כָּל הָעֲיָרָה בִּכְאֵב לֵבָב עָמֹק

הָאָרוֹן לִוְּתָה אֶל הַקִּבְרוֹן כַּחֹק;

רַק קוֹלוֹת הָאֵם הָיוּ עוֹלִים בּוֹקְעִים:

– צִפּוֹר רַכָּה שֶׁלִּי, לְאָן אוֹתְךָ לוֹקְחִים?

אִמָּא נֶאֱהֶבֶת,

חִדְלִי נָא מִדִּמְעָת,

לֹא תִשָּׁאֲרִי פֹּה

בּוֹדְדָה, לְבָד;

כְּצִפּוֹר אָטוּס אֵלַיִךְ וְאָשׁוּב,

וְאָשִׁיר לָךְ אֹשֶׁר, אַהֲבָה וָטוּב.

כָּל הַיּוֹם עַד עֵת הַלֵּיל הַמְאֻחָרָה

שָׁם עַל הַקִּבְרוֹן הָאֵם יָשְׁבָה עֵרָה;

צִפּוֹר שֶׁלִּי רַכָּה, פֹּה יִהְיֶה בֵּיתִי,

לֹא אַשְׁאִיר אוֹתְךָ בַּקֶּבֶר יְחִידִי.

אִמָּא נֶאֱהֶבֶת,

חִדְלִי נָא מִדִּמְעָת,

לֹא תִשָּׁאֲרִי פֹּה

בּוֹדְדָה, לְבָד;

כְּצִפּוֹר אָטוּס אֵלַיִךְ וְאָשׁוּב,

וְאָשִׁיר לָךְ אֹשֶׁר, אַהֲבָה וָטוּב.

וּלְמָחָר הָעֲיָרָה הִתְעוֹרְרָה

וְהִיא רָאֲתָה דָּבָר נִפְלָא נוֹרָא –

עַל אוֹתוֹ קִבְרוֹן עֵץ־דֻּבְדְּבָן פָּרַח,

עַל עָנָף יוֹשְׁבָה צִפּוֹר וְשִׁיר תִּפְצַח:

אִמָּא נֶאֱהֶבֶת,

חִדְלִי נָא מִדִּמְעָת,

לֹא תִשָּׁאֲרִי פֹּה

בּוֹדְדָה, לְבָד;

כְּצִפּוֹר אָטוּס אֵלַיִךְ וְאָשׁוּב,

וְאָשִׁיר לָךְ אֹשֶׁר, אַהֲבָה וָטוּב.