כָּל הָעֲיָרָה בִּכְאֵב לֵבָב עָמֹק
הָאָרוֹן לִוְּתָה אֶל הַקִּבְרוֹן כַּחֹק;
רַק קוֹלוֹת הָאֵם הָיוּ עוֹלִים בּוֹקְעִים:
– צִפּוֹר רַכָּה שֶׁלִּי, לְאָן אוֹתְךָ לוֹקְחִים?
אִמָּא נֶאֱהֶבֶת,
חִדְלִי נָא מִדִּמְעָת,
לֹא תִשָּׁאֲרִי פֹּה
בּוֹדְדָה, לְבָד;
כְּצִפּוֹר אָטוּס אֵלַיִךְ וְאָשׁוּב,
וְאָשִׁיר לָךְ אֹשֶׁר, אַהֲבָה וָטוּב.
כָּל הַיּוֹם עַד עֵת הַלֵּיל הַמְאֻחָרָה
שָׁם עַל הַקִּבְרוֹן הָאֵם יָשְׁבָה עֵרָה;
צִפּוֹר שֶׁלִּי רַכָּה, פֹּה יִהְיֶה בֵּיתִי,
לֹא אַשְׁאִיר אוֹתְךָ בַּקֶּבֶר יְחִידִי.
אִמָּא נֶאֱהֶבֶת,
חִדְלִי נָא מִדִּמְעָת,
לֹא תִשָּׁאֲרִי פֹּה
בּוֹדְדָה, לְבָד;
כְּצִפּוֹר אָטוּס אֵלַיִךְ וְאָשׁוּב,
וְאָשִׁיר לָךְ אֹשֶׁר, אַהֲבָה וָטוּב.
וּלְמָחָר הָעֲיָרָה הִתְעוֹרְרָה
וְהִיא רָאֲתָה דָּבָר נִפְלָא נוֹרָא –
עַל אוֹתוֹ קִבְרוֹן עֵץ־דֻּבְדְּבָן פָּרַח,
עַל עָנָף יוֹשְׁבָה צִפּוֹר וְשִׁיר תִּפְצַח:
אִמָּא נֶאֱהֶבֶת,
חִדְלִי נָא מִדִּמְעָת,
לֹא תִשָּׁאֲרִי פֹּה
בּוֹדְדָה, לְבָד;
כְּצִפּוֹר אָטוּס אֵלַיִךְ וְאָשׁוּב,
וְאָשִׁיר לָךְ אֹשֶׁר, אַהֲבָה וָטוּב.