וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה
בראשית ב, א
הנחשׁ: פִּתְחִי לִי דְלָתַיִךְ, חַוָּה יוֹנָתִי!
לְבַקֵּר בִּמְעוֹנֵךְ הִנֵּה בָאתִי!
חוה: מַה תַּעֲשֶׂה פֹּה בַּלַּיְלָה?
בְּלֵיל חשֶׁךְ, נֶשֶׁף וַאֲפֵלָה?
הנחשׁ: פִּתְחִי הַדֶּלֶת, יוֹנָתִי! מַהֵרִי!
אַחַר נִשְׁתָּעֶה, וּדְבָרַיִךְ תְּדַבֵּרִי!
חוה: אַיֶכָּה?! מֵאֹפֶל לֹא תֵרָאֶה.
פָּתַחְתִּי הַדֶּלֶת, מַהֵר בּוֹאָה!
הנחשׁ: מַה שְּׁלוֹמֵךְ, תַּמָּתִי? הֵן זֶה מִכְּבָר
פָּנַיִךְ לֹא רָאִיתִי, יֶרַח עָבָר.
חוה: הוֹדוֹת לָאֵל הַכֹּל שָׁלוֹם.
אַךְ מַה הֱנִיעֲךָ לָבוֹא הֲלֹם?!
הנחש: הֵן אִישֵׁךְ הַזָּקֵן הַנִּרְגָּן,
מְנָעֵךְ מֵאֱכוֹל מֵעֲצֵי הַגָּן?!
חוה: חָלִילָה! רַק מֵעֵץ הַדַּעַת
צִוָּה לְבִלְתִּי בּוֹ גַעַת.
הנחשׁ: וְאַתְּ, חַוָּה, יְדִידַת נַפְשִׁי!
הֲתִשְׁמְעִי אֶל אִישֵׁךְ? בּוֹשִׁי!
הֲתִשְׁמְעִי אֶל דִּבְרֵי אִישֵׁךְ הַסָּכָל
וּמֵעֵץ הַדַּעַת לֹא תֹאכַל?
עָלַיִךְ לֹא הֶאֱמַנְתִּי כָּזֹאת מֵעוֹלָם
כִּי תִשְׁמְעִי לְדִבְרֵי אִישֵׁךְ הַחוֹלֵם.
לְאִשָּׁה חֲכָמָה דִּמִּיתִיךְ, רַעְיָתִי,
אַךְ עַתָּה נוֹכַחְתִּי כִּי שָׁגִיתִי.
סִלְחִי, יוֹנָתִי! אִם אֹמַר כָּזֹאת
כִּי אָנֹכִי אֲהַבְתִּיךְ זֶה לָךְ הָאוֹת.
שִׁמְעִי לִי, אֲהוּבָתִי, הַפַּעַם
וּמִפְּרִי עֵץ הַדַּעַת טְעַם.
הֵבֵאתִי לָךְ מִפִּרְיוֹ תַּפּוּחַ
מַעֲלֶה לָאַף רֵיחַ נִיחוֹחַ,
כְּמוֹר דְּרוֹר וְרָאשֵׁי בְשָׂמִים.
אִכְלִיהוּ וְיִיטַב לָךְ כָּל הַיָּמִים.
וַתִּקָּחֵהוּ חַוָּה מִיַּד הַנָּחָשׁ
וְרַב תּוֹדוֹת לִבָּהּ לוֹ רָחָשׁ.
וַיְהִי כַּהֲתִמָּה לֶאֱכֹל וַיֵּהָפֵךְ לְרָעַל
כִּי הַנָּחָשׁ אַרְסוֹ בּוֹ מָהַל.
וַיְהִי כִּי בָא בְּקִרְבָּהּ הָאַרְסָה
וַתִּפֹּל לָאָרֶץ וֶהֱמִיתָהּ.
*
אַף כִּי חַוָּה נִגְזְרָה מֵאֶרֶץ הַחַיִּים
וְהַנָּחָשׁ עַתָּה קְצוּץ־הָרַגְלַיִם
אַַךְ עוֹד עַתָּה יִזְחַל הַנָּחָשׁ עַל כְּרֵסוֹ
וְיִשְׁלַח בְּחַוָּה אֶת לְשׁוֹנוֹ וְאַרְסוֹ.
כתב יד. נכתב תרנ“א-תרנ”ב. פורסם ב“הדאר” תש“ז, גליונות כ”ד-כ"ו