לוגו
נאום במועדון "רוטרי"
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

מר בן־גוריון בפגישה במועדון “רוטרי”


בת־ים, 28.1.71

בן גוריון: אומר דברים אחדים נגד מה שאני שומע בתקופות אלה. זה חשוב מאד שנדע את הדברים לאמיתם. מדינת ישראל היא לא נוצרה לפני 22 שנה. מה שעוד יותר חשוב לדעת – היא עוד לא קיימת, כפי שאנחנו – העם היהודי – במידה ידועה גם העולם, זקוק לה. מדינת ישראל, היסוד הראשון שלה הונח לפני 101 שנה. אילו זה היה לפני חודשים אחדים, הייתי אומר לפני 100 שנה, זה יותר נוח, אבל עכשו זה לא יהיה מדויק – לפני 101 שנה. אם כי לא היה אף זמן בתולדותינו, שהיהודים אשר הוגלו מארצם לא חלמו ולא קוו שהם ישובו לארצם ויבנוה מחדש. אבל היסוד שלה הראשון הונח לפני 100 שנה ומשהו, ב־1870.

אולם העיקר, מה שאני רוצה שנדע ונעמוד על זה, יען כי מה שהיה – היה; העיקר – מה שיהיה. תהיה המדינה כמו שקיוינו לה, כמו שאנחנו זקוקים לה, ואולי אומר, כאחד האנשים שמאמינים הרבה בדברי הנביאים שלנו, כלומר – זקוקה לעולם כולו ולאנשים כולם, היא עוד לא קיימת.

אומר רק בקיצור מדוע אני סבור שהיא עדיין לא קיימת: א. רק חלק קטן מהעם היהודי כבר שב לארצו. כשנאמר באופן רישמי, כאילו חודשה המדינה לפני 22 שנה ואיזה חודשים, היו בארץ רק כ־600 אלף – 650 אלף יהודים. זה היה אחוז קטן מאד של העם היהודי. גם לאחר ש־6 מיליון יהודים, כפי שאתם יודעים, נשמדו על ידי היטלר. אבל גם עכשו אנחנו אחוז קטן מאד של העם היהודי, ואינני מכיר שום מדינה בעולם בימינו ובאיזו תקומה אחרת, שרוב העם לא ישב בארצו. אבל לא רק שיש אחוז קטן של העם היהודי עכשו בארץ ישראל, אלא המדינה רק בחלקה הקטן היא מיושבת. גם אם אני לוקח את המדינה1 כמו שהיא היתה לפני מלחמת ששת הימים, אז יותר מ־60% שלה היא לא מיושבת2 – היא ריקה. אינני מכיר מדינה כזו בעולם, דומה לזו.

דבר שני, שהיא יחידה3 במינה במובן השלילי – היא לא חיה בשלום, מהרגע הראשון שהונח יסודה, לפני 100 שנה, ועד היום, – אינני צריך להגיד לכם, אתם יודעים. אמנם אנחנו עומדים כרגע לפני שיחות של שלום, והלוואי שיסתיימו בטוב, בשלום. אולם אינני בטוח. ואני מסופק אם מישהו מאתנו בטוח בזאת. ואשמח מאד אם זה ייגמר בשלום, אבל אין כל בטחון בזה. אי־בטחוננו נמשך מאז הונח היסוד הראשון, לפני 100 שנה ומשהו יותר, שנוסד הדבר הראשון לאפשר הקמת מדינה, לשם כך נבנה על ידי יהודים צרפתים – זה הדבר המשונה ביותר – על ידי היהודים הצרפתים הונח היסוד הראשון להקמת המדינה – זה “מקווה ישראל”. כי היו יהודים בצרפת, שהם חלמו על הקמת מדינה יהודית, וידעו שמבלי שהיהודים ישובו לעבודת אדמה, לא תהיה מדינה יהודית. מאז אנחנו לא חיים בשלום. מייסדי מקוה ישראל, היסוד הראשון להקמת המדינה – מיד התנפלו עליהם, ועד היום ההתנפלות הזאת לא נפסקה.

ובכן, לא באנו עדיין אל המנוחה וודאי שלא באנו אל הנחלה. כי רק חלק קטן מהנחלה הוא בידינו עכשו. אני מדבר כאילו היינו עכשו לפני מלחמת ששת הימים – ואז כל אחד ידע מה גודלה של מדינת ישראל – היא היתה מקובלת אצל כולם – גם אז היתה ברובה הגדול, יותר מ־70% היתה ריקה ושוממה. לא רק במדבר, בנגב אלא גם בשאר חלקי הארץ – אם אתם נוסעים – ואתם ודאי נוסעים לפעמים מתל אביב לחיפה ומחיפה לתל אביב, אתם רואים לפניכם – משמאל מדבר ומימין מדבר. זה לא בנגב, אלא במרכז הארץ. ואנחנו עומדים לפני בעיה, אשר היה נדמה – ובצדק רב – כאילו היא נפתרה כבר. הבעיה שלפניה עמדו אנשי העליה השניה – במקרה אני שייך לאנשי העליה השניה – הבעיה שאנחנו עמדנו לפניה אז היתה – הישובים החקלאיים שלנו מנו 20 ישובים, אבל העבודה כולה נעשתה לא על ידי יהודים. על ידי היהודים נעשתה רק עבודה שאילו לא־יהודים עשו אותה, היה זה טריפה. זאת אומרת, היו יקבים אחדים שהיו, ששם עושים יין, שם עבדו יהודים. היהודים לא היו קונים יין טריפה. לכן, ביקב בראשון לציון, ביקב בזכרון יעקב – אני עבדתי בשתי המושבות האלה בימים ההם, היו מוכרחים להיות רק יהודים. אבל מחוץ לזה, העבודה נעשתה על ידי זרים. זה נשתנה אבל אני מוכרח להגיד, שאחרי מלחמת ששת הימים, השאלה הזאת הולכת – לא רואים אותה עכשו במידה מספיקה – אבל היא מתעוררת מחדש. העבודה בארץ, במדינת ישראל תיעשה על ידי יהודים או לא – כרגע השאלה הזאת עומדת רק לגבי בנין בתים. כמעט שאי אפשר למצוא יהודי שיבנה בית. לא שבונים בית ברכושם, אבל בידיהם. כמעט שאי אפשר 4 להשיג יהודי פועל בנין. אבל זה לא רק המקום היחיד. אני מכיר קבוצים – אני במקרה חי הרבה שנים בקבוץ – אני מכיר קבוצים שמוכרחים לקבל שם פועלים ערבים. אני לא צריך להגיד – בודאי צריך לקבל פועלים ערבים ביפו ובחיפה, בתל אביב ובחיפה עובדים עשרות אלפים פועלים ערבים. אם רק זה יהיה עשרות אלפים – זה לא נורא, אין בזה שום סכנה, אבל זה הולך ומתרחב. אנחנו עוד לא עומדים לפני בעיה חמורה כמו שעמדנו – אנשי עליה שניה – שם כמעט כל המשקים של היהודים, עבדו כמעט רק ערבים. אני אומר “כמעט”, מפני שהיו גם מעטים – כשבאתי לארץ, ביום הראשון – רציתי להשאר רק יום אחד ביפו, והלכתי לפתח תקוה – שם אכר אחד בין כל האכרים, הוא היה האכר היחיד בכל הארץ אשר אצלו עבדו רק יהודים, וכולם הביטו עליו כמו על משוגע. אחרי הרבה שנים, והוא היה איש גדול בישראל, ודאי שמעתם את שמו – אחד העם, הוא היה פה5 ודאג לענין הזה, והתענין בשאלה זו – זה היה ב־1911, אחרי שדבר עם פועלים, אחרי שדבר עם אכרים ואחרי שדבר עם האינטליגנציה, אחרי שדבר עם עתונאים – הוא בא למסקנה, והוא פרסם את דבריו במאמר שנקרא ״סך הכל״, שברור – גם אם תתרחב ההתישבות היהודית בארץ ישראל מקצה אחד לשני, העבודה לא תיעשה על ידי יהודים היהודים יהיו רק שבט עליון, צבור עליון – ולכן אי אפשרית מדינה יהודית, כי מדינה יהודית בלי פועלים יהודים לא תיתכן בשום מקום בעולם, וודאי לא תיתכן גם בארץ ישראל. אבל מרכז רוחני – כן. אבל הוא טעה. שמרכז רוחני עליון, שכל העבודה לא נעשית על ידו אלא על ידי אחרים – השאלה קודם כל, אם יקום מרכז רוחני כזה – זה ישפיע על העם היהודי, על היהדות בעולם? הוא היה אחד היהודים הגדולים ביותר שהיו בימינו – זה היה אחד העם.

ואנחנו עומדים שוב בפני בעיה זו. עכשו היא לא בולטת כל כך ולא מסוכנת כל כך, אבל היא הולכת ומתרחבת יום־יום. אינני יודע מה יהיה אם זה יימשך ככה עוד 10 שנים, ואני חושש מאד שאני כן יודע מה יהיה 6בעוד 20 שנה. זה יהיה שוב כמו בימי עליה שניה. יהיו אכרים יהודים, חנוונים יהודים, אבל אינני מכיר שום עם בעולם, ואינני מכיר שום מדינה בעולם אשר תושביה אינם עובדים, אינם יוצרים בעצמם, בידיהם, אלא מישהו אחר. אנחנו עומדים לפני בעיה זו גם כן. יש בעיה אחת גדולה, שאינני צריך להגיד לכם – אנחנו מרגישים את זה יום־יום, יען כי – לא אומר שאין שום תקוה שיהיה בקרוב שלום. אם יש צל של תקוה, אנחנו צריכים לעשות הכל למען לקרב את השלום.

ואני שמח שהממשלה שלנו תקנה משגה שהיא עשתה, שאמרה זמן מה שהיא לא תלך לשיחות, אלא בתנאים אלה ואלה. היא עכשו מדינה והיא הולכת לשיחות. אבל אין לנו בטחון שהשיחות יתנו לנו מה שהממשלה שלנו, לשמחתי, רוצה בה – שזה יביא לידי שלום. ולכן אין שום בטחון, שהמשטר שיש עכשו וחוסר הבטחון לחיינו בימינו לא יימשך. ואולי לא נתרגל לזה – אלה שבאו לפני שנים אחדות או לפני עשרות שנים אחדות אולי לא יודעים שזה התחיל לפני 100 שנה, בשעה שהונח היסוד הראשון לאפשר מדינה יהודית, והיסוד הראשון היה – ללמד בני ישראל חקלאות, ולשם כך בנו את בית הספר מקוה ישראל – אינני בטוח שזה לא יתחדש. גם בפני בעיה חמורה זו – אינני צריך להגיד לכם, שאנחנו עומדים בפני בעיה של בטחון. הייתי יכול למנות עוד הרבה בעיות שעומדות לפנינו, אבל אינני רוצה לקחת מזמנכם בענין זה.

ידעתי שהערב 7 יש שאלות ותשובות, ואני מחכה עוד לזה – רק אסיים במילים אחדות. לכן אני אומר – לא רק שהיסוד למדינה לא נעשה לפני 22 שנה, אלא המדינה הזאת, שהיא שאלת חיינו, והיא תקוות העם היהודי אלפי שנים, היא עוד איננה קיימת. אנו צריכים לעמול עוד הרבה, ולשם כך: א. להביא עוד מיליונים יהודים. אני אינני חושב שכל העם היהודי יבוא למדינת ישראל, מלבד אם באמת יבוא המשיח. אבל מתי יבוא המשיח – אינני יודע, ואיש לא יודע את זאת. ואיך הוא 8 יביא את כל היהודים האלה – גם כן איש לא יודע. אבל בלי זה, אינני מאמין 9 שכל העם היהודי יישב בארץ, וזה לא נורא. אבל שמדינה יהודית, רק חלק קטן של העם היהודי יישב שם, זו לא מדינה יהודית, וגם היא לא בטוחה. אינני צריך להגיד לכם מה חשיבות הבטחון שכל יהודי שיושב בארץ, גם אלה שבאו רק אתמול, וגם אלה שבאו לפני 10 שנים, וגם אלה שבאו לפני 100 שנה. ולכן אנחנו עוד לא הגענו למדינה, כלומר, לא אל 10 המנוחה – אין לנו מנוחה, לא היתה לנו מנוחה לפני 3 שנים, לא היתה לנו מנוחה לפני 12 שנה, לא היתה לנו מנוחה מיד עם קום המדינה. והמדינה קמה על פי החלטת האנושות כולה.

כל האומות המאוחדות, יותר מ־2/3 ובראשם אמריקה ורוסיה היו בעד זה. אבל היא עדיין לא קיימת, היא רק רצון – היא יכולה להיות קיימת, אבל אנחנו עוד רחוקים מזה – אלה הם שני הדברים שרציתי לציין. – המדינה לא הוקמה לפני 22 שנה, אלא ההתחלה נעשתה לפני 100 שנה ומשהו, אבל היא עוד לא קיימת בכלל, ועוד נזדקק לעליה גדולה, למאמצים גדולים, להרבה עבודה, להרבה מסירות וגם לחיזוק הבטחון שלנו, למען שהיא תקום. ואני מאמין שהיא תקום, אבל היא עוד לא קיימת. אני אמרתי הערות אחדות מעטות אלה לשם פתיחה לשאלות ותשובות.

גם לי יש שאלות אחדות שהייתי רוצה לשאול אתכם, אבל אני חושב שזה לא יהיה הוגן ויפה מצידי, שאני אתחיל לשאול שאלות, וגם אינני יכול לחייב,– לצערי הגדול אינני מכיר את כולם פה – אינני יכול לקרוא בשמך – שמע, ענה לי על שאלתי. לכן בתחילה, אני אהיה מוכן ומזומן, במידה שאוכל לענות על השאלות – לענות על השאלות. אבל בעיקר חשבתי, שלשם כך באתי הערב, ולכן אני מפסיק עכשו, ואם יש לכם שאלות, ואם אדע לענות עליהן אז ברצון אענה, ואז גם אני אשאל אתכם בסוף איזה שתיים־שלוש שאלות.

זה הופיע כבר פעמים אחדות בעתונות, ולכן אוכל להגיד את זאת בקצור. זו היתה עמדתי למחרת מלחמת ששת הימים, ולא שיניתי דעתי זו עד היום הזה. אבל עלי להקדים 2 דברים – מה היתה אמונתי הציונית. אני ידעתי ואני יודע עד היום, שיש לנו זכות לארץ ישראל כולה. ובזה הכירו כל העמים לפני כ־50 שנה, יותר מ־50 שנה, כשעדיין לא היו האומות המאוחדות, אלא היתה ”ליגת העמים”, והם החליטו – לאחר הצהרת בלפור, אז הם החליטו בשם האנושות כולה, שיש הזכות ליהודים לשוב לארצם ולכונן מחדש את מדינתם. והשטח שלה, משני עברי הירדן, וזו היתה דעתי גם – אני, בצעירותי ועד היום הזה. אבל יחד עם זאת, ידעתי עוד דבר אחד, שאנחנו זקוקים, ואנחנו חייבים למדינה אשר היא יכולה לחיות בשלום עם שכניה, זאת אומרת, בידידות ובעזרה הדדית, ושזה יותר חשוב מכל שטחי הארץ.

ואילו עמדה השאלה – והיא יכולה לעמוד אולי בקרוב, ואולי רק בעוד שנים אחדות, בעוד 10 שנים – שאנחנו נוכל להגיע לשלום – אני אומר בעוד 10 שנים מפני שאינני בטוח שהפעם נגיע לשלום, אם כי אני מקוה שאפשרי הדבר הזה, מאד הייתי רוצה שנגיע לשלום היום או מחר או מחרתיים – בימים הכי קרובים, אבל אין לי בטחון בכך, אבל אני מניח שאפשר להגיע לשלום. אבל אם תעמוד לפנינו הברירה שאנחנו נהיה תובעים את כל שטח ארץ ישראל משני עברי הירדן, או השטח שיש בידינו, אשר שכנינו אז גם מוכנים לחיות אתנו בשלום, אז אצלי אין ספק – במידה שאני מכיר את היהודים – אינני מדבר בשם שום איש, אני כרגע איש פרטי, ואינני חבר בשום מפלגה, אבל אני יהודי – בעיקר באתי לארץ ישראל משום שאני יהודי, ונשארתי אותו היהודי שבאתי לארץ לפני קרוב ל־ 64 שנים. מפני שאני יהודי, אני אומר – אם אנחנו נוכל להגיע לשלום, בזה גם אענה על השאלה של השואל הראשון, על השאלה השניה שלו – אם אנחנו נצליח לעשות שלום, ולא היה בהסטוריה אף פעם שנעשה שלום בין עמים והיה בטוח שהשלום הזה יהיה לעולם ועד. הייתי יכול להביא הרבה דוגמאות, אבל אינני רוצה לפגוע במדינות האלה שעשו שלום ולא שמרו עליו, מפני שאני מכבד את המדינות האלה; לא תמיד היו נגד שלום, לא תמיד היו נגדנו, לכן דעתי היתה, מהרגע הראשון של המדינה – מדוע אני אומר מאז, יען כי לפני זה, היתה חתימה של 4 מדינות שנלחמו בנו, ושאנחנו נצחנו אותן, אז 4 מדינות, לפי הסדר שהן חתמו על ההתחייבות זה מצרים, לבנון, ירדן וסוריה. היו עוד 2 מדינות אשר נלחמו בנו עם הקמת המדינה, אבל הם ברחו ולא רצו לחתום על שום נייר, גם לא על שביתת נשק. אבל 4 המדינות האלה שאני מניתי, כולן חתמו על שביתת נשק, וחתמו על שביתת נשק, שעל־פיה שטחי מדינה ישראל, היו כמו שהיו לפני מלחמת ששת הימים. לא כמו שהחליטו באו”ם, לא הגבולות של האו״ם, אלא גבולות שעשינו אנחנו בכוח צבא ההגנה 11 לישראל, והם חתמו על זה. ולא כולם שמרו על חתימתם. אבל היה חשוב, היה ערך רב, כי בכל זאת היו, כמעט 20 שנה, שלא אמרו – אנחנו יושבים בארץ ישראל, לא היו מעיזים להגיד את זה. והמדינה אשר עכשו היא נראית עומדת מאחורי הענין ההוא, שרוצים להשמיד אותנו – אני לא אקרא בשמה, אבל אתם יודעים לאיזו מדינה12 אני מתכוון, אני מניח שגם את זה אתם יודעים ודאי כולכם – המדינה הזאת אשר היא עכשו עומדת לעזרת רק אלה שאומרים – אני לא אומר שאותה מדינה רוצה להשמיד את ישראל, אבל שהיא עומדת לעזרת העמים שאומרים: אנחנו נשמיד את מדינת ישראל, וזה הם אמרו עד שמת נאצר, לפני 2 חודשים בערך. מדינה זו היתה יחידה, אשר לאחר שקמה מדינת ישראל, בעזרת האנושות כולה, והאנושות כולה אז היתה מאוחדת בתוך האומות13 המאוחדות, ורוב גדול, יותר מ־2/3, ובראשם 2 האומות הגדולות בעולם – אמריקה ורוסיה עמדו לימינה, הוחלט להקים מדינה יהודית. אבל כל המדינות הערביות שישבו באו“ם הודיעו – אנחנו נהרוס את המדינה היהודית ונשמיד אותה – האו״ם לא אמר להם שום דבר נגד זה. לא רק ששום מדינה לא היתה נגד, אלא שאמריקה שהיא היתה אחת הידידות הכי ראשונות שלנו, הכי נאמנות, שעזרה לנו יותר מכל מדינה אחרת בעולם, היא אחרי שבועיים לאחר שהוחלט באו”ם להקים מדינה יהודית, הם הודיעו פתאום: לא, לא תקום מדינה יהודית, יהיה רק “פרוסטישן”. ואז קמה המדינה השניה הגדולה, אשר היא גם כן הצביעה יחד עם אמריקה בעד מדינה יהודית, ואמרה: לא. תקום מדינה יהודית. אולם המדינה קמה לא בגלל החלטת או״ם, יען כי או"ם לא ידעה לשמור על החלטתה, אם כי הוחלט ברוב של יותר מ־2/3, ובראש המצביעים בעד היו 2 המדינות הכי גדולות בעולם – אמריקה ורוסיה.

אבל כשהערבים הודיעו: אנחנו נשמיד את המדינה הזאת – וכל המפקדים הכי גדולים בעולם, באמריקה, בצרפת ובכל שאר המדינות שאינני רוצה לקרוא בשמן היו בטוחים, היות שהערבים אז, אלו שאמרו שיילחמו בנו, מנו 30 מיליון, ואנחנו אז מנינו בסך הכל 650 אלף – כולם ידעו שערבים אלה, המדינות הללו יש להן הנשק הכי מודרני, וצבאם קבל האימון הצבאי הכי טוב שאפשר לתת להם על ידי אחת המדינות – אז האימפריה הכי גדולה בעולם, בימים ההם, האימפריה הכי גדולה בעולם היתה אנגליה.

היא איננה כבר אימפריה כזו, אבל אז זו היתה האימפריה הכי גדולה, כל כך גדולה, שעה שאמריקה רצתה קצת להגדיל את הצי שלה, היתה מוכרחה לקבל רשות מאנגליה. כי אנגליה היתה האימפריה הימית הכי גדולה וגם היו בידיה שטחים. חלק גדול של העולם היה שייך לאנגליה, שהיא היתה האימפריה הכי גדולה. וזה יהיה משונה לשמוע היום, שהמדינה היחידה שעמדה לימיננו לפני החלטת או״ם – במקרה הייתי בועידה של האו"ם, ששם התחילו לדון בפעם הראשונה על גורל ארץ ישראל, ושמעתי שעולה בא כוח רוסיה ונואם נאום, נאום ציוני, שאני לא שמעתי בחיי הרבה נאומים ציונים כאלה, והנואם הזה היה איש ששמו ידוע, כי הוא עכשו מדבר בשם המדינה הגדולה הזאת – גרומיקו. וכולם התפלאו, השתוממו – רוסיה דורשת מדינה יהודית? אני אולי הייתי בין המעטים אשר לא השתוממתי, ידעתי את הסוד הזה, אבל מכיון שסופר לי הדבר הזה בסודי סודות לפני הנאום, אז לא ספרתי לשום איש שידעתי על כך. אבל לא רק שהוא נאם בשם רוסיה נאום כזה, שמוכרחה לקום מדינה יהודית, אני אומר עוד פעם – זה היה אחד הנאומים הציונים הכי טובים ששמעתי בחיי, ושמעתי בחיי הרבה נאומים ציונים טובים, זה היה אחד הטובים ביותר, אבל הוא לא הסתפק רק בזה.

בשעה שכבר או“ם החליטה14 על הקמת מדינה יהודית ברוב של יותר מ־2/3, ואמריקה שהיתה ידידה הכי מתמידה שלנו, עד היום הזה, הודיעה: לא, לא תקום מדינה יהודית. רק “פרוסטישן”. אז אותה המדינה –רוסיה יצאה נגד: לא. תקום מדינה יהודית. ואתם יודעים שבאו״ם יש גם מוסד יותר קטן שנקרא – מועצת הבטחון, שבה משתתפות רק 15 מדינות. ובין 15 המדינות שמשתתפות, יש 5 שיש להן זכות וטו על כל החלטה שמקבלים שם. ובין 15 המדינות15 האלה יש 5 מדינות, שהן 16 נחשבות המדינות הגדולות. אחת, שזה “בלוף” שהיא מדינה גדולה, מפני שצ׳אן קאי שק, שיושב באיזה אי קטן שיש שם הסך הכל מיליון סינים, מלבד מיליון הסינים יש 10 מיליון לא־סינים, אבל הוא נחשב, על פי החלטת או”ם – שהוא בא כוח סין. אם כי בסין יושבים 800 מיליון איש, להם אין זכות לשבת באו”ם, אבל הוא יושב – אני לא אומר מי עשה זאת, זה לא חשוב, זה לא נוגע לנו.

ובכן, לא קמה ההחלטה שנתקבלה על ידי ה“סטייט דיפרטמנט” האמריקני, שלא תקום מדינה יהודית, אלא יהיה "פרוסטישן“ – וקמה מדינה מפני שנמצא כוח יהודי אז, שהוא יכול היה לעמוד בפני כל צבאות ערב. למען שתדעו להעריך – אני יודע שאז כולם העריכו את זה, אבל זה נשכח, הדברים האלה שנעשו לפני 20 שנה, ומה שנעשה עכשו, אז הדבר הזה נשכח כבר אולי. אבל אז, כל המומחים הצבאיים בעולם, ובתוכם ידידינו בארץ הכי ידידותית לעם היהודי – והארץ הכי ידידותית לעם היהודי גם היום, זה אמריקה. הגנרל הכי מוצלח והכי חשוב באמריקה, שהוא היה ידיד היהודים, הוא אמר לחבריו היהודים בארצות הברית: למען השם, תודיעו לבני עמכם בארץ ישראל, שלא יעשו את המשגה להקים מדינה יהודית. כי אחרי 10 ימים לא יישאר אף יהודי אחד בחיים. זה היה הגנרל הכי גדול באמריקה, גנרל מרשל. אבל זו לא היתה רק דעתו של מרשל, זו היתה דעת כל הגנרלים בעולם, לדעת הגנרלים בצרפת, לדעת הגנרלים במדינות יותר קטנות, שאחרי 10 ימים לא יישאר אף יהודי אחד בחיים. מפני שידעו – שם יש 30 מיליון ופה יש 600 אלף. שם יש 30 מיליון עם צבא ערוך, מזוין ומלומד, ופה אין צבא בכלל, יען כי ביום שהכריזו על מדינה, לא היה צבא יהודי, היתה “ההגנה”, אבל "ההגנה” זה היה ארגון בלתי ליגלי, לא היה לו נשק, ורוב חבריו – לא היה להם שום אימון צבאי. במקרה, אני טפלתי קצת בענינים אלה אז, ואני יודע את הדברים. אז הממשלה הראשונה שלנו לא נבחרה, מפני שאי אפשר היה לבחור ממשלה בשעה שאנגליה ישבה פה. והאנגלים הלא ישבו פה עד 14 במאי 1948 עד 12 בלילה, שאז הנציב העליון יצא מהארץ. לכן אי אפשר היה לבחור ממשלה, אבל צריך היה להקים ממשלה. לאושרנו, הוחלט על הקמת הממשלה, אשר אלה אשר סודר שהם יהיו הממשלה הזמנית, הם לא יכלו לא לקבל את זה, מפי שזה החליט הועד הפועל הציוני יחד עם הועד הלאומי בארץ, אז לא יכלו לעשות נגד זה. אבל היו רבים אשר הם נבחרו להיות הממשלה הזמנית, הם רעדו: אנחנו נכריז על מדינה? במשך 10 ימים לא 17 יישאר אף יהודי אחד בחיים. כי שם יש צבאות גדולים עם הנשק הכי מודרני שקבלו את כולו מאנגליה, וליהודים אין נשק, אין צבא – איך זה יתקיימו? והיה פחד גדול. אבל רוב היהודים אינם פחדנים, ואתם יודעים שאנחנו קיימים. אמנם הם התנפלו עלינו – ו־6 מדינות התנפלו עלינו, אבל הן כולן – נצחנו אותן. אבל הגנרלים הגדולים, כולם היו בטוחים, שאחרי 10 ימים לא יישאר אף יהודי אחד בחיים.

ועלי למסור לכם מי היתה המדינה שעזרה לנו לעמוד – אני בטוח שרבים מכם יודעים, אולי לא כולכם – המדינה היחידה שעזרה לנו לנצח במלחמה, זו היתה המדינה רוסיה. כשאני קורא היום מה הם כותבים על איך נוסדה המדינה היהודית, אז אני יודע שהם כותבים – והם כותבים את זה באורגן הכי חשוב שלהם, כי בביתי יש לי אנציקלופדיה של 55 כרכים, שהם כותבים מה שקרה לפני 22 שנה. הם ידעו, אבל הם חושבים שבשביל עמם הם יכולים להגיד כל דבר – כך צריך לקבל את זה, ואיש לא יעיז ברוסיה להגיד – מה שכותבים בממשלה שלנו, זה שקר. איש לא יעיז לזה. יען כי אם אדם יעיז לזה, הוא ייהרג. אבל אותה הרוסיה ועוד כאלה בודדים אשר הם עוד קיימים גם עכשו, הם חיים גם בממשלה הרוסית – אותו גרומיקו – הם המציאו לנו את הנשק הדרוש. הם היו היחידים – כי אמריקה שהיתה ידידה שלנו לפני קום המדינה ולאחר קום המדינה ועד הימים האלה, ואני יודע מאד להעריך את ידידות אמריקה – אמריקה, לאחר שהוחלט באו”ם להקים מדינה יהודית – היא הטילה אמברגו על נשק לישראל, לא רק לישראל, גם לערבים. אבל הערבים לא היו זקוקים לנשק אמריקאי. היה להם הנשק הכי מודרני והכי עשיר, – ממדינה אחת שאז היתה האימפריה הכי גדולה בעולם – אנגליה. ולנו זה לא היה, וקבלנו את זה הודות אך ורק לרוסיה. אבל ההסטוריה הרוסית בימינו מספרת ספור אחר – אני לא רוצה לספר את זה – אולי כשאני אגמור – אני עוסק עכשו באיזו עבודה, של זכרונות. כשאני אגמור את זה, אני אכתוב עוד ספר אחד קטן – מה אומרים בהסטוריה הרוסית, במדע הרוסי היום – איך נוסדה מדינת ישראל, שזה היה נבלה ורמאות של המדינות האימפריאליסטיות, ואחר כך אספר כי באמת עזר למדינת ישראל, אז – בימים ההם, לפני 22 שנה. היחידים שעזרו אז – יש לי הנאום שנאם בא כוח רוסיה, יש לי הדברים שהם טענו, יש לי הדברים שהם התנגדו לאמריקה, אשר רצתה לבטל את החלטת או"ם, כי הם התחרטו, אחרי שבועיים לאחר שקבלו החלטת האו״ם, הם התחרטו על זה שתקום מדינה יהודית. אבל ברוסיה מותר לספר לעם שקר, אם כי יש בתוכם מלומדים, שיודעים שמה שאומרים להם זה שקר, אבל אסור להם להגיד שזה שקר.

אבל זו עובדה, שהיחידים שעזרו לנו אז – זו היתה רוסיה. ולכן, אם החבר ששאל אותי – אז אני עונה לו. היתה, בלי ספק, סכנה גדולה על קיומנו, על קיום אותם היהודים המעטים – 660 אלף היהודים. עם הכרזת המדינה היתה סכנה גדולה מאד. מכיון שהייתי 18 אחד מהממשלה הזמנית, חבר בממשלה הזמנית לזמן מה, אני יודע מה היתה חרדת חברי הממשלה הזמנית אז – אני יודע – חבר יקר שלי שהוא היה באמריקה, הוא נפגש עם הגנרל הכי גדול באמריקה, הוא חזר מאמריקה 3 ימים לפני הכרזת המדינה. הוא בא לספר לי מה אמר הגנרל הכי גדול באמריקה בענין זה. הוא ספר לי את דבריו במשך שעה וחצי, ספר לי מה שגנרל מרשל אמר לו: למען השם, אל תקימו מדינה. אבל בסוף, לאחר שספר לי כל מה שאמר גנרל מרשל, שאמר, שאם אנחנו נעשה זאת – לא ישאר אף יהודי אחד בחיים, ובסוף הוסיף 4 מילים, שהוא אמר לי, לא בשם מרשל: נדמה לי, שהוא צודק. אמרתי לידיד הזה: מה שאמר לך מרשל, תספר לממשלה הזמנית, כי ידעתי שהם צריכים לדעת. אבל את 4 המילים האלה, אל תוסיף. ובאמת, הוא קיים את זה, הוא לא אמר את זה. אבל הם לא יכלו להגיד שלא תהיה מדינה, מפני שלא הם החליטו, זו היתה החלטה של הועד הפועל הציוני והועד הלאומי. אבל מה שקרה אחר כך, אתם יודעים. באותו היום שהאנגלים עזבו את הארץ ב־12 בלילה, ב־14 במאי ערב יום שישי, ב־1948, כל המדינות הערביות האלה, עם הנשק, באותו יום באו במטרה להשמיד את היהודים, ואחר כך נוספו להם עוד 2 מדינות ערביות, ואנחנו ניצחנו. אמנם בלי עזרת רוסיה לא היה לנו נשק. גם אנשים אמיצים לא יכולים לנצח.

אבל בלי זה שהיה לנו נוער כזה, שהיה מוכן להקריב את נפשו בעד זה, אז אפשר היה. וההסטוריה של 22 שנים האלה, אני לא צריך לספר לכם, אתם יודעים מה שקרה. אתם יודעים מה שקרה ב־1956 ואתם יודעים מה שקרה ב־1967. היו 3 מלחמות גדולות, ועמדנו בפניהן. אני בטוח, שאם אנחנו נמשיך את פעולותינו כמו שעשינו עד היום, נקלוט יותר עליה, נישב יותר שטחים, נעשה קץ לעדות השונות שהיו ליהודים הרבה מאות שנים, כשהם היו בגולה – יהודים ספרדים, יהודים אשכנזים, יהודים מאלג׳יר, יהודים ממרוקו, יהודים מאמריקה – נקים עם אחד, כולם יקבלו חינוך אחד, וכולם יהיו שוים במדינה. וכאדם שחי בארץ 65 שנים כבר, אני יודע מנסיוני, שאמנם היתה עליה – העליה הראשונה שבאה לארץ – לפני 100 שנה, לדעתי, זו היתה עליה הכי גדולה שהיתה אי פעם, ועד היום קשה לי להניח, איך יכלו להביא יהודים צרפתים, שהם היו הראשונים שקבלו שווי19 זכויות בצרפת, אחרי המהפכה הצרפתית – איך דוקא צרפת, הארץ הכי מתבוללת של יהודים, דוקא משם יצאו 3 יהודים אשר הם הבינו שמוכרחים לחדש מדינת ישראל בארץ ישראל. הם עשו כאן דברים אשר הביאו לידי הכרזתה. אחד היה שמו יצחק – בצרפתית היה שמו לא יצחק – כרמייה, השני היה קרל נטר, אשר הוא בנה את בית הספר החקלאי הראשון, מקוה ישראל, והשלישי היה אדמונד דה־רוטשילד. אז כשאני ספרתי את זה פעם לאחד הידידים שלי שהיה בצרפת, היתה לנו שיחה בארוחת צהריים. ספרתי לו – אל אחד יש בהסטוריה של העם. היהדות הכי מתבוללת זו היהדות הצרפתית, אני ידעתי שיהדות זו הוציאה מתוכה אנשים שעשו דברים הכי גדולים לבנין הארץ. ביחוד אחד מהם, שהוא עשה יותר מכל העם היהודי יחד, עד הקמת המדינה – אחרי הקמת המדינה, כבר העם היהודי עשה יותר, אבל זה עד הקמת המדינה הוא עשה יותר, אני קראתי בשמו, אז אמר: לא יהודי. הוא נולד בצרפת, הוא מדבר צרפתית, – אז הוא לא יהודי, אבל חשבתי – מה זה יהודי, מה זה צרפתי? – צרפתי זה אדם שבא אתמול מאיזו ארץ אחרת, שהיתה עוינת לצרפת, מתישב בצרפת, לומד לדבר צרפתית – הוא צרפתי. זו הפעם הראשונה שבה העם הצרפתי נלחם את מלחמותיה20 נגד הרומאים והוא צרפתי. ולכן, אם זה צרפתי, אז הצדק אתו, שהאיש הזה, שאני דברתי עליו, איננו צרפתי יען כי אמנם הוא נולד בצרפת, ודבר צרפתית, אבל אביו נולד בגרמניה, ומת בגרמניה, ובנו חי בלונדון והוא חבר הפרלמנט האנגלי. אז איך זה איש כזה, שבנו חבר הפרלמנט האנגלי, אביו נולד בגרמניה, חי ומת שם, איך הוא צרפתי במובן הזה. לצרפת יש גם כן הסטוריה. לנו יש הסטוריה יותר גדולה מאשר לצרפת. להם יש הסטוריה של אלפיים שנה. ולכן, השאלה השניה שנשאלתי – אין לי תשובה, ולפי שעה, אסתפק בתשובה זו.

אני שייך לעליה שקוראים לה עליה שניה. יש לגנדות, שהעליה השניה היתה עליה הכי טובה. אני אומר, שיש לגנדות, מפני שאני הייתי בעליה שניה, ואני יודע שהעליה הראשונה, לא היתה כמוה. ועד היום אני אינני יכול להבין את הנס הזה – איך זה צעירים שחיו בהונגריה, שחיו ברוסיה, חיו ברומניה לפני קרוב למאה שנה, איך הם הגיעו לרעיון לקום ולבנות מדינה יהודית בארץ ישראל, על ידי חקלאות. כמה חקלאים היו בעולם, בארצות שונות – אינני יודע מאיזה ארצות אתם באתם, אבל אני בא מארץ גדולה ששם היו – מינימום – 5 מיליון יהודים, מרוסיה. אני לא ראיתי בחיי אף פעם יהודי עובד בחקלאות. ידעתי שיש אנשים שגרים בכפרים, היתה לי משפחה שגרה בכפר. גם אני כשהייתי חולה בילדותי, אמרו לי כי עלי להיות בכפר זמן מה. גרנו בקיץ בכפר לזמן מה. בקרתי אצל השכנים היהודים האלו. אולי היו מקומות בודדים שהיו בהם חקלאים יהודים. אבל לא היה דבר כזה.

והנה מי שהגה לפני 100 שנה את הרעיון, יהודי אורתודוכסי מאד, מהונגריה, מבודפשט – זאת אומרת, גמר את הגימנסיה, אביו רצה לשלוח אותו – אז היה בית ספר לרבנים בברלין – ואביו רצה שילך ויהיה לרב. אמר לו: לא, אבא. אני החלטתי בליבי – עלי לעלות לארץ ישראל, לחדש את מדינת ישראל, על ידי עבודה חקלאית. אמר לו: מה, אתה כופר בעיקר, אתה לא מאמין במשיח? אמר לו: לא, מפני שאני מאמין במשיח. אני רוצה לקרב את בואו, ואפשר לעשות את זה, אם אנחנו נתחיל להיות עובדים חקלאים. אז האבא שלו אמר לו: אני לא אתן לך פרוטה. אז קם והלך ברגל 41/2 חודשים. הגיע מבודפשט עד ירושלים. ושם הוא מצא עוד 2 יהודים – אחד גם כן הונגרי, עשיר גדול; ואחד שנולד בירושלים, והם השלושה החליטו לבנות כפר עברי. ושלושתם בנו הכפר היהודי הראשון. אני חושב עד היום – מניין הם לקחו את האידיאה הזאת? ואת הגבורה הזאת, ואת המסירות הזאת, להקים אז, ב־1878 כפר יהודי ראשון בארץ ישראל? לכן אני חושב, שאלה הם למעלה מכל העליות שהיו עד כה. אם כי אני יודע שאחרי 20 שנה, אז היו גם כאלה שרצו להקים קבוצים, אבל זה לא הצליח בידם. אבל הם החליטו לבוא לארץ ולבנות בכוח עצמם כפר. לכן, אני חושב, אלה היו החלוצים. אבל אין זאת אומרת שעליה שניה היתה הכי טובה. אני הייתי בעליה שניה, ואני יודע שמעליה שניה לא נשארו רבים בארץ.

כי אלה שבאו בעליה שניה, – או שחזרו אחרי יום, או שאחרי שבוע, או גם אחרי שנה, או שעזבו את הארץ, או גם אם נשארו בארץ – והיה לי חבר אשר הוא נבחר לייצג את המפלגה שאני הייתי חבר בה. זו היתה מפלגה ציונית סוציאליסטית, ואני אינני לא ציוני ולא סוציאליסט עכשו. אבל הוא עזב את המפלגה אחרי שנה, ואני השתוממתי – איפה הוא, מה קרה לו? מצאתי את שמו בספר הטלפונים אחרי 30 שנה, אבל לא הייתי בטוח21 שזה אותו איש, מפני שיכולים להיות 2 אנשים בשם זה. אמרתי: אטלפן לו, טלפנתי, והוא ענה. אמרתי לו: איפה היית? אמר: אני התייאשתי מהמפלגה והייתי לסוחר. אבל לא הצלחתי כסוחר, והייתי פקיד של סוחר, ומזה אני חי עד היום. ובכן, הרוב של אנשי עליה שניה עזבו את הארץ, חלק גדול שנשאר בארץ הלך להיות סוחר; והעליה הכי טובה שאני ראיתי, זו היתה עליה שלישית, שכולם באו לארץ לאחר שכולם גם למדו עברית וגם למדו לעבוד בחקלאות. והיתה עליה רביעית, שאני לא רוצה לדבר עליה מפני…22. אבל היו עליות חמישית ושישית – לא היו כמותם בימי עליה שניה. אבל מה שאני יודע עוד יותר, בימי עליה שניה אני קצת טפלתי בעניני המדינה מספר שנים, ביחוד בצבא. אני יודע שמ־1939 – 1944 קם צבא ששום מדינה בעולם לא היתה מתבישת בו. לא אומר, שזה הצבא הכי טוב בעולם, אבל אני מסופק אם היה צבא יותר טוב בעולם מהצבא הזה. הצבא הזה היה קטן, זמן רב גם לא היה לו נשק, ועבר זמן רב – ואת עיקר הנשק קבלנו מרוסיה, בעזרת הרוסים יכולנו להשיג את הנשק הזה. כשאני ראיתי מה שקרה לפני 3 שנים, אני יודע שהיום יש לנו צבא עוד יותר טוב ממה שהיה לפני 22 שנה. אני רוצה לקוות, שהצבא שיהיה לנו בעוד 10 שנים, בעוד 20 שנה יהיו עוד יותר טובים, עד אשר תקום נבואת ישעיהו.

ישעיהו אומר נבואה ששום עם אחר בעולם – אצל עמים הכי גדולים, והיו עמים גדולים יותר מהעם היהודי – העם המצרי היה עם גדול מאד לפנינו, והעם היווני בודאי היה גדול כי העם היווני למדו תחילה מהמצרים והאשורים, אבל לאחר שהם למדו מהם את ראשית המדע, הם עלו עליהם. אף עם אחר גדול, לא סין, לא הודו, לא היוונים ולא אחרים אמרו את הדבר הזה, שאמרו הנביאים שלנו. אמרו 2 פסוקים, שיבוא יום ”ולא ישא גוי אל גוי חרב” – לא יהיו יותר מלחמות, “ולא ילמדו עוד מלחמה” – ואני אנסה בשתי מילים להגיד מה החשיבות הגדולה של הדבר הזה.

היום, בימינו אלה, רוב עמי אירופה אינם רוצים במלחמה, אינם רוצים לעשות מלחמות. אבל כל עמי אירופה מוציאים מיליונים ומיליארדים על צבא ועל אימונים, כי אינם 23 בטוחים שאחרים לא יילחמו. לכן הנביא שלנו אמר – לא רק לא ישא גוי אל גוי חרב, אלא הוסיף – ולא ילמדו עוד מלחמה. כי עמי אירופה עכשו גם כן אינם רוצים להלחם, הם רוצים בשלום. רוב עמי אירופה, אבל הם לא בטוחים שיתנו להם לחיות בשלום, לכן הם מוכרחים להוציא מאות מיליונים ומיליארדים על החזקת צבא. הנביא שלנו אומר – יבוא יום שלא רק לא ישא גוי אל גוי חרב, אלא גם לא ילמדו מלחמה, ואני בטוח שיבוא יום כזה. אינני יודע אם זה יבוא בעוד 20 שנה, או בעוד 30 שנה, 50 שנה, אבל זמן כזה יבוא. ולכן, מה שראיתי עם קום המדינה, וידעתי – במידה שידעתי מה זה צבא – שאין צבא יותר טוב ממנו. לא אומר, שהיה הצבא הכי טוב בעולם, אבל אני שאין בשום מקום בעולם צבא יותר טוב, אבל עכשו יש צבא עוד יותר טוב. והצבא של היום הוא עולה על הצבא שהיה לפני 22 שנה……. ולכן אני יכול להגיד שיש צבא יותר טוב ממנו. ואני בטוח שבעתיד יהיה לנו צבא עוד יותר טוב, כי המצב הוא, שמלבד עליה אחת, שהיתה לא כל כך מוצלחת – אבל אינני רוצה לקרוא בשמה – אבל כשאני לוקח את העליה הראשונה אשר גודלה היה בזה, שבימים ההם שלא היה אף יהודי אחד חי מחקלאות, הגה את הרעיון לבנות כפר יהודי – ועליה שניה גם כן, אם כי לא כפי שמקובל אצל אנשי עליה שניה, אבל בכל זאת, גם הם עשו משהו. ועליה רביעית ועליה חמישית ועליה שישית, ואני רואה שכל דור שלנו – אם כי אני קורא עתונים, ויוצא שהנוער התקלקל, אני מסופק אם היה לנו פעם נוער יותר טוב, ואני בטוח – במידה שאני יודע – שהצבא שלנו עכשו הרבה יותר טוב מהצבא של לפני 22 שנה; והצבא של לפני 22 שנה עשה דבר חשוב מאד, הוא עשה הסטוריה. נלחמנו – 1 נגד 40 ונצחנו במלחמה, אשר כל הגנרלים הגדולים בעולם היו בטוחים שלא ישאר ממנו זכר. וזה עשה הצבא של לפני 22 שנה. והצבא שלנו עכשו – אין לי מגע24 יום־יומי אתו, אבל פחות או יותר, אני יודע שהוא עולה על הצבא מלפני 22 שנה. וראינו את זאת במלחמת ששת הימים. וכל העולם השתומם – איך זה בשישה ימים אנחנו נצחנו את עמי ערב. ולכן אינני יודע אם בקרוב יבוא השלום – אבל אין אצלנו שום יסוד……25 בקשר לשלום, מפני שיש די כוח בעם היהודי, המעט שישנם פה. אבל אנחנו היינו לא מעט – עכשו יש לנו קרוב ל־3 מיליונים, והיה זמן שהיו כאן, 15 אלף.

ראשית המדינה היהודית כשבנו את בית הספר החקלאי הראשון, למען אפשר את הקמת המדינה היהודית כי אי אפשר להקים מדינה, כי קודם כל היהודים צריכים לעבוד בחקלאות, ועכשו אנחנו יכולים לעשות יותר, עכשו הצבא יותר טוב מאשר הצבא שנלחם ונצח את כל עמי ערב, והעולם כולו השתומם. אבל זה לא יבוא ביום אחד. ועלינו להתכונן גם לעמוד בתנאים קשים, אבל לא להשלים עם הקיים. להגדיל את הישוב, לאחד יותר את העדות, שלא יהיו עדות שונות, אלא רק עדה אחת, יהודים בעולם, שלא יהיה מספר קטן כזה, כי אין עוד מדינה שמספר קטן של עמה יושב בארצו. יש הרבה מדינות אשר חלק רב עזב אותו ונמצא בארץ אחרת – איטלקים ספרדים ועוד – עזבו את ארצם, אבל הרוב הגדול של העם יושב בארצו. אצלנו, הרוב הגדול של העם איננו במדינה. עד שלא נצליח להביא הרוב הגדול של העם, במשך 10, 20 שנה שהחלק הכי גדול של הארץ יהיה בידינו, ואני לא רוצה להגיד על המדיניות, אם ניסוג או לא ניסוג. אני בעד נסיגה במחיר שלום. אם תהיה אפשרות של שלום, אז ניסוג, לא מכל המקומות – לא מירושלים ולא מרמת הגולן. אם שלום – כל סיני להחזיר להם וגם חלק של מערב ארץ ישראל. אם כי יש לנו זכות על זה, אבל שלום יותר נחוץ לנו מאשר סתם זכות, כי זכות היתה לנו כל הימים, על ארץ ישראל, אבל לא יצא מזה כלום. ולכן אין להתייאש ……26 אנשים גדולים אשר לא היו כמותם בארצות אחרות, ולא נמצא שום עם גדול לפני העם היהודי שהעיז להגיד – ולא ישא גוי אל גוי חרב. והאיש הכי גדול שהוציא אחד העמים הכי גדולים בעולם – העם היווני – היה אפלטון. הוא נולד בשעה שהיתה מלחמה לא בין יוונים ולא־יוונים, אלא היו שני שבטים יוונים – בין ספרטה ואתונה. האידיאל שלו היה, שהשבטים היוונים לא ילחמו זה בזה. ילחמו אך ורק עם לא־יוונים. הוא קרא להם ברברים. עם ברברים אפשר להלחם. שבטים יוונים לא צריכים להלחם יותר אחד בשני. ילחמו רק בברברים. אבל הנביאים שלנו אמרו – לא ישא גוי אל גוי חרב – שום גוי. גוי זה לא כמו גוי באידיש. גוי זה עם. שום עם לא ילחם בעם שני. “ולא ילמדו עוד מלחמה”27. זו אחת האמונות הגדולות החשובות ביותר, ואני בטוח באמיתותה שזה יקום, והרבה תלוי בזה – לא הכל – בנו. אנחנו בכל זאת עם קטן, אבל הרבה תלוי גם בעם קטן. העם היהודי יכול להיות, כמו שאמרו נביאינו – לאור גויים28. יש הרבה דברים בהם גילינו שאנחנו יכולים להיות לאור לגויים.

ואנחנו, בזמן שקמה המדינה, עוד לא היינו לאור גויים,29 אבל הרבה דברים שעשינו במשך 22 שנה, הם נעשו אור לגויים – באפריקה, באסיה, וגם באמריקה הדרומית. ולכן, הנבואה עוד לא קמה. אבל היא יכולה לקום, וזה תלוי בנו. אם אנחנו נמשיך את מעשי הגבורה והמסירות והכוח והצדק, יש פסוק אחד, שזה המהות של היהדות – פסוק של 3 מילים – “האמת והשלום תאהבו”. דרש מהיהודים שיאהבו שני דברים, רק שלום ואמת. הוא לא אמר “רק”, אבל הוא לא אמר דבר אחר – אמת ושלום. אני חושב שזו אמירה הכי גדולה שנאמרה, ואין אף עם אחד בעולם שאמר אמירה כזו, רק הנביאים שלנו, ואם אנחנו נקיים את זה, אז הדבר הזה יתקיים. ויש לנו הבטחה על שני דברים. נאמר בתהילים – “ד' עוז לעמו ייתן”, “ד' יברך את עמו בשלום”. הדבר הראשון התקיים בחלקו הגדול. ד' נתן עוז לעמו – ראינו במלחמת העצמאות, ראינו במערכת סיני וראינו את זה במלחמת ששת הימים, ואנחנו רואים את זה יום־יום. יען כי עומדים מעטים נגד רבים. הדבר השני עוד לא התקיים. “ד' יברך את עמו בשלום”.

אני מאמין בזה כולי, שיבוא שלום, אבל אינני יודע מתי – בעוד חודשים אחדים, בעוד איזה עשרות שנים, אבל זה יבוא, ואז – עם העוז שאלהים כבר נתן לנו, העוז שנתן לנו לפני 22 שנה, לפני 12 שנה, והעוז שנתן לנו לפני 3 שנים במלחמת ששת הימים, יש לנו כבר העוז הזה במידה רבה – לא כל צורכה. וגם הדבר השני יבוא – “ד' יברך את עמו בשלום”. השלום יותר חשוב מאשר כל השטחים, ונאחז רק בירושלים ורמת הגולן – ואינני צריך להגיד מדוע שני אלה, אני חושב שכולם יודעים מדוע. אם בעד זה אנחנו עושים שלום, ויקום השלום – אז “ד' יברך את עמו בשלום”.


  1. במקור כתוב “מידנה” הערת פב"י  ↩

  2. במקור יש שיבוש במילה  ↩

  3. במקור כתוב “יחידב” הערת פב"י  ↩

  4. במקור נמחקה מילה הערת פב"י  ↩

  5. במקור נמחקה מילה הערת פב"י  ↩

  6. מילה מחוקה במקור הערת פב"י  ↩

  7. מילה מחוקה במקור הערת פב"י  ↩

  8. מילה מחוקה במקור הערת פב"י  ↩

  9. מילה מחוקה במקור הערת פב"י  ↩

  10. מילה מחוקה במקור הערת פב"י  ↩

  11. מילה מחוקה במקור הערת פב"י  ↩

  12. במקור כתוב “משינה” הערת פב"י  ↩

  13. במקור כתוב “באומות” הערת פב"י  ↩

  14. כך במקור הערת פב"י  ↩

  15. במקור כתוב “מדינוצ” הערת פב"י  ↩

  16. מילה מחוקה במקור הערת פב"י  ↩

  17. מילה מחוקה במקור הערת פב"י  ↩

  18. מילה מחוקה במקור הערת פב"י  ↩

  19. במקור כתוב “זווי” הערת פב"י  ↩

  20. כך במקור הערת פב"י  ↩

  21. במקור כתוב “בטו” הערת פב"י  ↩

  22. במקור הושאר רווח הערת פב"י  ↩

  23. במקור מילה מחוקה הערת פב"י  ↩

  24. במקור כתוב “מגי” הערת פב"י  ↩

  25. במקור הושאר רווח הערת פב"י  ↩

  26. במקור הושאר רווח הערת פב"י  ↩

  27. במקור כתוב “מלמחה” הערת פב"י  ↩

  28. כך כתוב במקור הערת פב"י  ↩

  29. ראה 29 הערת פב"י  ↩