹר הַקָצֶף?

אומץ

הֲלֹא תֵדַע כִּי בֵית לְאוֹם עַתָּה מָלֵא עָצֶב,

רוֹפְפוּ עֲמוּדֵי חָסְנוֹ, בְּחָלְיוֹ הוּא מִתְבּוֹסֵס,

אַךְ מִן בִּדְקֵי גֵו עוֹד נִשְׁמָתוֹ תִּתְנוֹסֵס,

אִתּוֹ גַם אָנִי הוֹי! נִהְיֵיתִי, נֶחְלֵתִי,

מְשָׁרְתֵי לְאוֹם וְעַבְדֵי בֵּיתוֹ לֹא סְדָרִים לָמוֹ,

נִרְפִּים הֵם כֻּלָם, נִרְפִּים בַּעֲבוֹדָתָמוֹ. –

וְאַתָּה יוֹדֵעַ כִּי נֶפֶשׁ לְאוֹם בְּךָ תִּתְעֶה,

בְּחָכְמָתְךָ כִּי נְבוּנוֹתָ, יִדְמֶה תְּרַפְּאֵהוּ,

תְּחַזְקֵהוּ, תְּחַיֵיהוּ, לְאֵיתָנוֹ תְּשִׁיבֵהוּ –

אֲנִי יָדַעְתִּי, כִּי יִשְגֶה, דִמְיוֹנוֹ כוֹזֵב.

וְאִם אָנִי בְּהָפִיחַ בְּלִבּוֹ רוּחַ גְבוּרָה,

וּדְבָרִים עַתִּיקִים, לֹא אוּכַל הַחְלִימֵהוּ,

לֹא תוֹעִיל אַתָּה עִם מַרְבִּית חָכְמוֹתֶיךָ. –

אַךְ הוּא כָּל הַלַיְלָה מִשְׁתּוֹלֵל בְּשִׁגְיוֹנוֹ:

“הֲאָתָא בֹקֶר? הֲאִם בָּא בּוּן עִם רִפְאוֹת תְּעָלָה?”

וְאַתָּה הוֹלֵךְ לָשׂוּחַ עַד הַצָהֳרָיִם,

לִשְׁאוֹף רוּחַ עֵדֶן תַּחַת הַשָׁמָיִם.

בון (מוציא מורה־השעות ומביט)

כֵּנִים דְבָרֶיךָ אוֹמֶץ, כֵּן הִתְמַהְמָהְתִּי,

הַשָׁעוֹת עָפוּ וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי,

כֵּן טֶבַע כָּל אִמְרוֹת דַעַת, מֶחְקְרֵי תְבוּנָה,

עֵת וּזְמַן גָדוֹל וָרַב בְּפִיהֶן תִּבְלַעֲנָה,

וְלָנוּ לֹא נוֹדַע, כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה. –

פֹּה בְּדִבְרֵי שֶׂכֶל עִם חֲנוּכִי הִתְעַנָגְתִּי,

בְּזֶרֶם מִדְבָּרֵנוּ הַזְמַן שָׁטַף וְעָבָר,

בְּעוֹד לֹא הִגַעֲנוּ עַד לִקְצֵה אַחְרִית דָבָר.

המשל (בקול עוז)

גַם הַשָׁכוֹחַ פֹּה אַךְ זָדוֹן וָמֶרִי!

הַקָטָן עִם הַגָדוֹל אַל יֵלֵךְ קֶרִי!

הַהִכָּנַע תַּחַת יַד גָדוֹל מִמֶנוּ,

הֲלֹא חוֹב טִבְעִי עַל כָּל יְצִיר נוֹצָר הִנֶנוּ!

לֹא יַחְשְׁבֵהוּ לְמִקְרֵי הַזְמַנִים וְהָעִתּוֹת,

עָלָיו לִשְׁמוֹר תַּפְקִידוֹ, לְבַל יִשְׁכָּחֵהוּ,

עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ לֹא יְמַלֵא חוֹבוֹתֵיהוּ!

(במשך דברי המשל התרחק צדק ויפנה וילך)

בון

שְׁמַע הַמְשֵׁל….

המשל

רְאֵה בּוּן בִּתְּךָ שָׁם בָּאָה!

(עצה באה בעת דבר המשל ואת צדק איננה רואה)

עצה

מַה זֹאת אָבִי? כְּבָר בָּאוּ מַלְאָכִים שְׁנַיִם,

לְאוֹם שׁוֹכֵב עַל עֶרֶשׂ דְוָי, בֵּין מָוֶת וְחַיִים

רוּץ אָבִי חִישׁ מַהֵר אֶל הָאַרְמוֹן שָׁמָה,

וְאָנֹכִי מְעַט אִנָפֵשׁ, רוּחִי נִדְהָמָה. –

(כלם הולכים בחפזון אל הארמון ועצה נשארת)

מחזה ה.    🔗

מלוכה (באה ממחבואה) ועצה

מלוכה (רועדת)

מַה שָׁמַעַתּ הַגִידִי! עֵצָה רַעֲיָתִי!

הוֹי! תַּכְלִית הָרוֹעַ, יָגוֹרְתִּי אֲהובָתִי!

עצה (תופשה בּידיה)

הַסִי! אַל תַּעֲצִיבִי רוּחֵךְ יוֹתֵר מִדָי!

יִקְרָתִי נָא הִשָׁקֵטִי! פְּנִי נָא אֵלָי!

חֵי נַפְשִׁי! כִּי אָבִיךְ אֲדוֹנִי חַי הִנֵהוּ,

רַק כִּתְמוֹל כְּשִׁלְשׁוֹם הִנֵה כֹּחוֹ עֲזָבֵהוּ.

הֲלֹא כְּבָר אֶל מִטָתוֹ חָשׁ וּמִהֵר אָבִי,

בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים, לוֹ אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא יָבִיא.

מלוכה

בִּדְבָרֵיךְ אֵלֶה יְדִידָתִי הֶחֱיִיתִנִי!

כֹּה יְנַחֲמֵךְ אֵל תָּמִיד כַּאֲשֶׁר נִחַמְתִּנִי! –

(דומיה)

מַה שֵׁם הָעֶלֶם עִם אָבִיךְ הִתְוַכֵּחַ?

בְּדִבְרֵי חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב לוֹחֵם גַם נוֹצֵחַ!

עצה

לא מְלוּכָה יִקְרָתִי! לֹא! עוֹד לֹא נְצָחֵהוּ!

עוֹד לֹא עָנָה אָבִי, לֹא הִשְׁלִים דְבָרֵיהוּ –

“הַמְשֵׁל” שְׁמוֹ בֶּן אוֹמֶץ, אֲחִי גְבוּרָה הִנֵהוּ,

אַחֲשׁוֹק לֵידַע, לָמָה זֶה תִּשְׁאֲלִי עָלֵיהוּ?

מלוכה

נֶחְפָּזָה אָנֹכִי לִרְאוֹת אֵת שְׁלוֹם אָבִי,

הָאֵל יְרַפְּאֵהוּ, אַךְ עָלָיו אַשְׁלִיךְ יְהָבִי! –

מַעֲנֶה עַל שְׁאֵלָתֵךְ לְעֵת אֲחֶרֶת אֶתֵּנָה,

שָׁעוֹת אֵלֶה לְזֹאת בִּלְתִּי נְכוֹנוֹת הֵנָה.

תמה המערכה הראשונה

 

מערכה שניה    🔗

(מדור מלוכה חדר לפנים מחדר. מלוכה שוכבת על מטה בחדר הפּנימי ועצה וגבורה יושבות ומדברות בחדר החיצון)

מחזה א    🔗

עצה וגבורה

עצה

מַה תַּגִידִי גְבוּרָה, עַל מִשְׁחַת מַרְאֶהָ?

מִיְמֵי מִסְפָּר, חָשַׁךְ מִשְׁחוֹר תֹּאַר פָּנֶיהָ.

גבורה

תַּמָה אָנֹכִי, הַסִבָּה לֹא אֵדָעָה,

אַךְ לְפִי רְאוֹת עֵינַי תִּסְבּוֹל מַחֲלָה נוֹרָאָה.

כָּל אֵבָרֶיהָ כִּמְטוּל אֶבֶן כָּבֵדוּ,

מִיוֹם לְיוֹם הִנָם נִרְפִּים, חָסְנָם יֹאבֵדוּ,

נִשְׁעֶנֶת עַל יָדִי, בְּקוּמָה מִמִשְׁכָּבָה,

תִּתְאוֹנֵן עַל רַעַם נוֹרָא בְּסֵתֶר לְבָבָה.

עצה

הֲמִמַחֲלַת לְאוֹם לְבַד עֲצָמֶיהָ הִתְפּוֹרֵרוּ?

אוֹ דְאָגוֹת אֲחֵרוֹת לִיְגוֹנָה הִתְחַבֵּרוּ?

גבורה

הֲגַם מִמֵךְ עֵצָה, כְּאֵבָה תַּסְתִּיר, תַּצְנִיעַ?

לְפָנֵיךְ הֲלֹא תָמִיד מִסְתּוֹרֶיהָ תַּפְרִיעַ?

עצה

לֹא! גַם לְפָנַי לֹא גִלְתָה אֶת מְקוֹר חָלְיֶיהָ,

גַם לְפָנַי סָגָרָה, אֵת דַלְתֵי לִבֶּהָ. –

הַסִי! אִם לֹא אֶשְׁגֶה אֶשְׁמְעֶהָ מְדַבֶּרֶת,

אֶגַשׁ אֶל הַדֶלֶת, אַאֲזִין מָה אוֹמֶרֶת.

מחזה ב    🔗

מלוכה (בפני עצמה)

הָה! עָיְפָה נַפְשִׁי מִבְּלִי דַעַת מַדוּעַ,

לִבִּי לֹא יֵדַע שֶׁקֶט, יָנוּד, יָנוּעַ,

שִׁנֵי מַחֲלָה נִסְתָּרָה, אָכְלוּ חֲצִי בְּשָׂרִי,

פָּנָה זִיוִי, פָּנָה הוֹדִי, פָּנָה הֲדָרִי,

גָדוֹל מִנְשׂוֹא הַכְּאֵב לֹא נוֹדַע סִבָּתוֹ,

יָמִית בְּעָלָיו, יִשְׁפוֹךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתוֹ. –

וְאִם אֶמְאַס חַיַי, מְתוּקָה לִי שְׁנַת הַמָוֶת,

בָּחַרְתִּי מְנוּחַת קֶבֶר מֵחַיֵי עֲצָבֶת;

הוֹי! גַם שָׁם לֹא אֶמְצָא נוֹחַם, קֵץ לְאַנְחוֹתַי,

יָדַעְתִּי, כִּי בְּנַפְשִׁי קְשׁוּרוֹת נַפְשׁוֹת אֲבוֹתַי,

הֲלֹא מוֹתִי גַם עַל חַיֵיהֶם יִפְרוֹשׂ מְצוּדָתוֹ,

יַשְׁכִּיר חִצָיו מִדָמָם, יִשְתּוּ כּוֹס חֲמָתוֹ.

בְּעֵת חֲטָפַנִי הַמָוֶת, הוֹרַי יִשְׁמָעוּ,

אֲבֵלִים שְׁאוֹלָה יֵרְדוּ, יִתַּמוּ, יִגְוָעוּ.

אֵיכָכָה אִם כֵּן בְּקִבְרִי אֶמְצָא מָנוֹחַ,

אֵיכָכָה גַם שָׁם יְגוֹנִי אֶשְׁכַּח שָׁכוֹחַ,

אִם אֵדַע כִּי חִצֵי אֲבַדוֹן, בְּלִבִּי קוּלָעוּ,

גַם כִּלְיוֹת הוֹרַי, בְּעַכְסָם יִפְלְחוּ, יִבְקָעוּ,

עֲרִירִים יָמוּתוּ, רְכוּשָׁם זָרִים יִקָחוּ,

וְעַל מוּתֵינוּ יָחַד, אוֹיְבֵינוּ יִשְׂמָחוּ. –

עֵצָה!

עצה (באה מחדר החצון)

הִנְנִי לִפְקוּדָתֵךְ! מַה תְּצַוִי יִקְרָתִי?

מלוכה

לְבֵית אָבִיךְ רוּצִי מְהֵרָה, עֵצָה רַעֲיָתִי!

יִיטַב בּוֹא הֵנָה מַהֵר, בִּשְׁמִי שַׁחֲרִיהִי,

אַל תִּתְמַהְמְהִי עֵצָה! אֵלַי חִיש הֲבִיאִיהִי!

עצה (מתפחדת)

מַה לָךְ מְלוּכָה?!

מלוכה

הוֹי חֲלוּשָׁה אֲיוּמָה מְאֹד עָלַי הִשְׂתָּרֵרָה!

רְאִי נָא עֵצָה זֵעַת אַפִּי, לְכִי נָא מְהֵרָה!

אַךְ צַוִי עַל גְבוּרָה, תֵּשֵב פֹּה לִימִינִי!

עֲדֵי תָּבוֹאוּ אַתֶּם, רֶגַע אַל תַּעֲזְבִינִי.

עצה

גְבוּרָה! גְבוּרָה!

גבורה (באה)

הִנֵנִי!

עצה

שְׁבִי פֹּה אַל תָּסֵבִּי עֵינֵיךְ מִנֶגְדֶיהָ!

אַל תַּעֲזְבִיהָ רֶגַע, עֲרֵי⁷ שׁוּבִי אֵלֶיהָ!

(הולכת)

מחזה ג    🔗

מלוכה וגבורה ואמת (בא)

אמת

מְלוּכָה! לְאוֹם אָבִיךְ הֵן שְלָחַנִי אֵלָיִךְ,

לָדַעַת אֶת שְׁלוֹמֵךְ, יִשְׁתּוֹקְקוּ הוֹרָיִךְ!

מלוכה

חוֹלָה אָנִי אֱמֶת יְדִידֵנוּ!

(לגבורה)

עֲיֵפָה אָנִי גְבוּרָה, תְּנִי יָדֵךְ, סַמְכִינִי!

חֶזְיוֹנוֹת אֲיוּמוֹת, מַבְהִילוֹת, יַחֲרִידוּנִי!

(מתעלפת, – מדברת בקוצר רוח דברים נשברים:)

כָּל פְּנִי־נֵי אִמְ־רוֹ־תָיו

בְּחוּ־טֵי חֵן חוֹ־רָ־זוּ,

נָ־אֲווּ מִ־דַבְּ־רוֹ־תָיו!

אַךְ הָ־רְגָ־עִים גָ־זוּ!

שָׁם בְּצֵל הָ־אַ־לוֹ־נִים,

עִם בּוּן הִתְ־וַ־כֵּ־חַ,

עֵי־נֵי שִׂכְ־לוֹ כְּיוֹ־נִים

אוֹר שֶׁ־מֶשׁ וְיָ־רֵ־חַ. –

אַךְ שְׁלוֹם הַ־נִלְ־חָ־מִים

מִתְ־נַגְ־דִים בְּטִבְ־עָ־מוֹ

הוּא קִ־יוּם עוֹ־לָ־מִים

הָ־אַ־הֲבָה יְסוֹ־דָ־מוֹ. –

“אַ־הֲבָה בְּקֵץ מִלְ־חָ־מָה”

אָ־מַר הַמְ־שֵׁל בְּצֶ־דֶק,

"מְכוֹן כָּל יֵשׁ עֲלֵי אֲדָ־מָה,

“הוּא יְחַ־זֵק כָּל בֶּ־דֶק.”

מַ־לֵא אֵל חֶפְ־צֵ־הוּ

בְּתֵת לוֹ אֶ־רֶץ בְּרוּ־כָה,

וַ־עֲצָ־תְךָ תַנְ־חֵ־הוּ

כִּי יִצְ־לַח לִ־מְלוּ־כָה!

(מתעוררת)

יֶשְׁנֵךְ עִמִי גְבוּרָה? עֵצָה עוֹד לֹא שָׁבָה?

גבורה

עוֹד אֵינָה! וַאֲנִי אֲמָתֵךְ אֶצְלֵךְ נִצָבָה!

דְבָרֵיךְ גְבִירָתִי, אֶת לְבָבִי הָה! הִפְחִידוּ

לֹא אֵדַע שַׁחְרָם, כָּל עַצְמוֹתַי הִרְעִידוּ.

מלוכה

דְבָרִים מַפְחִידִים? מָתַי מֶנִי שָׁמַעַתּ?

דְבָרִים סְתוּמִים, פֶּשֶׁר לָמוֹ לֹא יָדַעַתּ?

גבורה

“שָׁלוֹם, אַהֲבָה בְצֶדֶק, הַמְשֵׁל וּמִלְחָמָה,”

בְּלוּלִים שָׁמַעְתִּי מִפִּיךְ, בִּהְיוֹתֵךְ נָמָה.

מלוכה

הַמְשֵׁל וּמִלְחָ… (קול מנעול נשמע)

אמת

חֲיִי נָא בַּנְעִימִים מְלוּכָה! הוֹלֵךְ הִנֵנִי,

הֲלֹא רְגָעַי מְנוּיִים, עֲבוֹדָתִי תִּקְרָאֵנִי.

מלוכה

שָׁלוֹם לְךָ! (אמת הולך)

מחזה ד    🔗

בון ועצה (באים) מלוכה וגבורה

עצה

פְּקוּדָתֵךְ שָׁמְרָה רוּחִי, פֹּה עוֹמֵד אָבִי!

מלוכה

בְּרוּכָה אָתּ! קְחִי תּוֹדָתִי מִקֶרֶב לְבָבִי!

(לבון)

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבוֹאֶךָ, אַבִּיר הַחֲכָמִים!

בון

הָאֵל יוֹסִיף לָךְ שְׁנוֹת חַיִים, וְאוֹרֶךְ יָמִים!

מלוכה

יָדַעְתִּי הֵיטֵב בּוּן, כִּי עֵינְךָ חוֹדָרֶת,

בְּסִתְרֵי לֵב יְדוּעַ־חוֹלִי וְרוּחַ נִשְׁבָּרֶת,

עַל כֵּן יְדִיד בֵּיתֵנוּ, אָמַרְתִּי אֲשַׁחֲרֶךָ;

חוּשָׁה נָא לְעֶזְרָתִי בִּפְרִי מוֹעֲצוֹתֶיךָ! –

זֶה יָמִים מִסְפָּר, הִנֵה לִבָּתִי אֲמוּלָה,

מִכָּל הֶגְיוֹן מֵטִיב לֵב, גַלְמוּדָה, שְכוּלָה,

אַךְ רַעֲיוֹנוֹת מְבוֹהָלוֹת, לְפָנַי יְרַחֵפוּ,

חֶזְיוֹנוֹת דְחוּפוֹת, יִקָבְצוּ, יֵאָסֵפוּ,

לִבִּי לֹא יִשְׁקוֹט, נַפְשִׁי לֹא תָנוּחַ –

הוֹי מַחֲלָה אֲיוּמָה, מְכַלָה בָּשָׂר וָרוּחַ! –

אַיֵה מְקוֹם כְּאֵבִי, אֲהָה! אֵינֶנִי יוֹדָעַת,

וְתַחַת עוּלוֹ בְּעָנְיִי הִנֵנִי כּוֹרָעַת. –

בון (ממשש גיד הדופק בזרועה – טבוע במחשבותיו, אח"כ לעצה וגבורה)

הִתְרַחֲקוּ עֲלָמוֹת יְקָרוֹת, עַל רְגָעִים אֲחָדִים!

(עצה וגבורה הולכות לחדר החצון)

(למלוכה)

עוֹרְקֵיךְ עֲדִינָה, בְּלִי סְדָרִים נָעִים וָנָדִים,

אַךְ שְׁמָעִינִי בִּתִּי, הַסְכִּיתִי וּשְמָעִי,

אָז תָּבִינִי מְקוֹר מַחֲלָתֵךְ, אָז תֵּדָעִי. –

אָמְנָה! חַדְרֵי לִבֵּךְ מְקוֹם חָלְיֵיךְ הִנָמוֹ,

אַךְ שׁוֹנֶה הוּא מִמַדְוֵי אֲנָשִׁים רוּבָּמוֹ,

יֵדְאוּ עַל כַּנְפֵי רוּחַ, כְּשַׁחֶפֶת, כְּקַדַחַת,

לֹא! מַחֲלָה אֲחֶרֶת תְּקַנֵן בְּמַשְׂכִּיוֹת לְבָבֵךְ,

תִּלְפּוֹת בַּעֲמוּדֵי חַיֵיךְ לַהֲרוֹס בִּנְיָנֵךְ. –

הֲלֹא יָדַעַתּ, יִקְרַת רוּחַ, טוֹבַת שֶׂכֶל,

כִּי הָאַהֲבָה סִבַּת כָּל נִמְצָא הִנֶהָ,

הִיא שַׁרְשֶׁרֶת הַזָהָב, הִיא הַסוֹבֶבֶת

אֵת כָּל חֶלְקֵי הַיְצִירָה, וְהָיוּ לַאֲחָדִים,

כֻּלָם מִשָׁדֶיהָ יִינְקוּ שֶׁפַע חַיִים,

אָדָם וּבְהֵמָה, רֶמֶשׂ וְעוֹף הַשָׁמַיִם.

לֵב עַלְמָה אִם בְּרֶשֶׁת חֵן עֶלֶם יִתָּפֵשׂ

מַעֲשֵׂה הַטֶבַע הוּא, בַּת אֱלֹהֵי שָׁמָיִם,

הִיא הַטוֹרַחַת לְהַשְׁלִים לִבּוֹת הַשׁוֹנִים,

לֹא יַפְרִיעוּהָ חָכְמָה וּבִינַת נְבוֹנִים.

מלוכה (משתנה זיו פניה. – בפני עצמה)

דְבָרִים אֵלֶה מִפִּי הַמְשֵׁל אָז שָׁמָעְתִּי,

וּמֵעֵת הַהוּא בִּיוֵן חָלְיִי טָבָעְתִּי. –

בון

מַרְאוֹת פָּנֵיךְ בְּמֶשֶׁךְ דְבָרַי הִתְחַלָפוּ,

מֵרִגְשׁוֹת לִבֵּךְ לְחָיֵיךְ אוֹדֶם עָטָפוּ. –

לֹא תֵבוֹשִׁי יִקְרָתִי! לֹא תִכָּלֵמִי!

הִנֵךְ נֶאֱחֶזֶת בִּסְבַךְ אַהֲבָה נִמְרֶצֶת.

זֹאת מַחֲלָתֵךְ בְּיַרְכְּתֵי לִבֵּךְ מִסְתַּתֵּרָה!

גַלִי נָא פְּנֵי הַלוֹט, הַלוֹט בְּסֵתֶר לְבָבֵךְ,

אָז תָּשוּבִי לְאֵיתָנֵךְ, וְנִרְפָּא מַכְאוֹבֵךְ!

מלוכה

לֹא אֵדַע מְאוּמָה!

בון

יֶתֶר דְבָרַי בְּאָזְנֵי אֲבוֹתַיִךְ אֲסַפֵּרָה,

אֵת אֲשֶׁר עִם לְבָבִי, אָשִׂיחָה וַאֲדַבֵּרָה.

(לוקח עט וגליון וכותב)

עַתָּה מְלוּכָה יִקְרָתִי, תֹּאבִי לָקַחַת,

מְעַט מַיִם, אֲצַו לְהָבִיא מִבֵּית הַמִרְקַחַת!

קְחִי בְּרָכָה! אֵל יַשְׂבִּיעֵךְ עֹנֶג וָנַחַת!

(מושיט לה ידו והולך)

מחזה ה    🔗

(במשך שיחת בון ומלוכה, דברו עצה וגבורה בחדר החצון)

עצה וגבורה

גבורה

עוֹד רֶגַע לוּ הָיִית בּוֹשֶׁשֶת, אֲהוּבָתִי!

כִּי אָז לֹא יָכוֹלְתִּי נְשׂוֹא טֹרַח פַּחְדָתִי.

בְּלִיל דְבָרִים, אַךְ כְּמוֹ שִׁכּוֹרָה שׁוֹבֵבָה,

דִבְּרָה פֹּה מְלוּכָה הַשׁוֹכֶבֶת לְמַעֲצֵבָה.

עצה

מַצַב נוֹרָא!

גבורה

הֲתִשְׂחֲקִי לִי, אִם אוֹמְרָה, כִּי אֵלֶה דְבָרֶיהָ,

הִזְרִיעוּ אוֹר לִי לַחֲשׂוֹף כָּל מִסְתּוֹרֶיהָ?

עצה

לֹא עֵת שְׂחוֹק הוּא! אַךְ מַה רָחֲשׁוּ שִׂפְתוֹתֶיהָ?

גבורה

בְּעֵת נֶחְלָשָׁה, עֵת בְּהִתְעַלְפָה הִתְנַמְנָמָה,

הַמִלוֹת: “הִתְוַכֵּחַ” עִם “נִצְחוֹן מִלְחָמָה”

גַם “בּוּן, הַמְשֵׁל, מְלוּכָה, אַהֲבָה וְצֵל אַלוֹנִים”

הִתְמַלְטוּ מִפִּיהָ בְּלֹא סְדָרִים, בְּאֵין אוֹנִים.

עצה (נטבעת במחשבותיה, אח"כ)

מֵאֵלֶה יְדִידָה! מַה תִשְפְּטִי עַל מַחֲלָתָה?

גבורה

לְהַמְשֵׁל אָחִי – עַזָה כַּמָוֶת אַהֲבָתָה!

עצה (אחר דומיה רבה)

מִלוֹת אֵלֶה גְבוּרָה הִקְשִׁיבוּ אָזְנָיְכִי?

אִם כֵּן אֵיפוֹא, אֲחַשְׁבָה כִּי צָדְקוּ דְבָרָיְכִי!

גבורה

כִּי כֵנִים דְבָרָי, גַם אֱמֶת יִתֵּן עֵדֵהוּ!

עצה

צָדַקְתְּ בְּפִתְרוֹן חֲלוֹמֵנוּ! טוֹב! כֵּן הִנֵהוּ!

לִבֵּךְ יְנַבֵּא דְבַר אֱמֶת, לֹא תֵדְעִי מְקוֹרֵהוּ.

לְגִנַת הַבִּיתָן זֶה מִסְפַּר יָמִים בָּאתִי,

שָׁם אָבִיךְ וְאָחִיךְ גַם אֶת אָבִי מָצָאתִי,

וּבְטֶרֶם קָרָבְתִּי, עָדֵיהֶם הִגָעְתִּי,

קוֹל מִלְחֶמֶת דְבָרִים בֵּינוֹתָם שָׁמָעְתִּי,

תַּחַת עֵץ הָרַעֲנָן, אֶרֶךְ הַדָלִיוֹת,

בְּצִלוֹ תָמִיד מְלוּכָה חוֹמֶדֶת לָשָׁבֶת,

בְּעוֹז רוּחוֹ עִם אָבִי, אָחִיךְ הִתְוַכֵּחַ,

וְכַאֲשֶׁר קָרַבְתִּי אֲלֵיהֶם, לָמוֹ נוֹדָעְתִּי,

כֻּלָם הֶחֱרִישׁוּ, קוֹלוֹתֵיהֶם חָדָלוּ,

אָז הִגַדְתִּי לְאָבִי, כִּי קוֹרָא בֵיתָה לְאוֹם,

הָאַרְמוֹנָה כֻּלָם יַחַד אָז מִהֵרוּ,

וַאֲנִי, נִשְׁאֶרֶת לְבַד, לְהִנָפֵשׁ יָשָׁבְתִּי,

פִּתְאוֹם נִרְאֲתָה אֵלַי מְלוּכָה, שָׁם הָחְבָּאָה,

“מִי הָעֶלֶם וּמַה שְׁמוֹ” – אֶת פִּי שָׁאָלָה –

“תְּעָלַת דִבְרֵי חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב מִפִיו נָזָלָה?”

“הַמְשֵׁל” שְׁמוֹ אָמַרְתִּי, בֶּן אוֹמֶץ הִנֵהוּ,

וְאַךְ מֵעֵת הַהוּא תֵּדָעֵהוּ, תִּזְכְּרֵהוּ –

עַתָּה הוּסְרָה הַמַסְוֶה מִפְּנֵי דְבָרֶיהָ,

שָׁמַעַתּ אַתּ וֶאֱמֶת בְּסָגְרָה עַפְעַפֶּיהָ.

בִּלְבָבָה בְּרִית אַהֲבָה עִם הַמְשֵׁל כָּרָתָה,

וְהָגוּת לִבָּה, בְּחָלְיָה עַל שְׂפָתָה הֶעֱלָתָה. –

צָדַקְתְּ גְבוּרָה! בְּאַהֲבַת הַמְשֵׁל הִיא נִתְפָּשָׂה

הוּא אֲהוּב לִבָּה, הוּא בְּחִיר נַפְשָׁה, בּוֹ רָצָתָה!

מחזה ו.    🔗

בון להקודמות

בון (מושיט הגליון ליד גבורה)

בָּזֶה בִּתִי לֵכִי, אֶל בֵּית הָרוֹקֵחַ. –

מַהֲרִי לָלֶכֶת, בְּעוֹד יָאִיר הַיָרֵחַ!

בַּקְבּוּק מָלֵא מֵי־תְרוּפָה חִישׁ הֲלוֹם תָּבִיאִי,

בְּכָל שָׁעָה כַּף אַחַת אוֹתָה הַגְמִיאִי,

כָּכָה תַּעֲשִׂי, כָּל הַלַיְלָה עַד הַבֹּקֶר,

וּלְאֵל עֶלְיוֹן הַיְשׁוּעָה, כָּל לְבָבוֹת – חוֹקֵר. –

אַחֲרֵי כֵן לְבֵית אָבִיךְ בּוֹאִי, לוֹ תַגִידִי,

לָבוֹא בֵיתָה לְאוֹם עוֹד לִפְנֵי הַצָהֳרָיִם. –

כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת, יַחַד נֵאָסֵפָה,

אֹדוֹתָיו וְאֹדוֹת מְלוּכָה שָׁם נִוָעֵצָה,

הָאֵל בְּצִדְקוֹ יָאִיר חֶשְכַּת אֲפֵלָתֵנוּ,

בְּגוֹדֶל חַסְדוֹ עֲלֵי אֹרַח סְלוּלָה יְנַהֲלֵנוּ.

וְאִם כֻּלָנוּ עֵצָה נְכוֹנָה לֹא נִמְצָאָה,

זָחַלְתִּי וָאִירָא – מֵאַחֲרִיתָם רָעָה –

עַתָּה בְּנוֹתַי! חוֹבוֹתֵיכֶן אַל תִּשְׁכַּחְנָה,

שַׁבֵּרְנָה לָאֵל! עוֹד בְּשִׂמְחָתָה תִּשְׂמַחְנָה!

מחזה ז    🔗

(בית אומץ)

אומץ והמשל.

אומץ.

הוֹי! הוֹי! עֲבוֹדָה אֲרוּרָה מְנָת חֶלְקִי בַּחַיִים,

מְלֵאֲתִי קֶצֶף, אַךְ עָמָל וְזֵעַת אַפַּיִם!

פָּקוֹד עַל מְשָׁרְתִים רַבִּים, בָּנִים כֶּחָשִׁים,

בָּנִים לֹא אֵמוּן בָּם, אַךְ כָּזָב מַחֲסֵיהֶם,

כִּמְעַט אֶרֶף עֵינִי, יִשְׁבְּתוּ מֵעֲבוֹדָתָם,

יִתְיַעֲצוּ, יַעֲרִימוּ, הֵךְ עוּלָם יִפְרוֹקוּ,

יִתְעוֹלְלוּ עֲלִילוֹת, חֻקֵי אָוֶן יָחוֹקוּ,

לִמְרוֹד בַּאֲדוֹנָם, אִישׁ אֶת רֵעוֹ יְעוֹעֵרוּ,

וְעֵינֵי שׁוֹטְרֵיהֶם בְּתַרְמִית וְכָזָב יְעַוֵרוּ. –

מֵעֵת חָלָה לְאוֹם עוֹד הִרְבּוּ הִפָּרֵעַ,

יַשְׂבִּיעוּנִי תַּמְרוּרִים, כַּעַשׂ וְנֶאָצוֹת,

הוֹי! כֹּחִי עוֹד אֵין אִתִּי עוֹרְקַי נֶחְלָשׁוּ,

מִתִּגְרַת יַד הַזְמַן גַם רוּחִי חוּבָּלָה. –

נִטְפֵי יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ יִשְׁחֲקוּ חַלָמִיש,

בְּהַאֲרִיךְ עֵת רִדְתָּם, אִם יְמֵיהֶם יִמָשֵכוּ,

אַף כִּי דְאָגָה לֵב בָּשָׂר, רוּחַ יְלוּד אִשָׁה,

כַּעֲלוּקָה תָּמוֹץ דָמוֹ, רַבּוֹת בַּשָׁנִים.

לְאוֹם שׁוֹכֵב עַל עַרְשׂוֹ, נִלְחַם עִם הַמָוְתָה;

בִּתּוֹ יְחִידָתוֹ עוֹד תּוֹסִיף תְּמָרֵר חַיָיו,

סוֹבֶלֶת הִיא כְּאֵב נֶעְכָּר, לֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ,

רָפְתָה רוּחָהּ, מוֹסְדֵי חָסְנָהּ הִתְמוֹטָטוּ.

מַחֲלָתָהּ תְּרוֹעֵהוּ יוֹתֵר מִמַחֲלֵהוּ,

וּמִי יוֹדֵעַ אִם יָשִׁיב לְאֵיתָנֵהוּ –

כָּל מְשָׁרְתָיו יִמְרוֹדוּ, עֲבָדָיו יִתְפָּרָצוּ,

יַכְעִיסוּנִי בְּדִבְרֵיהֶם, יְחָרְפוּ, יִנְאָצוּ.

אוֹיָה עַל פְּקוּדָתִי, עַל רוֹעַ גוֹרָלִי,

כְּכוֹבֶד אֶבֶן נִלְאֵתִי נְשׂוֹא נֵטֶל סֻבֳּלִי.

המשל

דְבָרֶיךָ אֵלֶה אָב! אֵת לִבִּי יַכְאִיבוּ,

יַכְּהוּ אֶת כָּל רוּחִי, אֶת נַפְשִׁי יַעֲצִיבוּ,

כְּמוֹהֶם מִפִּיךָ לִשְׁמוֹעַ לֹא תִּרְגָלְתִּי,

הַאֲזִין מֵאִתְּךְ כָּאֵלֶה, לֹא הוֹחָלְתִּי –

אַיֵה תָקְפֶךָ? אַיֵה אוֹמֶץ רוּחֶךָ?

מֶרֶד בְּזוּיֵי עָם, הַכְרֵעַ יַכְרִיעֶךָ?

תֵּלֶא מֵאֵימַת קֶשֶׁר בּוֹגְדִים נִכְנָעִים?

תִּפְחַד מִקוֹל עָלֶה נִדָף, מְשָׁרְתִים רְשָׁעִים?

לֹא כֵן אָבִי! הִתְחַזֵק! עֲמוֹד עַל עָמְדֶךָ!

עֲבוֹתֵימוֹ יִנָתְּקוּ מֵרוּחַ שְׂפָתֶיךָ.

הִשָמֵר! מוֹרֶךְ לִבְּךָ בַּל יִוָדֵעַ,

כִּי אָז יוֹסִיפוּ סָרָה, הַשְחִית, הָרֵעַ.

מחזה ח    🔗

הקודמים, גבורה (באה בפנים עצובות וברכים כושלות)

גבורה

שָׁלוֹם לָכֶם, אָב יָקָר וְאָחִי מַחְמַדִי?

(נופלת על המטה)

הָה! בְּחַרְבוֹנֵי צָרָה וְיָגוֹן נֶהְפַּךְ לְשַׁדִי!

אומץ (קם מכסאו, נגש בחפזון אל גבורה)

מֶה עָשִׂית הַיוֹם בִּתִּי, כָּכָה תִּיעָפִי?

מַה לָךְ יִקְרָתִי? מַדוּעַ תִּתְעַלָפִי?

(להמשל)

קְחָה נָא לִי בְּנִי מִשָׁם צַפַּחַת הַחוֹמֶץ,

אֶשְׁפְּכֵהוּ עָלֶיהָ, אוּלַי תּוֹסֵף אוֹמֶץ.

המשל (בלכתו)

תְּרוּפוֹת בּוּן הֵמָה אֵלֶה, הַבְלֵי חָכְמוֹתָיו,

אַךְ יַלְדֵי מְזִימוֹתָיו, כִּזְבֵי דִמְיוֹנוֹתָיו. –

קוּמִי נָא אֲחוֹתִי, הִתְאַמְצִי, הִתְיַצָבִי!

(אומץ רוצה לשפוךְ עליה)

גבורה (תופשת יד אומץ)

כְּבָר הֶחְלַפְתִּי כֹּחַ, הַנִיחָה לִי אָבִי!

המשל (לאומץ)

רַק רֶגַע אֶחָד לוּ עוֹד רוּחָהּ רָפָתָה,

אָז אָמַרְתָּ חָכְמַת בּוּן אֲרוּכָּה הֶעֱלָתָה.

מִשְׂחַק הֵמָה לִי כָּל דְבָרָיו וּמוֹעֲצוֹתָיו,

רַעֲיוֹנֵי רוּחוֹ עִם הֶגְיוֹנֵי מַחְשְבוֹתָיו.

(לגבורה)

מַה נִהְיָה לָךְ אֲחוֹתִי? מָה הִגִיעַ עָדָיְכִי?

אומץ

מַה זֶה עוּלַפְתְּ כֹּה בִּתִּי, כָּשְׁלוּ בִּרְכָּיְכִי?

גבורה

הֲלֹא יְדַעְתֶּם, כִּי גָבַר חֳלִי מְלוּכָה גְבִירָתִי,

מֵאוֹר הַבֹּקֶר לֹא נַחְתִּי מֵעֲבוֹדָתִי,

גַם בַּלַיְלָה הֶחֱרִידוּנִי מִמְנוּחָתִי.

תֵּת אֶל פִּיהָ כָּל שָׁעָה. צִנְצֶנֶת אַחַת,

עַל פִּי מִצְוַת בּוּן מְעַט צֳרִי, מַעֲשֵׂה מִרְקַחַת.

בַּל אַמְרֶה אֶת דְבָרוֹ, חָזְקָה עָלַי פְּקוּדָתוֹ,

וְאַחֲרִית לֹא טוֹבָה, נִשְׁקְפָה מֵחֲרַכֵּי שִׂיחָתוֹ.

דְבָרָיו כֻּלָם מוֹרָשֵׁי לְבָבִי נִתֵּקוּ,

כְּחֶרֶב פִּיפִּיוֹת אֶת כָּל לִבִּי בִּתֵּקוּ. –

דְבָרֶיךָ אָחִי, בְּמַחְשַׁכִּי אוֹר הֵפִיצוּ,

הֵם הִרְווּנִי דָשֶׁן, עַצְמוֹתַי הֶחֱלִיצוּ.

גַם לִי מַהֲתַלוֹת הֵם דִבְרֵי בּוּן כֻּלָמוֹ,

מֵעַתָּה עַד עוֹלָם, אֶשְׂחַק, אֶלְעַג לָמוֹ. –

המשל

הֵם בְּעֵינַי כְּדִבְרֵי רוּחַ מִפִּי הֲלוּם־יָיִן,

כֻּלָם יַחַד שָׁוְא וְתָפֵל, אֶפֶס וָאָיִן.

אומץ

אַל בָּנַי! עַל דִבְרֵי בוּן אַל נָא תִּלְעָגוּ!

זוּלָתוֹ, אַנְשֵׁי לְאוֹם בְּרָעָה יִתְמוֹגָגוּ.

המשל

אֲנִי שָׂנֵאתִי עֲצַת קָטָן לְגָדוֹל מִמֶנוּ,

לְבָבוֹ יִדְמֶה, כִּי לִפְנֵי גְדוֹלִים תַּנְחֶנוּ.

אומץ

אַךְ הַחָכְמָה בַּתֵּבֵל תִּמְשׁוֹל מֶמְשֶׁלֶת,

וְהֶחָפֵץ הַשְׁפִּילָה לוֹ כְּלִימָה וְאִוֶלֶת.

(פונה אל גבורה)

דִבְרֵי פְּתַיוּת כָּאֵלֶה, אַל עוֹד תְּדַבֵּרִי! –

הַגִידִי נָא מַצַב מְלוּכָה, לִי סַפֵּרִי!

גבורה

הוֹי! מְלוּכָה נִלְחֶמֶת עִם מַחֲלָה מְסֻתָּרֶת.

נַפְשָׁה נָבוֹכָה, רוּחָה כֵּהָה וְנִשְׁבָּרֶת.

המשל

צַר לִי עָלֶיהָ, מִסְפַּר פְּעָמִים רְאִיתִיהָ

הִנֶהָ עַלְמָה כְּבוּדָה, יְקָרָה, יְפֵהפִיהָ!

אומץ

וּמַה יֹאמַר בּוּן בִּתִּי, עַל תַּחֲלוּאֶיהָ?

גבורה

הוּא דוֹאֵג וְנֶאֱנַח עַל רוֹעַ מַצָבֶהָ!

כִּי תָבֹא בֵּיתָה לְאוֹם, שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ,

לִפְנֵי חֲצוֹת הַיוֹם, שָׁם יִוָעֲצוּ אִתֶּךָ.

אומץ

אֹדוֹת מָה?

גבורה

אוֹדוֹת מְלוּכָה! שָׁם יְגַלֶה צְפוּנֵי מַחֲלָתָה,

וְשָׁם תִּוָעֲצוּ מֵאַיִן תָּבֹא עֶזְרָתָה.

אומץ

טוֹב בִּתִּי! כַּנֶשֶׁר אָחוּשׁ אָעוּפָה שָׁמָה,

מוּל כָּל פְּגָעֶיהָ, אֶלְחַם בִּזְרוֹעַ רָמָה.

גבורה

אַל תֵּלְכָה אָבִי, עַד אִם דִבַּרְתִּי דְבָרָי!

אומץ

מַהֲרִי דַבֵּרִי!

גבורה

אֲחַשְׁבָה, כִּי סִבַּת חָלְיָהּ גַם אֲנִי יוֹדָעַת.

אומץ (בחרי אף)

וְעַד כֹּה אַתּ מַחֲרִישָׁה? – הַבַּת הַמִרְשָׁעַת! –

גבורה

אַל תֶּאֱנַף אָבִי! בְּלֵיל זֶה לְפָנַי נִגְלָתָה,

אומץ

מַה הִיא?

גבורה

חוֹלַת־אַהֲבָה הִיא, עַל כֵּן חַיָתָה נִשְׁבָּתָה!

המשל

אֶת מִי תֶּאֱהַב?

אומץ

אֶת מִי?

גבורה

בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, בְּנֶפֶשׁ – הַמְשֵׁל נִקְשָׁרָה!

אומץ

הֲהוּכֵּת בְּשִׁגָעוֹן? הֲבִינָתֵךְ הִסְתַּתָּרָה?

גבורה

כִּי צָדָקְתִּי, הֲלֹא עֵצָה גַם הִיא אָמָרָה,

המשל

וּמַדוּעַ אַב יָקָר! הַאֲמֵן לֹא תֹאבֶה?

וְנֶגֶד בִּתְּךָ חִצֵי זַעַם הִנְךָ רוֹבֶה?

אומץ

שָׂנֵאתִי דְבָרִים עִקְשִׁים, נְלוֹזִים מַעְגְלוֹתָמוֹ,

אַךְ לְאוֹר מַתְעֶה יִלָפְתוּ אָרְחוֹת דָרְכָּמוֹ –

יָדַעְתִּי תְּכוּנַת נֶפֶשׁ מְלוּכָה, רוֹךְ לִבָּהּ,

עוֹד מֵעִתּוֹת יַלְדוּתָהּ, עוֹדֶנָה בְּאִבָּהּ.

מְאֹד תִּשְׂנָא גַבְהוּת – לֵב, מָשוֹל בִּזְרוֹעַ,

עַל נְתוּנִים תַּחַת יָדָהּ הַפֵּל אֵימָתָה,

חוֹבֶבֶת כָּל יְצִיר, תֶּאֱהַב עֵצָה לִשְׁמוֹעַ,

כָּל שֵׁבֶט רוֹדֶה מֵאֲנָה נַפְשָׁהּ לִנְגוֹעַ.

וְאֵיךְ יִפְתֶּה לְבָבִי לְשָׁוְא נִתְעֶה, מִקְסַם כָּזָב,

כִּי תֶאֱהַב הַמְשֵׁל, הַנִשְׁעָן עַל גְבוּרָתוֹ,

חָפֵץ לְדַכֵּא כֹּל תַּחַת רֶגֶל מְגוֹרָתוֹ?

המשל

יְשָׁרִים דִבְרֵי אֲחוֹתִי, אַאֲמִין בַּאֲמִתָּמוֹ

כַּאֲשֶׁר עֵצָה גַם הִיא נָתְנָה תּוֹדָה לָמוֹ.

צָדְקוּ דִבְרֵי גְבוּרָה! כֵּנִים דִבְרֵי אֲחוֹתִי!

עַל אֹדוֹת מְלוּכָה גְבִירְתָּהּ, בְּאַהֲבָתָה אוֹתִי.

אַךְ עַל אַדְנֵי הַהַשְׂכֵּל הִנֶהָ נוֹסָדָה! –

אֵת מוֹרַד אָבִיהָ עֵינֶיהָ תֶּחֱזֶינָה,

אֵת אָבְדַן כָּל רְכוּשׁוֹ עִם כִּלְיוֹן כָּל הוֹנוֹ;

לְבָבָהּ יָבִין, כִּי אַךְ הֱיוֹתָהּ לְאִישׁ אַבִּיר לֵב,

אֲשֶׁר בִּיָדוֹ הַיְכוֹלֶת, הַכֹּחַ וְהַגְבוּרָה,

לְנַהֵל אֶת כָּל אַנְשֵי בֵּית – לְאוֹם תַּחַת שִׁבְטוֹ,

אַךְ הִיא תְּרַפֵּא אֶת הַנֶגַע בְּקִירוֹת בֵּיתוֹ,

אַךְ הִיא תַּצִילֵהוּ מִשִׁבְרוֹ וּשְׁאֵתוֹ;

אָנֹכִי אָנֹכִי – הִנֶנָה יוֹדָעַת –

יֶשׁ לְאֵל יָדִי לְחַזֵק אֵת בֶּדֶק הַבָּיִת,

לְבָעֵר מִכֶּרֶם לְאוֹם כָּל שָׁמִיר וָשָׁיִת,

יָדַי רָב לִי הַכְנִיעַ גְאוֹן מְשָׁרְתִים מַמְרִים,

לֹא אִירָא, לֹא אֵחָת, מִקוֹל הֲמוֹן עָרִיצִים,

וּבְכֹחִי אַעֲנִישׁ מֶרִי עֲבָדִים פָּרִיצִים,

עַל כֵּן בִּי אָבִי, נֶפֶשׁ מְלוּכָה נִצְמָדָה,

בְּמוֹסְרוֹת אַהֲבָה עַזָה, אִתִּי הִתְאֲחָדָה. –

אומץ

אֲרוּרָה אַהֲבָה, מוֹלֶדֶת חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים!

דִבְרֵי תָפֵל הֵם, בְּלִי מֶלַח, דֶשֶׁא עֲשַׂבִּים!

(לגבורה)

סַפְּרִי נָא בִּתִּי, אֵי מִזֶה אַתּ יוֹדָעַת,

כִּי מִמַעֲיָן נִרְפַּשׁ זֶה, הָרָעָה נוֹבָעַת?

גבורה

בְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי עָבַר, אַחַר מִשְׁקַע שָׁמֶשׁ,

אַחֲרֵי כְּבָר פָּנָה הַיוֹם וַיָבֹא אָמֶשׁ,

אֲנִי וֶאֱמֶת אֵצֶל עֶרֶשׂ – מְלוּכָה יָשָׁבְנוּ,

פִּתְאוֹם – חִיל אֲחָזָנוּ, אֵימָתָה בִּעֲתָתְנוּ. –

הֵחֵלָה לְדַבֵּר דְבָרִים קְרוּעִים לִגְזָרִים,

בְּלֹא תֹאַר וְלֹא הָדָר, צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים,

בְּמֵרוּץ הַדְבָרִים גַם שֵׁם הַמְשֵׁל נָקָבָה,

גַם צִלְלֵי עֲצֵי הַגָן, גַם אוֹתָם הִזְכִּירָה,

בּוּן, אַהֲבָה וּמִלְחָמָה, נָשְׂאָה עַל שְׂפָתֶיהָ.

מִכָּל זֶה אַכִּירָה, כִּי אֶת הַמְשֵׁל בָּחָרָה,

אַהֲבָתָהּ אוֹתוֹ, בְּעִמְקֵי לְבָבָהּ נִסְתָּרָה.

אומץ

רַעֲיוֹנֵי הֶבֶל אֵלֶה יְכַסְיוּמוּ תְהוֹמוֹת!

מְקוֹרָם חֶזְיוֹנֵי־תְנוּמוֹת וּשְׂעִיפֵי חֲלוֹמוֹת.

אַךְ נִפְלאָת מֶנִי דַעַת עֵצָה הַנְבוֹנָה,

אִם גַם הִיא אָמְרָה, כִּי מַחְשַׁבְתֵּךְ זֹאת נְכוֹנָה.

גבורה

עֵצָה גַם הִיא לְאַמֵת דְבָרַי לֹא אָצָה,

וְאַחֲרֵי הִתְבּוֹנְנָה, כִּי כֵנִים הֵם חָרָצָה. –

בְּשָׁמְעָהּ דְבָרַי, טָבְעָה בִּמְצוּלַת דוּמִיָה,

קָרְאָה לְפָנֶיהָ קוֹרוֹת יָמִים עָבָרוּ,

אַחֲרֵי כֵן “צָדָקְתְּ!” בְּפֶה מָלֵא לִי אָמָרָה. –

לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר – כֹּה סִפְּרָה לִי עֵצָה –

לְעִתּוֹת בֹּקֶר לְגַן הָאַרְמוֹן נְשָׂאָהּ רוּחָהּ,

שָׁמָה בְּךָ, בְּבוּן וּבְהַמְשֵׁל הִנֵה פָּגָעָה,

לָחֶם דְבָרִים אָז בֵּין בּוּן וְהַמְשֵׁל שָׁמָעָה.

המשל

כֵּן הַדָבָר!

גבורה

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הָאַרְמוֹנָה לְאוֹם הִיא שְלָחַתְכֶם,

הִתְרַחַקְתֶּם מִמְקוֹמְכֶם, עֲזַבְתֶּם עֶמְדַתְכֶם,

פִּתְאוֹם מְלוּכָה בְּיָפְיָהּ לְעֵינֶיהָ נִגְלָתָה,

עָזְבָה מַחְבּוּאָה, בְּעֵת הֱיוֹתְכֶם, בּוֹ נִסְתָּרָה,

“מִי הָעֶלֶם וּמַה שְׁמוֹ?” דָרְשָׁה חָקָרָה,

כִּי הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתָיו, עָנְתָה וְאָמָרָה.

המשל

הֲשָׁמַעְתָּ אָבִי?!

גבורה

אִם אֶת כֹּל שָמַעְתָּ אָבִי, תַּתְאִים, תְּאַחֵד,

אָז תּוֹדֶה לִדְבָרַי, לֹא תוּכַל עוֹד כַּחֵד.

כִּי מְלוּכָה אוֹהֶבֶת אֶת הַמְשֵׁל, אֲהֵבַתְהוּ,

לְאָהוּב וָרֵעַ לָהּ הִנֵה נַפְשָׁהּ שָׂמַתְהוּ.

אומץ (בפני עצמו)

נִלְחַץ אָנִי לְהוֹדוֹת, כִּי כֵנִים הַדְבָרִים,

נְצָחוּנִי בָּנַי! אֶרְאֶה דַרְכֵּיהֶם יְשָׁרִים.

(מוציא מורה־שעות ומביט. – להמשל וגבורה)

כְּבָר בָּא מוֹעֵד בָּנַי, אֵלְכָה הָאַרְמוֹנָה,

שָׁם אֲקַוֶה לְהִוָדַע, אִם דִבַּרְתֶּם נְכוֹנָה.

מחזה ט    🔗

גבורה והמשל

גבורה

לֹא רָחוֹק אָחִי! וּלְכִסֵא לְאוֹם תֵּשֵׁבָה,

בָּטַח לִבִּי, כִּי אוֹתְךָ מְלוּכָה אוֹהֵבָה.

המשל

לוּ אֲחוֹתִי הַיְקָרָה, יִמָלְאוּ דְבָרָיִךְ,

אִם אַךְ בְּצֶדֶק אִמִרֵי יַלְדֵי עֶשְׁתְּנוֹתָיִךְ,

אָז רוּחַ חֲדָשָׁה בְּקֶרֶב בֵּית לְאוֹם אָבִיאָה.

בּוּן וְהוֹלְכֵי אָרְחוֹתָיו הָלְאָה אַרְחִיקָמוֹ,

כָּלָה אֲגָרְשֵׁם, אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָמוֹ,

יֵדְעוּ הָעֲבָדִים כֻּלָם, כִּי עֲבָדַי הֵמָה,

מִדְבָרִי יִרְגָזוּן, שְׂפָתָם תֵּאָלֵמָה,

קָטָן מַמְרֶה וְיוֹעֵץ מִשְׁפַּט אֶחָד לָמוֹ,

תִּכְבַּד עֲלֵיהֶם יָדִי, אוֹרִידָה נִצְחָמוֹ. –

תמה המערכה השניה

 

מערכה שלישית    🔗

(מדור לאום)

מחזה א    🔗

לאום ומדינה

מדינה

הוֹי אִישִׁי! לֹא אוּכַל עוֹד נְשׂוֹא טֹרַח צָרוֹתָי,

סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי רַבּוֹת אַנְחוֹתָי,

רְכוּשֵׁנוּ אֶרְאֶה עַל מוֹקֵד הַכִּלָיוֹן,

עוֹד מְעַט אָפַס כָּל מַחֲסֶה, יָבֵש הַקִיקָיוֹן,

נֶחְרְבוּ הַבָּתִּים, לְרְסִיסִים הִתְפּוֹצָצוּ,

כָּל הַדְרָכִים אֲבֵלוֹת, הַחוֹמוֹת נִפְרָצוּ,

מוּל כָּל אוֹיֵב מִסָבִיב נִפְתְּחוּ הַשְׁעָרִים,

הַבְּרִיחִים שׁוּבָּרוּ, נֶהֶרְסוּ הַגְדָרִים.

הַפְּקוּדִים, הַשׁוֹטְרִים מִשְׁמַרְתָּם יִזְנָחוּ,

עֲבָדִים וּמְשָׁרְתִים מֵעֲבוֹדָתָם יִבְרָחוּ.

כֻּלָמוֹ יַעֲבְרוּ חוֹק, יִסוֹגוּ, יִבְגוֹדוֹ⁸,

אֵין מַעֲצוֹר לְרוּחָם, בְּיָד רָמָה יִמְרוֹדוּ.

בְּכָל עֵבֶר, בְּכָל פִּנָה, אַךְ שְׁאִיָה וּשְׁמָמָה,

כִּשְׂדֵה קְרָב אַחַר רַעַשׁ הַמִלְחָמָה,

קֵץ לַיָגוֹן מִי יוֹדֵעַ מָתַי יֶהִי,

אַחֲרִית לָעִצָבוֹן, גְבוּל וְתִכְלָה לַנֶהִי.

לאום

הַלְהַזְכִּירֵנִי בָּאתְ, לְמַעַן אַחֲצוֹב לִי קָבֶר? –

הַלְעֵינַי לֹא נִגְלוּ הַהֹוָה וְהַשָׁבֶר?

הֲבָאת לְחַתּוֹת עַל פְּצָעַי גַחֲלֵי אֵשׁ – יוֹקֶדֶת?

לְהוֹסִיף יָגוֹן לְנֶפֶשׁ בַּבֶּכִי יוֹרֶדֶת?

כֵּן אָרְחוֹת כָּל חַכְמוֹת הַנָשִׁים כֻּלָנָה,

לַמְטִיר אֵשׁ עִם גָפְרִית עַל חֲבוּרוֹת בַּעֲלָנָה.

תַּחַת הַעֲלוֹת אֲרוּכָּה לָהֶן, מָזוֹר וְתַחְבּוֹשֶׁת. –

אֵת רוֹעַ מַצָבֵנוּ, גַם אֲנִי יוֹדֵעַ,

הֲלֹא גַם לִי עַיִן רוֹאֶה, אֹזֶן שׁוֹמֵעַ.

עוּצִי עֵצָה, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרֵנוּ,

לְרַפְּאוֹת שִׁבְרֵנוּ, לְקוֹמֵם אֶת חָרְבוֹתֵינוּ.

מדינה

אַל נָא תַּצִיבֵנִי לְמַטָרַת קִצְפֶּךָ!

אַל תַּשְקֵנִי חִנָם קוּבַּעַת חֲמָתֶךָ!

שָׁגִיתָ אִישִׁי! שָׁגִיתָ בְּדִמְיוֹנֶךָ!

לֹא מַחְשְׁבוֹת הַנָשִים, מַחְשֶׁבֶת אִשְׁתֶּךָ,

אֲשֶׁר עַל כָּל מַכָּה טְרִיָה מֶלַח תְּפַזֵרְנָה,

תַּחַת הָבִיא נוֹחַם עוֹד אֵבֶל תְּעוֹרֵרְנָה.

דַע לְאוֹם! כִּי לֹא יִמָשְכוּ יְמֵי רָעָתֶךָ,

רַק עַד אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי בָּרָעָה הִנֶךָ.

זֹאת הַיְדִיעָה לְבַדָהּ לְךָ יֶשַׁע תַּצְמִיחַ,

הִיא אַךְ הִיא לְךָ שֶׁמֶשׁ הַצְדָקָה תַּזְרִיחַ.

רִפְיוֹן כֹּחֶךָ, אִם אַךְ יֵדַע לִבֶּךְ,

לִרְאוֹת עָנְיֵנוּ תִּפָּקַחְנָה עֵינֶיךָ,

כִּי לֹא יוֹעִילְךָ אוֹמֶץ בֶּעֱזוּז כֹּחוֹתָיו,

גַם לֹא בּוּן עִם גָבְהֵי מְרוֹמֵי הַשְׂכָּלוֹתָיו,

אָז טוֹב! מִכָּל מְצוּקוֹתֶיךָ תִּוָשֵׁעַ.

אָז בִּרְצוֹנְךָ תַּעֲזוֹב מִשְׂרַת הַהַנְהָגָה,

אֲשֶׁר נַחֲלָתֵנוּ בְּרָעָתָהּ הִתְמוֹגָגָה,

וְעַל שֶׁכֶם אִישׁ עִתִּי צוֹלֵחַ תִּתְּנֶנָה,

וּמִכָּל קוֹץ, מִכָּל דַרְדַר הוּא יְנַקֶנָה. –

וְעַל כֵּן עַל נְשַׁמוּת בֵּיתֵנוּ עוֹרַרְתִּיךָ,

כִּי אֲפֵלָה – מְנֻדָח יְכַסֶנוּ, הוֹדַעְתִּיךָ,

לְמַעַן דַעַת כִּי לא עֵת לַחֲשׁוֹת עוֹד עָתָּה,

בְּעוֹד לֹא אָזְלַת יָד לְגָרֵשׁ אוֹפֶל וַעֲלָטָה.

לאום

הֲלֹא כְּבָר הִגַדְתִּי לְךָ, כִּי גַם אֲנִי אֵדָעָה

כִּמְרִיר יוֹמִי, כִּי כָלְתָה אֵלַי הָרָעָה.

מְצוֹקוֹתַי הָה! רָבּוּ, אֶת בֵּיתִי בִּקֵעוּ,

הִשְׂבִּיעוּנִי בַּמְרוֹרִים, אֶת דָמִי עִלֵעוּ.

אוּלָם! אָנָה אֶסָתֵר מִפְּנֵי הַזָעַם?

מִפְּנֵי יַד אֱלוֹהַ, תֶּהֶלְמֵנִי כְּהוֹלֶם פָּעַם?

וְאִם אָמְנָה עֲצָתֵךְ מְדִינָה, טוֹבָה הִנֶהָ,

לְהָסֵב אֶת הַמִשְׂרָה לְיַד הַטוֹב מִמֶנִי,

אֶשְׁאָלֵךְ יַקִירָה, בְּטוּבֵךְ הוֹדִיעִינִי,

בְּיַד מִי נִפּוֹלָה? לְמִי נַעֲזוֹב אֶת רְכוּשֵׁנוּ?

אֲשֶׁר אֵמוּן בּוֹ וְלֹא יְכַזֵב בֶּאֱמוּנָתֵנוּ? –

לָשִׂית עֵצָה עַל כֵּן יְדִידַי הֲלוֹם יִקָבֵצוּ,

בְּטֶרֶם כָּל אַבְנֵי פִּנָה כָּלִיל נוּתֵּצוּ. –

שומר הפתח

בּוּן, אוֹמֶץ וֶאֱמֶת רִשְׁיוֹם לָבֹא יְבַקֵשׁוּ!

לאום (בפני עצמו)

בַּעֲצָתָמוֹ אֵל הַחֲלִיץ עֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ!

(לשומר הפתח)

יָבֹאוּ!

מחזה ב    🔗

בון, אומץ, אמת, והקודמים.

בון

יְבָרֵךְ אֶתְכֶם אֵל, וּתְהִי עֲצָתֵנוּ אֱמוּנָה!

אומץ

שָׁלוֹם! עֶלְיוֹן יַחֲלִיף כֹּחֲכֶם לְאוֹם וּמְדִינָה!

אמת

אוֹר אֵל וַאֲמִתּוֹ הֵמָה יַנְחוּכֶם סֶלָה!

לאום

בָּרוּךְ בּוֹאֲכֶם יְדִידַי, אֵלַי הָאֹהֶלָה!

מדינה

לִבִּי יְנַבֵּא, כִּי הֲבֵאתֶם יֶשַע בֵּיתָהּ לְאוֹם,

כִּי לְמִחְיָה וּלְעֶזְרָה שְׁלָחֲכֶם הָאֱלֹהִים הֲלוֹם.

בון

יוֹאֵל אֱלוֹהַ, כִּי לֹא יְכַזֵב בְּךָ לִבֵּכִי,

וְכִי הִנֵה יִשְׁעֲכֶם בָּא, תִּשְׁמַעֲנָה אָזְנֵיכִי.

מדינה

הוֹי שָׂבַעְנוּ מִתּוֹחֶלֶת הַמְמוּשָׁכָה,

מַחֲלַת לֵב, עִצְבוֹן רוּחַ, יָגוֹן וַאֲנָחָה.

כְּבָר נָשַׁמוּ הַבָּתִּים, נֶחְרְבוּ הֶעָרִים,

כְּבָר אוּמְלְלוּ הַחוֹמוֹת, כְּבָר הוּכְּתוּ הַשְׁעָרִים,

וְנַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה מֵהַרְבּוֹת חֲקוֹר תַּכְלִיתֵנוּ,

מָתַי עַל תִּלָם יִבָּנוּ חָרְבוֹתֵנוּ.

בְּנֵי אַשְׁפַּת זַעַם – אֵל מָתַי יִכְלָיוּ,

וִידִידֵינוּ אִתָּנוּ יַחַד יִשְׁלָיוּ. –

אומץ

אֱמוּנָתִי לִלְאוֹם כֻּלְכֶם יְדִידַי תֵּדָעוּ,

בְּכָל כֹּחִי עֲבַדְתִּיו תָּמִיד, עֵינֵיכֶם רָאוּ;

עַל כֵּן אוֹחִילָה, כִּי דְבָרַי יֵאָמֵנוּ,

לְבוֹגֵד בְּאַהֲבָתוֹ אֶת אוֹמֶץ לֹא תִּתֵּנוּ.

כָּמוֹנִי אֲהוּבַי, הֲלֹא עֵינֵיכֶם הָרוֹאוֹת,

כִּי כֹּחוֹ אֵין אִתּוֹ, אֱיָלוּתוֹ עֲזָבַתְהוּ,

נוֹטֵר עֶרֶשׂ דַוָי, חוּלְשָׁתו שָׂמַתְהוּ,

יָעֵף וְאֵין אוֹנִים, לֹא יִצְלַח עוֹד לִמְלָאכָה,

לְכוֹנֵן בֵּיתוֹ עַל תִּלוֹ, לְהָבִיא בּוֹ בְּרָכָה.

לוּ לִדְבָרַי תִּהְיֶינָה אָזְנָיו קַשׁוּבוֹת,

אָז יַשֵׁב רוּחַ חַיִים בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת.

אֵת רֹאשׁ מִשְׁטַר עִנְיָנָיו, יַעֲזוֹב מִיְדֵיהוּ,

בְּיַד צָעִיר לְיָמִים, אַמִיץ כֹּחַ, יִתְּנֵהוּ.

בְּיַד אַבִּיר לֵבָב, לֹא תְבַעֲתֵהוּ אֵימָתָה,

בְּיַד אִישׁ אֱמוּנִים, נְקִי־דוֹפִי וְשֶׁמֶץ עַוְלָתָה.

הוּא בְּעוֹז תָּקְפּוֹ יָשִׁיב, יְרַפֵּא אֶת הֶהָרוּס,

וּבִמְקוֹם עַרְפְּלֵי־חשֶׁךְ יִגַה אוֹר יְקָרוּת.

לאום

דְבָרִים אֵלֶה כְּבָר מִפִּי מְדִינָה שָׁמָעְתִּי,

אֵלֶה תַּנְחוּמֵי הֶבֶל, רַבַּת שָׂבָעְתִּי.

מִי הָאִישׁ הַלָזֶה – הַגִידוּ לִי חֲכָמִים –

אֶחֱיֶה בֶּאֱמוּנָתוֹ, יֹאחֵז דֶרֶךְ תָּמִים?

עֵצָה זֹאת הֲלֹא גַם מִמֶנִי לֹא נִפְלָאָה,

אֵיכָה אֲבַצַע זְמָמִי, אַךְ זֹאת לא אֵדָעָה.

אומץ

גַם בָּזֹאת לְאוֹם, תְּקַוֶה נַפְשִׁי, תִּכּוֹן עֲצָתִי,

שְׁמַע אָדוֹן, שִׁמְעִי גַם אַתּ מְדִינָה גְבִירָתִי!

הֲלֹא בִתְּכֶם מְלוּכָה הִנֵה עִתָּהּ עֵת דוֹדִים,

כָּל יוֹדְעֶיהָ יִקְרַת נַפְשָׁהּ הִנָם מוֹדִים,

כָּל אִישׁ מְאֹד נַעֲלָה לְתִתָּהּ לוֹ בּוֹ תִּבְחָרוּ,

הֲלא כָּל נַפְשׁוֹ יַקְרִיב עַל מִזְבַּח אַהֲבָתָהּ,

יִשְמוֹר כָּל פְּקוּדוֹתֵיכֶם, יַעֲשֶׂה כֹּל תְּצַווּ,

בְּשִׂמְחַת לֵב יִשָׂא, יִסְבּוֹל כֹּל עָלָיו תְּשַׁווּ.

שְׁמָעוּנִי! אֶת מְלוּכָה לְאִישׁ רַב אוֹנִים תֵּנוּ,

וְעַל יָדוֹ הָחֳרָבוֹת יִבָּנוּ, יִכּוֹנֵנוּ. –

מדינה

דְבָרֶיךָ בְּמַחֲשַׁכֵּי לְבָבִי אוֹר הִזְרִיחוּ,

בְּעַצְמוֹתַי הַיְבֵשׁוֹת נִשְׁמַת חַיִים הֵפִיחוּ,

אוּלָם כָּל פְּצָעַי בָּמוֹ עוד לֹא חוּבָּשׁוּ.

הֲלֹא מְלוּכָה גַם הִיא אֲהָה! לַמִשְכָּב נָפָלָה,

עַתָּה נִכְבָּדַי! אֶת פִּי כֻּלְכֶם אֶשְׁאָלָה:

מִי פֶּתִי יִשְׁגֶה בְּאַהֲבַת עַלְמָה נְכַת־רוּחַ,

אֲשֶׁר כָּל יְפִי־תָאֳרָה בְּשֶׁשַר הָחֳלִי מָשׁוּחַ?

בון

דְאָגָתֵךְ מְדִינָה, הִנֵה לֹא תַעֲצִיבֵנִי,

לִבִּי בָּטוּחַ, מְאֹד יוֹדֵעַ הִנֵנִי,

כִּי בְשָמְעָהּ: הֵאָרֵשׂ לְאִישׁ טוֹב הִנָה נְכוֹנָה,

מִבְּשׂוֹרָה זֹאת עַצְמוֹתֶיהָ תְּדוּשָׁנָנָה,

כִּי אַךְ זֶה מְקוֹר חָלְיָהּ יְדִיעוֹתַי תְּעִידֶינָה.

אוּלָם! לֹא בַּאֲשֶׁר נִבְחַר, נַפְשָׁה תָּנוּחַ,

אַךְ בִּבְחִיר לִבָּהּ לְבַדוֹ תָּנַח הָרוּחַ.

אִם כֵּן אֵיפוֹא, מִשְׁפָּט הָאִישׁ מִי יוֹדֵעַ,

בָּחְרָה מְלוּכָה לְאַהֲבָה, אִתּוֹ הִתְרוֹעֵעַ!

אִם יֶשׁ לְאֵל יָדוֹ לִשְׁלוֹט בִּנְכָסֵי הָאָב,

לָשִׂים בָּם קֵץ לַחשֶׁךְ, אִם יָדָיו לוֹ רָב.

אמת

בְּחוֹר אִישׁ בַּעֲבוּרָה, לוּ יִמָסֵר בְּיָדֵינוּ,

כְּבַר מְצָאתִיו, הִנֵה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ.

צָדַקְתָּ בּוּן, הֶבֶל נִיגָע בְּזֹאת הַחֲקִירָה,

כִּי אַךְ לִמְלוּכָה לְבַדָהּ מִשְׁפַּט הַבְּחִירָה.

אומץ

וּמַה תַּעֲנוּ יְדִידַי, אִם לָכֶם אוֹמֵרָה,

אֶת מִי תֶּאֱהַב אֵדְעָה, אֲגִידָה וַאֲסַפֵּרָה,

וְכִי אַךְ תּוֹחֶלֶת טוֹבָה לָנוּ נִשְׁקָפָה,

מֵאִישׁ הַהוּא, בָּחְרָה בוֹ מְלוּכָה הַיָפָה?

לאום ומדינה

חִישׁ הַשְמִיעֵנוּ, פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי יֶשַׁע!

(אומץ מחריש)

בון ואמת

דַבֵּר אוֹמֶץ! הַהַחֲרֵשׁ פֹּה חֵטְא וָפֶשַׁע.

אומץ

בְּקַרְסֵי אַהֲבָה עַזָה נֶפֶשׁ מְלוּכָה יְקָרָה,

בְּנֶפֶשׁ בֵּן יַקִיר – הַמְשֵׁל הִנֵה חוּבָּרָה!

אמת

הוֹי מַשׂאוֹת שָׁוְא אוֹמֶץ, תְּשׁוּרֶינָה עֵינֶיךָ,

וְעַל כֵּן יְדִידִי, מִקְסַם כָּזָב עַל שְׂפָתֶיךָ.

אומץ

רַק עָלֶיךָ אֱמֶת, רַק עָלֶיךָ אֶשְׁתָּאָה,

עֲלֵי בּוֹר אוֹמֶן לִבֶּךָ, כִּי גָאֹה גָאָה,

הֲגַם אֱמוּנָתְךָ בְּמוֹרָדֵנוּ הִתְרוֹפָפָה?

זְכָר נָא יַקִירִי, עֵת מְלוּכָה הִתְעַלָפָה,

דִבְּרָה דְבָרִים, אֶחָד לְאֶחָד לֹא קָרָבוּ,

אַךְ מִלוֹת “אַהֲבָה וְהַמְשֵׁל” בְּפִיהָ שׁוּלָבוּ.

אמת

אַךְ הָרָצוֹן הָעֵרוֹם הוּא מְקוֹר דְבָרֶיךָ!

לָקַחַת מְלוּכָה לְבִנְךָ יַחֲשׁוֹק לְבָבֶךָ. –

לוּלֵא זֹאת לֹא הֶאֱמַנְתָּ לְדִבְרֵי שִׁגְיוֹנוֹת,

הַבָּאִים בְּרוֹב עִנְיָן, תַּעֲרוּבַת דִמְיוֹנוֹת.

בון

הֵן עוֹד לֹא שָׁכַחְתִּי אוֹמֶץ, עוֹד אֶזְכָּרָה,

רִגְעֵי רוֹגֶז וּפַחַד, עִתּוֹת בַּצָרָה,

כִּי תִזְכָּר זֹאת גַם אַתָּה, אֵדַע נֶאֱמָנָה,

בְּבוֹאֲךְ בְּחֶבְרַת בִּנְךָ אֵלַי הַגָנָה.

לְקָרְאֵנִי בֵּיתָה לְאוֹם, כִּי נֶחֱלַשׁ, הִתְעַלָף.

שָׁם בִּנְךָ אִתִּי בְּעוֹז רוּחוֹ הִתְוַכֵּחַ,

עַל אִי־הִכָּנְעִי בְּקוֹל עֲנוֹת הָיָה צוֹרֵחַ.

גַם אַתָּה עַל תְּבוּנָתִי שְׂחוֹק מִלֵאתָ פִּיךָ,

וּבְשִׁבְרוֹן רוּחִי אָז מְאוּמָה לֹא עֲנִיתִיךָ.

אומץ (נופל בתוך דבריו)

לֹא צָחַקְתִּי! מְאֹד תִּיקַר לִי חָכְמָתֶךָ,

מְאד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, חִקְרֵי לְבָבֶךָ.

רַק אָמַרְתִּי, הַגְבוּרָה תַּעֲזוֹר בְּעֵת צָרָה,

יוֹתֵר מֵאִמְרֵי תְבוּנָה, לְרוּחַ נִשְׁבָּרָה. –

בון

דַע, כִּי כָל בִּנְיָנֵי אִישׁ יִכְרְעוּ, יִפּוֹלוּ,

לַשָׁוְא בּוֹנֵיהֶם בַּעֲבוֹדָתָם יַעֲמוֹלוּ.

אִם עִם חוּקֵי תְבוּנָה יַחַד לֹא יַתְאִימוּ,

אַף אִם גָבְהָם כַּאֲרָזִים וְחָסְנָם כָּאַלוֹנִים,

וְעַל כָּל נוֹצָר יִגְדַל כֹּחָם עֲשֶׂרֶת מוֹנִים.

פָּעֳלָם לְלֹא הוֹעִיל כָּל מְאוּמָה לֹא יָקִימוּ. –

עַתָּה הֲגִידָה אוֹמֶץ, אִם תַּאֲמִין בְּחַיֶיךָ,

כִּי אֵשׁ וּמַיִם יַחַד תְּעָרֵב בְּיָדֶיךָ?;

עִמְקֵי תְּהוֹם רַבָּה גוֹבַה אֶחָד יִמוֹדוּ,

עִם רֹאשׁ הַרְרֵי הִימַאלַאיַא בִּצְפוֹן הוֹדוּ?

הַיְאוּמֵן כִּי בְּרֶגַע אֶחָד יְהִי צָהֳרָיִם,

בְּמַעֲרַב סַאן פְרַאנְצִיסְקָא וְּעַל אַדְמַת מִצְרָיִם?

כֵּן לֹא אַאֲמִין כִּי מְלוּכָה וְהַמְשֵׁל יִתְאֲחָדוּ,

אֲשֶׁר בְּאַהֲבָתָם וְשִׂנְאָתָם כֵּן יִתְפָּרָדוּ.

אֲשֶׁר יִשְׂנָא הַמְשֵׁל תַּכְלִית שִׂנְאָה, תֶּאֱהָבֵהוּ,

הוֹקִיר גַם הַקָטָן שְׁמוֹעַ לַעֲצָתֵהוּ;

וַאֲשֶר יֶאֱהַב הַמְשֵׁל, מָשׁוֹל בְּחֵמָה שְׁפוּכָה,

הִנֵהוּ קוֹץ מַמְאִיר, מַכְאִיב בְּעֵינֵי מְלוּכָה.

אומץ

הֲלֹא גַם עֵצָה בִּתֶּךָ, גַם הִיא הוֹדָתָה,

כִּי מְלוּכָה בְּרִית אַהֲבָה עִם הַמְשֵל כָּרָתָה?

לאום

אִם כֵּן הוּא, נִקְרָא לְעֵצָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ!

מדינה

הִיא תָבִיא מָזוֹר לְמַכָּתֵנוּ הַטְרִיָה!

(לאום מצלצל בפעמון)

שומר הפתח

מַה תְּצַוֶה אֲדוֹנִי?!

לאום

תָּבֹא עֵצָה הֲלוֹם!

(שומר הפתח הולך. מושב הועד נשבת עדי בוא עצה)

מחזה ג    🔗

אמת (בפני עצמו)

נַפְשִׁי הֵחֵלָה שְׂחוֹת בְּגַלֵי יַם הַתְּפוּנָה,

לִבִּי בַּל עִמִי, מֶנָה אָבְדָה הָאֱמוּנָה⁹

“שָם בִּנְךָ אִתִּי בְּעוֹז רוּחוֹ הִתְוַכֵּחַ”

הֲלֹא שָׁמַעְתִּי עַתָּה דִבְרֵי בוּן אֶל אוֹמֶץ.

הִנָם מַתְאִימִים עִם דִבְרֵי מְלוּכָה מֵאָז. –

כִּי אוֹהֶבֶת אֶת הַמְשֵׁל אַהֲבָה נִצַחַת,

כָּל הַדְבָרִים יַחַד, יָעִידוּ, יַגִידוּ –

אָפַס כָּל תִּקְוָה! שַׁעֲרֵי צֶדֶק סוּגָרוּ!

חָשְׁכוּ כֹּכְבֵי אָשְׁרוֹ! הָהּ! כּוּסוּ, קָדָרוּ,

(דומיה)

אַךְ לֹא! הֲלֹא גַם “שָׁלוֹם, נִגוּד וּמִלְחֶמֶת”

שָׁמְעָה אָזְנִי מִפִּי מְלוּכָה הַנִדְהֶמֶת.

בַּחֲלוֹמָהּ דִבְרֵי רוּחַ פָּצוּ שְׂפָתֶיהָ,

עַנְנֵי תִמְהוֹן־לֵב עָלוּ מִמוֹקֵד חָלְיֶיהָ.

(דומיה רבה)

אַךְ! גַם מַיִם טְהוֹרִים טִיט וְרֶפֶשׁ יִגְרָשׁוּ,

גַם רִשְׁפֵי אֵש־לוֹהֵט בְּאֵפֶר יִתְפַּלָשׁוּ.

גַם דְבַר אֱמֶת פַּעַם יִתְכַּסֶה בִּצְעִיף עֲלָטָה,

אַף כִּי בְּפִי כּוֹאֵב, דִמְיוֹנוֹתָיו יְשׂוֹרָגוּ –

יָרֵאתִי מְאוֹד, פֶּן יִתְאַמְתוּ דִבְרֵי אוֹמֶץ,

כֶּעָשָׁן לְעֵינַי הֵמָה, כְּמוֹ לְשִׁנַי חוֹמֶץ.

מַדוּעַ תִּתְמַהְמְהִי כֹּה עֵצָה יְדִידָתִי?

בְּךָ תּוֹחַלְתִּי, אַךְ בְּךָ לְבַד אָשִׂים תִּקְוָתִי!

מחזה ד    🔗

עצה להקודמים

לאום

בְּרוּכָה אַתְּ עֵצָה, חֲבֶרֶת בִּתִּי, בַּת בְּרִיתָהּ!

עצה

יָחְנְךָ הָאֵל, לָגִיל וְלִשְׂמוֹחַ בְּשִׂמְחָתָהּ!

מדינה

אֶשְׂמְחָה מְאֹד לִרְאוֹת פָּנַיִךְ עֵצָה עֲדִינָה!

עצה

מִקֹדֶשׁ יְשׁוּלַח עזר לְךָ גְבִירְתִּי מְדִינָה!

לאום

פֹּה אָבִיךְ וֶאֱמֶת עִם אוֹמֶץ יִלָחֵמוּ,

עָרְכוּ מַעֲרָכָה, זֶה מוּל זֶה יִתְקוֹמֵמוּ.

הַמְשֵׁל אֲהוּב מְלוּכָה! הָאֶחָד יְחַוֶה דֵעוֹ,

כִּי לֹא כֵן הַדָבָר, יַגִיד עָלָיו רֵעוֹ.

שְׁאוֹל דַעְתֵּךְ גָמְרוּ אוֹמֶר, כְּאֶחָד כֻּלָמוֹ,

אַךְ דְבָרֵךְ נְעִימָה יְהִי אוֹר לִנְתִיבָתָמוֹ.

עצה

עַל אַהֲבָה זֹאת גַם מֶחְקְרֵי לִבִּי תְּעִידֶנָה,

הִנֵה אוֹתוֹת הַרְבֶּה רַעֲיוֹן זֶה תְּקִימֶנָה.

בון

אֵי מִזֶה אַתְּ עֵצָה בִּתִּי, זֹאת יוֹדָעַת?

דָבָר נִפְתָּל, תְּמָאֵן בּוֹ אֹזֶן שׁוֹמָעַת.

עצה

אַהֲבָתָהּ נוֹצְצָה מִבֵּין בִּתְרֵי דְבָרֶיהָ,

סִפְּרָה גְבוּרָה, בְּחוּלְשָׁתָהּ מִלְלוּם שְׂפָתֶיהָ.

גַם בַּגַן אָז עֵת פְּגַעְתּוּנִי, עָלָיו שָׁאָלָה,

וּמֵעֵת הַהוּא הִנֵה שְׁנָתָהּ נִגְזָלָה. –

גַם מִמֶנִי נִשְׂגָבָה, פְּלִיאָה הַדָעַת. –

לוּ תֹאבוּ, לַעֲצָתִי אָזְנֵיכֶם תִּשְׁמַעֲנָה,

נִשְׁמַע מַה בְּפִיהָ, מַה שְׂפָתֶיהָ תַּבַּעֲנָה.

כלם

טוֹבָה עֲצָתֵךְ!

אמת (בפני עצמו)

רֶגַע אָיוֹם הוּא צֶדֶק, בְּכָל יְמֵי חַיֶיךָ!

יוֹצִיא מִשְׁפַּט חָרוּץ עַל כָּל עֲתִידוֹתֶיךָ.

מחזה ה    🔗

הקודמים ומלוכה (הקודמים באים לחדר מלוכה)

מלוכה

בִּרְאוֹת פְּנֵיכֶם הוֹרַי, יְדִידַי, שִׂמַחְתּוּנִי!

בְּחֶזְיוֹן תְּמוּנוֹתֵיכֶם הִנֵה תַּחְלִימוּנִי!

אֲחַלֶה אֶתְכֶם יַקִירַי: יְהִי רְצוֹנְכֶם לָשָׁבֶת!

אֲקַו: תִּכְבֶּה אֵשׁ חָלְיִי, תִּשְׁקַע הַלַהָבֶת!

(כלם יושבים)

לאום

שִׁמְעִי בַּת, חַיֵי נַפְשִׁי, לִבִּי וְנִשְמָתִי,

אַתְּ מְלוּכָה יִקְרַת רוּחַ, עַמוּד חַיָתִי!

יְדִידֵי נַפְשִׁי אֵלֶה הַיוֹם הִתְקַבֵּצוּ,

הֵךְ חַזֵק בִּדְקֵי בֵיתִי, יַחַד נוֹעֵצוּ.

וְאַחֲרֵי רָצוֹא וָשׁוֹב הֶחֱלִיפוּ דְבָרֵימוֹ,

הֶגְיוֹנֵי לִבּוֹתָם הֶעֱלוּ עַל שְׂפָתֵימוֹ,

זֹאת הָעֵצָה הַיְעוּצָה מִפִּי כֻּלָמוֹ:

כִּי אֶרֶף מְלַאכְתִּי, אָנוּחַ מִמַעְבָּדִי,

וְשֵׁבֶט מִשְׂרַת הַמִנְהַג אֶעֱזוֹב מִיָדִי,

כִי אֶבְחֲרָה אִישׁ רַב כֹּחַ, עֶלְיוֹן אֶתְּנֵהוּ,

וְכָל אֲשֶׁר לִי בִּתְבוּנוֹת כַּפָּיו הוּא יַנְחֵהוּ –

מלוכה (ברגש)

חַכְמֵי לֵב אֵלֶה מִשְׁפַּט־מָוֶת זֶה חָרָצוּ? –

הֲעוֹד שוּעָלִים זָרִים בְּחָרְבוֹתֵינוּ יִקְפָּצוּ?

בְּיַד מִי נֵעָזֵב אָבִי? מִי יַעֲצוֹר בָּנוּ?

אִיש רָחוֹק מִמֶנוּ? מוּזָר וְנָכְרִי לָנוּ?

לאום

הֲלא תֵדְעִי, כִּי בְּחָקְרָם חֲכָמִים לֹא יִיגָעוּ,

גַם לָזֹאת, אֹרַח סְלוּלָה, בִּתִּי, מָצָאוּ.

תִּתֵּךְ לְאִישׁ צוֹלֵחַ אַחַת הִיא עֲצָתָמוֹ,

הוּא יִפְקוֹד עַל אֲנָשֵׁינוּ וְהוּא יִמְשָׁל בָּמוֹ;

יַשְׁבִּית כָּל מֶרֶד; יַעֲנוֹשׁ שֶלִי וָרֶשַׁע;

הוּא יָבִיא לָנוּ עֵזֶר, יַצְמִיחַ יֶשַׁע.

מלוכה

בְּכָל לִבִּי לְכָל עוֹזֵר לָנוּ אֶהְיֶה נְתוּנָה,

אֵלָיו נַפְשִׁי אֶשָׂא, לוֹ נִשְׁמָתִי אֱמוּנָה,

בְּכָל זֹאת חֲכָמִים מְחוּכָּמִים, מְאֹד אַחֲשׁוֹק לְדֵעָה,

מִי הָאִישׁ הַלָזֶה, אִתּוֹ אֶתְרוֹעֵעָה?

לאום

אַמִיץ כֹּחַ, מִפַּחְדוֹ עֲבָדִים יָחִילוּ,

מֶנוּ יִרְגָזוּן, דְבָרָיו אֵימָה יַפִּילוּ,

רוּחַ מָגוֹר וּבְעָתָה לא תוּכַל לְפַעֲמוֹ,

וְדִבְרֵי קְטַנִים מֶנוּ לֹא יְשַׁנוּ אֶת טַעֲמוֹ.

מלוכה

בְּאֵלֶה לֹא חָפַצְתִּי אָבִי, הֵן תֵּדָעָה,

לִגְבַה־לֵבָב מֵעוֹדִי לִבִּי לֹא שָׁעָה.

אַךְ מִי הוּא? אָב יָקָר, וּמַה מְקוֹר מַחְצַבְתּוֹ?

אוּלַי אֵדַע גַם אָנִי, דַרְכֵּי מַחְשַׁבְתּוֹ.

לאום

הַמְשֵל שְׁמוֹ, בֶּן אוֹמֶץ, אֲחִי גְבוּרָה הִנֵהוּ,

מלוכה (אחרי דומיה)

זֶה יָמִים אֲחָדִים, מֵרָחוֹק אֵדָעֵהוּ.

אומץ (בפני עצמו)

הֶאָח!

אמת (בפני עצמו)

אוֹיָה!

לאום

אִם אֵלָיו מְלוּכָה בִתִּי, יִטֶה לְבָבֵכִי,

הֵן לוֹ תֵּאָרֵשִׂי בְּשׁוּבֵךְ לְאֵיתָנֵכִי.

מלוכה

הִנְנִי אָמָה נֶאֱמָנָה לִרְצוֹנְכֶם אֲבוֹתָי,

וּמֵאָז בּוֹאֲכֶם אֵלַי הָחְלְפוּ כֹּחוֹתָי.

אומץ (בפני עצמו)

הֵידָד!

אמת (נרעש)

לֹא נֶאְמְנוּ דִבְרֵי מְלוּכָה, אֵין אֵמוּן בָּמוֹ,

וְאִם כָּזָב אֵינֵימוֹ, אַךְ שֶקֶר הִנָמוֹ.¹⁰

(הולך)

מלוכה (בענוה צדק)¹¹

שָׂהֲדִי בַּמְרוֹמִים, כִּי מִלִבִּי דִבַּרְתִּי,

חָלִילָה לִי, לֹא כִחַשְׁתִּי וְלֹא שִׁקַרְתִּי.

לאום

אִם כֵּן אֵיפוֹא בִּתִּי, לְיוֹם מָחֳרָת הֱיִי נְכוֹנָה!

לִכְרָת בְּרִית אֶקְרָא אֶת הַמְשֵׁל הָאַרְמוֹנָה. –

עַתָּה הָבָה נָא נֵלֵכָה, יְדִידִים תְּמִימִים!

כלם

מְלוּכָה יַקִירָהּ, חֲיִי בַּטוֹב וּבַנְעִימִים!

מלוכה

לְכוּ לְשָׁלוֹם!

מחזה ו    🔗

(חדר גדול, גבוה ורחב ידים בארמון לאום ויציע בקירותיו סביב. בתָוֶךְ יושב לאום, מדבר עם המשל היושב לימינו ועם בון ואומץ היושבים לשמאלו. על היציע מקהלת משוררים. לצד אחורי החדר הולכים צדק ואמת אנה ואנה הלוך ודבר.)

אמת

לֹא אֵדַע יַקִירִי, לֹא אָבִין דַרְכֶּךָ,

מַדוּעַ לִפְנֵי בּוּן צָפַנְתָּ רֵעֶיךָ?

צדק

יָמִים עָבְרוּ, מִמֶנוּ גַלְמוּד הִנֵנִי,

זֶה מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת לֹא שְׁזָפַתּוּ עֵינִי,

מִן הַיוֹם, אֲשֶׁר בַּגַן אֲנִי וָהוּא נוֹעַדְנוּ,

וּפִתְאוֹם אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ נִפְרַדְנוּ,

בְּטֶרֶם שָׂבַעְנוּ אִישׁ פְּרִי תְּבוּנוֹת אָחִיהוּ,

בְּטֶרֶם עוֹד עָנָנִי בּוּן עַל אֲשֶׁר שְׁאִלְתִּיהוּ. –

בְּעֵת עוֹד הִתְוַכַּחְנוּ אוֹמֶץ וְהַמְשֵׁל בָּאוּ,

וּלְבֵית לְאוֹם בְּשֶׁצֶף קֶצֶף אוֹתוֹ קָרָאוּ. –

אמת (עומד משתאה. בפני עצמו)

מָה אֶשְׁמָעָה? (לצדק) הַגֵד אִם זוֹכֵר הִנֶךָ,

מַה הָיָה הַמִדְבָּר בֵּינוֹ וּבֵינֶךָ?

צדק

הֵן! עוֹד אֶזְכְּרָה מִדְבָּרֵנוּ, עוֹד אֶזְכְּרֵהוּ,

שְׁלוֹם וּקְרָב לוֹחֲמִים הַטִבְעִים הָיָה יְסוֹדֵהוּ –

(קול הפעמון נשמע ממגדל הארמון)

אמת

הוֹי! אֵחַרְתָּ הַמוֹעֵד! (בפני עצמו) הֲגַם זְמַן הַיָקָר

יְהוֹשִׁיעַ, יִתְמוֹךְ גַם הוּא יְדֵי פּוֹעֲלֵי שָׁקֶר?

מחזה ז    🔗

(מלוכה באה בלוית מדינה עצה וגבורה, לאום, המשל, בון ואומץ קמים מכסאותם והולכים לקראתן, אמת נגש אליהם וצדק נשאר במקומו, נשען אל הקיר.)

לאום (מורה באצבע על המשל) למלוכה

פֹּה לִיְמִינִי הִנוֹ עוֹמֵד, זֶה רֵעֵכִי!

בּוֹ בָּחָרְנוּ, בִּתִּי תִּקְעִי לוֹ כַּפֵּכִי!

מלוכה (מבטת על המשל בעינים בוחנות. אחר כן)

מָה אֶרְאֶה? זֶה דוֹדִי? זֶה רֵעִי לְכָל שְׁנוֹתָי?

בָּזֶה אֶבְחָרָה? אֶת זֶה בָּחְרוּ לִי אֲבוֹתָי?

אִישׁ הַלָזֶה, עֵינָיו יוֹרוּ חִצֵי מָוֶת,

יוֹרְקֵי זִיקֵי פְּלָדוּת, רִשְׁפֵי אֵשׁ שַׁלְהָבֶת?

הֲלֹא זֶה הוּא אָז נֶגֶד בּוּן הֵעִיז פָּנֵיהוּ!

כְּאַחַד הָרֵקִים, בְּגַאֲוָה וָבוּז חָרְפֵהוּ!

מִקֶרֶב לֵב אֶבְחֲרָה לְעוֹלָם הֵעָגֵנָה,

טֶרֶם לְגֶבֶר כָּמוֹהוּ יָדִי אֶתֵּנָה. –

לאום

הוֹי עַל קְשֵׁה יוֹמִי!

אמת

רְאוֹת אָוֶן מִמֵךְ מְלוּכָה עוֹד לֹא אוּכָלָה

מִיָדֵךְ חִנָם אֲהוּבֵךְ יִשְׁתֶּה תַּרְעֵלָה.

המשל (בפני עצמו)

לוּלֵא דְבָרָיו שָׁמְעָה אָזְנִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי,

כִּי כָּכָה אֱמֶת מִתְנַגְדִי יָחוּשׁ לִתְּקַנְתִּי.

אמת

אֲבַקְשֵׁךְ גְבוּרָה, הַטִי נָא אָזְנֵךְ שְׁמָעִינִי!

כִּי אֱמֶת יֶהְגֶה חִכִּי תָּבוֹאִי, תְּעִידִינִי.

אֶשְׁנֶה דִבְרֵי מְלוּכָה, דִבְּרָה עֵת נִדְהָמָה,

אָז מִצָרֶבֶת תַּחֲלוּאָהּ, כִּי נֶהֱלָמָה.

(קורא)

"כָּל! פְּנִינֵי אִמְרוֹתָיו,

"בְּחוּטֵי חֵן חוֹרָזוּ!

"נָאֲווּ מִדַבְּרוֹתָיו!

"אַךְ הָרְגָעִים גָזוּ!

"שָׁם בְּצֵל הָאַלוֹנִים,

"עִם בּוּן הִתְוַכֵּחַ,

"עֵינֵי שִׂכְלוֹ כְּיוֹנִים,

"אוֹר שֶמֶשׁ וְיָרֵחַ.

"אַךְ שְׁלוֹם הַנִלְחָמִים.

"מִתְנַגְדִים בְּטִבְעָמוֹ,

"הוּא קִיוּם עוֹלָמִים

"הָאַהֲבָה יְסוֹדָמוֹ,

"אַהֲבָה בְּקֵץ מִלְחָמָה,

"אָמַר הַמְשֵׁל בְּצֶדֶק,

"מְכוֹן כָּל יֵשׁ עֲלֵי אֲדָמָה,

"הוּא יְחַזֵק כָּל בֶּדֶק.

"מַלֵא אֵל חֶפְצֵהוּ,

"בְּתֵת לוֹ אֶרֶץ בְּרוּכָה!

"וַעֲצָתְךָ תַּנְחֵהוּ,

"כִּי יִצְלַח לִמְלוּכָה!

גבורה

כָּל אִמְרוֹתֶיךָ צֶדֶק כֻּלָן מַתְאִימוֹת,

כֵּן מְלוּכָה דִבֵּרָה, אָז מֵעִמְקֵי תְנוּמוֹת.

אמת

(רץ בחפּזון אל צדק תופשו בידו ומוליכו לפני מלוכה.)

הֵא לָךְ בְּחִיר נַפְשֵׁךְ! זֶה הוּא! לִדְבַר אֱמֶת הוֹדִי!

אַל תִּתְמַהְמְהִי יְקָרָה! בְּאַהֲבָתוֹ אַל תִּבְגוֹדִי!

מלוכה (בענות רוח. אחרי דומיה רבה)

אַךְ זֶה הוּא שָׂבְעָה לָה נַפְשִׁי יְפִי־שִׂיחָתוֹ,

בְּרַתּוּקוֹת נֶצַח נִקְשַׁר לִבִּי – בְּאַהֲבָתוֹ!

הנאספים (מוחאים כף. בקול תרועת שמחה)

הֶאָח! יְחִי צֶדֶק וְעִמוֹ מְלוּכָה רַעֲיָתוֹ!

(המשל נשמט מן החדר)

גבורה (נושקת יד מלוכה)

תַּחַת יָדֵךְ גְבִירָה, לְעוֹלָם אִשָׁאֵרָה!

דִגְלֵךְ עָלַי אַהֲבָה, וּבוֹ אֶתְפָּאֵרָה!

אומץ

עֶבֶד נֶאֱמָן לָכֶם יְקָרִים, לְעוֹלָם אֶהִי!

לאום

אֵל אֱלֹהִים דִבֶּר בְּקָדְשׁוֹ “יְהִי אוֹר!” וַיֶהִי.

להקת המשוררים

אַל אֱלֹהִים¹² דִבֶּר בְּקָדְשׁוֹ “יְהִי אוֹר!” וַיֶהִי.

הוּשָׂם קֵץ לַחשֶׁךְ, גְבוּל וְתִכְלָה לַנֶהִי!

ראש המשוררים

הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ, נִפְלְאוֹתָיו סַפֵּרוּ!

יְדֵי אֱמֶת וְצֶדֶק עָתְקוּ גַם גָבְרוּ חָיִל,

תּוֹחֶלֶת גֵא נִכְזָבָה, זְרוֹעָיו שׁוּבֵּרוּ,

אוֹר נָגַה עָלֵינוּ, בְּעִמְקֵי חֶשְכַּת לָיִל.

כלם

אֵל אֱלֹהִים דִבֶּר בְּקָדְשׁוֹ: "יְהִי אוֹר! וַיֶהִי,

הוּשָׁם קֵץ לַחשֶׁךְ, גְבוּל וְתִכְלָה לַנֶהִי.

ראש המשוררים

שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם, אֶל שְׁמֵי לְאוֹם וּמְדִינָה,

רְאוּ תַּחַת לְבוּשׁ קַדְרוּת, תְּמוּר כְּסוּת אֵבֶל וְצָרָה,

אוֹר מְאוֹרוֹת גְדוֹלִים, צֶדֶק וּמְלוּכָה עֲדִינָה,

כְּשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ שְׁתֵּי רָאשֵׁי כֹּכְבֵי נְהָרָה!

כלם

אֵל אֱלֹהִים דִבֶּר בְּקָדְשׁוֹ “יְהִי אוֹר!” וַיֶהִי,

הוּשָׂם קֵץ לַחשֶךְ, גְבוּל וְתִכְלָה לַנֶהִי.

ראש המשוררים

הָבָה נִכְרְתָה בְּרִית עוֹלָם, נִתְקַע כַּפָּיִם!

כָּל אִישׁ וָאִישׁ עֶבֶד עוֹלָם לָמוֹ יֶהִי,

בֶּאֱמוּנַת לֵבָב נַעֲבְדוּם כָּל יְמֵי שָׁמָיִם,

בְּעִתּוֹת שְׂמָחוֹת וְגִיל גַם בִּיְמֵי פִּיד וָנֶהִי,

כלם

לֹא יִשָׁמַע עוֹד שֶׁבֶר, קוֹל יִלְלַת נֶהִי,

אֵל אֱלֹהִים דִבֶּר בְּקָדְשׁוֹ "יְהִי אוֹר! וַיֶהִי.

* * *

הערה כללית

זאת לדעת כי כל חרוזי השיר כלו נוסדו על מספר י“ב תנועות, מלבד השלשה בתים הראשונים אשר לפני מדבר קדמות הבנויים על י”א תנועות. פקח עיניך קורא נעים, וראה כי כל דברי אמת וצדק לפ"ק.