רֹאשׁ רַב הַמַּחֲשָׁבָה,

לֵב חוֹצֵב לֶהָבָה,

קוֹל שַׁדַּי מְדַבֵּר בְּקוֹל…

לוֹ אֶלֶף עֵינַיִם,

לוֹ רִבּוֹא אָזְנַיִם,

וְיֶחֱזֶה וְיַקְשֵׁב בַּכֹּל.

לוֹ נִפְתָּח הַצֹּהַר

בַּשַּׁחַק לָטֹהַר,

בּוֹ יָרֹן שִׁיר קֹדֶשׁ וָהוֹד.

בִּכְבוֹדָהּ הַשְּׁכִינָה

מַקְשֶׁבֶת לָרִנָּה

אֶרְאֶלִּים יַמְתִּיקוּ לוֹ סוֹד.

וְיַשְׁקֵף מִמָּרוֹם

אֶל צָפוֹן אֶל דָּרוֹם,

עֲמֻקָּה עֲמֻקָּה הַשְּׁאֹל.

בָּהּ יֵרֶא כָּל חֶלְאָה,

מִשָּׁם יַבֵּט הָלְאָה,

וְיֵדַע וְיָבֵן אֶת הַכֹּל,

כַּיֶּלֶד הוּא תָּמִים,

לוֹ יַלְדוּת עוֹלָמִים,

כַּיָּשִׁישׁ יָפֵחַ לַקֵּץ.

ולוזין תר"ן

כתב יד. מכתב מוולוזין, ז' אלול תר“ן; מופיע באגרות ביאליק כרך א‘, עמ’ מ”ב-מ"ג