(מכתב מאת יקביאל)
חֲסִידִים קִדְּשׁוּ צוֹם, קָרְאוּ עֲצָרָה,
כִּי נֶעֱצַר הַצַּדִּיק, הָהּ צוּקָה וְצָרָה
(הַמַּלְעִיבִים בִּקְדוֹשִׁים וֶאֱמוּנָה מֵהֶם פַּסָּה
מִתְלַחֲשִׁים כִּי בָאָה לוֹ זֹאת מֵאֲכִילָה גַסָּה).
וַיָּצוּמוּ מֵעֵת לְעֵת שָׁלֵם, מִלַּיְלָה עַד לַיְלָה,
עַד שֶׁעָשׂוּ רַעַשׁ בַּפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה.
וּלְעֶת עֶרֶב, בְּהַגִּיעַ תְּפִלַּת הַנְּעִילָה,
נִרְפָּא הַצַּדִּיק, כִּי נִתְקַבְּלָה הַתְּפִלָּה,
וַיִּפָּתְחוּ הַצִּנּוֹרוֹת, מִהֵר צֹועֶה הִפָּתֵחַ,
וַיַּשְׁפִּיעַ שֶׁפַע רָב וְכָל אֲסוּרָיו פִּתֵּחַ.
וַיְהִי בְּהִפָּנוֹתוֹ… בְּעֵת פָּנָה הַיּוֹם
וַיִּסְעֲדוּ אֶת לִבָּם אַחַר הַצּוֹם.
וּבִזְכוּת הָרַבִּי, הַצַּדִּיק הַוָּתִיק
אָכְלוּ לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק…
כתב יד, בחתימת “יקביאל”, מתקופת וולוז’ין-ז’יטומיר. פורסם ב“הדאר”, י“ח תמוז תש”ט