עוֹד טֶרֶם רוּחַ־הַלְּאֹם

צָרַר עַמִּי בִּכְנָפָיו,

הֱבִיאוֹ לְאַרְצִי הֲלוֹם

חֲסוֹת בַּתָּמָר וַעֲנָפָיו;

עוֹד טֶרֶם לַחֲתַן־דָּמִים,

לְעַמִּי נִפְתַּר הַחֲלוֹם,

כִּי שָׁמָּה בֵּין הָעַמִּים

יֵלֵךְ נָמוֹג וַהֲלוֹם.

אָז כּוֹנַנְתֶּם מוֹשָׁבָה,

עֲמֹל בְּזֵעַת אַפַּיִם;

לֹא לִחְיוֹת מִנְּדָבָה,

רַק מֵעֲמַל כַּפַּיִם.

מִירוּשָׁלַיִם בָּאתֶם

מֵאֵין עוֹזֵר חוֹנַנְתֶּם,

“וּפֶתַח תִּקְוָה קְרָאתֶם”

הַמּוֹשָׁב כּוֹנַנְתֶּם.

כַּמָּה צָרוֹת וּתְלָאוֹת

עָבְרוּ עֲלֵי רָאשֵׁיכֶם;

צָרוֹת רַבּוֹת נוֹרָאוֹת

שָׁמָּה רָאוּ עֵינֵיכֶם;

פֶּתַח תִּקְוָה לִפְנֵיכֶם

פֶּתַע, הָהּ, סָגָרוּ,

מִנִּכְלֵי רַע שְׁכֵנֵיכֶם

בִּדְבַר הַ“חֹק” סָגָרוּ.

בִּצַּת רֶפֶשׁ וַאֲגַמִּים

גְּבוּלוֹתֵיכֶם יְתָאֵרוּ;

בִּימֵי קַיִץ הַחַמִּים

הַקַּדַּחַת יְעוֹרֵרוּ

אֵדֵי קֶטֶב רָעִים

יִגְרְשׁוּ טִיט וָרֶפֶשׁ,

מֵהֶם חֳלָאִים בָּאִים,

מַחֲלַת לֵב וָנֶפֶשׁ.

וּבְכָל זֹאת, אַחַי, שָׁמָּה

גְּדוֹלוֹת עָשׂוּ יְדֵיכֶם,

זְרַעְתֶּם, חֲרַשְׁתֶּם אֲדָמָה

וּבָר מָלְאוּ אֲסָמֵיכֶם.

בָּתִּים בְּנוּיִים לְתַלְפִּיּוֹת

שָׁמָּה בְּמוֹשְׁבוֹתֵיכֶם,

מִדַּם גְּפָנִים פּוֹרִיּוֹת

יָשִׁיקוּ יִקְבֵיכֶם.

עִבְדוּ שָׂדוֹת וּכְרָמִים,

עִדְרוּ בְּמַעְדֵר גַּנִּים,

עוֹד לֹא יַאַרְכוּ הַיָּמִים

תֵּשְׁבוּ בֶטַח שַׁאֲנַנִּים.

תִּיבַשׁ בִּצַּת אֲגַמִּים,

תָּמוּת שָׁם הַדְּאָגָה,

וָּבֵין שְׁכֵנֵיכֶם הָעַמִּים

לֹא עוֹד תִּהְיוּ לְחָגָּא.

רוּח צַח יִשֹּׁב מִשְּׁפָיִים

סְבִיב מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם,

רוּחַ אַהֲבַת יְרוּשָׁלַיִם

רוּח אַהֲבַת אַרְצֵכֶם;

תִּיבַשׁ בִּצַּת אֲגַמִּים

מִכָּל עֲבָרֶיהָ.

שָׁלוֹם לְכָל הָעַמִּים,

מַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ.

(פתח תקוה, תרמ"ו)