חִצְבוּ, חִצְבוּ בֶּהָרִים,

חִצְבוּ וּבְקוֹל רִנָּה

גֹּלּוּ אֲבָנִים יְקָרִים,

הַאֶבֶן לְרֹאשׁ פִּנָּה.

גֹּלּוּ חֶרְפַּת עַמֵּנוּ:

“נִרְפִּים הֵם, עֲצֵלִים”,

יִרְאוּ עַמֵּי שְׁכֵנֵינוּ,

כִּי הִנְּכֶם עֲמֵלִים.

גֹּלּוּ מֵהָרֵי יְהוּדָה,

חֶרְפָּה זוֹ סַקְּלוּהָ;

תַּחַת הַיְסוֹד־לִתְעוּדָה

עָמֹק שָׁם קַבְּרוּהָ.

בְּנוּ בָתִּים תֵּשֵׁבוּ

בָּם, בֶּטַח בְּאַרְצֵכֶם

וּבַל עוֹד תֵּעָצֵבוּ,

סַקְּלוּ אֶת כַּרְמֵיכֶם.

תַּחַת גֶּפֶן וּתְאֵנָה

תֵּשְׁבוּ לֹא תִירָאוּ;

עִבְדוּ אֲדָמָה שְׁמֵנָה

מִלַּחְמָהּ תִּשְׂבָּעוּ.

עַל יִשְׂרָאֵל יִלְלָתוֹ

שָׁוְא שָׁר הַמְּשׁוֹרֵר,

עַל חֻרְבַּן אַדְמָתוֹ

קוֹל יְלֵל עוֹרֵר.

קֵן לְיוֹנָה נוֹדֶדֶת,

שׁוּעָל – מְעָרָתוֹ;

לָאָדָם־אֶרֶץ מוֹלֶדֶת,

“לִיהוּדָה־קִבְרָתוֹ”.

הַרְאוּ לְעֵינֵי הָרְבָבוֹת

כִּי שֶׁקֶר דִּבְרָתוֹ;

כִּי לֹא קְבָרִים וָחֳרָבוֹת

לוֹ אֶרֶץ חֶמְדָּתוֹ.

יִרְאוּ בְּאֶרֶץ מְכוֹרָתוֹ

וּבְאַרְצוֹ הַחֲמוּדָה,

יִשְׂרָאֵל עֲלֵי אַדְמָתוֹ

וּבַיִת לִיהוּדָה.