לוגו
מכתב ל־22 פרופסורים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

ירושלים, י׳ בטבת תשכ"ה

15.12.64


"מכובדי,

היה בדﬠתי לפרסם את המכתב הרצוף בזה בﬠתון, כתגובה למברק ששלחת ﬠם חבריך אל רה"מ אשכול, אך בינתיים חלו התפתחויות נוספות שדחקו ﬠניין הציבור מנושא זה אל נושא אקטואלי יותר, ולפיכך אני מתיר לﬠצמי לשלוח אליך את דברי בתקוה כי תקשיב רגﬠ לקולי.

בﬠתונות נתפרסם מברקם של 22 פרופסורים אל אשכול ובו הם מבקשים לחזק ידיו “נגד הנסיון ליצור מכשיר לדרישה וחקירה שאין בה לא צורך ולא תוﬠלת”.

שמות החתומים ﬠל מברק זה חייבו ﬠיון מחדש וחוזר בדבריהם הקצרים, ומﬠיון לﬠיון נתחזקה התמיהה ﬠל כל דבר ודבר שבמברקם הנמרץ.

בודאי לא נתﬠלמה מﬠיניהם חוות דﬠתו של היוﬠץ המשפטי לממשלת ישראל, שחקר ודרש ימים רבים בחומר שקיבל לﬠיונו, והוא איש מוסמך לבדיקה זו, מאומן לה, ובﬠיקר איש ניטראלי לגמרי, וחפשי מכל פניות שהן.

והנה, כלום מה שמצא והמליץ – ﬠפר ואפר בﬠיני החותמים ﬠל המברק, והם אשר לא קראו בחומר ולא חקרו ולא דרשו, מוצאים ﬠצמם מוסמכים ממנו לקבוﬠ כי אין צורך בחקירה, וכאשר מסכם הוא “יש בזה משום טרגדיה לא מוﬠטה שלא רק הענין עצמו היה עסק ביש אלא שגם הטיפול בו היה ביש מזל מתחילתו וﬠד סופו.”?

כשקובﬠ היוﬠץ המשפטי כי: “סוף הפסוק שהוצﬠ לﬠנין בﬠקבות מסקנותיה של וﬠדת השבﬠה – אינו סוף פסוק כלל” – מה מסמיך אותם לומר כי הוא חייב להגנז?

כשהוא מוצא כי מסקנות הועדה ההיא “נטולות ערך של קביעה משפטית או מדעית” – באיזו סמכות משפטית או מדעית הם קובעים כי ערכן שריר וקיים ואין צורך בחקירה ודרישה?

כשהוא אומר: “כי הקביעות העובדתיות של ועדת ה־7 לא היו עומדות במבחן אילו היו מוﬠברות תחת שבט ביקורתו של בית משפט בישראל”, כלום דברים בטלים הם, ו“טובת המדינה דורשת שהﬠנין ייגנז?”

וכשהוא קובﬠ, לאחר ששקל בﬠד ונגד, כי הממשלה, אם תרצה לחקור, “תיטיב לﬠשות אם תﬠמיד לחקירה מחודשת את הﬠנין בהיקפו המלא” – ﬠל מה הם מבססים הצהרתם שאין בכך לא “צורך” ולא “תוﬠלת”?

אבל דברים אלה, “צורך” ו“תוﬠלת” הם שהחרידוני מכל: לא רק מפני השאלה, צורך של מי? ותוﬠלת למי? אלא בהﬠמדה של “צורך” ו“תוﬠלת”, כנגד חקירת דין וקביﬠת האמת – האמנם? ובשמכם מכובדי יהיה נקבﬠ מﬠתה כי האמת תיסוג מפני התוﬠלת, וכי ﬠל חקירת הדין להיגנז מפני ש“אין צורך”?

מהי איפוא אותה “טובת המדינה” אשר בשמה אתם קובﬠים כי אין צורך בחקירה ודרישה של האמת? מהו זה שכוחו ﬠדיף מבקשת דין? ואשר בשמו אתם מחזקים ידי המתנגדים לחקירה?

אחדים מכם, מכובדי, כבר חתמו ﬠל כרוזים באותו ﬠנין ﬠצמו לפני שנים אחדות, וﬠדיין קבוﬠים באותה ﬠמדה כאילו כלום לא נודﬠ בינתיים, או כאילו יודﬠים משהו המחזק דﬠתם כי אין צורך לא לדﬠת ולא לחקור ולא לדרוש ושתיגנז התביﬠה לחקירה – ﬠל סמך מה? בשם מה? מה ידוﬠ לכם שנותן תוקף לדרישה זו? מה מייפה כוחו של אדם לקום ולתבוﬠ כי לא ייﬠשה משפט?

ה“פרשה” לא תוכל להפסק אלא לאחר שתזכה פﬠם אחת לטיפול משפטי מלא ושלם, יהיו המימצאים הנחשפים כואבים כאשר יהיו – ושתצא ה“פרשה” סוף־סוף מידי הציבור שאינו־יודﬠ, ותﬠבור לבסוף לידי יודﬠי דת ודין, והם במושב־דין יקבﬠו ﬠובדות ויוציאו אמת לאור. איך אפשר להתנגד לזה? איך אפשר להיות שותפים להחשכת תביﬠת דין, בשם נימוקי “תוﬠלת” ו“צורך”? כי אפילו לא אמר היוﬠץ המשפטי דבר – ﬠדיין לא מובן בשם מה רשאים לתבוﬠ שלא ילך הדבר לבית דינו?

מﬠציב הדבר להווכח איך נוטל הקהל וקובﬠ ﬠמדה קשוחה בﬠנין סבוך מתוך שאינו יודﬠ, או מתוך דיﬠה מוקדמת, או מתוך איבה לאחד מגיבורי החזיון שלפניו – אבל לא ייאמן אם גם בחירי הקהל יהיו מופﬠלים כמותם.

אלא שאני מאמין כי דבריכם לא נאמרו רק ﬠל־מנת לבטא סולידריות ﬠם מישהו והתנגדות ישנה למישהו שכנגדו; וכי לא אתם שתצאו בפומבי מתוך רגשות שמקלקלים את השורה, אני מאמין כי אותו חיוב המניﬠ איש לקום ולחקור ﬠובדות ולחשוף אמת, הוא־הוא שהניﬠ אתכם לפרסם מברקכם – באופן ששכר פרסומו לא יהיה ﬠוד “התגודדות” פוליטית אחת וחיזוק צד פוליטי שהוא, אלא, כמקווה ממﬠמדכם המכובד, רק אותו שכר שמשלמת האמת למבקשיה."


יזהר סמילנסקי