לְרֵאשִׁית שְׁנַת תרמ"ה / מרדכי צבי מאנה

אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש.

עוֹד שָׁנָה אַחַת לִתְהֹמוֹת הַנֵּצַח,

חִישׁ חָלְפָה כְרֶגַע מִמְּתִים מֵחָלֶד,

וּבְלִבִּי יָנוֹן גַּם עָנָן עַל מֵצַח:

לוּ נֵצַח יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת רַק יָלֶד!

יוֹם, יוֹם יַעֲבָר קַיִץ גַּם כָּלָה קָצִיר,

אֵין עוֹד שַׁעֲשׁוּעִים עַל בִּרְכֵּי הַטֶּבַע,

וּלְבָבִי יֵהוֹם כַּהֲמוֹת רוּחַ בָּצִיר:

לוּ נֵצַח יִפְרָחוּ שָׁרוֹן, גַּיְא וָגֶבַע!

אַךְ שָׁנִים תַּחֲלֹפְנָה, זִקְנָה קוֹפֶצֶת,

כֵּן תַּשְׁמִיד כָּל הָדָר חֶרֶב הַחֹרֶף;

שָׁוְא נַפְשִׁי כַּיּוֹנָה בַּכְּלוּב מִתְרוֹצֶצֶת,

וּלְחֶזְיוֹנוֹת תּוּגָה שָׁוְא אֶפְנֶה עֹרֶף.

לֹא אֶעֱצוֹר זֶרֶם הָעֵת מִמְּרוּצָתוֹ,

וּבְעָלֶה נָבֵל לֹא אָשִׁיב הַחַיִּים;

תָּעוּף הָעֵת! יִשְׁלַח חֹרֶף קָרָתוֹ!

וּלְנֹעַם יַלְדוּת לֹא אֶשָּׂא עֵינַיִם!

רַק אַחַת אֲבַקֵּשׁ: לוּ רַק אֵדָעָה,

כִּי עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת תַּעֲבֹרְנָה עַל פָּנָי;

אָז בִּימֵי חַיַּי מַרְגּוֹעַ אֶמְצָאָה,

וּבְרָצוֹן תָּמִיד אֶפְגּוֹשׁ רָאשֵׁי שָׁנָי…

אָז אֶשְׂמַח בַּחֹרֶף, כִּי אֵדַע נֶאֱמָנָה,

עוֹד יָשׁוּב הָאָבִיב וִישׁוֹבֵב הָרוּחַ;

לָכֵן רַק זֹאת אֶשְׁאַל בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה:

לוּ אֶשְׂבַּע רֹב יָמִים עַד יוֹמִי יָפוּחַ!