בעתון שלפני מדווח על תחרות כדורגל. מסופר כי הקשר הימני בעט וכבש שער חשוב. בעקב כיבוש זה זכתה קבוצת הפועל וניצחה את קבוצת המכבי. האם הקשר ניצח את קבוצת המכבי? האם קבוצת הפועל בעטה לשער? מסתבר, כי בלי כל מה שעשתה קבוצת הפועל עד הבעיטה לא היה הקשר יכול לבעוט. מסתבר גם, כי בלי מה שעשתה קבוצה המכבי, לא היה הקשר יכול לבעוט. לא הקבוצה בעטה ולא הקשר ניצח, אלא הוא בעט והקבוצה ניצחה.

ועל שם מי נקרא הבית הגמור, על שם מניח הרעף האחרון, או על שם כל שרשרת בוניו מן המסד ועד הגג? ועל שם מי נקרא היבול, על שם הקוטף שעל הסולם שקטף מן העץ ושם בסל, או על שם כל מי שהכין והכשיר ונטע וגידל וטיפל ושמר וכו' – עד שהיה הפרי מוכן להיקטף ולהינתן בסל?

ומיהו זה כעת המתפאר שהוא לבדו, במו ידיו, (האחרים רק דיברו והבטיחו…), קם ועשה את השלום? או מי נהנה מכל מאמצי כל הממשלות שקדמו לו, ומהכרעות המצרים שלמדו את ליקחם והכריעו מנימוקיהם שלהם, עד שלבסוף היה השלום בשל לבוא – וזה שעמד כעת על הסולם קטף ושם בסל; וזה שעמד כעת על הגג קיבל והניח את הרעף המשלים, וזה שהיה כעת בעמדת הבעיטה קיבל ובעט לשער.

להיסטוריה אין ‘מה היה אילו’ אבל כשחושבים שאילו היה באותו רגע היסטורי ראש ממשלה אחר, בלי הלהיטות הזו ליהודה ולשומרון, למשל, עד שהיה מוכן לשלם עליהם בכל מאה אחוזי סיני מעבר לטוב שבחלומות מצרים. לרבות ויתור על ישובים, לרבות ויתור על שדות תעופה, לרבות ימית, לרבות אופירה – ואילו ביהודה ושומרון שכאילו הרוויח – שם עולה השלום על שרטון ונתקע ללא תזוזה.

את השלום לא עשה בגין לבדו. את בזבוזו הוא עשוי לעשות לבדו, אם יתנו לו עוד הזדמנות לבעוט.

יזהר סמילנסקי, דבר, 14.6.1981