הָיוּ אֲנָשִׁים בְּעוֹלָמָם כְּמֵתִים וְלֹא / יָדְעוּ, וְהָיוּ בְּלֹא שֵׁמַע וּמֵאֵין רְאוֹת.

מֵתוּ אֲנָשִׁים וְהָיוּ אוֹת לְזָרִים – וְלֹא / אָמְרוּ אֲחֵרִים: ״אֲהָהּ נָמוּת וְנִהְיֶה לְאוֹת״.