אַתָּה, אַתָּה גָמִישׁ וָקַל,

כְּסוּס צָעִיר.

אַתָּה צוֹחֵק. לִצְחֹק אַתָּה יוֹדֵעַ.

אוֹתָהּ שָׁעָה מֵרִים אַתָּה הָרֹאשׁ לְמַעְלָה,

כְּסוּס צָעִיר, בַּהֲרִיחוֹ הַדֶּרֶךְ הָרְחָבָה.

הַיּוֹם הַשֶּׁלֶג רַךְ,

וְהוּא נוֹשֵׁם בְּרֵיחַ גַּרְעִינֵי שִׁבֹּלֶת־הַשּׁוּעָל הָרֵיחָנִים,

וַאֲנִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְרַחֵשׁ בִּי כָּל דָּבָר.

אַרְאֶה לְךָ כֵּיצַד אֶפְשָׁר אוֹתִי לִמְשֹׁךְ.

בִּדְבַר אֲהוּבוֹתֶיךָ כָּל־כֻּלָּן סַפֵּר לִי.

וְאוּלַי שׁוּם אֲהוּבוֹת עֲדַיִן לֹא הָיוּ לְךָ?

הַאִם הָיוּ אַפְלוּלִיּוֹת דָּמִים, כְּבֵדוֹת כְּבֵדוּת־פָּרָה?

אוֹ זְקוּפוֹת־קוֹמָה וּגְמִישִׁיּוֹת, כְּגִבְעוֹלֵי־פְּרָחִים?

אוֹהֵב אַתָּה אוּלַי עַגְלוּלִיתוֹ הַפְּלוּמָתִית שֶׁל גוּף?

וְאוּלַי הָיוּ הֵן רַק בֻּבּוֹת שֶׁל חַרְסִינָה

וְעֵינֵיהֶן שָׁטוֹת, וְעֵינֵיהֶן כְּצִמּוּקִים?

עָלַי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים תְּסַפֵּר לֵאמֹר:

מְצָאתִיהָ עֶרֶב יוֹם אֶחָד,

וְזֶה הָיָה יוֹם חֲמִישִׁי

שֶׁל אֵיזֶהוּ־שָׁבוּעַ,

בְּחֹדֶשׁ הַדּוֹמֶה לִשְׁאָר הֶחֳדָשִׁים.

כְּמוֹ סוּסָה צְעִירָה, סוּסָה הַבַּת שָׁנָה,

הִיא לָהֲטָה לִשְׂבֹּעַ וְלִרְווֹת

בַּשֶּׁלֶג שֶׁרֵיחוֹ כְּגַרְעִינֵי שִׁבֹּלֶת־הַשּׁוּעָל,

וְאוּלַי גַם בִּי.