“דור וסופריו” – אין זה משמעו, שהמחבר הטיל על עצמו מעשה קבלנות לתת בקובץ־מאמרים זה רשימות על כל טובי סופרי הדור כסדרם בשיטה קבועה מראש. לא נכנסו לכאן אלא מאמרים ורשימות שנכתבו על ידי בפרקי זמנים ובמקרים שונים, וכלם (חוץ מרב פרקי המאמר “חיים של יסורי הרוח”) נדפסו בשעתם בעתונים ובמאספים שונים. קצתם נושאים עליהם חותם של ניקרולוגים ומכילים קצור תולדות ימי חיי הסופר ביחד עם דברי הערכה קצרים על ירושתו הספרותית שהשאיר אחריו, ורובם הגדול הם רשימות יותר רחבות, שבאו בהן דפים שלמים מספר זכרונותי על הסופרים שהייתי קרוב להם, וביחוד על כמה מחבורת הסופרים באודיסה.

אודיסה – זו העיר היפה בדרום רוסיה, שהיתה מפורסמת כל הימים ב“עם־הארציות” של תושביה בנוגע לתורת ישראל וחכמתו, זכתה בתוקף מאורעות שונים ל“קבוץ־גליות” של סופרים עברים, קבוץ בעל ערך כביר מאד, והיה זמן שהתכנסה לתוכה חבורה מצוינה של סופרי ישראל בעלי שם, שהתפרסמו לתהלה בכל תפוצות ישראל. ואני, שנולדתי בעיר ההיא והתגוררתי בה כל הימים עד צאתי לא"י, זכיתי לעמוד במחיצתם ולהתחמם מקרוב כנגד אוּרם של הסופרים הגדולים ההם, היושבים בה בקביעות או הבאים אליה מזמן לזמן, ורבים הם הרשמים שנאספו בגנזי זכרונותי עליהם, ואפס קצתם פרסמתי בדפוס.

אפס קצתם, דפים בודדים מספר זכרונותי הוצאתי על פני חוץ, והרבה מאד כבשתי ולא פרסמתי, מפני שיש לפרקים בענין זה, במעשה כתיבת דברי זכרונות על אישים מפורסמים, צד קשה אחד, הוא הבלטה יתרה של אותו ה“אני” הבא להעלות את הזכרונות על הספר. עד כמה שהגיעה יכלתי השתדלתי להמנע מזה, אבל אפשר שלא תמיד עלה הדבר בידי, ועל כך ידונו אותי הקוראים המבינים לכף זכות, שבכל אופן לא נתכוונתי לשם פרסום “האני” של הכותב…

תל־אביב, אלול תרפ"ז [1927].