אָמְרָה: ״שְׂמַח, בַּעֲבוּר הִגִּיעֲךָ אֵל אֱלֵי / שָׁנִים חֲמִשִּׁים בְּעוֹלָמֶךָ – וְלֹאה יָדְעָה
כִּי אֵין חֲלוּקָה בְּעֵינַי בֵּין יְמוֹתַי אֲשֶׁר / עָבְרוּ, וּבֵינוֹת יְמֵי נֹחַ אֲשֶׁר אֶשְׁמְעָה.
אֵין לִי בְּעוֹלָם לְבַד שָׁעָה אֲנִי בָהּ, וְהִיא / תַּעְמֹד כְּרֶגַע – וְאַחַר כֵּן כְּעָב נָסְעָה.