שמעתם את קול נהמת ההמונים ואת קול מנהיגם הנוהם?

אני, אנחנו, עמנו, ארצנו – ותרועות שיכורות אלימוּת חוגגת –

אין עולם, אין עמים, אין שני צדדים – רק אני, אנחנו, עמנו, ארצנו – נגד כולם, נעלה על כולם, שיידעו להם, נעלה באש, נראה להם, נסחב את כל העולם עלינו – רק כך – אני, אנחנו, עמנו, ארצנו –

אם פיליפ חביב לא יזיז – הוא נוהם – אני אזיז, אנחנו, עמנוּ, ארצנו – ואחרי זה מה? אחרי זה סוף – או רק מתחיל? אחרי זה שלום – או מתחילה המלחמה?

אין אחרי זה, אין אחר כך, אין מי שישלם את האש ובמה ישלם – אבל יש אני, אנחנו, עמנו, ארצנו – מעל הכל!

איפה כבר שמענו ככה? מי נהם ככה אל המונים נוהמים?

ולמה אנחנו נותנים לו, לאן הוא דוחף אותנו, איך נמסרנו בידי הנוהמים?

היזהרו בו – תותחים בידיו והוא הולך לפתוח באש, יום לפני הבחירות!

אל תתנו לו לסכּן הכל: את החיים, את המדינה, את העתיד, ואת שארית התבונה ואת התקווה: אל תתנוּ לנהמות לעשות מדיניוּת, והיזהרו, תותחים בידיו!

איך הניע לכאן האייטולה המשולהב? מתי הגיע לכאן הקדאפי המתלהלה? מי הם מנפנפי האגרופים הנוהמים האלה? איפה אנחנו? מה קורה כאן? לפני שיהיה מאוחר, קומו יהודים, קומו ישראלים, קומו – סכנה עלינו! ביום הבחירות הקרוב הורידו אותו!

יזהר סמילנסקי, דבר, 16.6.81 (למחרת עצרת הבחירות של בגין בלוד)