הָיָה נָעִים, הִתְחַלְנוּ קְצָת לְהִתְקַשֵּׁר,
אֲבָל צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְמָקוֹם אַחֵר.
יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ שׁוּב אַחֲרֵי שָׁנִים,
כִּי כָּכָה זֶה אֶצְלֵנוּ, דַּם שֶׁל צוֹעֲנִים.
וְאִם נִרְעַב שָׁם בַּדְּרָכִים,
עֲצֵי בָּנָנָה עוֹד צוֹמְחִים,
וְאִם נִהְיֶה צְמֵאִים, תָּמִיד
יֵשׁ מַיִם, מַיִם לְדָוִד.
וְאִם בִּטְבֶרְיָה נְגַלֶּה,
שֶׁאֵין כְּבָר מַיִם לְדָוִד,
נַזְמִין אָז אֲוִירוֹן עִם דּוּד,
שֶׁיְּמַלֵּא אֶת הֶחָבִית.
צָרִיךְ לָזוּז, לְהַעֲמִיס אֶת הַקְּרוֹנוֹת
וְלֶאֱרֹז בַּמִּזְוָדָה פָּגָז קוֹמְפּוֹט,
אֶת הַקְּרִיזָה שֶׁל אָדוֹן חַלְפוֹן
וְאֶת הַאֲסִימוֹן מִשִּׁיר הַטֶּלֶפוֹן.
שְׁתֵּי נִבְרָשׁוֹת, לֹא שֶׁל בְּגָדִים
שֶׁל מַעַרְכוֹן הַסַּיָּדִים,
מְכוֹנוֹת כְּתִיבָה מְשֻׁמָּשׁוֹת
כֵּן, שֶׁל כּוֹתֵב הַבַּקָּשׁוֹת.
לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִמְעֹךְ
אֶת הַסּוֹמְבְּרֶרוֹס הַנָּאִים,
לֹא לְאַבֵּד תַּ’מַּפְתֵּחוֹת
שֶׁל מְכוֹנִית הַמִּלּוּאִים.
הָיָה נָעִים, הִתְחַלְנוּ קְצָת לְהִתְקַשֵּׁר,
אֲבָל צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְמָקוֹם אַחֵר,
יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ וְתִהְיוּ בְּטוּחִים –
עוֹד נִפָּגֵשׁ כֻּלָּנוּ אֵי־שָׁם בַּדְּרָכִים.
כִּי בַּדְּרָכִים עוֹד נְסַיֵּר
עִם שְׁלֶזִינְגֶר וְזֶלִינְגֶר
וְעִם סִימוֹן וְעִם חַלְפוֹן
וְהָרוֹפֵא חָכָם מַיְמוֹן.
וְעִם שׁוֹשַׁנְ’קָה נְטַיֵּל,
שָׂרָה שָׁרָה וְגַם יָעֵל,
כֻּלָּן יָפוֹת יָפוֹת יָפוֹת
כָּל כָּךְ יָפוֹת שֶׁבָּא לִבְכּוֹת.