דבר ד׳ כי שומע עבדך (שמואל א׳ ג׳ ט)
בְּרוּם חַלּוֹן נִשְׁקָף הַלֵּיל,
הַלַּיִל הַמְפַרְפֵּר:
וּמְפַרְפֵּר בָּאוֹר יָהֵל
לִבִּי, לִבִּי הָעֵר.
אֲנִי יָשֵׁן – לִבִּי בִּי עֵר,
הַרְחֵק בִּזְמַן, מָקוֹם,
כְּגַג מִמַּעַל מִתְקַעֵר
חֲזוֹן־מִקְדָּשׁ, חֲלוֹם.
אֲנִי אָפוּד, עוֹבֵד לְיָהּ,
בּוֹדֵד וְנֶעֱצָב;
עֵלִי זָקֵן, עֵינוֹ כֵּהָה,
בַּדִּמְדּוּמִים יִרְחָף.
הִנֵּה בַּלֵּיל קוֹרֵא אֵי־מִי
בִּשְׁמִי בְּלַחַשׁ סוֹד;
אָקוּם אֶעֱמֹד, אֶקְשֹׁב בַּדְּמִי:
הָהּ, אֵין קוֹרֵא לִי עוֹד!
אָשׁוּב אֶשְׁכַּב שׁוֹמֵם, מַרְעִיד,
וְחֹשֶׁךְ מִסָּבִיב;
אֶקְרַע עֵינַי, אַבִּיט, אַבִּיט,
אַטֶּה אָזְנִי, אַקְשִׁיב.
לִבִּי פָּתוּחַ וְסוֹעֵר;
אֶשְׁכַּב בַּלֵּיל, אֲחַךְ:
בְּאֹפֶל לֵיל בַּצֵּל עוֹבֵר
צָלִיל צָלוּל וָרַךְ.
וְשׁוּב כְּבַחֲלוֹם אַקְשִׁיב –
קוֹרֵא לִי קוֹל הַסּוֹד;
אָקוּם אֶעֱמֹד, אַבִּיט סָבִיב:
הָהּ, אֵין קוֹרֵא לִי עוֹד!
לִבִּי יוֹצֵא לְסוֹד הַצֵּל,
אֶתְפַּלְּלָה לוֹחֵשׁ;
לִבִּי צָמֵא לְחֶסֶד אֵל,
אֶשְׁכַּב, אֶלְהַט כָּאֵשׁ.
אֶשְׁכַּב, אֶלְחַשׁ, אֶלְהַט, וְשׁוּב
הַקּוֹל בָּרוֹם יִבְעַר
כְּבַחֲלוֹם וְלֹא־קָשׁוּב –
עַתָּה יָדַעְתִּי כְּבָר!
בְּכָל חַיַּי אֶשְׁאַג, אָהִים
בְּגִיל הַמִּתְגַּבֵּר:
הִנֵּנִי, הָהּ, הָאֱלֹהִים!
הָהּ, אֲדֹנָי, דַּבֵּר!